מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פסק דין דוגמא: כתב ויתור וסילוק

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי מרכז נפסק כדקלמן:

כך מציין הנאמן בס' 7 למכתבו מיום 9.9.2013: "לבקשתך, מצ"ב ההסכם שנחתם בין נצבא חברה להתנחלות בע"מ ומשגב השקעות בע"מ לבין איירפורט סיטי בע"מ, ביום 8.6.06 בצרוף נספח לו, וכן מצ"ב תוספת להסכם מכר מניות שנחתמה ביום 7.9.06. להסכם הראשי לא צורפו בפועל הנספחים ולא נחתמו, אולם כפי שציינתי בעבר, נוסח שטרי העברת המניות וכתב הוויתור והסילוק סוכם על דעתם". (ההדגשה אינה במקור – ה.ס.).
כך לדוגמא ציין הבורר, במסגרת פסק הבוררות, את הדברים הבאים: "... גם אם היה בסיס לטענות כמה מן התובעים, כי אלצו אותם לתת יפוי כוח לאישור העסקה, או כי העסקה מהוה עושק או הטעה של בעלי המניות, ואינני דן כאמור בנושא זה, הרי שאיש לא כפה על בעלי המניות הבודדים להודיע לנאמן לאחר אישור העיסקה על רצונם למכור את מניותיהם לאיירפורט. החלטה זו היתה רק אחת משלוש האופציות שעמדו בפני בעלי המניות ... " (ע' 26 לפסק הבוררות; ההדגשה אינה במקור.
עוד הוסיף כב' השופט עמית ופסק כדלהלן: "האפשרות לתקוף כתב ויתור במסגרת הליך משפטי, או לבקש את ביטולו על יסוד טענה של פגם בכריתה, מעוררת קושי אינטואיטיבי. בבסיסו של כתב ויתור עומדת השאיפה למנוע התדיינויות משפטיות, על כל הכרוך בכך, והתדיינות נוספת לגבי תוקפו של כתב הויתור או הקפו מסכלת את מטרתו של כתב הויתור. דהיינו, לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה חוזית, ורצונם המשותף הוא למנוע הליכים משפטיים עתידיים, יש קושי בכך שאחד מהם יחזור ו"יגרור" את חברו לבית המשפט.
כב' בית המשפט העליון הבהיר, בשורה ארוכה של פסקי דין, כי סילוק של תביעה על הסף, מחמת העדר עילה, הנו סעד מרחיק לכת, אשר יינתן במקרי קיצון בלבד, רק כאשר ברור וגלוי על פני הדברים, כי אין כל סיכוי כי התביעה תיתקבל, גם בהנחה לפיה יעלה בידי התובע להוכיח, את כל הנטען על ידו בתביעתו.
...
במסגרת בג"צ 453/84 איתורית שירותי תקשורת בע"מ נ' שר התקשורת ואח' פ"ד לח"(4) 617, 621, פסק כב' השופט ברק (כתוארו דאז) את הדברים הבאים: "אחד הכללים, המכוונים את שיקול הדעת השיפוטי, הוא זה שעניינו שיהוי בהגשת העתירה. על-פי כלל זה יעשה בית המשפט הגבוה לצדק שימוש בשיקול-דעתו וידחה עתירה על הסף, אם נוכח לדעת, כי הוגשה באיחור וכי הדבר גרם נזק או שינוי באינטרס של יחידים או של הכלל. ודוק: לא הרי שיהוי כהרי התיישנות. עבור הזמן כשלעצמו אין בו כדי להוות שיהוי. בבסיסו של השיהוי עומדת העובדה, כי עבור הזמן גרם לשינוי המצב ולפגיעה באינטרסים ראויים להגנה. בין אם אלה אינטרסים של הרשות השלטונית, בין אם אלה אינטרסים של אדם אחר, ובין אם זהו אינטרס הכלל; ובאיזון הכולל, השמירה על אינטרסים אלה חשובה היא יותר מהשמירה על האינטרס של העותר, שעתירתו נדחית בשל השיהוי .... "אין לקבוע כלל נוקשה בנוגע למקרים בהם יהווה איחור מכשול על דרך המבקשים סעד מבית משפט זה" .
הגם כל אלה, וככל ועתירת הנתבעות לסילוקה של התביעה על הסף הייתה מתמצה בטענות בדבר השיהוי בהגשת התביעה הנוכחית, דומה כי היה מקום להיעתר לבקשת התובעים לקיים הליך של שמיעת ראיות בנושא ולו על מנת לחדד את סוגיית היקפו והשלכותיו של הנזק הראייתי הנטען, כמו גם כלל הנתונים המלמדים על השלכות הסתמכות הנתבעות והשינוי במצבן הנטען.
עם זאת, ועת כי סוגיה זו אך מצטרפת למכלול הנתונים אשר נמנו לעיל, אין כל הצדקה לקיים דיון ייעודי אך לצורך כך. סוף דבר: התביעה נדחית.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

