פסק דין בתביעת מזונות לאחר מגורים עם הבעל לשעבר

לתועלת המעיין נצטט בזאת דברי הריטב"א (בחידושיו למסכת כתובות צ"ו. ד"ה 'מעשה'), וזה לשונו: "ואומר רבי בשם הרב רבנו ז"ל דדוקא אלמנה לא הפסידה עד שתים ושלש שנים, אבל באשת איש כל זמן שלא תבעה מזונותיה איבדה אותם למפרע שדרך הנשים לגלגל עם בעליהן [...] וכן ראיתי למורי הרב ז"ל שדן אפילו באשה שהלכה לבית אביה מפני מריבה שהיה לה עם בעלה, כיון שלא מסרה מודעא בפני עדים שלא מחלה אותם" מדבריו עולה שאכן אשה נשואה שלא תבעה מזונותיה מבעלה דרכה 'לגלגל עם בעלה' ולמחול לו על חוב המזונות.

באותו מקרה, ניפצעה האם קשה בתאונת דרכים ועברה מקום מגורים ולכן הדבר היה משום הסבר לחוסר המעש בגביית המזונות.

על כן ברי לי כי הוא שמח עד מאד על מעשה האמיץ והאחראי של אישתו (לשעבר) לקחת חובות לזון את ילדיהם, ואין שום סיבה לפוטרו מחוב זה שכאמור התחייב לא רק מחמת דין מזונות ילדים אלא מחמת הסכם הגירושין שקבל כאמור תוקף פסק דין לכל דבר ועיקר.

ברור גם ברור כי האב/הבעל איננו יכול להישמט מחובו זה לזונם וכל עוד שהוא לא עשה כן הרי שחובו מתורגם לחוב כספי לכל דבר ועיקר- וכפי שציין האב"ד שליט"א - ועליו לשלמו מרגע שהילדים או האשה תבעוהו על כך. כל מה שנאמר לעיל הוא שהחיוב מעקרו איננו חוב ממוני קלסי הנגזר מכח דין 'ממוני גבך' אלא חוב להאכילם, הא ותו לא. הנפק"מ שקיימת בין הגדרתי לחוב זה לבין מה שניתן להבין אחרת - כדוגמת הרכבו של נשיא בית הדין הגדול הנזכר - הנה באופן שלא היתה תביעה כלל במשך זמן רב כאשר הילדים/האשה מתפרנסים בכוחות עצמם אם זה בתמיכת ה'סבא והסבתא' או ע"י אירגוני צדקה וחסד וכדו' ורק לאחר תקופה החייב נתבע על תקופת עבר זו באמצעות אישתו או ילדיו, שלדעתי מאחר ועד עתה לא נתבע הבעל/האב על כך, הרי שלא ניתן לחייבו רטרואקטיבית וכפי שהעלתי והוכחתי בהגדרת הדברים מדברי ה'פרישה'- אם לא מחמת דין 'פורע חובו של חברו'[footnoteRef:108] ולדעת נשיא בית הדין הגדול שליט"א כן ניתן לחייב על כך. [108: בכפוף לכל פרטי דין זה וכפי שהארכתי בזה לעיל בסעיף ה', ולמעט במקרה דנן שיש לחייבו ישירות מחמת חיובו לפי שהחיוב איננו רק מחמת 'חוב המזונות' של האב לילדיו אלא גם ובעיקר מחמת 'הסכם הגירושין' שהיה בין הצדדים ושאושר על ידי בית הדין והוי פסק דין חלוט ומדין 'המתחייב לזון בת אישתו' וכפי שהוסבר לעיל (סעיף ו') בהרחבה.

...

ויעויין עוד ב'נתיבות המשפט' (חושן משפט סי' ר' ביאורים ס"ק א') שמדבריו שם עולה כביאור השיטה מקובצת בביאור התוס', ואכמ"ל. על פי הדברים האמורים נמצאנו למדים, שהתוס' בכתובות מ"ז: חידש לנו שני יסודות חשובים למדי: שכל מה ששנינו ש'אומדנא' עתידית משפיעה על 'חלות המעשה לשעבר' זהו רק היכא שיש כאן צד אחד של הנותן והכל תלוי אך ורק בדעתו, מה שאין כן היכא שישנם שני צדדים בעשיית עסקה כלשהי דאז אי אפשר לילך אחר האומדנא שהרי הצד השני גם הוא יש לצדו 'אומדנא' שהוא לא היה מוכן לעסקה זו אם וכאשר יש תנאי זה או אחר המגביל את קיום המקח לאור מה שיתרחש בעתיד.

נמצא א"כ שאין זו 'אומדנא דמוכח' בגדר של 'אנן סהדי' ואשר על כן ולאור כל האמור אין לפשר ולבוא לקראתו.

סוף דבר.

בפני כב' השופט פליקס גורודצקי תובעת בתלה"מ 22336-10-17 xxx 1. ע.א ת"ז נתבעות בתלה"מ 22336-10-17 xxx 1. ת.א ת"ז 2. רשות מקרקעי ישראל 3. פרקליטות מחוז ירושלים אזרחי xxx 1. ת.א ת"ז תובעת בתמ"ש 29787-09-18 xxx 1. ע.א ת"ז נתבעת בתמ"ש 29787-09-18 xxx 1. ת.א ת"ז תובעת בתמ"ש 9988-08-16 xxx 1. ע.א ת"ז נתבעת בתמ"ש 9988-08-16 פסק דין

הבת, בעלה לשעבר (להלן-"ש'") וילדיהם, התגוררו במושב בבית הרשום על שמם (להלן- "הבית").

תיק מספר 9988-08-16 – תביעה לסילוק יד עיקר טענות האם בנוסף לטענות האם בכתב ההגנה אשר הוגש על ידה בתביעה ההצהרתית, טענה האם בהליך זה, בין היתר, כי הבת הוזמנה על ידה לגור בנחלה בשנת 2005 לאור הקשיים הכלכליים של לאחר ההתדרדרות ביחסים בין הצדים, דרשה האם את פינויה של הבת וילדיה מהמשק והבת דרשה דמי פינוי בסכום אסטרונומי.

כך למשל, במסגרת תביעת הגירושין ציין ש', בין היתר, כי יש לפסוק מזונות ילדים בסך של 2,500 ₪ "בהיתחשב בעובדה שלא צריכים הוצאות מדור" ראו: נספח י"ג לסיכומי הבת.

מנגד, נדחית טענת האם כי לא ידעה שהבת מצויה בהליכי גירושין ראו: פרוט' עמ' 32 ש' גרסה זו של האם, איננה מתיישבת עם גרסת הבת, עם גירסתה של מ' שהעידה כי האם הצטרפה אליה ולבת לפגישה עם עו"ד בנושא הגירושין של הבת ראו: פרוט' 23 ש' 24-26 ואף עם גרסת האם שהודתה כי נכחה בפגישת היועץ אך לא ידעה כי ש' עזב את הבית ומתי הוא והבת .

...

יחד עם זאת, ניתן להיעתר לסעד ב' לתביעה ההצהרתית במלואו ובאופן חלקי לסעד ה' לתביעה ההצהרתית ככל שזה נוגע לתשלום פיצוי ריאלי לבת שישקף אובדן מקום מגורים לפי הסכום הדרוש היום לרכישת מקום מגורים חלופי במידה והאם תעדיף פינויה של הבת בתמורה לתשלום הפיצוי.

התוצאה התוצאה היא כי התביעה ההצהרתית מתקבלת בהתאם לסעד ב' לתביעה ההצהרתית וסעד ה' לתביעה ההצהרתית ככל שזה נוגע לתשלום הפיצוי הריאלי לבת שישקף אובדן מקום מגורים לפי הסכום הדרוש כיום לרכישת מקום מגורים חלופי.

כפועל יוצא, נדחית התביעה לסילוק יד והתביעה לדמי שכירות ראויים.

התובעת הגישה תביעתה זו למזונות הקטין וגם הגישה תובענה בעיניין קטין ובהמשך, ביום 06.05.2021 הגישה תובענה מכוח חוק למניעת אלימות במשפחה, התשנ"א-1991.

על סכומים דומים חזרו במספר פסקי דין במקרה של קטין שהורגל לרמת חיים "רגילה" ושאינו מתגורר בשני בתים.

נוסף על כך מקבלת התובעת מבעלה לשעבר מזונות עבור אחיי הקטין סך 3,000 ₪ לחודש ומחציות חינוך ובריאות וגם קִצבת ילדים סך 728 ₪ לחודש.

אשר להוצאות בריאות חריגות, החל ממועד פסק דין זה, יישאו הצדדים בחלקים שוים בהוצאות רפואיות חריגות מכל מין וסוג שהוא ובילבד שסכום ההוצאה עולה על 100 ש"ח, לרבות רפואת שיניים כולל אורתודנטיה, משקפיים עדשות מגע, טיפולים פסיכולוגיים טיפולים ריגשיים, אִבחונים, איבחוני ליקוי למידה, וכל הוצאה רפואית אחרת חריגה אשר איננה מכוסה (במלואה או בחלקה) על ידי קופת חולים, ובכלל זה הפרשים בגין אותה הוצאה חריגה לאחר קבלת החזר מכל מקור שהוא, אלא א"כ ההחזר מתקבל מביטוח פרטי הממומן על-ידי הורה אחד, בלבד שאז רק ההורה המממן זכאי להנות מהחזר זה. כל הוצאה רפואית כנ"ל תעשה על יסוד אסמכתא מגורם רלוואנטי המאשר את נחיצותה, אשר תועבר מהורה אחד לשני בתקשורת מתועדת טרם הוצאת ההוצאה או קבלת הטיפול, על-מנת לאפשר להורה השני לבדוק האמור בתוך 10 ימים מיום משלוח האסמכתא.

...

לאחר שבחנתי טענת הצדדים, העדויות והמסמכים שהוגשו, ולאחר שלא ניתן היה לתת אמון בעדותה בעניין סכום הכנסותיה החודשי, והוּכח כי בניגוד למידע שמועבר למוסד לביטוח לאומי לתובעת הכנסות מעבודה או מעסק ובבעלותה דירה, אני אומדת הכנסתה החודשית הממוצעת של התובעת (לא כולל דמי המזונות אותם היא מקבלת עבור ילדיה הגדולים) סך 10,500 ₪ ברוטו לחודש והכנסתה הפנויה סך 6,500 ₪ נטו לחודש.

על כן אני קובעת כי עם הגעת הקטין לגיל 6 יופחתו המזונות לסך 1,200 ₪ לחודש.

ממועד פסה"ד ישלם הנתבע, באמצעות האֵם, עבור מזונות הקטין ומדורו, 1,825 ₪ לחודש, כל חודש מראש.

בית משפט לעינייני מישפחה באשדוד תלה"מ 18834-05-20 י' נ י' בפני כב' השופטת עפרה גיא תובעת באמצעות באת כוחה- עו"ד שני אבוטבול נתבע באמצעות בא כוחו- עו"ד אבי נפטון פסק דין

בפניי תביעה שהוגשה על ידי התובעת במסגרתה עתרה לפסוק לה פיצויים בסך של 400,000 ₪, מבעלה לשעבר, הנתבע, בגין כאב וסבל שגרם לה, לטענתה.

עוד מתבררת בפניי תובענה למזונות ילדיהם הקטינים של הצדדים במסגרת תיק 25532-12-12 הקבועה להוכחות ותובענה נוספת שהוגשה על ידי אמו של הנתבע כנגדו וכנגד התובעת בתיק 14506-09-22.

התובעת צירפה מיסמך נספח א' במסגרתו פנה מנהל תחנת שירותי הרווחה באשדוד לעינייני בריאות, לרופא המטפל בבי"ח ברזילאי ומבקש ממנו לאפשר טפול רפואי באיזור מגורי התובעת לבנם הבכור של הצדדים וזאת לאחר שנירשם במסמך כי התובעת נאלצה לעזוב האיזור ולשוב לבית הוריה בצפון לאחר שחוותה אלימות מצד בעלה.

בנוסף, המזכירות תמציא העתק פסק הדין לעיונו של מנהל בתי המשפט, שעה שלכאורה קיים חשש לפלילים בהתנהגות הנתבע ובנם הבכור של הצדדים נוכח המתואר בסעיף 11 לפסק הדין לאור גרסת הבן לפיה שינה תצהירו על מנת להשפיע על ההליך המשפטי והגיש תצהיר נוסף לאחר שקבל מאביו 600 ₪.

...

במצב דברים זה, אני מקבלת חוות דעתו של המומחה במלואה ואני קובעת כי הוכח שבעטיו של הנתבע נגרם נזק לתובעת.

משכך, הוכח די הצורך קיומו של קשר סיבתי בין הנזק שנגרם לתובעת לבין התנהגותו של הנתבע במהלך השנים ואני קובעת כי הנתבע חב בפיצוי התובעת בגין נזקיה.

