פסק דין בעניין השבת תכשיטים לאחר גירושין

ראשיתו של הסיכסוך ביום 26.10.1988, אז פנתה המשיבה לבית הדין הכנסייתי המרוני בישראל, שמקום מושבו בחיפה, בתביעה לדמי מזונות וכן להחזרת תכשיטים שנטל עימו המערער כשעזב את הבית המשותף.

כך, ביום 4.2.2005 התקבלה בקשת המערער לעיון חוזר בחיוב המזונות, והסכום הופחת לסך של 1,000 ש"ח לחודש; וביום 3.1.2006 התקבלה בקשת המשיבה להחזרת פסק הדין מלבנון על כנו, וסכום המזונות החודשי הועמד שוב על סך של 2,000 ש"ח. בהסתמך על החלטות אלה ואישורן על ידי הארכיבישוף, פנו הצדדים כל אחד בתורו בבקשות מתאימות ללישכת ההוצאה לפועל.

בגדרי ההליך התבקש היועץ המשפטי לממשלה להגיש את עמדתו, וזה טען כי "הוא נוטה לדיעה שיש להכיר בפסקי דין הניתנים על ידי בית דין דתי היושב מחוץ למדינה, תוך קיום ביקורת שיפוטית כנהוג לגבי בתי דין דתיים. לטענת היועץ, כאשר דן בית הדין המרוני לערעורים בעיניינם של תושבי ישראל הוא משמש כבית דין דתי ישראלי ולמקום מושבו הפיזי אין חשיבות". בסופו של יום – ולאחר שהצעות שונות שנועדו להביא לפיתרון פרטני של הסיכסוך לא נשאו פרי – נדחו העתירות ללא שהוכרעו שאלות אלה לגופן.

ברי שאין מקום לקביעה שיפוטית שיש בה כדי להטיל אזשהו נטל כלכלי על המשיבה או להצביע על פגם לכאורי בהתנהלותה רק בשל דבקותה באורחות חייה, קהילתה ודתה, האוסרים על גירושין (ראו, בנסיבות דומות, את פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה ב-עמ"ש 45532-02-13 פלונית נ' אלמוני (20.6.2013)).

...

גם בקשת רשות הערעור מתקבלת בחלקה, ומחצית מכספי פיצויי הפיטורין תועבר לידי המערער.

משקבע המחוקק בסעיף 72(1) לפקודת פשיטת הרגל כי חוב מזונות על-פי פסק דין שזמן פרעונו חל אחרי מתן צו הכינוס אינו נכלל בגדר חוב בר-תביעה, הרי שאין מנוס מן המסקנה כי אין בכוחו של ההפטר לפטור גם את חובותיו העתידיים של המערער מכוח חיוב המזונות.

אכן, התוצאה אינה רצויה: המערער מופטר מחובות העבר ומיד בתכוף מתחיל לצבור חובות חדשים, כאשר הנסיבות הן אותן נסיבות והמסקנה שיש לגזור מהן היא אותה מסקנה.

בית משפט השלום בהרצליה תא"מ 8049-05-15 ווינד בן יעקב נ' ריגר בפני כבוד השופט אילן סלע 1. ****ה ווינד בן יעקב 2. עמית בן יעקב ע"י ב"כ עו"ד יונתן סלע התובעים נ ג ד יהושע ריגר ע"י ב"כ עו"ד ישראל ליבוביץ הנתבע פסק דין

על כל אלו נטען כי במעמד הגירושין של בני הזוג, הבטיחו התובעים להשיב לו תכשיטים בשווי 25,000 ₪ שהוא נתן לבתם וסך נוסף של 15,000 ₪ - מחצית מהכספים שניתנו על ידו לבני הזוג לחתונתם והובטח שהם יוחזרו.

עם זאת, לדבריו, לאחר הגירושין, הנתבע הבטיח לו להשיב את מלוא ההלוואה.

משאיני נותן אימון בגירסת הנתבע, איני מקבל גם את טענתו בדבר זכות הקזוז שנטענה ללא אסמתכא כלשהיא, ומשהחתן לא זומן לעדות והנתבע עצמו לא ידע לומר דבר אודות הסכומים שהושבו, גם אין לקבל את טענתו כי הושב סך של 65,000 ₪.