על פי הסדר פשרה אושר על ידי בית הדין, התובעת הייתה זכאית לתשלום בסך של 8,596 ₪, בכפוף להמצאת מסמכים כאמור בפסק הדין, שלא הומצאו על ידי התובעת.
לבקשה צורף כתב ויתור וסלוק חתום בגין התשלום מכח התובענה הייצוגית.
בתגובה מיום 27.6.2023 מבקשת הנתבעת לדחות את הבקשה תוך חיוב בהוצאות לדוגמא.
...
ודין התביעה לחלף השתלמות בגין השנים 1999-2008 להידחות הן לנוכח התיישנות והן לנוכח העובדה שמקורו של רכיב קרן ההשתלמות בצו ההרחבה בענף רשתות השיווק שנכנס לתוקף רק בשנת 2010, כך שלתובעת לא הייתה זכאות לקרן השתלמות לפני מועד זה. תקנה 41 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991, קובעת כי בית הדין או הרשם רשאי בכל עת להתיר לכל אחד מבעלי הדין לתקן את טענותיו.
באשר לתביעה לחלף השתלמות בגין השנים 1999-2008, מקובלת עליי התנגדות הנתבעת לתיקון ומטעמיה, הן לנוכח התיישנות התביעה עבור השנים הנתבעות והן לנוכח העובדה שהזכאות לקרן השתלמות נובעת מתחולת צו ההרחבה בענף רשתות שיווק המזון שנכנס לתוקף רק בחודש פברואר 2010, כך שלתובעת לא הייתה זכאות לקרן השתלמות בגין השנים הנתבעות.
על יסוד כל האמור לעיל, שוכנעתי שאין מקום לתיקון כתב התביעה, וההליכים יימשכו כסדרם על יסוד כתבי הטענות הקיימים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בשלום בת ים נפסק כדקלמן:

