פסק דין בהעדר התייצבות סמכות רשם בית דין לעבודה

בית הדין האיזורי לעבודה תל אביב סע"ש 62865-08-21 24 ינואר 2022 לפני: כב' הרשמת רעות שמר בגס התובע: אוסאמה בני ג'אבר ע"י ב"כ: עו"ד מוחמד סואלחה הנתבעים: 1. יפת שלמה 2. ליאור יפת לוי ע"י ב"כ: עו"ד עומר עידו 3. שיפודי חן פתח תקווה בע"מ החלטה

תמצית טענות התובע (להלן – המבקש) לטענת המבקש ההחלטה ניתנה בחוסר סמכות וזאת משום שאין בסמכותו העניינית של רשם שאינו שופט לידון בבקשה לסילוק על הסף על פי הוראות חוק בתי המשפט [נוסח משולב] התשמ"ד – 1984.

תקנה 50 (א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991 קובעת אימתי ניתן להגיש בקשה לביטול פסק דין או החלטה שניתנו במעמד צד אחד, כדלקמן: "בעל דין שלא הגיעה לידיו ההודעה במועד האמור בתקנה 47 או שלא התייצב לדיון ובית הדין דן שלא בפניו - רשאי, לא יאוחר משלושים ימים לאחר שהומצאו לידיו פסק הדין או ההחלטה האחרת, לבקש ביטולם ועיכוב הוצאתם לפועל." הגישה המנחה את בית הדין לעבודה בבואו לשקול ביטול החלטה או פסק דין שניתן במעמד צד אחד היא גישה ליבראלית, התומכת בריפוי הנזק שניגרם לבעל הדין שכנגד עקב המחדל הדיוני באמצעות פסיקת הוצאות.

לעיון – 26.2.22 ניתנה היום, כ"ב שבט תשפ"ב, (24 ינואר 2022), בהיעדר הצדדים ותישלח אליהם.

...

לאחר ששקלתי את הדברים הגעתי לכלל מסקנה כי נוכח מדיניותו הברורה של בית הדין לעבודה לשאוף לברר מחלוקות בין צדדים לגופם של דברים, לא מצאתי כי נסיבות מקרה זה מצדיקות סטייה מההלכה הפסוקה המושרשת שבה נוהגים בבית הדין זה ולכן דין הבקשה להתקבל וזאת על מנת לאפשר למבקש את יומו.

אין בידי לקבל את טענות המבקש כי לא צפה בהחלטה ומשכך לא ידע עליה.

משכך יש מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיבים בגין בקשה זו. סוף דבר הבקשה לביטול החלטה שניתנה במעמד צד אחד מתקבלת מכל הטעמים שפורטו לעיל.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ד"מ 1329-03-22 25 יולי 2023 לפני: כב' הרשמת עידית צימרמן התובע: יעקב אליהו הנתבע: יונתן מינס החלטה

אף אם הנסיבות הרפואיות הנטענות מנעו מהנתבע להגיע לדיון – לא היה בהן כדי להסביר מדוע לא קיים את החלטת בית הדין מיום 15.2.23 אשר הורתה לו להגיב לבקשת התובע למתן פסק דין בהיעדר התייצבות ומדוע לא צירף במועד את האישורים הרפואיים שנידרש לצרף באותה החלטה.

אשר להתניית ביטול פסק הדין בתשלום ההוצאות - תקנה 50(ג) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב – 1991 קובעת כי הסמכות הנתונה לבית הדין לבטל פסק דין שניתן במעמד צד אחד מאפשרת את ביטולו "בתנאים שיראו לו בדבר הוצאות או בעניינים אחרים". סמכות זו פורשה כרחבה ביותר ומאפשרת במקרים המתאימים אף להתנות את המשך הדיון בתשלום הוצאות משפט.

...

בנסיבות אלה ותוך שנלקח בחשבון גם סכום התביעה הכולל והעובדה שהנתבע אינו מיוצג, אני קובעת כי הנתבע ישתתף בהוצאות התובע בסך 1,250 ₪.

סוף דבר – פסק הדין מיום 7.3.23 יבוטל בכפוף לתשלום הוצאות בסך של 1,250 ₪.

הנתבע ישלם לתובע את ההוצאות שנפסקו עד יום 24.8.23.