...

משאיני נותן אימון בגרסת הנתבע, איני מקבל גם את טענתו בדבר זכות הקיזוז שנטענה ללא אסמתכא כלשהי, ומשהחתן לא זומן לעדות והנתבע עצמו לא ידע לומר דבר אודות הסכומים שהושבו, גם אין לקבל את טענתו כי הושב סך של 65,000 ₪.

בשים לב לאמור, אזי חרף הקשיים בגרסת הנתבע, אני סבור כי נוכח הקשיים המשמעותיים בגרסת התובעים, הם לא הרימו את הנטל להוכיח את תביעתם, ולוּ במאזן הסתברויות.

על כן, התביעה נדחית.

חלוקת דירת בני זוג והשלכותיה על חיוב הכתובה דירה שנרשמה על שם שני בני הזוג מקורות הסוגיא ★ שטרות שנכתבו על שם אישה הנושאת ונותנת בתוך הבית ★ בעל שכתב שטר על שם אישתו ★ ביאור דעת הרמ"א להלכה - מחלוקת סמ"ע וש"ך ★ דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל - האם יש מחלוקת בין הרא"ש ובין הרשב"א ★ מחלוקת הראשונים בסוגיא דריש גלותא ★ חילוק הנתיה"מ בדעת הרשב"א והרא"ש - למי נימסר השטר ★ הדין כאשר לא הקפיד בעל המעות שהשטר ישאר אצלו ★ העולה מכל זה לנידון דנן ★ דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל למסקנה - מספק לא ניתן להוציא מהמוחזק ★ הדין בזמננו ★ א. דעת הגאון רבי צבי בן יעקב שליט"א ★ ב. תשובת הגאון רבי שמואל שפירא זצ"ל ★ ג. תשובת האגרות משה ★ ד. דעת הגאון רבי משה מרדכי פרבשטיין שליט"א ★ ה. דעת הגאון רבי אליעזר גולדשמיט זצ"ל - הדירה שייכת לשני הצדדים ★ ו. הוספה מהגאון רבי אברהם שרמן שליט"א ★ ז. טעמים נוספים מהגאון רבי שלמה שפירא שליט"א ★ ח. דעת הגאון רבי דוד לאו שליט"א ★ ט. דעת הגאון רבי בנימין בארי שליט"א ★ י. דברי הגאון רבי מנחם מנדל שפרן שליט"א ★ האם יש חילוק בין הבעל לאישה בהחזרת מתנות ★ דירה שנקנתה על ידי ההורים ★ דחיית הדימוי לבגדים ותכשיטים ★ יא. דעת הגאון רבי מיכאל בלייכר שליט"א ★ חלוקת ריווחי עליית ערך הדירה מדין שותפים ★ האם ההשקעה בדירה חוזרת מכח תקנת שו"ם ★ תקנת שו"ם בגירושין ★ פירוש הנוסח "מחמת עידור וקטט יעמוד כתקנות שו"ם" ★ תוקף התקנה כאשר הצדדים לא ידעו עליה ★ סיכום דיני תקנת שו"ם ביחס לחלוקת הדירה ★ יא. חילוק בין סמכויות בתי הדין השונים בדין זה - הגאון רבי אוריאל לביא שליט"א ★ יב. מאמר הגאון רבי יחיאל נדל שליט"א ★ סיכום השיטות למעשה ★ יש לשקול ולאמוד כל מקרה לגופו ★ האם הרישום בטבו הוא הקנין תפיסת חוב כתובה כנגד מחצית הדירה תפיסת חוב ודאי על ידי החייב עבור ספק חוב שכנגדו ★ ישוב שיטת הש"ך - מתי שטר נחשב כגבוי ★ תפיסת חוב ודאי כנגד טענת שמא על חוב אחר ★ האם המחלוקות תלויות זו בזו ★ תפיסת חוב עבור חפץ ★ חילוקים בדין תפיסת חוב עבור חפץ ★ תפיסה כנגד חפץ במקום פלוגתא - מדין "קים לי" ★ ספק הבא מחמת טענותיהם ★ סיכום דיני תפיסת חוב ★ תפיסת חוב כתובה או חוב אחר עבור הדירה ★ כתובה ושאר חובות האם דינם כמלוה בשטר ★ דיון והכרעה למעשה ★ דימוי ל"כפל תשלומים" ★ הערת הגאון רבי אוריאל לביא בענין הפשרה ★ דברי גדולי הדיינים שליט"א המסקנות ההלכתיות העולות מפסק הדין דירה שנרשמה על שם שני בני הזוג הסתפקו הפוסקים בדינה של דירה שנרכשה על ידי בני זוג, כאשר צד אחד מימן את הדירה או את רובה, אבל בפועל נרשמה הדירה על שם שניהם בשוה, האם במקרה של גירושין, דינה להתחלק בשווה או לא. תורף הספק נעוץ בשאלה האם הצד ששילם על הדירה מכספו, התכוון לתת את חלקו במתנה לצד השני, כאשר רשם את הנכס על שמו, או שמא לא היתה כאן כוונה למתנה, וכי מה שרשם בטבו את שני הצדדים בחלקים שוים, לא היה זה אלא בכדי למנוע מריבות וסכסוכים עם הצד שכנגד, אך לא כדי לתת לו מתנה גמורה ומוחלטת.