בית משפט השלום בבת ים ת"א 13400-05-20 זגדון נ' מלונות ישראל צרפת ים המלח בע"מ תיק חצוני: בפני כבוד השופט עדי סומך תובעים יפה זגדון ת.ז 055685895 ע"י ב"כ עוה"ד שושנה גלס ואח' נתבעים מלונות ישראל צרפת ים המלח בע"מ מספר תאגיד 512179441 ע"י ב"כ עוה"ד ממשרד גורניצקי ושות' פסק דין
ביום 21.01.21 השיב לתובעת מטעם הנתבעת מר אברהם עמר, מנכ"ל המלון, והוצע על ידו לפצותה בשני לילות ללא תשלום (לא כולל חגי ישראל וחודשים יולי- אוגוסט) כאשר פיצוי זה הותנה בחתימת התובעת על כתב וויתור וסלוק.
כמו כן נטען כי עדותה של התובעת לא נתמכה בעדויות נוספות והיא נימנעה מלהביא עדים רלוואנטיים רבים דוגמאת: עורך דינה לשעבר בנוגע לסיבת השהות הרבה בהגשת תביעה זו; סוכן הנסיעות הרלוואנטי; אמה ששהתה עמה בחופשה (בהיעדר כל ממצא רפואי שיראה כי אין ביכולתה להעידה) ואחיה מר "דוד" שהיה זה לשיטת התובעת בעדותה, מי שאסף אותה ואת אמה והבן חזרה לביתם לפני תום החופשה בשל תנאי החופשה הבלתי נסבלים לשיטת התובעת.
...
וכך העיד בדבר מר בן גיגי בחקירתו הנגדית: " הייתי סמנכ"ל המלון, ופנו אלי, אני הייתי צריך לדעת על מה מדובר. ביקשתי לראות את ההתכתבויות, לא זכרתי מה אני אמרתי, אני זוכר מה היה, אני זוכר מה היה בגדול, וביקשתי לראות, אני זוכר שהיו מספר דין ודברים לגבי התשלום ובסופו של דבר אמרו לי כן היא שילמה ביום השלישי, אני אומר את זה כי אני יודע את זה היום. באותו זמן אם היית שואלת אני לא זוכר אם שילמו או לא." .
ברי כי טענה זו של התובעת שהינה עורכת דין במקצועה שבוודאי מודעת למושכלות היסוד בהוכחת הנזק , לא ניתן לקבל, באשר הפסד השתכרות, כמו כל נזק אחר, מצריך להביא ראיות על קיומו, ובמקום שבו לא טרח התובע לעשות כן, ולא נתן הסבר מניח את הדעת מדוע לכך, דין תביעתו בראש נזק זה להידחות.
על כן ולסיכום פרק זה, דיי באמור בכדי לדחות את תביעתה של התובעת גם בעניין זה. סוף דבר לנוכח תוצאה זו אליה הגעתי , אני מורה על דחיית תביעה זו. בנוסף , בשים לב למניין ההליכים המרובים ומשך ניהול במהלך התובענה, מניין הדיונים ומהותם וכן התנהלות המתדיינים, אני קובע כי התובעת תישא בהוצאות הנתבעת בסך 10,000 ₪ , בשכר טרחת ב"כ הנתבעת בסך 25,000 ₪ ובשכר עד הנתבעת בסך 800 ₪ כפי שנקבע בדיון ההוכחות מיום 24.5.23 .במסגרת פסיקת ההוצאות , הבאתי בחשבון גם את החלטתי מיום 30.8.23 הנוגעת להגשת סיכומי תשובת התובעת.

בהליך ערעור עבודה (ע"ע) שהוגש בשנת 2023 בהארצי לעבודה נפסק כדקלמן:

בית הדין הארצי לעבודה ע"ע 9122-10-22 ניתן ביום 09 אוקטובר 2023 מכון טכנולוגי חולון – מ.ט.ח (ע"ר) המערער דר' ויקטור פרוסטיג המשיב לפני: סגן הנשיאה השופט אילן איטח, השופט רועי פוליאק, השופטת מיכל נעים דיבנר נציגת ציבור (עובדים) גב' ורדה אדוארדס, נציג ציבור (מעסיקים) מר דורון קמפלר ב"כ המערער - עו"ד אורי אדלשטיין ב"כ המשיב - עו"ד ענת שני פסק דין
לדוגמא, ככל שהוכח מקור משפטי הקובע את זכותו של דר' פרוסטיג למענק 2.33% - תבחן לאורו השאלה האם הוא זכאי למענק 2.33% עבור כל תקופת עבודתו (כפי שעתר בסעד הכספי העקרי בכתב תביעתו המתוקן), למרות שהחל משנת 2012 הופקדו עבור הפקדות לפיצויים בשיעור 8.33% ובחלק ניכר משנות עבודתו הופקדו עבורו הפקדות לפיצויים בשיעור 7.5% משכרו.
פרט לנתונים שפורטו בתצהירה של גב' הוד, לא נימסרו עובדות נוספות כגון, כיצד חושב פדיון ימי המחלה לעובדים, האם פרשו בגיל פרישה או קודם לכן, האם חתמו על כתבי ויתור וסלוק כנגד התשלום וכיוצא בזה.
...
מסקנה זו נתמכת גם בהחלטתו של דר' פרוסטיג לחזור בו מהתביעה כנגד מבטחים (במסגרת כתב התביעה המתוקן), אף שידע שהוא הוגדר שם כמורה.
לפיכך, אני מורה לנתבעת להגיש תצהיר של מנהל הכספים שבו יפרט במדויק האם עובדים קיבלו תשלום עבור ימי מחלה במהלך השנים 2015 ועד 2019.
סוף דבר על יסוד האמור לעיל אנו מקבלים את הערעור כך שקביעתו של בית הדין לפיה דר' פרוסטיג זכאי למענק 2.33% ולפדיון ימי מחלה – מבוטלת.

