פסק דין הצהרתי בבית דין לעבודה: סמכות ונהלים

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ס"ע 49048-10-15 29 אוקטובר 2020 לפני: כב' הרשמת מרב חבקין התובעת גודית לים דרכון 5627937 EB ע"י ב"כ: עו"ד דזנה הנתבעים 1. אריק בן ברוך ושות' 540193398 2. הרצל זכאי ת.ז. 53386421 ע"י ב"כ: עו"ד שופס מטעם לישכת הסיוע המשפטי פסק דין

במקרה דומה, בו היה מדובר בתביעה כנגד יורשים פוטנציאליים נפסק מפי כב' השופטת רובוביץ – ברכש כך: "בעניינינו משלא ניתן צו ירושה, ומשבתה של המנוחה הצהירה כי אינה מעוניינת להגיש בקשה לצוו ירושה ו/או בקבלת חלקה בעזבון שהותירה אחריה המנוחה, שכן לטענתה כולל הוא אך חובות, הנתבעים ממילא אינם עונים להגדרת 'יורש'. על כן, לא ניתן לחייבם בחובות העזבון כל עוד לא ניתן צו ירושה בו יובהר מי הם היורשים, האם יש כטענת התובעת נכסים לעזבון ומה חלקו היחסי של כל אחד מהיורשים בעזבון". ובהמשך: "בנסיבות אלו, עת נוהל הליך כנגד נתבעים שלא ניתן לממש מולם את פסק הדין, יינתן פסק דין כנגד עיזבון המנוחה בלבד, באופן הצהרתי, שכן מימוש פסק הדין יכול ויבוצע רק לאחר הוצאת צו ירושה ובמקרה זה חיובה של הנתבעת, וכל יורש אחר שייקבע, יהיה כגובה חלקה בעיזבון ולא מעבר לכך". [סעש (ת"א) 1505-07-15‏ ‏ אלטזוס מריה לורדס - עיזבון המנוחה הרונס אלכסנדרה סנדרה ז"ל (המנוח) (24.2.19)] יצוין, כי ערעור שהוגש בעיניין זה נדחה (ע"ע (ארצי) 58255-03-19 אלטזוס מריהלורדס - עיזבון המנוחה הרונס אלכסנדרה סנדרה ז"ל (30.6.20)).

הסמכות לקבוע את חוב עזבון המנוח בגין העסקת הנתבעת היא לבית הדין לעבודה.

ברם, משבחרה התובעת בדרך זו, התוצאה היא – בכל הנוגע לחיוב הנתבע כיורש- פסק דין הצהרתי.

...

לאחר ששקלתי את התנהלות הנתבעים ואת העובדה, כי התביעה התקבלה כמעט במלואה כמו גם את מהותה של התביעה, אני סבורה שיש לפסוק לחובת הנתבע הוצאות משמעותיות.

עם זאת, נוכח סכום התביעה אין מקום לפסוק לטובת התובעת עשרות אלפי שקלים כפי שביקש ב"כ התובעת, שכן גם סכום התביעה מכתיב בסופו של דבר את היקף ההוצאות שיש לפסוק.

התביעה כנגד הנתבעת (השותפות) נדחית.

בהנתן האמור, כך טענו המבקשים בפתח תביעתם, כי: "מטרתה של התובענה היא כפולה: ראשית מתן פיצוי לנפגעים מהדליפות בגין הנזקים שנגרמו להם. שנית, הרתעת בעלי מאגרי מידע כך שיפנימו את הצורך להגן על מידע אישי שבידיהם נוכח הפצוי שייפסק לנפגעים בתובענה." בהתאם, נטען כי קופת חולים מאוחדת הפרה את החובות החלות עליה מכוח הוראות חוק הגנת הפרטיות, התשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות") וכן הפרה את הוראות התקנון ונהלי הקופה.

