פסק דין בהעדר בבית משפט תעבורה: תוקף משפטי

בית משפט השלום לתעבורה בחדרה תת"ע 4396-07-22 מדינת ישראל נ' שמרית לוי תיק חצוני: 14124237273 בפני כבוד השופטת סיגל דבורי מאשימה מדינת ישראל נאשמים שמרית לוי שמרית לוי החלטה

בפניי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהיעדר התייצבות המבקשת ביום 7.9.22.

ולענין עוות הדין נקבע: "יוצא שאם עלול להגרם למבקש עוות דין עקב נעילת שערו של בית-המשפט בפניו, בית-המשפט ייעתר לבקשתו לביטול פסק דין גם אם אי התייצבות נבעה מרשלנות גרידא. אולם, אם לא קיים חשש כאמור, נידרשת סיבה מוצדקת להעדרות, ואם אין בידי המבקש סיבה כאמור, ידחה בית-המשפט את בקשתו...". ועוד נקבע כי טענות כלליות וסתמיות בדבר קיומו של עוות דין, מבלי להניח תשתית ראייתית בעלת משקל לתמיכה בטענה, לא יובילו, ככלל, לבטלותו של פסק הדין, בעילה זו. (רע"פ 8427-17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם, פורסם ב'נבו').

באשר לטענה כי המבקשת חשה שלא בטוב ובשים לב לאישור הרפואי, הרי שנכתב בו בבירור כי "אינו תקף למוסדות משפטיים". אין באישור רפואי זה כדי לסתור את חזקת המסירה ואת חובת ההגעה לדיון משפטי.

...

לאחר שנדרשתי לעובדות הבקשה על נספחיה, וכן בעמדת המשיבה, נחה דעתי כי יש לדחותה.

אני קובעת כי במקרה זה לא מתקיימות נסיבות מיוחדות המצדיקות ביטול פסק הדין.

לפיכך הבקשה לביטול פסק הדין נדחית.

בית המשפט לתעבורה מחוז מרכז תת"ע 2350-03-22 מדינת ישראל נ' אלשאער תיק חצוני: 52214002504 מספר בקשה:3 בפני כבוד השופטת מגי כהן מבקשים האשם אלשאער משיבים מדינת ישראל החלטה

מעיון באישור מחלה שצורף עולה כי הוא לא תקף עבור מוסדות משפטיים, הוצא בתאריך 8/3/22 , נחתם דיגיטאלי, מומלץ על מנוחה בלבד ולא ציון כי המבקש נבדק ע"י רופא.

הטענה כי היה על בית המשפט לכפות את הופעת המערער, ולא לידון אותו בהעדרו, אינה מתיישבת עם הגדרת העבירה, חרף חומרתה, כ"עבירה קלה" לצורך סדרי הדין על פי סעיף 240 לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב -1982, ומתאפשר לפיכך, קיום הליך דיוני ומתן פסק דין בהעדר הנאשם, כאשר בד בבד, מסורה לנאשם אפשרות לבקש ביטול פסק הדין בהתקיים אחת העילות הקיימות על פי סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב -1982 (ראו בעיניין זה: ע"פ 9183-11 הרש מנדל הסנפרץ נ' מדינת ישראל (7.2.12)).

...

בע"פ 60759-02-22 נקבע: "אציין, ראשית, כי צודק בית משפט קמא בקביעתו כי הבקשה לביטול פסק הדין, הוגשה באיחור, שכן עולה מתיק בית משפט קמא כי פסק הדין שניתן ביום 26.10.21 הומצא למערער עוד ביום 14.11.21 (הדבקה – לאחר ביקור שלישי), ומשכך הבקשה לביטול מיום 27.1.22 הוגשה מעבר למסגרת הזמן בת 30 הימים הקבועה בסעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי, תשמ"ב -1982, בלא שניתנה הסכמה או הסבר." ב"כ הנאשם או שלא בדק בתיק או שהתעלם מהאישור הנ"ל, על אף זאת בית משפט מצא לאפשר לו לצרף אישור ממשרד האוכלוסין (ראה החלטה מיום 6/3/23 ) כדי לסתור המצאת פסק הדין אולם ב" כ נאשם מצא כי "אין בכך כדי לשרת את מטרת הבקשה והדבר מסרבל, מאריך ואף מקשה על ב"כ הנאשם ." מכל הנימוקים הנ"ל הנני קובעת כי הבקשה לביטול פס"ד הוגשה באיחור רב ודינה להידחות על הסף.