בהליך סכסוך עבודה בסמכות שופט (סע"ש) שהוגש בשנת 2023 באזורי לעבודה חיפה נפסק כדקלמן:

ביום 04/04/2016 נחתם הסכם סיום העסקה בין התובע לנתבעת, במסגרתו התחייבה הנתבעת לשלם לתובע תשלומים שונים, מנגד התחייב התובע כי הסכומים שקבל יהוו סילוק סופי ומוחלט של כל זכויותיו, תביעותיו ודרישותיו, בגין כל תקופת עבודתו בנתבעת וסיומה, וכי הוא מוותר על כל טענה או דרישה כלפי הנתבעת בגין תקופת עבודתו אצלה (להלן- כתב ויתור וסלוק/ הסכם סיום העסקה).
כך לדוגמא: בחודש -04/2008 שכר היסוד של התובע עמד על 9,350 ₪ והשכר הגלובאלי עבור שעות נוספות היה 1,870 ₪.
לפיכך, אנו קובעים כי יש לקזז סך של 7,569 ₪ מכל סכום שיפסק לטובת התובע בפסק דין זה בגין רכיב זה. דמי הבראה לטענת הנתבעת, התובע צבר בין החודשים 4/2016 -09/2016 דמי הבראה ששווים עומד על סך של 3,191 ₪ אשר שולמו לו מתוקף הסכם סיום העסקה, ומשבוטל ההסכם עליו להשיב לה את הסכום הנ"ל. ביחס לחודש 04/2016 התובע שהה בתקופת הודעה מוקדמת לה היה זכאי בדין, ולכן על פי חוק חודש זה נספר עם תקופת עבודתו לחישוב זכאותו לדמי הבראה.
...
לפיכך, אנו קובעים כי יש לקזז סך של 4,308 ₪ מכל סכום שנפסק לטובת התובע בפסק דין זה בגין רכיב זה. נסיעות טוענת הנתבעת, כי בין החודשים 1/2015 ועד 3/2016 במשך 15 חודשים (ולא 18 כפי שטענה הנתבעת) שולם לתובע דמי נסיעות בסך 1,342 ₪ בטעות, למרות שקיבל רכב מהחברה , לטענתה במשך כל החודשים הללו נהנה התובע מהטעות ולא אמר דבר, לפיכך לטענתה עומדת לה זכות הקיזוז מכל סכום שיפסק לזכותו, בסך של 24,156 ₪ (על פי חישוב 15 חודשים X 1342 ₪ = 20,130 ₪ ).
סוף דבר אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, נמצאנו למדים, כי בגין תקופת עבודתו של התובע אצל הנתבעת, וסיומה, הנתבעת נותרה חייבת לתובע את הסכומים מטה:          א. 105,208 ₪ - בגין הפרש פיצויי פיטורים.
לאור האמור, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע סך של 46,056 ₪ בתוספת ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד למועד התשלום בפועל: בנסיבות העניין, בהתחשב בכך, שתביעת התובע התקבלה בחלקה, ובכך שטענת הקיזוז של הנתבעת גם כן התקבלה בחלקה, אנו מחייבים את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בסך של  3,500 ₪, וזאת בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד ליום התשלום המלא בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו