נביא להלן את עדותו של התובע בחקירתו הנגדית, אך להבנת האמור בעדות נביא תחילה את דברי התובע בהודעה לחוקר הנתבע מיום 13.3.12 (נ/4):
"חב' רוויה שהוקמה לפני כ-3 וחצי שנים, אני בעלים היחידי של החברה. החברה יש לה פיצרייה בסנטר 1 שנקראת פיצה סנטר, שקיימת 20 שנה. בבעלותי החברה 4 שנים והבעלים הקודם היה שמעון אמסלם. בנוסף יש בית מאפה בסמוך לפיצה ומ-1.3.12 רוויה מפעילה שני דוכנים של מזון סיני – קורוסין אקספרס וטמקי שעד אז מזה 8 שנים נוהלו על ידי השותף לשעבר אייל תורג'מן שהיה שותף שלי בחברת גינוסר אתני. חברת אריסון בבעלות אבי בלבד מפעילה את קורוסין וקור(ו)ס על האש, נ.א. אילנות הסנטר בבעלותי, קיימת כ-3 שנים ומפעילה את בית הקפה שבמרכז סנטר 1. החברה שהייתי שותף לה עם תורג'מן נקראה גינוסר אתני, וכעת חברת רוויה מפעילה את (ה)דוכנים שהפיעלה גינוסר אתני".
כבר מהודעת התובע עולה כי במשך מספר שנים קודם למועד מסירת ההודעה, התובע היה בעל המניות של חברת רוויה שהפעילה בית מאפה בסנטר 1.
איזה מסעדה נוהלה ע"י חברת נועם?
בית קפה בסנטר 1, מסעדה סינית בקניון מלחה, קורוסין, דוכן סיני קורוסין בקניון מלחה
.
לטענת המשיבים, "תזת שלושת השלבים" של המפרק הופרכה על ידם בנוגע לכל אספקט, שכן, תביעת העובדים שממנה טען המפרק כי המשיבים מבקשים להיתחמק בהעברת פעילות המסעדה ופרוק החברה מרצון הוגשה כנגד המשיבים 3-2 באופן אישי, כך שפירוק החברה היה מותיר את חובם של המשיבים 3-2 שריר וקיים ולכן העברת הפעילות לשם היתחמקות מהחוב אינה רלבאנטית ויש לדחותה.
בקשר לראיות התומכות בגירסתם טענו המשיבים כי במסגרת תצהיריהם הוכיחו המשיבים כי הפעילות הועברה באמצעות נטילת החובות, הראו הסכם שנערך לפי דרישת רואי החשבון, הראו כי התגלעו מחלוקות בנוגע לתביעות העובדים לשעבר וכן הוכיחו את הפסדי עסקי המזון.
לגבי ההשתלשלות העובדתית טענו המשיבים כי ציר הזמן היה כדלקמן:
10.3.11 – ניתן תצהיר כושר הפרעון;
4.5.11 – הוגשה הבקשה לפירוק מרצון;
17.8.11 – ניתן פסק הדין בתביעת העובדים (הנ"ל) בבית הדין לעבודה;
12.1.12 – הוגשה בקשת הפרוק וזאת לאור תשובת המפרק בזמנו, עו"ד עובדיה גבאי, כי החברה אינה מסוגלת לפרוע את חובותיה ולהשלים את הליך הפרוק מרצון.
כמו כן, מצאתי לנכון לאמץ את מסקנתו של בית הדין לעבודה (כפי שהובאה לעיל) וכשמתאים להביאה פעם נוספת גם כאן (פסקה 32 לפסק הדין בתיק העבודה):
"נמצא כי אבי התובע היתייחס אל המסעדה בסנטר 1 כמיזם אחד במסגרת רשת המסעדות שהוא הפעיל בשותפות עם מישפחת נאמן. העובדה, העולה מעדות התובע, כי התובע עצמו היה בעל המניות בחברה שבמסגרתה הופעלה מסעדת "קורוס על האש" בסנטר 1, מצביעה על עירוב הזכויות במיזמים המשפחתיים, שלא על פי הרישום הפורמאלי שלהם".
...
בפסקה 8 נקבע באותה החלטה כך:
"בנסיבות אלה, המסקנה היא כי יש לקבל את בקשת המנהל המיוחד ולהצהיר, בהתאם לסעיף 373 לפקודה, כי החייב נושא בחובות חפציבה (אשר היקפם המדויק טרם ידוע נכון להיום). יוער, כי לאור המסקנה אליה הגעתי, אין צורך לדון בשאלה האם יש מקום לעשות שימוש בסעיף 6 לחוק החברות (שעניינו הרמת מסך) במקרה דנן."
באותו מקרה, לא ראה בית המשפט בעובדה שהיקף החובות של קבוצת חפציבה טרם נקבע, כמונעת את הטלת האחריות האישית על מי שניהל את הקבוצה.
המסקנה היא כי יהיה על המשיבים לשלם את מלוא חובות החברה כפי שיכריע המפרק בתביעות החוב שהוגשו לפניו.
סוף דבר
בהמשך לכל המצוין לעיל, אני קובע כדלקמן:
המשיבים 6-1, יחד ולחוד, יחוייבו במלוא חובות החברה, שהיקפם יתברר לאחר הכרעת המפרק בתביעות החוב שהוגשו לו.
המשיבים 6-1, יחד ולחוד, יחוייבו בהוצאותיו ובשכר טרחתו של המפרק בגין הבקשה דנן, ובשל ניהול ההליכים באופן שנוהלו ושפורטו לעיל, בסך של 40,000 ש"ח. סכום זה ישולם תוך 45 ימים ולאחר מועד זה יתווספו אליו הפרשי הצמדה וריבית כדין עד ליום התשלום בפועל.
