הערייה מצידה הודיעה למערערת כי היא רואה בה כמי שמסרבת לבצע את ההוראות מטעם הערייה ולפיכך לא תהא זכאית לשכר בגין תקופה זו.
ביום 20.3.06 הודיעה הערייה להסתדרות, למרכז השילטון המקומי ולממונה על יחסי העבודה במחוז המרכז, כי הערייה אינה חברה ואינה מבקשת להצטרף כחברה במרכז השילטון המקומי, על כל המשתמע מכך.
יצוין כי לעניין אי התייצבותה של המערערת לעבודה (האישום הרביעי) קבע בית הדין כי לא רק שהעירייה לא הרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה, אלא שמן הראיות שהובאו לפני בית הדין למשמעת עלתה תמונה עגומה של עובד המבקש לעבוד ושל מעביד המנסה בכל דרך למנוע מן העובד לעשות כן.
יצויין, כי בפרוטקול הדיון שנערך בבית הדין האיזורי ביום 27.1.10 נקבע כי ככל שתתקבל הכרעת הדין בתיק 53/06 יוכל ב"כ המערערת להגישה לבית הדין בכל שלב טרם מתן פסק הדין.
בית הדין ניתח את היתנהלות המערערת לאחר מתן פסק הדין הראשון על ידי השופט טננבוים (ע"ב 4649/04) ופסק הבוררין שניתן במאי 2005 על ידי הבוררת ליליאן פרגמנט בעיניין זהות המפוטרים בערייה ואשר שמה של המערערת לא הופיע שם. בית הדין דחה את טענת המערערת כי בפסק הדין ובפסק הבוררין נקבע כי על הערייה להשיבה לתפקידה הקודם, כאשר לא מצא בפסק הדין של השופט טננבוים קביעה כזו, ואילו פסק הבוררין כלל אינו מזכיר את שמה של המערערת.
בעיניין זה נביא את הנפסק בפרשת רותם מפי השופטת ארד לפיו טענה בדבר חשיפת שחיתויות אינה בגדר "חליפת מגן" מפני בחינת תיפקוד העובד:
"יש להבחין בין טענה בדבר חשיפת שחיתות וההגנות שבחוק מפני היתנכלות לעובד ופגיעה בו ובתנאי עבודתו בשל חשיפת שחיתויות, לבין החלטות ענייניות של המעביד במסגרת הפררוגטיבה הניהולית הנתונה לו. חוק הגנה על עובדים לא נועד למנוע בירור עינייני של טענות בדבר ליקויים בתפקודו של עובד, לרבות יחסי אנוש גרועים. בה במידה, טענה שמעלה עובד בדבר חשיפת שחיתויות במקום העבודה, אין די בה, כשלעצמה, כדי לשמש לו חליפת מגן מפני בירור טענות המעסיק על תיפקודו בעבודה, בחינתן וקבלת ההחלטה הנדרשת בנסיבות המקרה. כך, גם בפסק הדין בעיניין פלצמן בל עמד בית המשפט העליון על כך שיש להמנע '... ממתן "חסינות" מפיטורין למועסק שהתלונן על הממונה עליו, מקום שקיימים שיקולים אובייקטיביים מוצדקים להפסקת עבודתו, או מקום שתלונתו הוגשה בחוסר תום לב, או לא הייתה תלונת אמת".
המשיבה (המאשימה כאן - ע.מ.) תודיע לב"כ המבקשת מי יהיה הממונה של המבקשת וזאת בשים לב לנסיבותיו של תיק זה ובאופן ההולם את הניסיון התעסוקתי, הותק והמעמד של המבקשת.
...
על רקע האמור לעיל, הגענו למסקנה כי יש לקבוע למערערת פיצוי בגובה של 24 משכורות, על בסיס שכר הבסיס המשוערך של המערערת סמוך למועד הגשת התביעה, שעמד על סך 5,000 ש"ח, ובסה"כ 120,000 ש"ח.
המערערת טוענת עוד כנגד קביעת בית הדין האזורי בכל הקשור לשיעור גמלת הפנסיה אותה היא מקבלת.
בסיומו של פרק זה, מצא בית הדין האזורי לאור בחינת טענות הצדדים, כי על העירייה לשלם למערערת דמי מחלה עבור החודשים ספטמבר אוקטובר 2006.
סוף דבר
א. הערעור מתקבל בחלקו.
