פסק דין בעניין נכות רפואית צמיתה לאחר תאונת דרכים

בתחום הנפשי הפניתה ועדת הערר את המערער לקבלת חוות דעת פסיכיאטרית מטעמה ובהתאם לכך התייצב המערער ביום 3.7.2022 בפני פסיכיאטר יועץ לועדה אשר רשם את תלונות ב"כ המערער והמערער עצמו, כדלקמן: "עו"ד: הערר נקבע נכות צמיתה 0 הועדה שבדקה אותו לא סיכמה את הדיון ובקשה חוו"ד פסיכיאטרית שקשר את נכותו הנפשית בעקבות פרדתו מבת הזוג ולא לארוע הנידון מבקש להבהיר ולהדגיש כי מדובר בפגיעה נפשית קשה על רקע התאונה הנדונה, נידרש לטפול פסיכיאטרי ותרופתי קבוע עקב התאונה אובחן כסובל מ PTSD מעולם לא התלונן על פגיעה נפשית זו או אחרת הנובעת מהפרדה מבת הזוג, הדבר לא הועלה אצל פסיכיאטר ולא נרשם באף אחד מסיכומי הביקור הרפואיים נהפוך הוא ציין בפני הועדה כי מצבו הנפשי עקב התאונה הנדונה הוא זה שהוביל לפרדה מבת הזוג, ועובדה זו מחזקת את הקשר הסיבתי שבין הפגיעה וחומרתה לבין התאונה, מפנה למכתב ד"ר גולין 22.1.21 אשר כתב מפורשות כי המצב ממשיך להדרדר סובל מחרדת פלאשבקים עם תמונות ורעשים של התאונה כל התעוד הרפואי מעלה כי מצבו הנפשי נגרם עקב התאונה, 3.3.19 ד"ר גולין מיפרט שמאז ת.ד יש אי יציבות במצב הרוח צימצום קשרים חברתיים ועוד, כל החומר הרפואי תומך בקשר הסיבתי בין התאונה לפגיעה הנפשית ולכן מבקש להתאים עבורו נכות רפואית צמיתה בגין מצבו, בנסף נטען להפעלת תקנה 15 מאז התאונה חלה ירידה בהכנסות בצורה דראסטית." מערער: סדר היום שלי קם ב 08:00 או 08:30 יש ימים שקם ולא רוצה לראות אף אחד, לא בקשר עם הבת שלי והנכדים שלי כי אני בלתי נסבל, מאד עצבני, לא ישן טוב בלילה, מפחד מהרעשים במוח, לא יכול לנסוע לאחור מפחד שאפגע במשהו, לא מרגיש בנהיגה משהו מיוחד, כשאני רואה משאית אני קצת נבהל מיתרחק ממנה ונוהג בזהירות.

בהתאם לבקשת היועץ הפסיכאטרי הפניתה ועדת הערר את המערער לאיבחון נוירופסיכולוגי אשר בדק את המערער ביום 12.9.2022 ומצא כי שתוף הפעולה של המערער הוא חלקי וכן מצא האדרת סימפטומים, כדלקמן (הדגשות במקור): "בן 62. נפגע בתאונת דרכים כשמשאית פגעה ברכבו העומד. הוא טולטל לדבריו ברכב ונחבל בראשו מעמוד הדלת שלצדו. לא היה איבוד הכרה והדמיה שנערכה לו במיון אליו הגיע, שללה דימום מוחי.

מעיון בהוראות פסק הדין המחזיר עולה כי בית הדין הורה לועדת הערר לעיין בשנית בעמ' 3 לחוות דעתו של ד"ר לביא מיום 12.11.2020 וכן במסמך הרפואי של ד"ר גולין מיום 22.1.2020 ובאמור בו לעניין פלאשבקים ורעשים של התאונה.

בנסיבות אלה בהן פעלה ועדת הערר בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר, קביעת שיעור הנכות היא קביעה רפואית הנסמכת על שיקול דעת מקצועי ואשר לבית הדין אין את הכלים המקצועיים להתערב בה. בהקשר זה יוער כי המלצת הנוירופסיכולוג על בדיקה נוספות בחלוף שנה מוסברת על ידו בכך שיש צורך בחלוף הזמן בכדי למנוע הטיות הנובעות מסמיכות הזמנים בין הבדיקות.