דבריו בנקודה זו מתבססים על הערתו של הגרי"ש אלישיב זצ"ל (פד"ר ח"ד עמ' 266), אשר כתב כי כאשר מדובר ברכוש שנקנה על ידי שניהם יחד, אם כן לא הבעל הוא שהקנה אותו לאישה, אלא המוכר הקנה לשניהם, ואז כל הדיון בשעת גירושין הוא על החזר הכסף שהשוקע בקניה, ולא על בעלות הרכוש עצמו, וז"ל: "בדרך אגב ברצוננו להעיר, בנדון דנן בעצם הפקעת זכות האישה בדירה מטעם דאדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה, אם נניח כדברי ב"כ האישה, שבשעה שרכשו את הדירה נרשם הבית על שם שניהם [ולא שהבעל העביר את מחצית הדירה על שם אישתו לאחר שקנה הבעל את כל הדירה], ואם נכון הדבר, נמצא שהמוכר הוא המקנה את הבית לשני בני הזוג. ושניהם היינו האיש והאישה זכו בדירה בזכויות שוות, אם כן יש לידון כי בכלל לא יכול הבעל לטעון אדעתא למשקל ולמיפק לא אקני לה, הואיל ולא איהו אשר הקנה לה את מחצית הדירה, ולא ממנו זכתה בדירה, אלא על ידי המוכר. ולפי זה מצטמצם טענת הבעל רק בנוגע לכסף ששילם עבור חלקה בדירה אבל זה לא יכול לפגוע בבעלות האישה בדירה. ולכן במקרה ומאז שרכשו את הדירה עלה ערכה של הדירה, יש לזקוף את זה לזכותה של האישה, אכן לצורך הדיון אשר לפנינו אנו פוטרים מלקבוע מסמרות בנקודה זו". ואמנם בפסק דין זה לא קבע הגרי"ש אלישיב מסמרות בענין זה, אכן בפסק דין אחר (פד"ר ח"ה עמ' 170) אכן קבע הגריש"א מסמרות בנידון, וז"ל: "... כשם שאם אמר (הבעל) בפירוש למוכר, שהוא קונה מלבושים וכיוצא בזה עבור אישתו, דבכהאי גוונא אליבא דכולי עלמא זכתה האישה מהמוכר, ובאשר היא מרדה בו, נראה פשוט שיכול לידרוש ממנה את הכספים שהוציא עליהם". על כן פסק הגאון רבי בנימין בארי כאמור, כי גם בנדון דנן, אם נקנתה הדירה על ידי שני בני הזוג ונרשמה על שם שניהם, מכיון שהרישום מוכיח שאכן התכוונו לקנותה לבעלות שניהם, הרי גם אם נחייב את האישה להשיב לאיש את השקעתו, תחוייב רק בהשבת הסכום אותו השקיע בדירה, ולא יקבל זכויות בדירה עצמה, ובשוויה בעת הגירושין.