לא אוכל לסיים את החלטתי מבלי לציין כי הבקשה לא עמדה בדרישות שנקבעו בע"פ 4808/08, "מ. י. נ' שרון מנחם": "נחזור, אפוא ונדגיש כי בקשה לביטול פסק דין אין להגיש באופן סתמי וללא ביסוס הטענות המועלות בה. כפי שנקבע בעניין איטליא על המבקש להעלות בבקשתו לביטול פסק הדין את כל טענותיו, כולל אסמכתאות להן ותצהיר מטעמו התומך בבקשתו, ככל הנדרש. בית המשפט המעיין בבקשת הביטול מוסמך לדחותה על סמך האמור בה בלבד; כך ייעשה בוודאי אם הטענות אינן מאומתות והבקשה אינה מגלה עילה לביטול פסק הדין." אין להשלים עם הגשת בקשות באיחור ניכר, לא מפורטות, תוך בחירת נתונים מסויימים מבלי לתת הסברים ועוד לבקש עיכוב ביצוע באופן אוטומטי רק כי הוגשה בקשה לביטול פס"ד. מחובתו של של בית משפט לערוך בירור מעמיק הטרם מתן החלטה .

המזכירות תשלח העתק החלטתי לצדדים.

בית משפט השלום לתעבורה בחדרה תת"ע 7564-06-22 מדינת ישראל נ' אל גמאל תיק חצוני: 46250016204 מספר בקשה:2 בפני כבוד השופטת עידית פלד מבקש ערואה אל גמאל משיבה מדינת ישראל שלוחת תביעות תעבורה חדרה החלטה

המועד להגשת הבקשה הנו בהתאם להוראת סעיף 130(ח) לחוק סדר הדין הפלילי 30 ימים מיום קבלת גזר הדין; ובעניינינו, בתיק בית המשפט קיים אישור מסירה על פיו פסק הדין בהעדר הומצא למבקש ביום 13.3.23; כך שהבקשה לביטול פסק דין הוגשה כימעט חודשיים ממועד הידיעה אודות פסק הדין, - איחור שלא הוסבר ושיש בו כדי לבסס דחייתה של הבקשה.

אישור המחלה שצורף לבקשה איננו תקף עבור מוסדות משפטיים, ואיננו מיפרט את המניעה הרפואית מלהתייצב לדיון, ואיננו מלמד כי נבצר מהמבקש להתייצב לדיון (ראו רעפ 177/22 נגיד סוילם נ' מדינת ישראל, 12.1.22).

...

מעבר לדרוש, אני סבורה כי יש לדחות את הבקשה גם לגופה.

אשר לתנאי השני - אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו.

המבקש קיבל את יומו בבית המשפט והוא לא ניצל אותו מטעמים התלויים בו. לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).

בפני ערעור על החלטת בית משפט השלום לתעבורה מחוז המרכז (כב' השופטת מ' כהן) בעתא 2350-03-22 מיום 21.3.23 לפיה נדחתה בקשת המערער מיום 5.3.23 לביטול פסק דין שניתן בהעדרו ביום 8.3.22, בגדריו הורשע בגין מתן היתר לקטין לנהוג ברכב ללא רישיון נהיגה בתוקף, וללא כסוי בטוחי תקף, ביום 18.2.22 ברמלה, עבירות לפי סעיף 10(ב) לפקודת התעבורה (נ"ח) תשכ"א- 1961 (להלן – פקודת התעבורה) וסעיף 2(א) לפקודת ביטוח רכב מנועי (נ"ח) תש"ל -1970, בהתאמה.