אשר לטענות המערער הנוגעות לאי הפעלת תקנה 15 – משעה שמדובר בפסק דין מחזיר אשר לא נקבע בו כי על ועדת הערר להתייחס לחוות דעת של רופא תעסוקי מיום 16.2.2021, לא נפל פגם בכך שועדת הערר לא התייחסה למסמך זה. ועדת הערר קובעת כי המערער מסוגל לעבודתו וזאת על יסוד ממצאיה בתחום האורתופדי והנפשי אשר פורטו בפרוטוקול ועל יסוד הנכות שקבעה למערער, בשיעור 5% לפי פריט ליקוי 34 (ב) (1-2) – דהיינו שיעור נכות הנמוך מ-10%, הנקבע בגין הפרעה קלה עד בינונית בכושר העבודה.

...

" בהמשך סיכמה ועדת הערר את מסקנותיה בתחום האורתופדי וקיבלה את הערר כדלקמן: "הוועדה האזינה רוב קשב לדברי בא כוח התובע. הוועדה שבה ועיינה בפרוטוקול וועדה לעררים ובמסמכי עברו הרפואי והגיעה למסקנה כי בעניין ע"ש מתני יש מקום לקבל את ערר התובע שכן לפי הלכת מרגוליס היות ואין איזכור בעברו המתייחס למגבלה תפקודית בגין ע"ש מותני.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי במסמכים שבתיק ושקלתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות וזאת מהטעמים המפורטים להלן.

סוף דבר לאור כל הטעמים המפורטים לעיל דין הערעור להידחות.

למערערת נקבעה נכות זמנית בשיעור 45% לתקופה שמיום 26.1.15 ועד 30.9.16 ובתום זמניות נקבעה למערערת בועדה רפואית מדרג ראשון מיום 5.10.16 נכות צמיתה בשיעור 14.5% בגין הגבלה קלה של תנועות עמ"ש מותני לפי סעיף ליקוי 37(7)(א); נכות נפשית בשיעור 5% לפי סעיף ליקוי 34(א)(1)-(2); נכות בשיעור 10% בגין הגבלה קלה של הצואר לפי סעיף ליקוי 37(5)(א) אולם נכתה מצב קודם בשיעור 10%.

על החלטה זו הגיש המשיב ערעור לבית הדין במסגרת תיק ב"ל 61386-07-17 וביום 11.12.2017 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה: "...עניינה של המשיבה יוחזר לועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב על מנת שתעיין בפרוטוקול הועדה מדרג ראשון בתעוד אליו הועדה מדרג ראשון הפניתה בעיניין עמוד שדרה צוארי, ותקבע האם יש בתעוד זה בכדי להוות מצב קודם בהתאם לפסיקה בנוגע לנכוי מצב קודם.." (להלן – פסק הדין המחזיר הראשון).

על החלטת הועדה הרפואית לעררים האמורה הגישה המערערת ערעור לבית הדין במסגרת ב"ל 45928-02-18 וביום 4.7.2018 ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה: "...עניינה של המערערת יוחזר לועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתיבחן את החלטתה בדבר ניכוי מצב קודם בשנית תוך תשומת לב הועדה כי בהתאם לסעיף לפיו קבעה ניכוי נידרשת הגבלה קלה. כמו כן, תשומת לב הועדה כי קיומו של מצב קודם העולה כדי נכות ומצדיק ניכוי מחייב ממצאים מוכחים בעברה הרפואי של המערערת אשר היה מקנה נכות למערערת לו הייתה נבדקת עובר לתאונה" (להלן – פסק הדין המחזיר השני).

למערערת אף אין כל בעיה תפקודית או עבר רפואי משמעותי ומדובר ברישומים בודדים מפוזרים בפרק זמן של חודשיים לאחר תאונת דרכים שארעה יותר מ-5 שנים לפני התאונה הנדונה.

טענות המשיב המשיב טוען כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הועדה שהנה מנומקת, וניתן בקלות להיתחקות אחר הלך מחשבתה, כאשר טענות המערערת הן טענות רפואיות שאין לקבלן, והכל כדלקמן: הועדה מציינת במפורש כי בעברה היתה המערערת מעורבת בתאונת דרכים נוספת במסגרתה נימצאו רישומים רפואיים עד אמצע חודש 2/13 המעידים על "כאבי צואר, גב עליון, סחרחורות, גב תפוס עם רגישות וכאבים בתנועה". הועדה מציינת כי אין ספק שבאם היתה נבדקת המערערת עובר לתאונה היתה מוענקת בגין מצבה זה נכות בשיעור 5% ועל כן אין היא מוצאת לשנות מהחלטתה.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להתקבל.

