ביום 3.10.19 הגיש המבקש בקשה לדחיית המועד להגשת ראיות בשל כוונתו להגשת מכתב תלונה לגורמים הממונים על כהונת שופט ובקשה לפסילה עצמית.
בית המשפט העליון קבע, כי בעל דין אינו רשאי לשמור בליבו טענות פסלות על מנת להעלותן כשייראה לו נוח לעשות כן, שהרי אין טענת הפסלות בגדר "נשק סודי" הנצור בידי בעל דין לשעת רצון, אם לפסילת שופט שסר חינו מלפני אותו בעל דין ואם לדחייה "סתם" של ההליך (ע"א 11146/08 עריית אור עקיבא נ' שלמה בן נעים, פורסם בנבו, 18.1.2009; ע"א 5480/08 מנורה חברה לביטוח נ' אבו, פ"ד נב(2) 476).
...
לפניי בקשת פסילה מלהמשיך ולדון בתיק זה. לאחר קבלת תשובות המשיבים ותגובת המבקש, מובאת בזאת החלטתי לבקשה.
ביום 30.5.19, ולאחר השלמת ההליכים המקדמיים, פנה המשיב 1 בבקשה נוספת לתיקון כתב התביעה, וביום 4.6.19 נעתר בית המשפט לבקשה וציין: "לאור אי הגשת תגובה עד כה לבקשה זו שהוגשה בעבר, הנני מורה על הגדלת סכום התביעה כמבוקש ובכפוף לתשלום יתרת האגרה".
ביום 12.6.19 הגיש המבקש בקשה לביטול ההחלטה מיום 4.6.19 בטענה כי זו ניתנה במעמד צד אחד וללא שניתנה לו הזכות להגיב לה. בבקשתו נטען, כי ככל שבית המשפט לא יבטל החלטתו ישקול הוא להגיש בקשת פסילה ויפנה אל כל גורם שיש בו משום ביקורת על שופט שסרח.
נראה, כי השיהוי הניכר בהגשת בקשת הפסילה, ובעקבותיה מספר חוזר ונשנה של בקשות לעיכוב ההליכים בתיק, רק מחזק מסקנה זו. בענין זה, נקבע בהלכה הפסוקה, כי חובת תום הלב מחייבת כי בעל דין לא ישתהה בהגשת טענת הפסלות ולא יעלנה כדבר של מה בכך על מנת להאריך את הדיון שלא לצורך או כדי לנסות לעכב את ההכרעה בתיק.
על כן, המסקנה המתבקשת היא, כי בשל היותה של טענת הפסלות נגועה בשיהוי ניכר שכזה, מוביל הדבר לדחייתה.
יתר על כן, מעצם היות הבקשה לפסילת שופט בקשה רצינית, המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, נגזרת המסקנה כי הראיות, שיש להביא לשם הוכחת קיומה של עילת הפסלות, חייבות להיות משמעותיות.