גם העובדה שהמערער לא פנה למזכירות בית המשפט בסמיכות זמנים למועד הדיון, וישב באפס מעשה במשך שנה תמימה לאחריו, מעידים כי לא גילה עניין מיוחד בהליך המשפטי.

...

נקבע כי נוכח אי הגשת הבקשה לביטול פסק הדין תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין כמתחייב מהוראת סעיף 130(ח) לחסד"פ, ומשלא ניתנה הסכמת תובע להגשת הבקשה לאחר המועד, הרי שדינה של הבקשה להידחות על הסף.

טענת המשיבה בפניי כי למדינה שיקול דעת משלה לגבי ניסוח פרטי האישום, אינה גורעת מתוקפו של כתב האישום "המשטרתי" כפי שנפסק בפסקי הדין השונים, ואציין כי הקביעה בעניין שושני בו אוזכרו ההחלטות בדנ"פ בקשי, קוטלאייר, וקוזניצוב, ניתנה חרף טענת הפרקליטות כי "הדו"ח מהווה כתב אישום "על תנאי", וכי ההחלטה על הגשת כתב אישום מתקבלת בסופו של דבר רק על-ידי התביעה.

נוכח שינוי זה, ומשעולה מגזר הדין כי לגילו של מבצע הנהיגה ניתן משקל מחמיר, ולנוכח כך שעברו של המערער אינו מהחמורים, מקבל אני הערעור לעניין העונש, באופן שיופחתו חודשיים ימים מתקופת הפסילה בפועל, וזו תעמוד על 4 חודשי פסילה בפועל בלבד, ואף הקנס יופחת לשיעור של 2000 ₪ וישולם תוך 30 ימים.

בית משפט השלום לתעבורה בחדרה תת"ע 13730-05-23 מדינת ישראל נ' אפוטה תיק חצוני: 10157987396 מספר בקשה:1 בפני כבוד השופטת עידית פלד מבקש אלירן אפוטה משיבה מדינת ישראל שלוחת תביעות תעבורה חדרה החלטה

בית המשפט ייעתר לבקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר המבקש אם הייתה הצדקה להיעדרו מן הדיון או אם קיים חשש שניגרם לו עוות דין.

הגשת אישור מחלה שהופק כחודש לאחר הדיון, ומתייחס בדיעבד ליום הדיון, ללא פירוט המניעה הרפואית להתייצבות, תוך שמצוין מפורשות על גבי האישור כי הוא "אינו בתוקף עבור מוסדות משפטיים", אינו יכול להועיל למבקש (ראו רע"פ 7709/13 שמעון סאסי נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 28.11.2013); ורע"פ 7122/07 טהא חיר נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, 15.01.2008)).

...

אשר לתנאי הראשון - אני סבורה כי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שעל פי אישור מסירה שצורף לכתב האישום, הזמנה לדין נמסרה ביום 13.2.23 לידי מיופה כח של המבקש; כך שקיימת אינדיקציה ברורה לזימון המבקש לדיון בו נשפט בהיעדרו; ולמעשה המבקש אינו חולק על קבלת הזימון.

אשר לתנאי השני - אני סבורה כי גם תנאי זה לא מתקיים בענייננו, שעה שהמבקש לא הציג טעמים של ממש לביסוס טענתו, כי נעשה לו עוול בעת קבלת הקנס, ולא הצביע על שיקולים הנתמכים בתשתית ראייתית כלשהי שיש בה פוטנציאל ממשי לשינוי התוצאה, כנדרש על פי הפסיקה, על מנת שיבוטל פסק הדין בעילה של חשש לעיוות דין; ועל פי הפסיקה, אין די בהכחשת העבירה בעלמא בכדי להקים חשש לעיוות דין (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018)).

לפיכך, הבקשה נדחית, ללא צורך בדיון במעמד הצדדים (רע"פ 8427/17 מדינת ישראל נ' אמנון סאלם (פורסם בנבו, 25.03.2018); ע"פ 4808/08 מדינת ישראל נ' שרון מנחם (פורסם בנבו, 06.01.2009)).