פסק דין בתביעת נזיקין בגין מצג שווא של כיסוי ביטוחי

.", בגבול אחריות של 20,000,000 ₪ , כי 'אחים זאיד' רכשה פוליסת ביטוח חבות מעבידים של 'כלל', בגבול אחריות של 20,000,000 ₪ , ולמרות אי-הזהות המוחלטת בין הפוליסות, הרי שתיהן נועדו לכסות את אותו סיכון לנזק גוף ו/או מות המנוח במהלך ביצוע העבודה...העובדה שהתביעה נגד 'הטכניון' נדחתה אינה משחררת את 'מגדל' מעול הכסוי הבטוחי שהעניקה ל-'אחים זאיד', כקבלן משנה. מכאן, על 'מגדל' לשאת בכל חיוב בו תחוב 'אחים זאיד' בשל אחריותה הנזיקית. למעשה, ביטוח עבודות קבלניות שנעשה לבקשת 'הטכניון' (המבוטח הראשי), הנו בבחינת חוזה לטובת צד שלישי, לרבות 'אחים זאיד' כקבלן המשנה. חוזה זה תקף ובכוחו לחייב את 'מגדל', על אף העדר חבות הנזיקית של 'הטכניון'. כפל הביטוח והחלוקה בין המבטחות נובע מהעובדה ששתיהן ביטחו את 'אחים זאיד' בגין אותו סיכון, ללא תלות כלשהיא באחריותו הנזיקית של המבוטח הראשי/'הטכניון'...אפילו אם הייתה תניית שיפוי חוזית, לפיה האחריות לפצויי התובעים בגין נזקיהם מוטלת על 'אחים זאיד' ולא על 'הטכניון', אין בה כדי להועיל ולפטור את 'מגדל' מהחבות נוכח עיקרון כפל הביטוח, שכן 'אחים זאיד' בוטחה בשתי הפוליסות בגין אותו הסיכון, ללא כל קשר לאחריותו של הטכניון." עיניינו הרואות, בהליך הקודם, היה האנטרס של קבוצת יעקובי לטעון, כי לאור התפקיד השולי שמילאה, לא חלה עליה חבות נזיקית ולפיכך דין התביעה כלפיה להידחות בפן הנזיקי, באופן הפוטר אותה לחלוטין מלקחת חלק בפיצויו של התובע.

אפשרות זו הוכרה בפסיקה, למשל, כאשר לאחר מתן פסק הדין בהליך הראשון, היתחולל שינוי בדין החל, או כשהתגלו ראיות חשובות וחדשות שלא היו ידועות לבעל הדין בשל מצג שוא של בעל הדין שכנגד (ע"א 5610/93 זלסקי נ' הועדה המקומית לתיכנון ולבנייה, ראשון לציון, פ''ד נא(1) 68, 99-97 (1997); רע"א 6246/16 עריית קריית שמונה נ' בוזורגי (פורסם ביום 12.9.16) - שם צוין כי מדובר ב"מצבים נדירים")), כאשר יש לשקול את עוצמת הפגיעה בבעל הדין שכנגדו מוחל ההשתק, מידת השיכנוע בטענות החדשות המועלות, ומידת אשמו של בעל הדין לחוסר יכולתו למצות את ההיתדיינות במסגרת ההליך המוקדם (ראו: רוזן-צבי, בעמ' 535).

...