...

חלוקת דירת בני זוג והשלכותיה על חיוב הכתובה דירה שנרשמה על שם שני בני הזוג מקורות הסוגיא ★ שטרות שנכתבו על שם אשה הנושאת ונותנת בתוך הבית ★ בעל שכתב שטר על שם אשתו ★ ביאור דעת הרמ"א להלכה - מחלוקת סמ"ע וש"ך ★ דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל - האם יש מחלוקת בין הרא"ש ובין הרשב"א ★ מחלוקת הראשונים בסוגיא דריש גלותא ★ חילוק הנתיה"מ בדעת הרשב"א והרא"ש - למי נמסר השטר ★ הדין כאשר לא הקפיד בעל המעות שהשטר ישאר אצלו ★ העולה מכל זה לנידון דנן ★ דעת הגרי"ש אלישיב זצ"ל למסקנה - מספק לא ניתן להוציא מהמוחזק ★ הדין בזמנינו ★ א. דעת הגאון רבי צבי בן יעקב שליט"א ★ ב. תשובת הגאון רבי שמואל שפירא זצ"ל ★ ג. תשובת האגרות משה ★ ד. דעת הגאון רבי משה מרדכי פרבשטיין שליט"א ★ ה. דעת הגאון רבי אליעזר גולדשמיט זצ"ל - הדירה שייכת לשני הצדדים ★ ו. הוספה מהגאון רבי אברהם שרמן שליט"א ★ ז. טעמים נוספים מהגאון רבי שלמה שפירא שליט"א ★ ח. דעת הגאון רבי דוד לאו שליט"א ★ ט. דעת הגאון רבי בנימין בארי שליט"א ★ י. דברי הגאון רבי מנחם מנדל שפרן שליט"א ★ האם יש חילוק בין הבעל לאשה בהחזרת מתנות ★ דירה שנקנתה על ידי ההורים ★ דחיית הדימוי לבגדים ותכשיטים ★ יא. דעת הגאון רבי מיכאל בלייכר שליט"א ★ חלוקת רווחי עליית ערך הדירה מדין שותפים ★ האם ההשקעה בדירה חוזרת מכח תקנת שו"ם ★ תקנת שו"ם בגירושין ★ פירוש הנוסח "מחמת עידור וקטט יעמוד כתקנות שו"ם" ★ תוקף התקנה כאשר הצדדים לא ידעו עליה ★ סיכום דיני תקנת שו"ם ביחס לחלוקת הדירה ★ יא. חילוק בין סמכויות בתי הדין השונים בדין זה - הגאון רבי אוריאל לביא שליט"א ★ יב. מאמר הגאון רבי יחיאל נדל שליט"א ★ סיכום השיטות למעשה ★ יש לשקול ולאמוד כל מקרה לגופו ★ האם הרישום בטאבו הוא הקנין תפיסת חוב כתובה כנגד מחצית הדירה תפיסת חוב ודאי על ידי החייב עבור ספק חוב שכנגדו ★ ישוב שיטת הש"ך - מתי שטר נחשב כגבוי ★ תפיסת חוב ודאי כנגד טענת שמא על חוב אחר ★ האם המחלוקות תלויות זו בזו ★ תפיסת חוב עבור חפץ ★ חילוקים בדין תפיסת חוב עבור חפץ ★ תפיסה כנגד חפץ במקום פלוגתא - מדין "קים לי" ★ ספק הבא מחמת טענותיהם ★ סיכום דיני תפיסת חוב ★ תפיסת חוב כתובה או חוב אחר עבור הדירה ★ כתובה ושאר חובות האם דינם כמלוה בשטר ★ דיון והכרעה למעשה ★ דימוי ל"כפל תשלומים" ★ הערת הגאון רבי אוריאל לביא בענין הפשרה ★ דברי גדולי הדיינים שליט"א המסקנות ההלכתיות העולות מפסק הדין דירה שנרשמה על שם שני בני הזוג הסתפקו הפוסקים בדינה של דירה שנרכשה על ידי בני זוג, כאשר צד אחד מימן את הדירה או את רובה, אבל בפועל נרשמה הדירה על שם שניהם בשוה, האם במקרה של גירושין, דינה להתחלק בשווה או לא. תורף הספק נעוץ בשאלה האם הצד ששילם על הדירה מכספו, התכוון לתת את חלקו במתנה לצד השני, כאשר רשם את הנכס על שמו, או שמא לא היתה כאן כוונה למתנה, וכי מה שרשם בטאבו את שני הצדדים בחלקים שווים, לא היה זה אלא בכדי למנוע מריבות וסכסוכים עם הצד שכנגד, אך לא כדי לתת לו מתנה גמורה ומוחלטת.