עוד טען המערער כי המשיב הטעיה אותו ואת בית הדין בכך שהסכים להחזיר את הדיון לועדה על מנת שתאפשר לו לטעון, וממילא, לא יכולה הייתה הועדה להתייחס לטענותיו שעה ש"הטענה המרכזית היא שלנוירולוג אין כלל סמכות לאמוד נכות נוירופסיכולוגית כשמונחת בתיק חוות דעת נוירופסיכולוגית מטעם המערער".

אלה טעמיי: אכן, ולאור ההתנהלות שעליה עמדתי לעיל והגשת בקשות דחייה חוזרות ונישנות של הדיון בפי הועדה, דומה שנפלה טעות בעת היתכנסותה של הועדה ביום 10.10.21 ובעת סיכום הדיון על פי הוראות פסק הדין הראשון, מבלי שנשמעו טענות המערער, ואף לאחר מכן – נשלח למערער פרוטוקול המלמד על דחיית הערר מחמת אי התייצבות ולא מאחר שהועדה דנה ללא נוכחותו.

גם בכתב העירעור המנומק הראשון שהוגש בעקבות החלטת הרשמת, לא טען המערער דבר על כך שפרוטוקול זה הוסתר ממנו, ואף ציין כי נוכח החלטה זו הוגש העירעור מושא פסק הדין המחזיר.

גם אם אניח שדיון ללא נוכחות המערער הוא בבחינת טעות משפטית, שכן בפסק הדין הראשון התבקשה הועדה לידון בנוכחות המערער, ואף שצודק המערער כי לאחר מכן נדחה הערר בשל אי התייצבותו לדיון – תוקנה הטעות עם מתן פסק הדין המחזיר במסגרתו התאפשר לו לטעון בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר.

לכל היותר, יכולה חוות דעתו לשמש בסיס לקביעת דרגת הנכות על ידי רופא, ומובן, שאין הועדה מחוייבת לקבל את המלצתו של גורם שאינו רופא (ראו והשוו לבג"ץ 1347/18 פלונית נ' בית הדין הארצי לעבודה (23.7.19), בפיסקה 12 לחוות דעתו של כב' השופט עמית).

...

הוועדה ציינה כי "הקשיבה בקשב לערעורו של התובע, ומפנה לפרוטוקול מתאריך 10.10.21, ומפנה את כבוד השופט לנ"ל. קיימת שם תשובה מפורטת לכל אחת משלוש טענותיו של עורך הדין. הוועדה אינה רואה לנכון להוסיף דבר מה לסיכום הוועדה, שכן הנ"ל מסביר באופן ברור וחד-משמעי מדוע נדחו טענותיו של העורר בוועדה הקודמת ואת השיקולים המפורטים לדחייה". על כך הגיש המערער ערעור שלישי, הוא הערעור שלפניי.

גם אם אניח שדיון ללא נוכחות המערער הוא בבחינת טעות משפטית, שכן בפסק הדין הראשון התבקשה הוועדה לדון בנוכחות המערער, ואף שצודק המערער כי לאחר מכן נדחה הערר בשל אי התייצבותו לדיון – תוקנה הטעות עם מתן פסק הדין המחזיר במסגרתו התאפשר לו לטעון בהתאם להוראות פסק הדין המחזיר.

לסיכום נקודה זו, לא מצאתי שבהוראה זו יש מזור למערער.

סוף דבר משלא נמצאה טעות משפטית בהחלטת הוועדה המצדיקה החזרת הדיון בפניה-הערעור נדחה.

העדר התייצבות הנתבעת 2 התובע ביקש פסק דין בהעדר הגנה נגד הנתבעת בהעדר התייצבותה לדיונים בהליך (בדיון ההוכחות שקוים 28.3.23 עלה כי נציג הנתבעת 2 לא הוזמן לדיון).