.", בגבול אחריות של 20,000,000 ₪ , כי 'אחים זאיד' רכשה פוליסת ביטוח חבות מעבידים של 'כלל', בגבול אחריות של 20,000,000 ₪ , ולמרות אי-הזהות המוחלטת בין הפוליסות, הרי שתיהן נועדו לכסות את אותו סיכון לנזק גוף ו/או מות המנוח במהלך ביצוע העבודה...העובדה שהתביעה נגד 'הטכניון' נדחתה אינה משחררת את 'מגדל' מעול הכיסוי הביטוחי שהעניקה ל-'אחים זאיד', כקבלן משנה. מכאן, על 'מגדל' לשאת בכל חיוב בו תחוב 'אחים זאיד' בשל אחריותה הנזיקית. למעשה, ביטוח עבודות קבלניות שנעשה לבקשת 'הטכניון' (המבוטח הראשי), הינו בבחינת חוזה לטובת צד שלישי, לרבות 'אחים זאיד' כקבלן המשנה. חוזה זה תקף ובכוחו לחייב את 'מגדל', על אף היעדר חבות הנזיקית של 'הטכניון'. כפל הביטוח והחלוקה בין המבטחות נובע מהעובדה ששתיהן ביטחו את 'אחים זאיד' בגין אותו סיכון, ללא תלות כלשהי באחריותו הנזיקית של המבוטח הראשי/'הטכניון'...אפילו אם הייתה תניית שיפוי חוזית, לפיה האחריות לפיצויי התובעים בגין נזקיהם מוטלת על 'אחים זאיד' ולא על 'הטכניון', אין בה כדי להועיל ולפטור את 'מגדל' מהחבות נוכח עקרון כפל הביטוח, שכן 'אחים זאיד' בוטחה בשתי הפוליסות בגין אותו הסיכון, ללא כל קשר לאחריותו של הטכניון." עיניינו הרואות, בהליך הקודם, היה האינטרס של קבוצת יעקובי לטעון, כי לאור התפקיד השולי שמילאה, לא חלה עליה חבות נזיקית ולפיכך דין התביעה כלפיה להדחות בפן הנזיקי, באופן הפוטר אותה לחלוטין מלקחת חלק בפיצויו של התובע.

לקבוצת יעקובי ניתן יומה בבית המשפט בהליך הקודם, היא בחרה לנהל את הודעת צד ג' שהגישה באופן מסויים, כפי הנראה מן הטעמים שפורטו לעיל, וככל שההזדמנות שניתנה לה לא נוצלה באופן מיטבי, המדובר במחדליה שלה עצמה (ראו: זלצמן, בעמ' 16): "במילים אחרות, ״ההטרדה״, על כפל השלכותיה, כעילה להעמדת כלל ההשתק כנגד בעל-דין, מוצאת את צידוקה בהזדמנות שניתנה לבעל-הדין, במסגרת התדיינות קודמת, להתדיין עם בעל-הדין יריבו באותה עילה או באותה פלוגתא שהוא מבקש לחזור ולהתדיין ביחס אליה במסגרת הליך משפטי אחר. העובדה שלא ניצל הזדמנות זו כהלכה, מחמת ניהול כושל של המשפט, כגון מחדלו מלהביא ראיה או להעלות טענה כלשהי, ואפילו נעשה הדבר מתוך טעות כנה או שכחה, אינה משמשת צידוק לפתיחת ההתדיינות מחדש. די שהיה לבעל-הדין ״יומו בבית-המשפט״, ואין רלוונטיות לשאלה כיצד בחר לנהוג ולמצות את יומו זה." כן יפה לענייננו, קביעתו של בית המשפט העליון בע"א 822/77‏ ‏ בסה נ' "אגד" אגודה שיתופית לתחבורה בישראל בע"מ, פ''ד לב(3) 21, 28-27 (1978): "... אין בדעתי להיכנס במסגרת פסק-דין זה לבירור השאלה הנכבדה אם ניתן, ואם רצוי לחבל בעקרונות תורת מעשה-בית-דין על-ידי שיקולי צדק ויושר (שהרי בכל מקרה סבור הצד שנגדו מופעל המחסום, כי ענינו צודק לעיצומו ומוכן אני להניח, לצורך הדיון דנן, שבמקרים מיוחדים יהיה בית-המשפט מעונין לשמור כוח זה בידו). אך ברור שגם אם קיים בידו כוח מעין זה, ישתמש בו בית-המשפט רק אם זכותו של המבקש ברורה כל כך עד שאין כל אפשרות לחלוק עליה, ורק מכורח הנסיבות ושלא באשמתו, נמנעה ממנו בפעם הראשונה ההכרעה לטובתו. מה שאין כן במקרה שלפנינו... מסתבר שהמערער מבקש מבית-המשפט לא צדק ויושר כי אם עזרה שתציל אותו ממחדליו הוא, ולשם מטרה שכזאת בודאי אין לסטות מהוראותיו הברורות של החוק." לסיכום טענה זו, ה"צדק" הוא גם התוצאה הצודקת מנקודת מבטה של מגדל, שמבחינתה סוגיית הכיסוי הביטוחי כבר נדונה והוכרעה.