וזאת מכיון שבתפיסת חוב כנגד חוב, הרי לפי הצד שאכן יש חוב כנגדו, זכותו המלאה מדינא לקזז את שני החובות זה כנגד זה, והוי כטוען שהחוב שבידו נפרע על ידי החוב שכנגדו, ונמצא שהספק הוא בסופו של דבר האם הוא חייב לחברו, והבא להוציא ממנו, עליו הראיה.

אלא ששאלה זו תלויה בדיני תפיסת חוב, כפי שציין התומים עצמו בסוף דבריו, וסיים בצ"ע. והנה לאור כל מה שהבאנו עד כאן, עולה כי אף על פי שחוב הכתובה לכאורה דינו כמלוה בשטר, אשר לדעת הש"ך והנתיה"מ אי אפשר לתפוס עבור ספק חיצוני על חוב אחר, מכל מקום הרי התומים וקונטרס הספיקות חולקים, ולשיטתם מועילה תפיסתו.

הנתיה"מ כתב, שכל דינים אלו הם כאשר הוא תופס חוב זה כנגד חוב אחר, אבל תפיסת חוב כנגד חפץ שביד חברו, לא מועילה, אפילו במלוה על פה. טעם הדבר מכיון שבתפיסת חוב כנגד חוב, הרי לפי הצד שאכן יש חוב כנגדו, זכותו לקזז את שני החובות זה כנגד זה, והוי כטוען שהחוב שבידו נפרע על ידי החוב שכנגדו, ונמצא שהספק הוא בסופו של דבר האם הוא חייב לחברו, והבא להוציא ממנו עליו הראיה.

עוד נכתב באותה החלטה: "בית הדין שב וממליץ לתובעת לשים קץ להתנהלות הנ"ל, ולהשלים את ההליך בו החלה בהסכמה, במסגרת הסכם כולל. בכך האשה תחסוך מעצמה היתדיינות משפטית נוספת בערכאות, העלולה להביא להמשך המצב הנוכחי לפרק זמן ממושך, כאשר בידה להביא לסידור הגט בהקדם וסיום הליכים אלה במסגרת הסכם הוגן שהצדדים היו אמורים להשלימו". בעקבות החלטה זו ולאחר שהאישה נוכחה שבנסיבות המתוארות לא ניתן פסק דין לכפיית הבעל בגירושין, הודיעה האישה שהיא חוזרת בה מעמדתה הקודמת ובהודעה כתובה לבית הדין כתבה: "לאור דברי כב' ביה"ד בהחלטתו, לפיה עד אשר הסמכות בנושאי המזונות, המשמורת והנזיקין, תעבור לבית הדין הנכבד, אין בכוונתו להוציא לפועל את פסק דינו לכפיית גט, מודיעה התובעת כי היא מסכימה להעברת הסמכות בעינייני המזונות, המשמורת ובענייני הנזיקין לכב' ביה"ד. הסיבה היחידה העומדת בבסיס החלטה זו הוא רצונה של התובעת להמשיך בחייה ולא להמשיך להיות כבולה למי שאינו מעוניין בה וחי מזה כ- 3 שנים בחו"ל". בעקבות הודעה זו היתקיים מו"מ על פרטי ההסכם, ובדיון שהתקיים בבית הדין ביום כ"ז טבת תשע"ח (14/01/2018) במעמד האישה ובא כוחו וכן שני באי כח מטעם הבעל, עו"ד וטו"ר, סוכם על מתוה שבו תועבר הודעה מוסכמת לבית המשפט לעינייני מישפחה, ולפיו הדיונים בעינייני המשמורת והמזונות יועברו לבית הדין, ובית הדין יקבל מהצדדים את הסמכות לידון בנושאים אלו.

