פסק דין בתביעת פיצוי בגין הפרת חוזה שכירות עם הסכמות חוץ-חוזיות

הנתבעים הפרו את ההסכם אשר חל עליהם מאחר והם ניכנסו לנעליה של חברת פרטנר ועליהם החובה לשאת בתשלום על סך 100$ בגין כל יום איחור במסירת המושכר לתובעת בגין התקופה שמתחילה ביום 25.8.09, המועד שבו היה עליהם לפנות את המושכר על פי פסק דין שניתן נגדם בהליך תא"ק 1832-07, ועד יום 14.3.2010, שהוא המועד שבו פנו הנתבעים את הנכס בפועל – ובסך כולל איחור של 172 ימים בגינם יש לשלם לתובעת סך של 17,200 $ בתוספת הפרישי ריבית והצמדה כחוק מיום הווצרות החיוב ועד למועד התשלום בפועל שערכם ביום הגשת התביעה מגיע לסכום של 109,000 ₪.

המושכר פונה ביום 14.3.2010 תוך גרימת נזק למושכר על ידי הנתבעים שביצעו פעולות הרס מכוונת וברוטליות שהתבטאו בשבירת ועקירת המחוברים, הריסת קירות הגבס, הריסת הריצוף, הריסת החיפוי , הקירות והנמכת התיקרה, עקירת לוחות וחוטי חשמל ואביזרי מערכות החשמל ותקשורת, לקיחת חלונות הווטרינה ותאורת החוץ, זאת בצד נזקים נוספים על פי פירוט אשר נאמד בחוות דעתו של השמאי מר שפירו מיום 15.11.2010 אשר קבע כי עלות תיקון הנזקים עומד על סך 664,074 ₪ נכון למועד התביעה.

הנתבע 2 נחקר בעיניין ההתקשרויות החוזיות עם חברת פרנטר ועם התובעת ואישר כי הוא חתום אישית על הסכם השכירות מול חברת פרנטר כשוכר משנה של הנכס וכי קיבל על עצמו את התחייבות חברת פרטנר כלפי התובעת (ראו: עמ' 46 לפרוטוקול, שורות 20-33).

בהתאם לפסק הדין בתא"ק 1934-07 התובעת הייתה זכאית לתוספת בדמי שכירות בשיעור של 5% ביום 15.2.03 וביום 15.2.05 ובהתאם קוזז הסכום המגיע לידי התובעת במסגרת ת"א 1934-07 תוך שנדחו טענות התובעת לפיצויים בגין הפרת ההסכם הנטענת ובהתאם היחסים בין התובעת וחברת פרטנר נדונו והוכרעו במסגרת ת"א 6468-09-08 – התביעה נגד חברת פרטנר נדחתה.

כונס הנכסים, עו"ד זר, הודיע ביום 27.5.19 כי ביום 15.12.2010 הגיעו התובעת והבנק להסכם פשרה אשר קיבל תוקף של פסק דין במסגרתו הוסכם כי אין היתנגדות כי התובעת תגיש תביעה כנגד כל מי שגרם נזקים לנכס לרבות השוכר שהחזיק בנכס עד למועד מכירתו.

כונס הנכסים נתן את הסכמתו לפינוי הנכס ובתאריך 4.7.2010 הצהיר עו"ד זר כי : "הנכס פונה לרבות הרכוש שנטען על ידי התובע (הנתבע 2 כאן – א.ז.) שהוא שייך לו. הגעתי להסכמה עם חברי כי התביעה תדחה ומתוך הפקדון אשר הופקד על ידי התובע יועבר סך של 10,000 ₪ לנתבע יתרת הפקדון תושב לידי התובע באמצעות בא כוחו" (ראו פרוטוקול הדיון ופסק הדין בת"א 15572-09-09 אשר צורף כחלק ממוצג ת/19).

...

אין בידי לקבל את טענת הנתבעים כי אישור כונס הנכסים לפינוי מאשרת כי הפינוי נעשה כראוי, ראיה לכך חלופת המכתבים אשר הגיעה לאחר תאריך הפינוי בין עו"ד דורון זר אל ב"כ הנתבעים במסגרתה התריע הכונס כי הנתבעים פינו את הנכס תוך הסרת השער וכי המושכר נותר פרוץ וכי הכונס שומר על זכותו להגיש כל תביעה בעניין הנזקים אשר נגרמו לנכס.