בנסיבות אלו, ומאחר ואיני מקבל את הטיעון העובדתי והמשפטי שבבסיס הבקשה לתיקון ההודעה לצדדים שלישיים, הרי שדין הבקשה להידחות בלי צורך להתייחס לטענת ההתיישנות שהועלתה על ידי מגדל בקשר לעילה החדשה.

לאור האמור, הבקשה נדחית.

לשיטתה, הגם שראשי הנזק הנתבעים בכתב התביעה הִנם בשל ניזקי גוף, אלה נתבעים כפצוי בגין תגמולי ביטוח שעתיד היה לקבל המבקש אילו היו דואגות המשיבות לפוליסת ביטוח מתאימה לכסוי בגין פציעותיו במשחק כדורסל ולנוכח מצג שוא לפיו הביטוח שנרכש עבורו מכסה את כל הנזקים בגין התאונה.

עם זאת, השגות צדדים על החלטות ביניים של הערכאה הדיונית במסגרת העירעור יינתנו במידה ועלה בידי מבקש רשות העירעור להראות כי דחיית הדיון בהשגה על ההחלטה לשלב העירעור על פסק הדין, כבעניינינו, עלולה להשפיע באופן ממשי על זכויותיו; עלולה לגרום לנזק של ממש, או עלולה להביא לקיומו של הליך מיותר או שגוי (רע"א 4713/13 אי די בי חברה לאחזקות בע"מ נ' הרמטיק נאמנות (1975) בע"מ (22.7.2013); רע"א 2856/12 כהן נ' מע"צ – החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (פ20.5.2012); סעיף 41(ב) לחוק בתי-המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984; תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984.

מכאן, אף שהמחלוקת אינה חוזית ולא התבקש סעד בגין אכיפה, של תגמולי ביטוח אקטואליים, הסעד הנטען הִנו במהותו פיצוי בגין תגמולי ביטוח להם היה זכאי המבקש בשל נזקיו מהתאונה, והגם שהמחלוקת בין הצדדים הִנה נזיקית, בגין רשלנותן הנטענת ומחדלן לכסוי בטוחי בגין הפציעה בתאונה, אין לומר כי התביעה הנה תביעה לפיצויים בשל ניזקי גוף כמשמעותה בתקנות האגרות ודומה כי הדברים פשוטים וברורים.

...

כללי: מונחת לפניי בקשת רשות ערעור על החלטת בית-משפט קמא (כב' השופטת מירית פורר) מיום 30.04.18, לפיה נעתר בית-משפט קמא לבקשת המשיבה 1 שנתמכה בעמדת המדינה וקבע כי יש לסווג את התובענה כתביעה כספית ומשכך, על התובע לכמת את תביעתו ולשלם את האגרה בהתאם לתקנה 6 לתקנות בתי-המשפט (אגרות), תשס"ז-2007 (להלן – תקנות האגרות).

לאחר עיון בבקשה ובתגובת המדינה על נספחיה, בשעה שהמשיבה 1 בחרה שלא להגיש את תשובת לבקשה עד למועד שנקבע, החלטתי לדון בבקשה כבערעור, כאילו ניתנה הרשות לכך.

יאמר מיד כי החלטת בית-משפט קמא בדין יסודה ודין הערעור להידחות.

סוף דבר, הבקשה נדחית.