עיין בתשובת מהרש"ם ח"ה סי' מג שבסיום תשובתו אודות בעל שלא הסכים לתת גט אלא לאחר שיובטח שהאישה תחזיר לו את המסמכים שלו ביחס לביתו ושדותיו, ולאחר שהאישה התחייבה באלה ושבועה וחרם חמור שמיד לאחר הגירושין תשיב את הגזילה, סודר הגט, אך לסוף האישה לא עמדה בהתחייבותה, והבעל רוצה לבטל את הגט בטענה שבשום אופן לא היה מגרשה ללא החזרת המסמכים הנ"ל, במסקנתו פסק מהרש"ם: "נלפע"ד דהגט כשר. ואמנם מבואר בח"מ סוס"י טו וכמה דוכתי דיוכלו הבית דין לגזור על האישה שלא תנשא לאיש אם אינה מחזרת מה שגזלה, ועיין שבות יעקב ח"ג סי' קכא בזה, ולכן גם בנ"ד יעשו כן". הגם שבאותו נידון לא היה ספק שהאישה עומדת בגזלתה ללא הצדקה, מאחר שלא היה מקום להורות על ביטול הגט בטענת גט מוטעה, לא עוותו את דינה עקב היתנהלותה השלילית, ופסק מהרש"ם שהגט כשר, אלא שהוסיף שעל בית הדין לאכוף עליה את החזרת הגזילה באמצעות עיכוב נישואיה, וזאת על יסוד פסיקת הרמ"א חו"מ סי' טו סעיף ה. וכן בספר דברי חיים (למהר"י אויערבך) דיני גיטין סוף סי' ב' כתב שאם הבעל לא היתנה תנאי גמור אלא רק בגלוי דעת, וגילוי הדעת של הבעל היה שלא בשעת סדור הגט ובכה"ג אין להחמיר, וזה לשונו: "מ"מ אף שאין הגט בטל אף כשלא נתקיים כפי הגילוי דעת דמעיקרא, אעפ"כ ראוי שהבד"צ יראו לכופה לקיים הדברים, ושלא לעשות נבלה כזאת וכן לא יעשה בישראל". אך היינו באותם מקומות ובנסיבות שכח בית דין יפה להעמיד משפטי הדת על תילם, ולהציל עשוק מיד עושקו.

בתשובות ברכת יוסף סימן צ, שהובאה בדעת הרוב, דן לפסול גט במקום שהאישה הטעיתה את הבעל בנידון בו האישה התחייבה לפני סידור הגט להחזיר לבעל תכשיט המשובץ במרגליות.

...

עוד נטען בסעיף 95 לעתירה, שנאלצה "לקנות את הגט" באמצעות ויתורים על זכויות המגיעות לה עפ"י דין, ובנסיבות אלו: "יש להורות על בטלותו של הסכם הנחתם תחת איום מפורש בעגינות, מטעמים של עושק, כפייה ותקנת הציבור". עוד טענה האשה באמצעות בא כוחה: "כפי שבשני העשורים האחרונים התפתחה לה תביעת הנזיקין בגין סרבנות הגט, כך יש לפתח את דיני החוזים המשפחתיים, ולהורות על בטלותם של הסכמים שנחתמו תחת סרבנות גט מוצקה, כבנידון דידן, שברור שאלמלא ענייני הגט לא הייתה מסכימה העותרת להעביר הסמכות מערכאה לערכאה". בסיום העתירה, לאחר שעלו טענות משפטיות נוספות לשלול את סמכות בית הדין לדון בתביעת המזונות, ביקשה האשה: "ככל שתתקבל טענת העותרת [...] יש להורות גם כן כי פסקי הדין של ביהמ"ש לענייני משפחה מהימים [...] יעמדו על כנם". בסופו של דבר, בדיון בבית המשפט העליון בשבתו כבג"ץ ובעקבות הערות ביהמ"ש משכה העותרת את עתירתה.