סוף דבר הנתבע ישלם לתובעת סך של 127,200 ₪ בגין התביעה הנזיקית בצירוף ההוצאות הרפואיות כפי שקבעתי לעיל.

לפניי תביעה "כספית-הפרת חוזה/נזיקית" שהגישה התובעת נגד בעלה לשעבר, הנתבע, לפצוי כספי בסך של 500,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו לה, לטענתה, בשל סרובו ליתן לה גט והפרת התחייבותו החוזית לעשות כן. תמצית העובדות התובעת ילידת 22.8.1971 והנתבע יליד 29.8.1971 יהודים, נישאו זל"ז כדמו"י ביום 7.11.1994, ומנישואים אלה נולדו להם 5 ילדים.

לטענת הנתבע, אין המדובר בהסכם גירושין כנטען על ידי התובעת, אלא בפסק דין חלקי בעיניין התביעה הרכושית בלבד, בעוד תיק המזונות ותיק המשמורת הסתיימו בהסכמה ביום 18.2.2021.

מעבר לכך, אין להיתעלם מהעובדה, כי הנתבע סיכל את סידור הגט מלכתחילה בטענה שרצונו בשלום בית, מעולם לא טרח להגיש תביעה לשלום בית לבית הדין; כשנשאל על כך, השיב כי זו הוגשה באופן פרטי, אך לא טרח לבאר מהו אותו הליך "פרטי" זה, וכן לא טרח להוכיח קיומו; "...הוגשה לבקשה לשלום בית בדרך פרטית ויש תעוד בווטספ על כל זה וגרושתי הייתה בדיון איתה – הכוונה היינו יחד בפגישה עם היועצת גברת לימור שלמה. לא צלח העניין הזה, היא סירבה לבוא לטפול זוגי בוא נגיד את ככה, ככה היא אמרה" (עמ' 28, ש' 21-18); "ש. היא עומדת על החוזה שהיא חתמה, אתה מפר אותו ואם אתה מפר אותו למה לא הגשת לבית הדין תביעה לשלום בית או ביטול פסק הדין? ת. כמו שאמרתי קודם כי הגשתי את זה באופן פרטי, בעקבות זה שהיה שלום בית בינינו היא לא הגישה בקשה לבית הדין אז אני קיוויתי שיהיה בסדר וגם היא הבינה את זה. גם הבנתי שאי אפשר להתגרש כל עוד גרים תחת קורת גג אחת" (עמ' 30, ש' 7-3).

"במה שונה הנזק שניגרם לאשה לפני החיוב של בית הדין בהשוואה לנזק שניגרם לה לאחר מכן? הצער הרב, הבושה, הפגיעה בכבודה וכל יתר ראשי הנזק הכלולים בעוולת הרשלנות הנם פועל יוצא של הסרוב שבינו לבינה ולא הסרוב שבינו לבין בית הדין; כך שמועד חיוב הגט כלל אינו רלוואנטי בהתייחסות לעוולת הרשלנות. הצפיות שייגרם נזק עקב סרובו להענות לבקשתה של האשה הנו פועל יוצא של עצם הסרוב ולא של החלטה או פסק דין של ערכאה כלשהיא... על כן, גם במקרים שאין חיוב גט כלל, ניתן יהיה למצוא שהאשה זכאית לפצוי עבור הנזק שניגרם לה מרשלנות הבעל מעצם סרובו לתת לה את הגט המיוחל" [תמ"ש (י-ם) 6743/02 כ' נ' כ' (21.7.2008)].

...

דיון והכרעה טענה מקדמית – סילוק על הסף אקדים תחילה ואדרש לטענת הנתבע, לפיה דין התובענה להידחות על הסף מן הטעם, כי הסעד שהתבקש בתובענה זהה לסעד לו עתרה התובעת בבית הדין במסגרת תביעת הגירושין שהוגשה על ידה.

אומדן הנזק לאחר שהגעתי לכלל מסקנה, כי התנהגות הנתבע וסירובו במשך כ-21 חודשים לתת גט לאשתו הינם בגדר עוולה המזכה את התובעת לפיצוי, יש לקבוע את גובה הפיצוי.

סוף דבר אשר על כן, אני קובעת כדלקמן: הנתבע ישלם לידי התובעת כפיצוי נזיקי סך של 63,000 ₪.

הנתבע ישלם לידי התובעת הוצאות משפט בסך של 18,000 ₪.