פסק דין בעבירת גרימת מוות ברשלנות

על אף שפסקי הדין אליהם הפנה ב"כ הנאשם מתייחסים לענישה שנתנה בעבירות של גרם מוות ברשלנות, הנסיבות בפסקי הדין אינן דומות למקרה שלפני בנסיבותיו שכן, בכולם, למעט גזר הדין שניתן ברע"פ 4904/18 מחר נ' מדינת ישראל(פורסם בנבו 5.09.18) (להלן: "פסק דין מחר") כיוון שבפסקי דין אלה היה רק הרוג אחד וברובם התאונה לא נגרמה עקב סטייה מנתיב הנסיעה לנתיב הנגדי .

...

כל אלה, השיכחה, המחילה והיציבות החברתית, ביחד, מוליכים אל המסקנה כי טובת הציבור והפרט, כאחד, תובעת להניח לדברים, ולהסתפק בהתפתחות החיובית של הדברים, כפי שהזמן והנסיבות גרמו לה (ההדגשה אינה במקור – א.ס).

אני סבורה כי, בשיהוי בהגשת כתב האישום ובעיקר, בזמן הרב שחלף מאז ביצוע העבירות ועד היום, כדי להשפיע על העונש שיש להשית על הנאשם.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 12 חודשים.

בהתייחסו למדיניות הענישה הנוהגת שם בית המשפט קמא לנגד עיניו שורה של פסקי דין בעבירות של גרם מוות ברשלנות ובעבירות של הריגה, תוך שעמד על שני המשתנים המרכזיים בקביעת העונש: טיב הסיכון שבהתנהגות הנדונה הקובע את מידת החומרה שבמעשים, ותוצאות התאונה.

...

כך גם לא מצאנו כי יש הצדקה להתערב במידת העונש על רקע טענה לחריגה מרמת הענישה במקרים אחרים.

אולם, כפי שצוין לעיל, בעבירות מסוג זה משקלן של הנסיבות האישיות מוגבל ולא שוכנענו כי נפלה שגיאה במשקל שיוחס להם בגזר הדין באופן המצדיק התערבות ערכאת הערעור.

מכל האמור לעיל, לא מצאנו מקום להתערב בעונש המאסר בפועל שהוטל על המערער ומשך תקופת פסילת הרישיון.

בעפ"ג (מחוזי ב"ש) 8944-05-10 מרדכי מאלנקר נ' מדינת ישראל (להלן: "פסק דין מאלנקר").הורשע המערער בעבירה של גרם מות ברשלנות לאחר שבהיותו נהג אוטובוס ילדים הוריד ילד בתחנה ולא וידא היכן הילד וכשהמשיך בנסיעתו דרס אותו למות.

...

לפיכך אני קובעת כי מתחם העונש ההולם בעבירה של גרימת מות ברשלנות בינונית-גבוהה בנסיבות המקרה היא מאסר שנע בין 12 חודשים ל-30 חודשים, פסילה שנעה בין 10 שנים לבין 18 שנים, פיצוי למשפחת הנפגע קנס ועונשים צופי פני עתיד.

יחד עם זאת בקביעת משך הפסילה לקחתי בחשבון את העובדה שרישיונו של הנאשם לא נפסל עד היום ובהקשר זה את פרק הזמן שחלף מאז התאונה ואת ההשפעה שעשויה להיות לפסילה על הנאשם ומשפחתו ועל כן בעניין זה החלטתי לסטות לקולה ממתחם הענישה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני מצווה על מאסרו של הנאשם בפועל למשך 12 חודשים.

עוד הדגיש בית המשפט כי אין מדובר בהלכה חדשה, או בהלכה השנויה במחלוקת בין שופטי בית המשפט העליון או כזו המבוססת על פסק דין אחד או מספר בודד של פסקי דין שניתנו על ידי הרכב שופטים מסוים, אלא: "בהלכה וותיקה, מבוססת, מושרשת ועקבית, המשקפת את עמדת בית המשפט העליון בכללו." בית המשפט מדגיש כי על אף הקושי שבהשתת מאסר בפועל על נאשמים נורמאטיביים, הרי: "אינני סבור שהאקלים המשפטי בנוגע לעבירות ההמתה בכלל ובפרט לעבירת גרימת מוות ברשלנות, השתנה לקולה, ולדעתי הטעמים העומדים בבסיס מדיניות הענישה בעבירת גרימת מוות ברשלנות עומדים בעינם והם שרירים וקיימים ואין טעם המצדיק בעת הזו שינוי מדיניות הענישה.

...

אני קובעת כי המועד להתייצבות הנאשם לריצוי עונש המאסר הוא ביום 15.3.23 לצורך מיון הערכות ולימוד פסק הדין.

הנני גוזרת על הנאשם 12 חודשי מאסר אשר ירוצו במידה והנאשם יבצע ויורשע בביצוע עבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך 3 שנים מהיום.

אני מורה על עיכוב יציאתו של הנאשם מהארץ.