בדעת המיעוט הביא מדברי החלקת יואב, ובנידון דנן עפ"י מסקנת החלקת יואב שלא זכתה להתייחסות בדעת המיעוט, אין מקום לפסול את הגט, בנידון דנן בסופו של דבר לאחר שלוש שנות פירוד הבעל כבר רצה להתגרש, לאחר שנוכח שלא יוכל לחזור לאשתו הנחרצת בעמדתה להתגרש לאחר שהתברר לה שהוא הערים עליה קודם לנישואין, רק ביקש הסכם הוגן עבורו.

וגם ביחס לשליח הולכה, בנידון כזה ממש של הגט מיאסי, מלבד מהרש"ם, שאר הגדולים שהשיבו ולא הסכימו עם הוראת מהרש"ם, וקבעו שאמירת הבעל שהגט ללא תנאי מתייחסת גם לשליח, ולא עלתה על דעתם הטענה שהעלה כעת עמיתי, "לתקוני שדרתיך ולא לעוותי". בהתאם לכל האמור נימוקי דעת הרוב והמסקנה הלכה למעשה עומדים בעינם ללא שינוי.

ביחס לגט שסודר על ידי שליח הולכה, בו יש גם תפקיד לבית הדין בירושלים, ודאי שיש לחוש לסברה שהשליחות מבוטלת כשנמצאת הטעיה, מכח הסברה שלתקוני שדרתיך ולא לעוותי, השליח נשלח לתקן ולא לקלקל, כדברי המהרש"ם. דעת המיעוט מסקנה בהתאם לאמור, בית הדין פוסק ברוב דעות כי הגט כשר, ולכן עיכוב הנישואין יבוטל.

בהחלטתם מיום ב' באב תש"ע (13/07/10) קבעו באופן חד משמעי שבפסק הדין לגירושין האשה חויבה בגט, ואולם בעיניין המזונות לא קבעו מסמרות והשיבו את התיק לבית הדין האיזורי שיאמר את דברו בשפה ברורה בעיניין.

נוסיף ונאמר שמרגע שהבעל עזב את הבית בשלהי חודש דצמבר 2010 לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה עקרונית להתגרש, שתנאי למימושה הוא הפרדת המגורים, יש עילה נוספת להפסד מזונות, היא העילה המפורשת בפוסקים שאין לאשה מזונות אלא כשהיא עם בעלה ומשמשתו (עי' שו"ע שם סי' ע' סעי' י"ב. להרחבת העיון בעיניין, עי' בפסק דין שניתן בבית הדין הגדול בהרכב הדיינים הגאונים: הרב י. נסים – נשיא; הרב ב. ז'ולטי; הרב א. גולדשמידט.

בסיפור החדש, בבית פנימה הבעל היה איש רע מעללים בעל נטיות חריגות בחיי אישות, ומחוץ לבית הבעל היה איש חיל עתיר נכסים, מתוחבל ומתוחכם שצבר הון רב בכספים ותכשיטים בסך כולל של כמיליון דולר שנשמרו בתוך כספת מיוחדת בביתם, וברכישה והשבחה של נכסי דלא ניידי – הדירות בת"א. הבעל אף הבטיח לאשה השכם והערב, ואף בתווך שבין שתי תביעות הגירושין, שיחלוק איתה את כל הרכוש שצבר, בנוסף לתשלום חודשי קבוע של עשרות אלפי שקלים.

...

עמדת הבעל מקובלת עלינו לחלוטין.

הרב עידו שחר לאור כל האמור בית הדין פוסק: האישה אינה זכאית לכתובה, תוספת כתובה, פיצויי גירושין ומזונות אישה.

שאר התביעות נדחות.