סוף דבר: על סמך הנימוקים לעיל, אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת סך של 148,660 ₪ בגין דמי שכירות עבור החודשים אפריל 2009 ועד מרץ 2010 (11 חודשי שכירות) לפי סכום של 3,500 $ (כולל מע"מ) לכל חודש לפי השער היציג של הדולר במועדים הרלבנטיים (הסכום בשקלים נכון ליום 15.3.2010).

הנתבעים, ישלמו לתובעת, ביחד ולחוד , החזר האגרה ששולמה, והוצאות המומחה מר שפירו בצירוף ריבית והצמדה כחוק ממועד התשלום על פי קבלה/חשבונית אשר תוצג, ושכר טרחת עו"ד על סך 35,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 ימים מהיום אחרת יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

תביעה כספית לתשלום דמי שכירות ופצוי בגין הפרת הסכם.

היות והתובעות תושבות חוץ, טיפל בעינייני המושכר עורך דינן ומיופה כוחן, עו"ד דרור נחום.

קביעותיי בהליך הפינוי מהוות השתק פלוגתא, שהרי מדובר באותן שאלות עובדתיות ומשפטיות שהתבררו בהליך שבין הצדדים והוכרעו במפורש והיו חיוניות לצורך פסק הדין בהליך שם. קביעות אלו רלוואנטיות אם כן, הן לעניין הקף התשלומים שלא שולמו והן לגבי פרטי הפרת ההסכם.

חיוב דמי שכירות בשיעור 250 ₪ ליום: סעיף 22 להסכם קובע כך: "22. בתום תקופת השכירות אם השוכרים לא יפנו את הדירה ויחזירו את החזקה הבלעדית בה לידי המשכרים, יהא שכר הדירה בסך 250 ₪ (מאתיים וחמישים ₪ ) לכל יום ולא יהיה בתשלום זה כדי להקנות לשוכרים את הזכות להמשיך ולהחזיק את הדירה." מסכימה אני עם עמדת התובעות, כי שעה שהוגשה תביעת פינוי, הביעו התובעות את דעתן, כי הן עומדות על פינוי הנכס ושעה שהתקבלה עמדתם על ידי בית המשפט, הרי שבגין כל יום שלא פונה הנכס כבר לא חלה מערכת היחסים החוזית לעניין תשלום דמי השכירות, אלא חלות ההוראות הנוגעות לתקופה בה הופר ההסכם, דהיינו נקבע פיצוי (בסעיף אמנם נעשה שימוש במלים "שכר דירה", אך הכוונה היא לפצוי) לתקופת ההפרה.

כך נפסק בע"א 4232-13 אנגלו סכסון סוכנות לנכסים בע"מ נ' אלי בלום (פורסם בנבו 29.1.15, סעיף 18 לפסק הדין): "פיצוי בגין נזק לא ממוני על פי סעיף 13 לחוק התרופות נתון לשיקול דעתו של בית המשפט ולא ניתן כדבר שבשיגרה, אלא במצבים חריגים בהם מדובר בהפרה בוטה של יחסי אמון או של יחסי תלות, במצבים של זדון, או במצבים של היתנהגות מעליבה או פוגענית במיוחד (עניין אגד, בעמ' 835; עניין דלג'ו, פסקה 31). בית משפט קמא היה ער למגמה המצמצמת של בית המשפט בפסיקת פיצוי לא ממוני..." לא מצאתי, כי היתקיימו בנסיבות העניין נסיבות מיוחדות המצדיקות פיצוי בגין עוגמת נפש.

...

במקרה דנן, לקראת סיום תקופת הסכם השכירות האחרונה, פנה הנתבע אל עו"ד נחום לשם חתימה על הסכם חדש, הסכם שלא נחתם בסופו של דבר, לטענת עו"ד נחום בשל תקלה במשרדו, אך על פניו, כוונת הצדדים היתה להאריך את ההסכם בתנאים קודמים, כאשר במסגרת אותו הליך צורפו הסכמים קודמים לאורך התקופה, שתנאי השכירות בהם דומים לאורך כל הדרך, לפחות ככל שהדבר נוגע לעניינים הרלוונטיים לשם הכרעה בהליך כאן, סוגיית שיעור הריבית ושיעור הפיצוי במקרה של החזקת הנכס על ידי השוכר לאחר תום תקופת השכירות.

בית משפט השלום בכפר סבא 20 נובמבר 2019 תא"מ 46010-11-17 איסחקוב נ' ז'נילובה בפני כב' הרשם הבכיר צוריאל לרנר תובע מאיר איסחקוב נתבעת אולגה ז'נילובה פסק דין

הגרסאות על פי התצהירים הנתבעת: עפ"י האמור בתצהיר הנתבעת שתמך בהתנגדות, היא שכרה מהתובע יחידת דיור תמורת דמי שכירות של 2,500 ₪ בחודש, החל מיום 8.2.2015, ומסרה שיקים חודשיים (חוץ מתשלום ראשון במזומן).