לפיכך, התבקש סעד הצהרתי, לפיו במעשיה ומחדליה הפרה קופת חולים מאוחדת את הוראות חוק הגנת הפרטיות ו/או תקנות אבטחת מידע ו/או התרשלה כלפי חברי הקבוצה ו/או הפרה הוראות תקנון הקופה; וכן סעד כספי בדמות פיצוי לחברי הקבוצה בגין הנזקים שנגרמו להם, בסך מוערך של 100,000,000 ₪.

במסגרת ישיבת קדם המשפט אשר היתקיימה ביום 14.12.2021, ולאור פסק הדין אשר ניתן במסגרת בג"ץ 6451/18 חיון נ' בית הדין הארצי לעבודה (פורסם בנבו 19.07.2021) (להלן: "בג"ץ חיון"), אשר קבע כי אין לראות בקופת חולים כעונה על הגדרת "רשות" לעניין חוק תובענות ייצוגיות, מאחר שאינה בגדר גופים ואנשים אחרים הממלאים תפקידים צבוריים על פי דין, ירדה מסדר היום טענת קופת חולים מאוחדת בנידון, וצומצמה גזרת המחלוקת בשאלת הסמכות העניינית לשאלה אם נתונה הסמכות לבית הדין לעבודה, בהנתן הוראת סעיף 54(ב) לחוק ביטוח בריאות, אשר לטענת קופת חולים מאוחדת, מקנה לבית הדין לעבודה סמכות שיפוט ייחודית לידון בתביעות של מבוטחים נגד קופת חולים לפי חוק ביטוח בריאות, בהנתן הטענות בדבר הפרת התחייבויות חוזיות המושמעות כנגדה או שמא עסקינן בתביעת נזיקין המוחרגת מסמכות בית הדין לעבודה.

...

לבסוף, נטען כי דין בקשת האישור להידחות אף מחמת שיהוי והתיישנות בהגשתה.

משכך, אין עסקינן בתביעה נזיקית מכוח חוק זה. הטענה כי מדובר ביחסים שבין "עוסק לבין לקוח" על פי חוק הגנת הצרכן, ואינה נטועה בחוק הגנת הפרטיות, אך מחזקת את המסקנה כי עסקינן במערך יחסים חוזיים שבין העוסק – המבטח לבין הלקוח – המבוטח.

(ראו גם ת"צ (ת"א) 3637-01-17 טל טיומקין נ' מכבי שירותי בריאות בע"מ (11.11.20)) סוף דבר לאור כל האמור, אני קובעת כי הסמכות העניינית לדון בתובענה זו נתונה לבית הדין לעבודה.

בית הדין האיזורי לעבודה חיפה סע"ש 60184-06-20 30 מאי 2022 לפני: כב' השופטת כרמית פלד נציג ציבור (עובדים) מר תאופיק חלבי נציג ציבור (מעסיקים) מר יוסף ורובל התובעת גליה וולף ע"י ב"כ עו"ד יוסי נקר הנתבעות 1. עריית נשר ע"י ב"כ עו"ד גיורא מיכאלי 2. מדינת ישראל – המשרד לבטחון פנים משטרת ישראל ע"י ב"כ עו"ד למא קאסם מפרקליטות מחוז חיפה (אזרחי) פסק דין (חלקי)

עוד עתרה התובעת למתן צו הצהרתי כנגד המישטרה לפיו היא תהיה מנועה בעתיד מלקבוע שהתובעת אינה יכולה להתגייס למישטרה או לפעול בתפקיד כלשהוא הדורש התאמה מכוח סעיף 10(א)(4) לחוק.

מסגרת נורמאטיבית סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה - תשכ"ט ,1969 קובע כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לידון, בין היתר, "בתובענות בין עובד או חליפו למעסיק או חליפו שעילתן ביחסי עבודה, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עבודה ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש]". בע"ע (ארצי) יעקב טרנר נגד דוד אטיאס ועירית באר שבע (3.6.07), פסק בית הדין הארצי: "הקביעה אם סיכסוך הוא בסמכותו העניינית של בית הדין לעבודה אינה נקבעת על פי פירוש מילולי ודווקני של הוראות החוק או על פי זהות הצדדים להליך, אלא על פי מבחנים מהותיים: מהות העניין הנידון או מהות העילה, והאם על פי תכלית חוק בית הדין לעבודה מן הראוי שבית הדין לעבודה ידון באותו עניין. ככל שעל פי מהות העניין מקומו של הדיון בסכסוך הוא בית הדין לעבודה, משתרעת סמכותו על כל בעלי הדין הנוגעים לעניין". בע"א 2618/03 פי. או. אס. (רסטורנט סוליושנס) בע"מ נ' נחום ליפקונסקי פ"ד נט(3) 497 נפסק ע"י בית המשפט העליון כי התכלית שבבסיס הענקת סמכות ייחודית לבית הדין האיזורי לעבודה לידון בנושאים מסוימים היא רכוז כל עינייני העבודה בטריבונל הבקיא והמצוי בתחום זה. הסמכויות האזרחיות של בית הדין האיזורי לעבודה מוקנות, בנושאים שונים, על-פי מבחנים משתנים.

לשיטתה של התובעת יש לבצע היקש בין הנימוקים שעומדים ביסוד החלטת היחב"מ שלא לאשר הסמכתה כפקח מסייע לבין הנוהל האמור והעקרונות המנחים הקבועים בו. התובעת טוענת כי החלטת היחב"מ אינה מידתית ובלתי סבירה, בין היתר, מאחר ואף אחד מהנושאים העקריים שנבחנים בבחינת התאמה תעסוקתית לשוטרים אינו תקף ביחס אליה [סעיפים 62-66 לכתב התביעה המתוקן].

...

לאחר ששקלנו את הדברים נבהיר כי אין מקום לדחות את הבקשה בשל מועד הגשתה.

חרף האמור ובהיותנו מודרכים על ידי ההלכה האמורה שוכנענו כי דין התביעה נגד המשטרה להיות מסולקת על הסף בהעדר סמכות עניינית.

ממכלול הטעמים המפורטים לעיל הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על סילוק התביעה כנגד המדינה (משטרת ישראל) על הסף.

המסגרת הנורמאטיבית בעיניין סמכות בתי הדין לעבודה בעניינים שבנידון בפסק דין שניתן בבית הדין הארצי לעבודה במסגרת הליך ע"ע 53036-03-20 דוד פלד – מדינת ישראל (מיום 12.4.21) הובהר כי במסגרת ההליך בית הדין לעבודה ידון בעניינים אשר מיקודם בתובענה הכספית בלבד.

"נקדים את המאוחר ונציין כבר במהלך הדיון בפנינו טען המערער "את עניין חוקיות הנוהל אפשר למחוק מכתב התביעה ואז נסתפק בתקיפה עקיפה. שלוועדה בהחלט יש סמכות בתקיפה [עקיפה] אם הנוהל קוים או לא והאם זו הייתה סיבה... " (עמ' 3 שורות 1-3 לפרוטוקול).

מיגבלה זו מחייבת נקיטת כפל הליכים בשתי מערכות שונות בדרך לקבלת הסעד, קרי תובענה לסעד הצהרתי בבית המשפט לעניינים מנהליים בנוגע לחוקיות הפיטורים, וככל שייקבע כי נפל פגם באלה הגשת תובענה לסעד כספי בבית הדין האיזורי לעבודה.

...

חקר תכליתו של החוק חייב להוליכנו למסקנה כי שלילת סמכותו של בית-הדין לעבודה - בעניינים המנויים בסעיף 129(א) לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש] - הינה שלילה מכול-וכול, שלילת-מישרין וכמותה שלילת-עקיפין.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל, הבקשה לסילוק על הסף מחמת היעדר סמכות עניינית -מתקבלת ואנו מורים על מחיקת התביעה.

