פסק בורר וסמכות בהסכמה בעל פה

במשך התקופה שמשנת 1974 ועד שנת 1985 לא נכרת הסכם שכר טירחה בין הצדדים והצדדים פעלו לפי הסכמות בעל-פה. לאחר מכן החלו בחליפת מכתבים שחלקם עמדו כנושא המחלוקת שהתבררה בהמשך בהליכים בין הצדדים.

תחילה מונה כבורר, בהסכמת הצדדים, כב' השופט בדימוס יעקב שמעוני ,ולאחר מכן ובסופו של דבר הבורר- כב' השופט בדימוס צבי הרטל, שבפניו נוהלה הבוררות בין השנים 2004 עד 2009 (במסגרת המוסד הישראלי לבוררות עסקית) קיבל ביום 4.11.04 החלטה כדלקמן: "רשמתי לפני את הסכמתם של שני בעלי הדין להמשך הבוררות בפניי, לאחר שהשופט (בדימוס) שמעוני הפסיק את עבודתו כבורר במחלוקת בין שני הצדדים.

בסוף פסק הבוררות, נקבע: "כמוסכם בין הצדדים, חשבונות מפורטים בין שניהם יערכו ע"י רו"ח אשר יתמנה כבורר מוסכם על ידי המוסד לבוררות או על פי הסכמתם המשותפת של הצדדים". לאחר פסק הבוררות החלקי הנ"ל התנהלו עוד הליכים בין הצדדים בין היתר עקב הגשת בקשת עו"ד אהרון לבטל את פסק הבוררות מכמה טעמים, כמו שהבורר לא פסק על פי הדין המהותי ובנגוד לקבוע בהסכם הבוררות, הבורר לא הכריע בחלק מהסוגיות שנמסרו להכרעתו, הבורר לא נימק את החלטותיו בחלק מהסוגיות, בנגוד לקבוע בהסכם הבוררות; הבורר לא נתן לעו"ד אהרון היזדמנות נאותה להגיש חלק נכבד מראיותיו, הבורר חרג מסמכותו ופסק הבוררות נוגד את תקנת הציבור ואת עקרונות הצדק הטבעי.

...

בתיקים שבהם שלח הנתבע מכתבי התראה והחייבים שילמו את הסכומים המפורטים בגוף המכתב ישלם התובע תעריף מינימום של לשכת עוה"ד".

ביום 28.12.16, במסגרת הדיון לפני במעמד בעלי הדין ובאי כוחם, לאחר שנשמעו טענות הצדדים בנוסף על כתבי הטענות שהוגשו, הוצע לצדדים ע"י ביהמ"ש (עמ' 2 לפר'): "לסילוק סופי, מלא ומוחלט של כל ההתדיינויות שביניהם עד כה, ינתן פס"ד לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט בגבולות שבין 0 ₪ עד 1,000,000 ₪, תוך הכרעה על מי החבות לשאת, אם בכלל וזאת לאחר הגשת סיכומים בכתב" לאחר הפסקה, הודיעו הצדדים ובאי-כוחם, על הסכמתם לה ניתן תוקף של החלטה כדלקמן: "לאחר דיון ארוך ואחרי שביהמ"ש הבהיר את הסיכונים והסיכויים כפי שהוא מוצא אותם בסכסוך כולו, אנו מקבלים את הצעת ביהמ"ש. ברורה לנו משמעות הסמכת ביהמ"ש לפי סעיף 79א' לחוק בתי המשפט ומסכימים כי יוגשו סיכומינו בקצרה בכתב". בקשת מר סופר לבטל את ההסדר הדיוני הנ"ל נדחתה בהחלטתי מיום 15.1.17 שהפכה חלוטה, והצדדים נדרשו להגשת סיכומיהם.

עיינתי בכל החומר שהוגש על ידי הצדדים לתיק בית המשפט ובסיכומיהם,על סמך כל החומר שבפני, ולאחר שהבאתי בחשבון את כ"א מהטענות לרבות טענות הקיזוז על מידת תימוכיהן ושקלתי עמידה בנטלי ההוכחה של כ"א מהצדדים , אלו מול אלו ביחס לטענות השונות ביחס לתביעות הנגדיות , אני פוסקת בזה כי הנתבע – עו"ד אהרון ישלם לתובע -מר סופר, בתוך 30 יום, לסילוק סופי ומלא של כל הטענות ההדדיות שבין הצדדים, סכום כולל של 950,000 ₪ שאחרת ישא ריבית והפרשי הצמדה למדד מהיום ועד התשלום בפועל.