דיון - פתיח הצדדים סיכמו טענותיהם ולא חידשו: התובע היתמקד בהיות התביעה על פי עילה שטרית, ובזכאותו לפצוי עקב הפרת ההסכם, ואילו הנתבעת היתמקדה בהיעדר נזק עקב קיום שוכר חלופי.

לתובע, למעשה, אין זכות עצמאית על פי עסקת היסוד, כלל, וכל מעמדו כתובע נובע מאחיזתו בשיקים; שכן, אם היתה מוגשת תביעה חוזית, היה התובע אמור להיות בעל הדירה (באמצעות התובע הנוכחי), ולא שלוחו.

דיון והכרעה ברי, מחד גיסא, כי אם עזבה הנתבעת את המושכר בהסכמה, הנובעת מהפרת ההסכם על ידי התובע (בכך שלא תיקן את הטעון תיקון), כטענתה, ובלא שסוכם בפועל על פיצוי כלשהוא, הרי שאין היא חייבת לשלם דבר לאיש.

...

אולם, לא שוכנעתי מחומר הראיות שהציגה הנתבעת, כי היא עזבה בנסיבות כאלה, של הסכמה הנובעת מהפרה.

אין מנוס, אפוא, אלא לקבוע, כי לתובע אין זכות להיפרע מהשיקים, ודין התביעה להידחות.

תוצאה אופרטיבית לאור כל האמור, אני דוחה את התביעה, אולם כל צד ישא בהוצאותיו.

בית משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 49307-04-15 רם-שם נכסים בע"מ ואח' נ' פוני ואח' לפני כבוד השופט בכיר אהוד שוורץ התובעת/נתבעת שכנגד : רם-שם נכסים בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רות קופולוביץ הנתבעים/תובעים שכנגד : 1.יגאל פוני 2.יניב פוני ע"י ב"כ עו"ד נוני חסון פסק דין

כללי וטענות הצדדים זו תביעה כספית ע"ס 359,234 ₪, ובגין פיצוי בשל הפרת חוזה שכירות, חוב דמי שכירות ודמי ניהול.

בהתקשרות החוזית עם השוכר החדש נאלצה להתפשר על תנאים מסחריים פחות כדאיים בהשוואה לתנאים המסחריים בחוזה עם הנתבע.

לאחר עיון בחומר שבתיק, הדיון וסיכומי הפרקליטים אני מחליט לקבל את התביעה העיקרית בחלקה , ולדחות את התביעה שכנגד, ואלו נימוקי: מצגי שוא בהקשר זה, הכלל הבסיסי הוא כי "כאשר נערך חוזה בכתב הנחזה כשלם וכולל את כל תניות ההסכם, הרי לפחות לכאורה אין להשלימו ולהוסיף לו מצגים או אמרות שהצדדים השאירו מחוץ למסמך" (פרידמן וכהן, חוזים, כרך ב סעיף 15.91).

ריבוי הגרסאות בעיניין זה מלמד אף הוא, כי לא מדובר בתניות, חוץ הסכמיות, מגובשות.

לטעמי, עזיבת הנתבע את המושכר, מהוה הפרת חוזה שלא כדין , כך שהתובעת זכאית לפיצויים עבור הפרה זו ועבור תשלומים מופחתים, בהם מחויב הנתבע על פי הסכמות שהיו, וטרם שולמו.

...