נכות פלאסטית צמיתה בשיעור של 5% לפי סעיף 75(1) לתקנות המל"ל, ונכות פסיכיאטרית צמיתה בשיעור של 10% לפי סעיף 34(ב)(2) לתקנות המל"ל. התביעה הוגשה לפי סעיף 6ב לחוק הפלת"ד. במסגרת דיון שהתקיים ביום 4.4.2021 טענה הנתבעת כי התיק הרפואי של התובע בתחום הפסיכיאטרי לא הונח לפני המל"ל בעת קביעת נכותו הרפואית, ואף הוצגו לי מסמכים רלוואנטיים במסגרת הדיון.

בנסיבות אלה ברי כי הגם שלא הוגשה בקשה להבאת ראיות לסתור באופן פורמלי, הצדדים הסכימו (בהתאם להמלצתי) שימונה מומחה בתחום הפסיכיאטרי שקביעתו "תהווה תחליף לקביעת המל"ל", ולמעשה בכך הסכימו הצדדים כי ניתן היתר לסתור את קביעת המל"ל בתחום הפסיכיאטרי, ובקשו למנות מומחה מטעם בית משפט בתחום זה. במסגרת רע"א 691-21 פלוני נגד יקטרינה טרפזניקובה ואח' (מיום 3.5.2021) (להלן: "פסק הדין בעיניין יקטרינה") נקבע באופן מפורש כי לא ניתן להציג לפני מומחה מטעם בית משפט את דו"חות המל"ל, לא בשלב טרום הכנת חוות דעתו, ולא בשלב של שליחת שאלות הבהרה, בשל העובדה שהם נחשבים לחוות דעת רפואית.

ברבות השנים פורש בפסיקה המונח "חוות דעת רפואית" שבתקנות 8(א) ו-9(ב) לתקנות המומחים, ככולל אף את דו"חות המל"ל בעיניין שיעור נכותו של נפגע בתאונת דרכים.

משכך, נאסרה הצגתם של דו"חות מעין אלה למומחה מטעם בית המשפט – בין אם הם נוגעים למצבו הרפואי של הנפגע לפני תאונת הדרכים הנדונה, ובין אם למצבו לאחר התאונה.

...

לסיכום – הבקשה מתקבלת אני פוסל את חוות הדעת של המומחה.

התובע ישלם לנתבעת, באמצעות ב"כ, את הוצאות הבקשה בסך של 1,500 ₪ וזאת בתוך 30 יום מהיום ללא קשר לתוצאה הסופית של ההליך.

מומחה אחר ימונה בהחלטה נפרדת, ואין להעביר לו את מסמכי המל"ל. החלטתי מיום 29.3.2022 מבוטלת וכך גם הדיון שקבוע ליום 25.4.22.

הנכות הרפואית כאמור לעיל, המומחה מטעם בית המשפט קבע, כי לתובע קיימת נכות צמיתה בגין הפגיעה בגיד הסופראספינאטוס בכתף שמאל בשיעור של 10%, לפי סעיף 42(1)(ד)(1) לתקנות הביטוח הלאומי, מתוכם 5% נכות צמיתה בגין תאונת הדרכים והשאר בגין מצב רפואי קודם.

מכל מקום, כפי שצוין לעיל, שאלת מיקום השכם לעומת הכתף הנה עניין הנמצא עמוק בתחום המומחיות הרפואית ואין בקביעות בפסקי דין כאלה ואחרים כדי לסתור עדות המומחה הרפואי בסוגיה זו. לעניין הטענה לגבי חוסר שתוף הפעולה מצידו של התובע המומחה ציין, כי אכן היה חוסר שתוף פעולה חלקי שאינו מגיע לדרגה שיש לציין זאת או שיש בו כדי להשפיע על קביעתו.