המסגרת הנורמאטיבית כבר עמדנו על כך, שהבקשה לביטול פסק הבוררות מבוססת על שתי עילות מבין אלה המנויות בסעיף 24 לחוק, כלהלן: הראשונה - הבורר פעל בחריגה מהסמכות שניתנה לו לפי הסכם הבוררות, עת פסק סעד שלא נתבע כלל בכתב התביעה, עילת ביטול הקבועה בסעיף 24(3) לחוק הקובע כי : "הבורר פעל ללא סמכות או שחרג מהסמכויות הנתונות לו לפי הסכם הבוררות" ; השנייה - עת קבע הבורר סעד בחריגה מסמכות, לא נתן למשיב היזדמנות נאותה להביא ראיותיו ולטעון טענותיו בעיניין סעד זה, עילת ביטול לפי סעיף 24(4) לחוק וכלשונו: "לא ניתנה לבעל דין היזדמנות לטעון טענותיו או להביא ראיותיו". נקודת המוצא לדיוננו היא, שבית המשפט לא יחליף את שיקול דעתו של הבורר, אף במקרה שבו נפלה טעות בפסק הבורר, למעט בנסיבות הקבועות בסעיף 24 לחוק העוסקות בעיקר בחוסר תקינות של הליך קבלת ההחלטה.

עיון בחומר שבפניי מעלה, כי פסק הבורר ניתן לאחר שהתקיים דיון בפני הבורר בנוכחות הצדדים, בו הם הגיעו ל-'הסכמה דיונית' שקבלה תוקף של החלטה ולפיה: "(א) החומר המצוי בתיק בית המשפט ואשר הועבר ע"י הצדדים לביהמ"ש בעפולה ישמש את הבורר לצורך קבלת החלטתו; (ב) הצדדים מוותרים על קיום חקירות בתיק; (ג) הצדדים יסכמו בע"פ עמדתם; (ד) לאחר שמיעת הסיכומים ובהתבסס על כל החומר שבתיק- תנתן החלטת הבורר". ביום 24.10.13 סיכמו באי-כוח הצדדים טענותיהם בעל פה בפני הבורר.

...

סוף דבר לאור כל המקובץ לעיל, הבקשה לביטול פסק הבוררות, נדחית.

אני מקבלת את הבקשה לאישור פסק הבורר ומאשרת את פסק הבוררות מיום 5.11.13.

באשר לדרישת המבקש לחייב את המשיב בתשלום נוסף בדמות הסכום ששולם על ידי המבקש לבורר בגין שכ"ט, דין דרישה זו להידחות מהנימוקים שפירטתי לעיל.

עם זאת, בעל דין שהמשיך להתדיין לפני בורר שלשיטתו חרג מסמכותו, וזאת בלי למחות, הציג מצג בדבר הסכמתו להרחבת סמכותו של הבורר, מצג אשר הצד השני הסתמך עליו ולכן בעל הדין שלא מחה, מושתק מלטעון כי לאור השינוי בעל פה הפסק בטל (עניין עזרא, פסקה 16 לפסק דינה של השופט דורנר).

...

השיהוי בהגשת בקשת האישור טענה נוספת שהועלתה על ידי בראון היא שיש לדחות את בקשת האישור וזאת נוכח השיהוי הרב בהגשתה.

העובדה שברניג לא הגיש בקשה לאישור במשך מספר שנים אין בה כדי לשנות ממסקנה זו. מכאן שבראון ידע שמדובר בהליך בוררות, הוא לא הצביע כלל על התנהלות כלשהי של ברניג עליה הסתמך ולאורה שינה מצבו לרעה ומכאן שיש לדחות את טענתו בנוגע לשיהוי בהגשת בקשת האישור.

גם מטעם זה יש לדחות את בקשת הביטול המבוססות על העילות הקבועות בסעיף 24 לחוק הבוררות.

סוף דבר נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לביטול פסק הבורר וההתנגדות לאישורו נדחית ואילו הבקשה לאישור ההסכם שקיבל תוקף של פסק בורר על ידי הרב וייס ביום 9.4.2013 מתקבלת וניתן בזאת אישור לפסק הבורר.

המבקשים טוענים כי לאחר שהגישו לבורר את כתבי הטענות, וקודם להגשת תצהירים, הוסכם בין הצדדים בעל פה, במסגרת משא ומתן ישיר, כי תביעות המשיבה תסולקנה כנגד תשלום סך של 8,450,000 ₪.

