פסלות שופט עקב קביעת עמדה מראש: השלכות משפטיות

המשיבים מדגישים כי עמדת ועדת הבחינה לפיה יש לפסול שאלות בבחינה בשפה מסוימת מבלי לפסול שאלות אלו בבחינות בשפות האחרות, היא עמדה מוצדקת נוכח קיומה של שונות רלוואנטית בין הנבחנים, המצדיקה היתייחסות שונה, שהרי הנבחנים בשפות האחרות לא הוכשלו עקב תירגום שגוי.

כללי המשחק נקבעו מראש על ידי ועדת הבחינה, והיא מחוייבת לשמור עליהם, גם אם מדובר בסטייה של יום אחד בלבד מתוך פרק הזמן של תשעה חודשים שהיו תנאי לקביעת המהדורה המחייבת של ספרי הלימוד.

ראשית, אין כל טעם מעשי בהחזרת הדיון בסוגיה זו לועדת הבחינה, שכן מדובר בשאלה משפטית טהורה, היא השאלה כיצד יש לפרש את התנאי של תשעה חודשים.

כך גם המשיבים לא הראו כי יישומה של מהדורה 19 עלול להכשיל את העותרים, ולא הוכיחו שמלבד בנוגע ששאלה 39, היתה השלכה לאבחנה בין מהדורה 19 למהדורה 20.

על כן נקבע כי "ההתערבות בשקול-דעתה המקצועי של הרשות שהופקדה על הסדרת מיקצוע הרפואה ורמתו אינה מדרכו של בית-משפט זה, כל עוד הופעל שיקול הדעת ללא היתייחסות לשיקולים זרים וללא היתעלמות משיקולים רלוונטיים." (בג"ץ 3930/94 זוהדי ג'זמאוי נ' שר הבריאות, פ"ד מח(4) 778 (1994) (בפיסקה 11) (כב' השופטת ט' שטרסברג- כהן)).

...

בסופו של דבר, כל פתרון אחר שהיה נבחר בנסיבות אלה היה בעל יתרונות לחלק מהנבחנים, ובעל חסרונות לנבחנים אחרים, ודומה כי פתרון מושלם איננו בנמצא.

סוף דבר סוף דבר, העתירה מתקבלת באופן חלקי, במובן זה שיש להורות על קבלת תשובה B בשאלה 39 בחלק ב' בבחינה באנגלית כתשובה נכונה נוספת, המזכה בניקוד.

יתר טענות העותרים נדחות.

נקבע כי: "דיני הפסלות עניינם באמון הציבור במערכת השפיטה ובחיזוקו המתמיד של אמון זה. לפסילת שופט יש השלכות על השופט עצמו, על האנטרס הצבורי, על האמון במערכת השפיטה, וכמובן, על האנטרס של בעלי הדין בהליך" [ע"א 7175/16 אבראהים חיזבון נ' אחמד מוחמד עוואד (6.12.2016)].

מטרת דיני הפסלות איננה נושא ההחלטה אלא השופט היושב בדין גופו: "תכליות אלו של דיני פסלות השופט סבות כולן סביב מאפיין עקרי מיוחד של טענת פסלות השופט. אכן, הטענה בדבר פסלות שופט יורדת לשורש היכולת לשבת בדין. אין היא קשורה ישירות בתוצאת המשפט, בהחלטות שנתקבלו במהלכו או בהחלטות שלא נתקבלו. אין היא מהוה השגה על עמדת השופט והחלטותיו ככאלו במסגרת ניהול המשפט עצמו, וממילא אין לטעון לפסילת שופט בשל החלטות דיוניות שקבל . . . דיני פסלות שופט עוסקים איפוא בשאלה אם ראוי ונכון הוא מלכתחילה כי השופט הספציפי ידון בתיק הספציפי בנסיבות הספציפיות. זו טענה כנגד "גוף" השופט ולא כנגד "גוף" ההחלטה.

לו היה ב"כ הנאשם ממתין ומודיע על כוונתו לוותר על כלל העדים במועד שנקבע להוכחות ולא מראש, האם אז הייתה המאשימה מבקשת לפסול את בית המשפט, או מסכימה כי מדובר בשלב מאוחד מדי? בודאי היה מוסכם על הכל כי השלב הדיוני היה מאוחר מדי, ואין מקום לבקשת פסילה בשלב שכזה בנסיבות העניין.