ר' סנילביץ', "פיצויים מוסכמים - השוואה בין המשפט הישראלי לדין במשפט הקונטיננטלי" ספר אורי ידין (בורסי, בעריכת א' ברק, ט' שפריץ, תש"ן) כרך בעמ' 133, 160) מקום בו נתבעו יחדיו פיצוי מוסכם ופיצוי לא מוסכם, ראו בכך בדרך כלל משום תביעות חלופיות) ע"א 707/78, [3]713 , בעמ' 800 , ע"א 748/80 בעמ' [4]798 בעמ' 322, 324 , ע"א 1/84[5] בעמ' 671 ) עומדת על כך פרופ' ג' שלו בספרה דיני חוזים ( דין, תש"ן): 599 "בניגוד למצב המשפטי שקדם לחוק התרופות, ואשר על-פיו היוו פיצויים מוסכמים תקרה או גבול עליון לפיצויי הנפגע, מקנה סעיף 15 (ב) לנפגע זכות בחירה בין תביעת הפיצויים המוסכמים לבין תביעת פיצויים לפי סעיפים 10עד 14לחוק. המילה 'במקומם' בסעיף 15(ב) מעידה על כך, כי הבחירה היא בין דרכים חלופיות ולא מצטברות.על הנפגע לבחור בין פיצויים מוסכמים לבין פיצויים אחרים. לכל אחת מדרכים אלה יתרונות וחסרונות משלה. נפגע התובע פיצויים מוסכמים לפי סעיף 15 אינו צריך להוכיח נזק ואינו חייב להקטין את נזקו. אולם, הוא כפוף לסמכות ההפחתה של בית-המשפט. נפגע התובע פיצויים על הנזק שנגרם לו בפועל, לפי סעיף 10, צריך להוכיח נזק, סיבתיות וצפיות, וכן עליו להקטין את ניזקו, אולם אין הוא מוגבל בתקרת הפיצויים המוסכמים ואף אינו צריך לחשוש להפחתתם". סוף דבר התביעה העיקרית מתקבלת בחלקה, התביעה שכנגד נדחית.

אני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובעת פיצוי בגין דמי השכירות שלא שולמו , וכפי שפורט בסעיף 38 לעיל , סך של 48,390 ₪.

אני מחייב את הנתבעים ביחד ולחוד לשלם לתובעת, את סכום האגרה ששולמה על ידה, ובניכוי סך של 3,000 ₪, וכן שכ"ט עו"ד כולל בסך 45,000 ₪.

בית משפט לתביעות קטנות בהרצליה ת"ק 36887-07-20 גבעתי ואח' נ' אילן ואח' בפני כב' הרשם הבכיר צחי אלמוג התובעים 1.טל גבעתי 2.תום לוי הנתבע יהודה אילן פסק דין

ובסה"כ 32,014 ₪ אך התובע שכנגד העמיד את תביעתו על סך של 34,000 ₪ טענות ההגנה לתביעה – שכנגד באשר לטענה כי הנתבעים שכנגד זייפו את חתימתו על הסכם השכירות, הם מצרפים את העתק התכתובות בין הצדדים לפיהן מסכים התובע שכנגד כי הנתבעים שכנגד יחתמו בשמו על שני הסכמי השכירות על מנת להגישו לעריית תל אביב יפו.

כמו כן לא סוכם בין הצדדים כי הנתבע ימכור לתובעים את הציוד שנשאר בדירה, אלא סוכם כי התובעים יעבירו לו רשימה מתומחרת של הציוד שנשאר בדירה, ואילו הנתבע ינסה לבדוק עם השוכר החדש האם הוא מעוניין בציוד של התובעים שנשאר בדירה.

המסקנה המתקבלת מכל האמור לעיל היא כי לתובעים עמדה זכות חוזית להשאר במושכר לתקופה של שנה נוספת (תקופת האופציה).

התביעה שכנגד פיצוי בגין הפרת ההסכם והשכרת המושכר לדיירות משנה, סך של 6,948 ₪ הנתבע טען כי התובעים השכירו את הנכס לדיירות משנה וזאת בנגוד למוסכם בין הצדדים בהסכם השכירות.

(נספח ה' עמ' 1 שורות 8-14): התובע שכנגד מר אילן יהודה: "בסדר?" הנתבע שכנגד 1 מר טל גבעתי: "וחוץ מזה סגרנו, הכל טוב" הנתבע שכנגד 2 מר תום לוי: ,מאה אחוז" הנתבע שכנגד 1 מר טל גבעתי: "תודה אילן שיהיה לך בהצלחה" התובע שכנגד מר אילן יהודה: "תודה רבה, גם לכם בהצלחה, ביי להתראות, ביי ביי" הנתבע שכנגד 1 : "ביי ביי כל טוב" ראוי לציין כי התובע שכנגד אישר הן בדיון בבית המשפט והן בכתב תביעתו כי הוא ביקר בנכס מספר פעמים לאורך תקופת השכירות של הנתבעים שכנגד.

...

טענתו של התובע 1 לא נסתרה על ידי הנתבע במהלך, והוא אף לא הביא בדל של ראייה לעניין זה. לפיכך, דין ראש נזק זה להידחות.

לפיכך, דין ראש נזק זה להידחות.

נוכח מכלול הממצאים והמסקנות, כאמור לעיל, התביעה העיקרית והתביעה – שכנגד נדחות אהדדי.