בהקשר האמור, ההלכה מורה כי "אין לבורר סמכות להחליט בשאלת הקף סמכותו להכריע במחלוקת אלא אם הצדדים הסמיכוהו לכך במפורש. בלא קיום הסמיכה מפורשת כאמור, יש להעביר את ההכרעה בשאלה זו לבית המשפט המוסמך. ניתן לפנות לבית המשפט ב'אבעיה' או בבקשה לפסק הצהרתי בענין סמכות בורר, או להעלות את שאלת הסמכות גם במסגרת בקשה לביטול פסק בורר... עם זאת, מקובלת הדיעה, כי הבורר מוסמך לקבוע את העובדות שמהן נובעת סמכותו, אף אם הצדדים לא הסמיכוהו מפורשות לכך, אולם קביעתו בעיניין זה אינה סופית. בעל דין רשאי לכפור בקביעות הבורר בפני בית המשפט, אשר יבחן, בהתאם לראיות שיובאו לפניו, את העובדות הקובעות את סמכות הבורר" (רע"א 8523/05 החברה המרכזית לפיתוח השומרון בע"מ נ' מזי את יחזקאל, פסקה 12, ניתן ב-14.02.2010).

...

אם אגיע למסקנה כי הבורר הוא שאמור להכריע במחלוקת העיקרית, יבוטל הצו הארעי, ההליכים בתובענה העיקרית יעוכבו, וזו תבורר באכסניה של בוררות.

באם אגיע למסקנה כי בית המשפט הוא שאמור לדון בהליך העיקרי, ייקבע מועד לדיון בבקשה לצו מניעה זמני לאור בקשת המשיבה לחקור את מצהיר המבקשים, אף ייקבע מועד לדיון בהליך העיקרי.

אני מורה על עיכוב ביצוע ההחלטה המורה למבקשים להגיש תצהירי עדות ראשית בסכסוך המקורי עד להכרעה בתביעה.

כמו כן הסכמות בעל פה במסגרת הליך בוררות עשיות להחשב כתקפות בהתאם לסעיף 39 לחוק הבוררות המורה כי "אין בהוראות חוק זה כדי למנוע הגשת תובענה לבית המשפט על פי הזכויות והחיובים שנקבעו בפסק בוררות לפי חוק זה או בהכרעה שניתנה על יסוד הסכם בעל-פה". עוד נקבע כי "במקרה של ספק יש לפרש את הסכם הבוררות בצורה רחבה, וזאת על מנת ליתן תוקף לכוונת הצדדים לברר את הסכסוכים ביניהם באמצעות בוררות" (רע"א 8747/07 אפלבוים נ' **** (4.2.2008)).

קביעות אלה מחזקות את מסקנתי לפיה מחלוקות שעלו בין הצדדים בעל פה במהלך הדיון אף הן הוכרעו בהסכמת הצדדים על ידו ובכלל זה המחלוקת לעניין דמי השכירות, כפי שכאמור הוקנתה לבורר סמכות בהסכם הבוררות.

...

אמנם, העדת בורר ככלל הינה חריג, בהתאם להחלטתי מיום 11.5.2022, ואולם בנסיבות אלו אני סבורה כי יש בהתנגדותו של מר תשובה לבקשה זו כדי להקים חזקה, לפיה הבאתו של הבורר או צירוף תצהיר מטעמו היו פועלים לחובתו.

קביעות אלה מחזקות את מסקנתי לפיה מחלוקות שעלו בין הצדדים בעל פה במהלך הדיון אף הן הוכרעו בהסכמת הצדדים על ידו ובכלל זה המחלוקת לעניין דמי השכירות, כפי שכאמור הוקנתה לבורר סמכות בהסכם הבוררות.

אני מקבלת את הטענה לפיה מאחר ששני פסקי הדין ניתנו על ידי הבורר בסמיכות, יש לפרש את פסק הדין בהקשר כך שסעיף העדר תביעות אינו מייתר את ההכרעה לענין פסק הדין הראשון.

סיכום בשים לב למסקנה אליה הגעתי, לא מצאתי כי קיימת עילה לביטול פסק הבוררות בנסיבות אלו.

סוף דבר לאור האמור לעיל, מורה על אישור פסק הבוררות הראשון תוך שאני דוחה את בקשת הביטול.