סבורתני כי אין זה ראוי שהמאשימה שהיא נציגת היועץ המשפטי לממשלה תנהג בדרכים שונות לאור התוצאה של ההליך בעניינים עקרוניים כגון פסלות שופט.

בהחלטה נקבע, בין היתר, כי: "מקובלת עלי עמדת המדינה לפיה קביעותיו של בית המשפט קמא - כי נסיבות המקרה אינן מקימות עילה לפסלות שופט - בדין יסודן, ומשכך שגה בית המשפט קמא כשהחליט לפסול עצמו חרף היעדרה של עילת פסלות מוכרת. משנקבע כי אין בטענת הפסלות שהעלה המשיב ממש, הרי שלא היתה כל הצדקה לפסילת המותב" סבורתני כי מקל וחומר יש לדחות את הבקשה דנן.

...

עוד טענה המאשימה בבקשתה: "7.3 ויובהר, החלטת השחרור של המותב הנכבד באה לאחר והגם שקבע עילת מעצר ונחשף לתוכנו של הרישום הפלילי של הנאשם; 7.4 מעבר לכך, המותב הנכבד חיווה דעתו באופן ברור שלא משתמע לשני פנים בשאלת דיות הראיות לצורך הרשעה מעבר לספק סביר, בכך שקבע קביעות בתיק המעצר אשר משליכות ישירות על שאלות עובדתיות ומשפטיות האמורות להיות מוכרעות בתיק העיקרי ולאחר שמיעת פרשות תביעה והגנה; 7.5 ואם כך מצא בית המשפט בנוגע לראיות לכאורה, הדברים הם בבחינת קל וחומר בנוגע להוכחה ברמה של מעבר לספק סביר; 7.6 הדברים מקבלים משנה חשיבות ביתר שאת בהינתן הערת הנאשם באמצעות בא כוחו לפיה שוקל הוא להגיש את חומר החקירה ולטעון 'אין להשיב לאשמה' או, לחילופין, לנהל פרשת הגנה בלבד". את הבקשה חתמה המאשימה כי על יסוד המצויין, ועל מנת למנוע דעה מוקדמת, ראוי למותב לפסול את עצמו.

לאור האמור, סבורתני כי יש לדחות את הבקשה גם בשל מראית פני הצדק.

סוף דבר כשם שחובה על שופט לפסול עצמו כשקמה עילה בדין, כך חובה עליו לשבת בדין גם מקום שזו אינה נוחה או קלה: ". . . חובת השיפוט היא חובת השופט" [ע"פ 5756/95 עדנאן עתאמנה נ' מדינת ישראל (17.12.1995] כמו כן נקבע כי "הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן" (ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' חן דוד, פ"ד נא(4) 673, 677 (1997)).

סבורתני כי במקרה דנן לא קמה עילת פסלות בדין ועל כן אני דוחה את הבקשה.

על פי הנטען בבקשה "במועד הדיון, הצדדים הרצו טענותיהם ודברו בפני המותב הנכבד בגילוי לב ובית הדין הביע בפניהם את דעתו בדבר סכויי התובענה המונחת בפניו, ומבלי שחסך מותב נכבד זה בדעתו כי סכוייה של התובענה אפסיים אם בכלל קיימים במקרה הטוב, ובפחות טוב העיר אישית דעתו על עורך הדין המוביל בתיק כ"מניף דגלים" ולמעשה חשף בפני הנוכחים כי "תוצאת ההליך ידועה מראש" ויישא בחובו השלכות אותן יש לקחת בחשבון.

עוד צוין כי בית הדין לא "איים" כביכול על התובעת כי אם לא תסכים לדחיית הבקשה ללא צו להוצאות "יהיו לכך השלכות קשות". הנתבעת מדגישה תוך הפניה לפסיקה כי השיח הבלתי פורמאלי לפשרה שנערך בין הצדדים במהלך הדיון המוקדם וההערכה המקדמית והלכאורית בדבר סכויי התביעה אינה מקימה עילת פסלות.

ניהול יעיל של הליכים משפטיים על ידי שופט, מביא אותו, ולפעמים מחייב אותו, להביע דיעה לגבי ההליך התלוי לפניו, לעתים אף בשלב מוקדם של ההליך (השוו: ע"א 8015/14 חכמון נ' הבנלאומי ליסינג בע"מ (28.12.2014)).

