פסק דין בהליך זרחי לא משמש כראייה

בית משפט השלום באשקלון תא"מ 43319-02-12 ביטון נ' מן בפני: כב' השופטת אורית חדד התובע: גדי ביטון ע"י ב"כ עו"ד אבי זרחי נ ג ד הנתבע: משה מן ע"י ב"כ עו"ד גרמי שטרן פסק דין (חלקי)

הצדדים עשו כן וביום 15.7.13, תוך היתחשבות, בין השאר, ברצונו של הנתבע להתדיין בקירבת מקום מגוריו, ניתנה החלטה המורה כדלקמן: "בהמשך להחלטותיי בתיק זה ולאחר שהצדדים נתנו הסכמתם לקיום הליך בוררות והציעו הצעותיהם בהתייחס למוסד הבוררות שישמש בתיק זה, מצאתי מקום בנסיבות הענין להורות כי עניינה של התובענה יתברר בפני בית הדין לעינייני ממונות בירושלים הממוקם ברחוב חיי אדם 28.

על אחת כמה וכמה אין הוא בוחן שאלות אלה מקום שהבורר משוחרר מן הדין המהותי ואף מסדרי הדין והראיות.

...

סיכומו של דבר, הנתבע נאחז בעילות רבות, שלא מצאתי מקום להן ואלו נידחו לפיכך בעיקרן.

לצד זאת, הנני מורה על העברת החלטתי זו לבית הדין לשם השלמת פסק הבוררות ע"י הנמקתו בקצרה ממש כאמור ותוך 14 ימים.

ב"כ התובע ימציא החלטתי לבית הדין הנכבד.

בית-משפט השלום בתל אביב - יפו ת"א 41967-03-17 קופרפיש ואח' נ' זרחי ואח' 8 במרס 2021 לפני: כבוד השופט גיא הימן התובע: עמיחי קופרפיש הנתבע (המודיע לצד השלישי): מנשה זרחי הצד השלישי: דורון קופרפיש בשם התובע: עו"ד מרדכי אינהורן בשם הנתבע (המודיע): עו"ד אסף לפלר (במינוי האגף לסיוע משפטי במשרד-המשפטים) בשם הצד השלישי: בעצמו פסק-דין (משלים)

ההבנה כי השמוש לא הותר היא הסיבה, שבגינה לא נמצא לי מקום לבטל את הסעד של סילוק-היד וזו הסיבה שבגינה סבורני, היום הזה, כי יש לקבוע שהשימוש בידי-הנתבע לא היה ברשות.

שנית, בהתנהלות שלא תוכל להתיישב עם תום-לב הליכי, הניח התובע לנתבע להתמיד בשימוש אפילו, שהיה בכוחו לאלצו לחדול ממנו זמן רב קודם למועד, שבו ניתן פסק-הדין לסילוק-היד.

בקביעתו של סכום זה התחשבתי בסכומה הנכון של אגרה בהליך, המייחד עצמו לתביעה לסילוק-יד, לפי האמור בתקנה 3(1) לתקנות בתי המשפט (אגרות), התשס"ז-2007; בכך שכנגד ביטולו החלקי של פסק-הדין אשר ניתן בהיעדר-הגנה, חויב כבר הנתבע בהוצאות לתובע בסך של 500 ש"ח (סכום מופחת, שנקבע חלף הוצאות בסך 2,000 ש"ח, לאחר שנימצא מקום לקבל את טענותיו של הנתבע בדבר מצבו האישי והכספי); ובקושי כפול בהתנהלותה הדיונית של התביעה בראשיתה של הישיבה לשמיעת-ראיות (פרוטוקול, מעמ' 25, ש' 1; ובעמ' 28, ש' 6).

...

מכל הטעמים הללו קביעתי היא כי התובע לא הוכיח את זכאותו לסעד הכספי שהוא תבע בפרשה זו או לחלקו ואשר על כן – העתירה לסעד הזה נדחית.

משלא נמצא לי מקום להיעתר לבקשה לסעד כספי, ממילא אין מקום להודעה לצד השלישי וגם היא נדחית.