ענייננו בתביעה כספית חוזית ונזיקית לקבלת פיצויים ע"ס 295,000 ₪ בגין ניזקי רכוש שנגרמו לתובע כתוצאה מארוע שריפה של עסקו מיום 7.11.15 (להלן: "הארוע" או "השריפה").

לטענת הנתבעת, מלכתחילה, בוצע לעסק ביטוח אשר כל מטרת עריכתו הנה לצורכי תובענה זו. הנתבעת הודתה רק בעצם קיומה של הפוליסה, וטענה כי התובע הסתיר בכוונת מירמה ו/או לא גילה ו/או מסר פרטים כוזבים בכוונת מירמה ו/או הציג מצגי שוא בעיניין מהותי בטרם ההיתקשרות בחוזה ביטוח במטרה להונות אותה, והכל מתוך כוונה להוציא פוליסת הביטוח במירמה ולייצר תביעה כוזבת לתגמולי ביטוח באופן הפוטר אותה מחבות כלשהיא.

לטענת הנתבעת, בהתאם לתנאי וסייגי הפוליסה אין לתובעים כסוי בטוחי, והמבנה בוטח בערכי תת ביטוח, ולפיכך, ככל שייפסק פיצוי בגינו, יש להפחית את הפצוי בערכי תת הביטוח.

התיק הסתיים בפשרה בהתאם לסעיף 79א' לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד- 1984, וחויב התובע כאן (יחד עם אביו שהיה נתבע נוסף וערב להתחייבויותיו כלפי המשכיר) לשלם למשכיר פיצוי בסך של 42,000 ₪ (להלן: "פסק הדין בתביעת המשכיר").

...

מכל אלו הגעתי למסקנה כי יש להעדיף את חוות דעתו של מומחה הנתבעת על פני חוות דעת מומחה התובע, ולקבל את מסקנותיו לגבי הגורם של השריפה, ונסיבותיה.

אין בידי לקבל טענה זו מהסיבה הפשוטה כי בשום שלב לא הוכחו הכנסות שאמור התובע לקבל מלקוחות שבוצעו עבורם עבודות, והמדובר בטענה שאין לה כל בסיס עובדתי בעוד שיכל התובע להוכיחה על ידי הבאת מסמכים רלוונטיים או הגשת תצהיר של מי מהלקוחות שטען שבוצעו עבורם עבודות.

אשר על כן, אני דוחה את התביעה, ומחייבת את התובע לשלם לנתבעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.

עילות התביעה אותן טען המבקש בבקשת האישור הנן: הפרת חובה חקוקה לנוכח סעיפים 3, 9(א) ו-16 לחוק חוזה הביטוח, התשמ"א-1981; הפרת חוזה וחובות תום הלב בקיום חוזה הביטוח בין המשיבה למבקש ולשאר חברי הקבוצה נוכח סעיפים 12, 39 ו-61(ב) לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 ; עשיית עושר ולא במשפט לנוכח סעיף 1 לחוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979;ורשלנות ומצג שוא רשלני לנוכח סעיפים 36-35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש).

את הקבוצה הייצוגית ביקש המבקש להגדיר בבקשת האישור כך: "כל מי שבמהלך 7 השנים שקדמו להגשת תובענה זו ועד למתן פסק דין בתובענה זו, גבתה ממנו המשיבה, במישרין ו/או באמצעות כל צד שלישי אחר, דמי ביטוח (פרמיה) בגין תקופה בה פוליסת הביטוח ו/או הנספח/ים שצורף/ו אליה לא היו בתוקף." המשיבה לא הגישה תשובה לבקשת האישור, וכעולה מבקשת ההסתלקות, פנתה המשיבה לבאת כוח המבקש והסבירה, כי המערכות התפעוליות שלה מוגדרות כך שמלכתחילה אינן מאפשרות רכישת נספח בהעדר כסוי יסודי, ואינן מאפשרות לנספח להיות בתוקף ללא כסוי יסודי.

...

שוכנעתי גם כי קיימת תועלת בהליך זה ובהסדר ההסתלקות לחברי הקבוצה.