תקנה 49 (ב)(2) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב-1991 מסמיכה את בית הדין "לידון בתביעה כאילו התייצב הנתבע או ליתן פסק דין כאמור בתקנה 43(א)". מדובר בסמכות המופעלת בהתאם לשיקול דעת בית הדין, בהתאם לנסיבות העניין, טענות הצדדים וטיב יחסיהם, התשתית הראייתית המונחת בפני בית הדין, נטלי ההוכחה, כאשר ככלל יש להעדיף את האפשרות הראשונה של דיון בתביעה לגופה, שפגיעתה בנתבע פחותה (בר"ע (ארצי) 51494-04-15 אורן קרוצי – מ.ב.ד. טורס בע"מ (נבו, 9.11.15)): "תקנה 49 (ב) (2) לתקנות מסמיכה את בית הדין – במקרה שהנתבע לא התייצב לדיון – "לידון בתביעה כאילו התייצב הנתבע או ליתן פסק דין כאמור בתקנה 43 (א)". בבחירה שבין שתי החלופות צריך בית הדין לאזן בין כלל הנסיבות לנסות להגיע לאמצעי שפגיעתו פחותה.

לעניין זה ניתן ללמוד גזירה שווה מהוראת תקנה 157 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984, אשר קובעת שכאשר הנתבע הוא זה שלא התייצב לדיון "רשאי התובע להוכיח את תביעתו עד כמה שחובת הראיה עליו, ואז יהא זכאי לסעד המבוקש ולכל סעד מתאים אחר". למעשה, גם תקנה 43 (א) לתקנות, עליה נסמך בית הדין במתן פסק הדין על יסוד כתב התביעה, קובעת כי הסמכות ליתן פסק דין על יסוד כתב התביעה יעשה בה שימוש "זולת אם היה בית הדין או הרשם סבור כי מן הצדק לידרוש מן התובע הוכחה מלאה או חלקית של תביעתו או מקצתה לפני שיינתן פסק הדין". ביחס לתקנה זו – תקנה 43 (א) לתקנות – כבר נפסק כי קודם מתן פסק הדין על יסוד כתב התביעה על בית הדין לבחון עד כמה מבוססת עילת התביעה (ע"ע (ארצי) 1206/01 ויקטוריה גליקמן –חוה שטינפלד (27.5.02)) יוצא מן האמור, שטרם מתן פסק דין על יסוד כתב התביעה נכון היה עושה בית הדין האיזורי לו קודם לכן היה מתייחס להוכחת התביעה על יסוד הראיות שהונחו לפניו, לרבות בקשר לטיב היחסים שבין הצדדים.

...

על יסוד האמור לעיל, ובהיעדר ראיות התביעה נגד הנתבעת 2 נדחית אף היא.

סוף דבר נדחות התביעות נגד הנתבע 1 ונגד הנתבעת 2.

התובע ישלם לנתבע 1 הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪.

בית דין איזורי לעבודה בתל אביב -יפו ד"מ 1329-03-22 07 ינואר 2024 לפני : כב' הרשמת עידית צימרמן המבקש: יונתן מינס המשיב : יעקב אליהו החלטה

לפניי בקשת המבקש לעיכוב ביצוע פסק הדין שניתן נגדו, בהיעדר הגנה ובהיעדר התייצבות, ביום 7.3.23, והורה לו לשלם למשיב סך של 3,905 ₪ בתוספת 1,000 ₪ הוצאות משפט.

ביום 3.11.22 ניתנה החלטה המורה על ביטול פסק הדין והעברת התיק לבית הדין לעבודה, לאחר שבית המשפט סבר בטעות שלא הוגשה תגובת המשיב לבקשה, ולנוכח העידר סמכות עניינית לידון בתביעה הנובעת מיחסי עובד ומעסיק.

דיון והכרעה כלל הוא כי בעל דין זכאי לממש את פסק הדין שניתן לטובתו והוא אינו נידרש להמתין להכרעה בעירעור שהגיש הצד שכנגד (תקנה 129(5) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) תשנ"ב -1991, המחילהאת תקנה 145(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט – 2018.

...

מן הכלל אל הפרט   לאחר שנתתי דעתי לחומר שבפניי ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, ואין מקום להורות על עיכוב ביצוע פסק הדין.

גם מטעם זה, וברוח עקרונות היסוד שנקבעו בחלק א' לתקנות סדר הדין האזרחי, תשע"ט- 2018, איני סבורה שיש מקום לעיכוב ביצוע פסק הדין בתיק זה. סוף דבר, אף אם אניח כי יש סיכוי לבקשת רשות הערעור (ואיני מביעה כל דעה בעניין), אין מקום לעיכוב ביצוע.