לאורו של הפער הניכר בין התוצאה לבין מה, שהתבקש בכתב-התביעה, סבורני כי יש להסתפק בזאת (ע"א 164/54 היועץ המשפטי לממשלת ישראל נ' לבני, פ"ד ט 1107, 1117 (1955); ע"א 419/80 הולנדר ושות' בע"מ נ' הוד אווז בע"מ, פ"ד לו(4) 433, 436 (1982); ע"א 4494/97 סלאח נ' סלאח, בפסקה העשירית (פורסם באתר הרשות השופטת, 4.1.2000); ת"א (מחוזי תל אביב) 14264-11-14 כנפו נ' גינזבורסקי, בפסקה התשיעית לפסק-דינה של כבוד השופטת אביגיל כהן (פורסם במאגרים, 4.1.2018)).

לטענתם התובע הוא הבעלים היחיד של הדירה, שאותה רכש בסיוע אביו, ואין לתובעת כל זכות בה. בבואי לכתוב את פסק הדין, לאחר שהסתיימה פרשת הראיות והוגשו הסיכומים, התברר לי כי לכאורה עולה מחומר הראיות שחוזה המכר הוא חוזה פסול, שמטרתו לעקוף ולהפר את הוראות חוק הסדרת הלוואות חוץ בנקאיות, תשנ"ג-1993 ("חוק ההלוואות").

בו ביום באותה פגישה, ועוד בטרם הוגשה התביעה, כרתו מזרחי והתובע "הסכם פשרה". בהסכם נאמר כי "עו"ד יהודה זינגר יגיש תביעה משפטית (בהסכמה) לסילוק ידו של [התובע] מהדירה באופן מידי ויבקש פסיקתא למימוש פסק דין זה לפי תנאי הסכם זה". עוד הוסכם כי הפסיקתה תישאר בנאמנות אצל עו"ד זינגר, ב"כ מזרחי, שיהיה רשאי לעשות בה שימוש אם התובע ימנע מלשלם במועד את שכר הדירה כמתחייב מחוזה השכירות.

על יסוד פסק הדין פתח מזרחי בהליכי הוצאה לפועל לפינוי התובע.

עוד יותר כך תמוה התשלום הנוסף, בסכום של 175,000 ₪, שמזרחי אינו מצהיר ואינו מעיד כי שילם אותו, ואין בפניי ראיה שזה שולם.

...

לסיכום מצאתי כי ביסוד מכירת הדירה עמדה הלוואה חוץ בנקאית שנטל התובע מיואל ושותפו עופר שאותה פרע התובע בדרך של מכירת דירתו ותשלום רובה ככולה של התמורה ליואל (ועופר) ובאמצעותם גם למזרחי.

התוצאה היא כי התביעה מתקבלת וניתן פסק דין המצהיר כי חוזה המכר, שעל פיו מכר התובע את זכויותיו בדירה נושא התביעה לבצון בטל מעיקרא, שעל כן זכויות החכירה בדירה היו ונשארו של התובע, ולפיכך יש לבטל את המכר, ולהחזיר את רישום זכות החכירה בדירה על שם התובע.

לא כך לגבי מזרחי, ואני מחייב את מזרחי להסיר את המשכנתא הרובצת על הדירה, תוך 60 יום מהיום, וכל עוד לא יסירה אני מחייבו להמשיך ולשלם כסדרם את תשלומי הפירעון של ההלוואה שלהבטחתה נרשמה המשכנתא.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים עת"מ 61245-03-22 זרחי נ' עריית חולון בפני כב' השופטת הבכירה, גיליה רביד עותרים מנשה זרחי ע"י ב"כ עו"ד ענת אסייג משיבים עריית חולון ע"י ב"כ עו"ד אלי אליאס ואח' פסק דין

העתירה מופנית כנגד החלטת המשיבה, עריית חולון מיום 20.2.2022 לסרב לבטל את החלטתה הקודמת משנת 2016 שעל פיה נרשם העותר כמחזיק בנכס לצורכי ארנונה, וכן להפסיק כנגד העותר את הליכי הגביה המינהליים שננקטו נגדו בגין חוב ארנונה על סך כ- 160,000 ₪, כל זאת תוך היתעלמות מפסק הדין המשלים שניתן על ידי בית המשפט השלום בתל אביב מיום 8.3.21 בתביעה לסילוק יד שהגיש בעלי הנכס מר עמיחי קופרפיש נגד העותר (ת"א -17 41967-03 -להלן: "פסק הדין").