לפיכך אני מאשר תשלום גמול ושכר טרחה באופן שהמשיבה תשלם גמול למבקש בסך של 17,725 ₪ בצירוף מע"מ; וכן שכ"ט עו"ד לבאת כוח המבקש בסך של 159,525 ₪ בצירוף מע"מ והכל תוך 14 יום ממועד פסק דיני זה. כן תשיב המשיבה למבקש באמצעות באת כוחו, תוך 14 יום גם את החלק הראשון של האגרה שבה נשא בסך של 5,566 ₪.

בנוסף, אני מורה שהמשיבה תישא בתשלום החלק השני של האגרה.

בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים ע"א 37972-07-22 אברמוביץ ואח' נ' ברון ואח' ע"א 19234-09-22 הפניקס חברה לביטוח בע"מ נ' ברון ואח' לפני הרכב השופטים: כבוד השופט הבכיר אמיר טובי [אב"ד] כבוד השופט איל באומגרט כבוד השופטת רבקה איזנברג בעיניין ע"א 37972-07-22 המערערים 1. אריה אברמוביץ, ת"ז 068880228 .2 אריה אברמוביץ סוכנויות לביטוח בע"מ, ח.פ. 513319624 המשיבים .1 צבי ברון, ת"ז 056705585 .2 הפניקס חברה לביטוח בע"מ ובעניין ע"א 19234-09-22 המערערת הפניקס חברה לביטוח בע"מ המשיבים 1. צבי ברון, ת"ז 056705585 2. אריה אברמוביץ, ת"ז 068880228 .3 אריה אברמוביץ סוכנויות לביטוח בע"מ, ח.פ. 513319624 פסק דין

בית המשפט המחוזי (כב' השופט מ' רניאל) קיבל את הבקשה לרשות ערעור וקיבל את העירעור בקבעו כי "בית המשפט קמא שגה בקביעתו שעילת התביעה הנזיקית, בגין מצג השוא בעת עריכת ההסכם, נולדה כאשר ארע מקרה הביטוח, דהיינו בעת ביצוע ההסכם. מקרה הביטוח אינו שייך לעילת התביעה הנזיקית בשל מצג השוא. עילת התביעה של מצג שוא נולדה כאשר הוצג מצג השוא. כבר אז היה ידוע מה הנזק הצפוי". בקשת רשות ערעור שהוגשה לבית המשפט העליון ברע"א 367/11 קריינר נ' מנולייף מנורה חברה לביטוח בע"מ (20.12.2010) נדחתה.

איל באומגרט – שופט השופטת ר' איזנברג: אני מצטרפת לדעתו של כב' האב"ד השופט טובי ואוסיף : ביה"מ קמא קבע בפסק דינו כי מאחר שמחלת הסרטן בה לקה ברון התגלתה רק בחודש דצמבר 2016, לא הייתה קיימת כל אפשרות מעשית כי ברון היה פונה בדרישה כלשהיא לאברמוביץ לפני כן. עוד קבע ביה"מ קמא כי לא היה בידי ברון כוח תביעה קודם שכן אין די בידיעתו הערטילאית של ברון על בעייתיות מסוימת בדבר קיומו של הכסוי שכן האמין שאברמוביץ יסדיר את העניין.

...

למעלה מהצורך אוסיף כי בכל מקרה, גם אם לא היינו מגיעים לכלל דעה שדין התביעה להידחות מחמת התיישנות, ברי כי ברון לא יכול היה להיות זכאי לתשלום שנפסק ואשר לא הביא בחשבון את הפרמיות אותן היה צריך לשלם במהלך כל השנים.

רבקה איזנברג - שופטת אשר על כן, אנו מקבלים את הערעורים ומורים על ביטול פסק דינו של בית משפט השלום ודחיית תביעתו של ברון (המשיב).

אנו מחייבים את ברון (המשיב) לשלם למערערים (אברמוביץ והפניקס) הוצאות הערעורים בסך 10,000 ₪ כל אחד.