פסק דין בעניין חלוקת פיצויים בין מעבדי קרקעות במושב כפר יובל

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 38235-10-17 בוגין ואח' נ' רשות מקרקעי ישראל לפני: כבוד השופט אילן ש' שילה עותרים 1.תמיר בוגין 2.דנה חינסקי 3.שמואל אמיתי 4.אליעזר מרגולין 5.עמישב קורקט 6.גיורא אביגדורוב 7.אלנתן שניר 8.יעקב אבן 9.ורדה שפירא 10.עודד קורקין 11.ציונה נדב 12.רות קפלושניק 13.אבינעם חרך 14.יובל גורביץ 15.רבקה בוגין 16.גיורא ישראל דותן 17.איתן זלמנסון 18.צביה קזמיר 19.עמרי שרון 20.יפה מונדלק ב"כ עו"ד תמי אבשלום משיבה רשות מקרקעי ישראל ב"כ עו"ד רותם אלקלעי פסק דין

רקע כאמור העותרים הם חוכרי נחלות במושב כפר מל"ל. את הנחלות החכירה לקודמיהם של החוכרים, במהלך השנים 1932 -1933, קרן קיימת לישראל בע"מ, חברה שנרשמה באנגליה והייתה אז בעלת הקרקעות ("קק"ל אנגליה").

עניינה של עתירה זו בשטחי העיבוד החקלאי (ואעיר כי חלוקת הנחלות לחלקות א' ו-ב' אינה נזכרת בהסכמי החכירה).

ממילא התייתר גם הדיון בטענה לזכות חכירה לצמיתות המיוסדת על דין זה. הפלוגתאות אלו הן איפוא הפלוגתאות הטעונות הכרעה: האם הסכמי החכירה של העותרים כוללים הוראת שינוי יעוד, כמובנה בחוק, באופן שמאפשר להחיל את החוק על זכויות העותרים? האם פעולות רמ"י להחלת החוק מהוות עקיפה פסולה של ההליך התלוי ועומד? האם הפצוי שיגיע לעותרים צריך להיות פיצוי בעין, דהיינו "זכות חכירה עירונית" בקרקע, או שמא יהיה הפצוי כספי בלבד? דיון והכרעה האם יש מקום להחיל את הוראות החוק על זכויות העותרים? סעיף 29א לחוק מגדיר "קרקע להשבה", דהיינו קרקע שעליה חלות הוראותיו באשר לפדיון מהיר של קרקעות חקלאיות שייעודן שונה למגורים.

סבורני שאין ממש בטענה זו, למצער לגבי העותרים דנן, וזאת משני טעמים: הטעם האחד הוא שהחלת הוראות החוק על העותרים אינה פוגעת בזכותם לפצוי לפי הוראת ס' כ"ו. כאשר קק"ל מחליטה לשנות את זכות החכירה החקלאית לעירונית, רשאית היא להשיב לידה את מלוא הנחלה (לרבות חלקה א'), ואילו לחוכר עומדת הזכות לבחור בין פיצוי כספי לבין "זכות חכירה עירונית על אחת מהנחלות העירוניות שהקרן תיצור על הנחלה המושבת". אמנם בעלי הדין חלוקים באשר לטיב הפצוי שהעותרים זכאים לו, בין השאר בהיתחשב בכך שנדרשת השבה של חלק מהנחלה בלבד ללא בית המגורים, אולם יהא הפצוי המגיע לעותרים אשר יהא, עדיין אין בשאלה זו כדי למנוע מרמ"י להפעיל את זכותה לידרוש את השבת הקרקע כאשר משתנה זכות החכירה מחקלאות לבנייה.

אוסיף כי ההליך לפי החוק הוא הליך נקודתי מיוחד, ואין בפסק הדין שיינתן בהליך התלוי ועומד, ובפסק הדין בעתירה זו, כדי לפגוע בזכותם של העותרים לפנות לבית המשפט המוסמך לפי החוק, עם היתקדמות הליכי ההשבה לפי החוק, בטענות אחרות שלא הייתה לעותרים היזדמנות להשמיען, כגון באשר לשעור הפצוי הכספי; הכל כפוף לדין ולהלכות בדבר מעשה בית דין.

ברם, ההצעה עוסקת בהשבת חלקה ב' בלבד, שהיא שטח עיבוד חקלאי של הנחלה, בעוד שחלקה א' שעליה בית המגורים נותרת בידי העותרים שאינם נזקקים לדיור חלוף, שעל כן יש לפצות את העותרים בפצוי כספי בלבד.