לגירסת העותר, מאחר שהנכס עמד ריק וללא שימוש תקופה ארוכה, ומאחר שממילא היו בו חפצים שהוא רכש לטובת השפוץ, הוא לא ראה בכך פסול.

בכל מקרה, בית המשפט קבע בצורה שאיננה משתמעת לשתי פנים שדבר מן האמור בפסק הדין איננו יכול לשמש ראיה לגבי היות העותר מחזיק לצורכי ארנונה.

...

סופו של דבר, אני קובעת כדלקמן: ניתנת לעותר רשות להשיג בפני המשיבה כנגד חיובי הארנונה שבהם חויב בגין הנכס, וזאת תוך 60 יום מהיום.

אני מורה על הפסקת כל הליכי הגבייה בהם נוקטת המשיבה נגד העורר וזאת עד למיצוי כל ההליכים בנושא ומתן החלטה/פסק דין סופיים.

המשיבה תשלם לעותר, לידי הסיוע המשפטי, הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 15,000 ₪ וזאת תוך 45 יום מהיום.

ביום 15.2.09,בפסק דין מפי כב' ס. הנשיאה השופטת אגי זהבה, ניתן צו מניעה קבוע האוסר על הגב' טובול,מר גבאי והגב' שטרית לפתוח/לנהל/לקיים גן ילדים ו/או פעוטון או לעשות כל שימוש עסקי במושכר(להלן:"צו המניעה").

לטענת הגב' שטרית, לאחר שניתן פסק הדין במסגרת ההליך שנקטו כנגדה השכנים לצוו מניעה, הודיעה לגב' טובול על ביטול חוזה השכירות ודרשה את השבת השיקים והביטחונות שמסרה במסגרת החוזה.

יחד עם זאת, לאחר עיון במכלול הראיות שהובאו בפניי ושמיעת עדויות הצדדים שוכנעתי כי מטרתה העיקרית של התקשרות בחוזה הייתה לשם הפעלת גן ילדים/פעוטון, ואפרט: עיון בלשון החוזה מלמד, כי מטרות ההיתקשרות נוסחו כמטרות משותפות ולא כמטרות חלופיות כשבראש ובראשונה הופיעה מטרת השכרת הנכס לשם הפעלתו לצורך שימוש כגן ילדים/פעוטון.

בחוזה שכירות בין מר גבאי למאיה רוטנברג שיעור דמי השכירות שנקבעו על 3.5 חדרים בדירה מושא התביעה עמד על סך של 4,000 ₪ לחודש-שיק הבטחון שנדרשו להמציא עמד על סכום של 10,000 ש"ח. בחוזה השכירות בין אלי גבאי לבין רות זרחי נקבעו דמי השכירות על חדר אחד בגובה של 2,100 ₪.

...

סוף דבר בנסיבות העניין ולאור האמור לעיל, סבורני כי דין תביעתה של הגב' טובול תא"מ 216587/09, להדחות.

באשר לתביעה 11425-11-09 אשר הגישה הגב' שטרית, אפרט: השבת השיק שנפדה-בנסיבות העניין ומשהגעתי למסקנה לפיה הביטול נעשה כדין על ידי הגב' שטרית בשל הטעייה של הגב' טובול שהובילה את הגב' שטרית לחתום על ההסכם אילמלא כן, לא הייתה מתקשרת בהסכם לכתחילה, זכאית הגב' שטרית להשבת כל סכום ששולם על ידה לרבות השיק בסך 16,500 ₪ אשר נפדה ע"י הגב' טובול.

הנני מורה בזאת לגב' טובול להשיב את כל ההמחאות שניתנו לה ע"י הגב' שטרית לידה כולל שיק הביטחון בתוך 30 יום מקבלת עותק פסק הדין שיישלח לצדדים בדואר רשום + א.מ. על ידי המזכירות.