לפיכך, אין לנו אלא להפנות למצוין באותה החלטה מיום 21.4.22 בקשר לכך: " 21. בבקשה טען ארגון העובדים כי חוק הבוררות מקנה לבית הדין לעבודה סמכות לבטל או לאשר פסקי בוררות במועדים שנקבעו במפורש בחוק (תוך 45 ימים מיום מתן פסק הבוררות), אך - לבית הדין לא הוקנתה סמכות בחוק הבוררות לתקן, לבטל או לשנות פסק בוררות במועדים מאוחרים המופיעים במפורש בחוק, ובודאי שלא הוקנתה לו סמכות לתקן פסק בוררות שאושר על ידי בית הדין וקיבל תוקף של פסק דין.

בבר"ע (ארצי) 189-08 תנובה -אגודה שיתופית לשווק תוצרת חקלאית בע"מ - אג'ובל שמעון ו-61 אח', מיום 9.6.09, עמד בית הדין הארצי לעבודה על מהותו של סעיף 39 לחוק הבוררות בציינו את הדברים הבאים – "18. הנחת היסוד העומדת בבסיס הוראת סעיף 39 לחוק היא, כי אי קיום פסק בוררות משמעה למעשה הפרת הסכם הבוררות. הפרת ההסכם ממילא מאפשרת הגשת תביעה לבצוע בעין או לפיצויים בשל ההפרה (ראו בספרה של סמדר אוטולוגי, בוררות דין ונוהל מהדורה רביעית תשס"ה-2006, בעמ' 949). בקשר לתביעה על יסוד הוראת סעיף 39 לחוק נקבע כי אישור הפסק כשלעצמו אינו שולל הגשת תביעה על פי עילת הפסק, שכן מדובר בשתי חלופות, וכי "הוראת סעיף 39 אינה מסויגת ואינה נותנת מקום לספקות... משום כך, העובדה שפסק הבורר אושר והעובדה כי הוא הוגש לבצוע במשרד ההוצאה לפועל אינן מעלות ואינן מורידות לעניין זה" (ע"א 433/74 להב נ. נבו, פד"י כט(1), 487, ע"א 427/69 מקור הנפקות וזכויות בע"מ נ. מרחב פד"י מו(4), 86).

כך למשל, כאשר פסק הבורר הוא הצהרתי בלבד, ואיננו פוסק בשאלת עצם החיוב בתשלום, או כאשר הוא מצהיר על קיום זכות מסוימת, בלי שיקבע הוראות בדבר ביצועה, או כאשר יש ספקות בקשר לאפשרויות ביצועו של הפסק בשל חוסר בהירותו או בשל העידר יכולת ביצועו באמצעות רשויות ההוצאה לפועל (אוטולנגי שם בעמ' 950, 951 וההפניות לפסיקה שם).

...

עיקר טענות הצדדים: לטענת הבנק, א. דין התביעה להידחות על הסף מאחר שהתובעים עשו עם הבנק "עסקת חבילה" במסגרתה פרשו בתנאים מועדפים וחתמו על ויתור - כל אחד מהתובעים פרש במסגרת פרישה מרצון, איש לא כפה עליו לפרוש, כשהוא מנצל את האפשרות לכך שבהסכם הקיבוצי וזאת בתנאים מועדפים שהועמדו לו. במסגרת הפרישה במסלול הפנסיה המוקדמת קיבלו התובעים תשלום פנסיה ממועד הפרישה ועד להגיעם לגיל פרישת חובה בצירוף המשך תשלום חלק הבנק לקרן הפנסיה בה היו מבוטחים, פדיון חודשיים של הודעה מוקדמת, מענק חד פעמי להכשרה מקצועית, החזר הוצאות היוועצות פנסיונית והטבות בניהול החשבון בבנק.

בכך אנו סבורים שיהיה כדי לאזן בין האינטרסים של כל הנוגעים בדבר, מבלי לסרבל את ההליך שלא כדין ולעכב את ניהולו.

על כן, גם דין הבקשה החלופית של הבנק, להידחות.

סוף דבר: לאור האמור, דין בקשת הבנק לסילוק התביעה על הסף כנגדו, להידחות.