...

אין באמור לעיל כדי לומר דבר על שיעור הפיצוי הכספי שהעותרים זכאים לו. סוף דבר עולה מן המקובץ כי דין העתירה להידחות.

הדחייה כפופה לכך שאני מורה על ביטול מכתבי ההצעה שנשלחו טרם זמנם.

העתירה נדחית.

נועם לויט- ניתן פסק דין אילן רוזנפלד ישראל רזניק בועז לויט- ניתן פסק דין מיכה לויט ניתן פסק דין פסק דין לפני טען ביניים שהגיש מושב כפר יובל לצורך ההכרעה בשאלת חלוקת פיצויים שהתקבלו אצלו מרשות מקרקעי ישראל עבור מעבדי הקרקעות בגין המחוברים והמטעים שנטעו בתוך תחום משבצתו.

יש לציין כי הטוענים 3-4 מנהלים בפני בית המשפט זה שתי תביעות נוספות שאוחדו בתיקים אזרחיים תא 60658-12-16, ו- תא 52007-09-17, לגבי זכאותם לפצוי שהועבר מרשות מקרקעות ישראל לאגודה השיתופית מטולה בגין הקרקעות שהופקעו לצורך הקמת שכונת רובע יובלים (להלן: "התיקים המאוחדים").

...

משכך, טענת הטוען 3 לפיה הטוען 4 קיבל פיצוי עבור השטח נשוא התביעה נדחית.

סוף דבר: הטוען 4 הוכיח את זכאותו לפיצוי עבור המחוברים והמטע בשטח כפר יובל.

אשר על כן, אני קובעת כי הפיצוי עבור רכיב המחוברים לקרקע באזורים שהגדרו כ-B ו- C בשטח כפר יובל ישולם במלואו לטוען 4.

תמורת השבת השטחים, רשות מקרקעי ישראל, העבירה פיצוי לאגודות מטולה ולכפר יובל – מושב עובדים להתיישבות חקלאית (להלן:"כפר יובל") לטובת בעלי הזכויות בקרקעות שהופקעו.

ברם, בית המשפט המחוזי בע"פ 5769-09-17 הפך את ההחלטה, ולמעשה הפצוי שנתן לחקלאים היה לפי חלופה א', כך שהמשיב לא קיבל פיצוי בהליך זה. טען הביניים ה"פ 1822-10-16: פרט לתביעת רמ"י נגד החקלאים, הצדדים היו טוענים בה"פ 1822-10-16 כפר יובל מושב עובדים להתיישבות נ' אזמרלי ואח', שהוגשה מטעם כפר יובל, על מנת שבית המשפט יכריע על אופן חלוקת הפצוי שהיתקבל מרשות מקרקעי ישראל עבור רכיב המחוברים לקרקע (להלן: "טען הביניים").

בפסק-דין בהליך זה נקבע כי המשיב זכאי למלוא הפצוי בגין רכיב המחוברים לקרקע שעיבד בתחום כפר יובל.

מן הכלל אל הפרט; אקדים ואציין כי לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, בחינת ההליכים הקודמים, האסמכתאות והחומר הראייתי שהונח בפניי, מצאתי לנכון לבטל את פסק הדין-החלקי באופן חלקי מכוח "שיקול דעת בית המשפט". כך, שפסק-הדין בנוגע לפצוי עבור המחוברים יוותר על כנו, בעוד שהחלק הנוגע לתשלום דמי השכירות יבוטל, כפי שיפורט להלן: סכויי הגנת המבקש: פסק-הדין החלקי כולל שני סעדים: הראשון, פיצוי עבור רכיב המחוברים לקרקע בהסתמך על פסק-הדין בטען הביניים המקיים מעשה בית-דין.

...

לסיכום: לא מצאתי לנכון לבטל את חלקו זה של פסק-הדין החלקי.

תשלום בגין דמי שכירות: באשר לרכיב זה, נקבע בפסיקתא כי המבקש ישלם למשיב 46,406 ₪ בתוספת ריבית והצמדה, בגין תשלומי דמי שכירות ששילם התובע לנתבע.

סיכומו סוף דבר: מהנימוקים המפורטים לעיל, בקשת המבקש לסילוק התביעה או מתן פסק-דין נגד הנתבע נדחית.