המומחה סיכם סוגיה זו כך (ראו, פרוטוקול, עמוד 10): "מצד אחד נפילה היא מנגנון יותר מתאים לגרום לקרע בשרוול מסובב ומצד שני ברשום הרפואי לאחר הנפילה לא היה אזכור של הכתף ומצד שני בתעודת חדר המיון אחרי תאונת הדרכים כן היה איזור של הכתף וכשאמרתי כי פגיעה חלקתי בשרוול המסובב מביאה אנשים לרופא לפעמים באיחור לא רק בגלל שלא כואב בכתף לאחר החבלה אלא הכאבים לא קשים ואנשים חושבים שזה יעבור ולוקחים את הזמן לפני הפניה. אם אני צריך לשקול אם אירע קרע בשרוול מסובב באחת משתי התאונות האלה הנטייה שלי לקבוע שהפגיעה היתה בתאונת הדרכים." בנוסף, המומחה הבהיר בעדותו, כי נכות התובע נקבעה בהתאם לסעיף 42 לתקנות הביטוח הלאומי, שעניינה פגיעה בגיד השרוול המסובב ולא לפי סעיף 41 לתקנות הדן בהגבלת תנועות או סעיפי סל אחרים.

...

סוף דבר לאור האמור לעי, מצאתי, כי דין התביעה להתקבל.

אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע פיצוי בסך של 63,613 ₪.

בנוסף, אני מחייב את הנתבעת לשלם לתובע הוצאות משפט בגין שכ"ט עו"ד בסכום כולל של 9,700 ₪, וכן תשלם הנתבעת לתובע החזר האגרה ששולמה עם הגשת התביעה.

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב ב"ל 7118-10-21 29 אוגוסט 2022 לפני: כב' השופטת מיכל נעים דיבנר המערערת שרית חיה סיני ע"י ב"כ עו"ד גל קורן המשיב המוסד לביטוח לאומי ע"י ב"כ עו"ד אריק יעקובי פסק דין

ביום 13.10.2013 נפגעה המערערת בתאונת דרכים שהוכרה כתאונת עבודה (להלן: התאונה).

בעקבות ההכרה בתאונה, קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון שלמערערת נכות רפואית צמיתה בשיעור 10% בגין הגבלת תנועות קלה בצואר, וניכתה מצב קודם בשיעור 5%, כך שלמערערת נותרה נכות צמיתה בגין התאונה בשיעור 5%.

באשר לנימוק הועדה באשר לרצף התלונות אנחנו סבורים שלאחר שבעבר הותאמה לה נכות בגין הגבלה קלה בתנועות הצואר ואף נוכתה נכות בגין מצב קודם אין הכרח שמידי שנה תהיינה תלונות על כאבים והגבלה בתנועות הצואר בתעוד הרפואי.

בנסיבות אלה, יש להשיב את עניינה לועדה שתתייחס בצורה מנומקת לטענה להחמרת הפיברומיאלגיה, גם אם זו לא נוצרה בעקבות התאונה אלא רק החמירה, ולחלופין לקבוע שהחלטת הועדה בנושא הפיברומיאלגיה ניתנה בחוסר סמכות והיא אינה מהוה חסם לתביעה נוספת להחמרה בגין פגימה זו. המערערת הוסיפה וציינה שבהתאם לסעיף 18 ג' לפסק הדין בעיניין זוגייר (עב"ל (ארצי) 49891-07-18 המוסד לביטוח לאומי - ירמי זוגייר (4.2.2019)) אליו הפנה המשיב, ככל שהועדה התייחסה ומצאה ממצאים מעבר לקבוע באישור ההחמרה, אין הדבר בהכרח מהוה פגם משפטי המביא לביטול ההחלטה ויש לידון בכל מקרה לגופו.

...

מן הכלל אל הפרט לאחר שעיינתי בכתב הערעור על נספחיו, בתגובת המשיב ובטענות הצדדים כפי שהועלו בפרוטוקול הדיון מיום 10.2.2022, נחה דעתי כי דין הערעור להתקבל.

במקרה שלפניי, לא הוגשה לוועדה חוות דעת מומחה לעניין הפיברומיאלגיה, ומשכך טענת המערערת לעניין הרכב הוועדה נדחית.

סוף דבר עניינה של המערערת יוחזר אל הוועדה לעררים בענף נפגעי עבודה, בהרכבה מיום 5.8.2021, על מנת שתשקול בשנית את קביעותיה בעניין הפיברומיאלגיה.