כבר נפסק בעבר, כי ניסיון בית המשפט להביא את בעלי הדין לידי הסכמה שתסיים את ההליך, אינו מצביע על גיבוש דעתו המוגמרת באותו עניין, וכי יש לבחון כל מקרה על פי נסיבותיו (ע"א 1250/16 פלונית נ' פלוני (8.5.2016); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 180-178 (2006)).

כך גם, קביעת עמדה בהליכי ביניים, בין אם מדובר בהחלטה יחידה ובין אם מדובר בסדרת החלטות  אינה מבססת, בפני עצמה, עילת פסלות.

...

עוד מצוין בבקשה כי בסעיף 27 להחלטה בהליך הזמני נקבעו מסמרות לענין טענת האפליה משנקבע כי: "לא מצאנו ממש בטענת האפליה של המבקשת. קיים שוני רלוונטי בין קבוצת העובדים המחוסנים לבין קבוצת העובדים הלא מחוסנים בהיבטים של תחלואה והדבקת אחרים". התובעת מוסיפה כי מהמועד שבו נקבע מועד דיון קדם המשפט לבין מועד הדיון התנהל בין הצדדים משא ומתן אינטנסיבי לצרכי פשרה שבסופו של יום לא הבשיל לכדי הסכם פשרה וזאת על רקע סירובה של הנתבעת להצהיר על שינוי מדיניות כלפי שאר העובדים ועל פתרון ייחודי עבור התובעת ככל שבעתיד תהיה התפרצות נוספת של המגיפה.

עוד נטען כי דין הבקשה להידחות לגופה משעה שהבקשה אינה מגלה עילת פסלות כלשהי.

יצוין כבר עתה כי בענייננו לא קיימת כל עילה עניינית, מבוססת לפסילה בכלל ובשים לב לפסיקה, בפרט ועל כן דין הבקשה להידחות.

על האמור אוסיף כי במהלך הדיון התברר כי מתנהל הליך משפטי בין ב"כ התובעת לבין הנתבעת בגין לשון הרע ונעשה ניסיון להביא את הצדדים גם לסיום הליך זה, אלא שב"כ הנתבעת בהליך דנן הבהיר שהוא אינו מעורב בהליך האזרחי ואין לו ידיעה ו/או סמכות בקשר לעניינים הנדונים שם. אשר על כן, הבקשה נדחית.

רקע עובדתי בין ג'רייס לתובע (להלן: "יאני") היתנהל לפני בעבר הליך משפטי אחר ב-ת.א. 466-06-18 בגדריו ניתן פסק-דיני מיום 06.07.2021 (להלן: "פסק הדין") ובו נדחתה תביעת ג'רייס כנגד יאני, למתן פסק-דין הצהרתי הקובע, כי הסכם שכרתו ביום 18.01.2018, בנוגע לנכס המקרקעין הידוע כגוש 12209 חלקות 61-62 באעבלין (להלן: "הנכס"), הנו בטל.

פסילת שופט בשל דיעה קודמת מוצדקת רק כאשר אותה דע קודמת הופכת לדיעה קדומה, כלומר כאשר קיים חשש ממשי ¬ולענייננו מוכן אני להניח גם מבחן קל יותר מבחינת העותר - כי בשל אותן דיעות קדומות תהא דעתו של השופט "נעולה" באופן שאין כל "טעם" בניהול המשפט לפניו, שכן המשפט הוא "אבוד מראש". חינוכו של השופט מלמד אותו להיות "פתוח" כל העת.

" כמו כן, בע"א 9294/07 אליס יוספזון נ' י.ד. זוהר יבוא ושיווק (2000) בע"מ (07.04.08) הפניתה כב' הנשאיה ביניש לשורה של פסקי דין בהם נקבע, כי " הבעת עמדה או דיעה בהליך קודם אינה מקימה, כשלעצמה, חשש ממשי למשוא פנים, וכי עצם העובדה כי השופט ישב במשפטו של אדם בעבר, אין בה, כשלעצמה, להביא לפסילתו". באותו ענין דחה בית המשפט העליון את הבקשה לפסילת שופט ונפסק כי חשש של בעל דין בדבר קיום משוא פנים כלפיו אינו יוצא מכלל חשש סובייקטיבי גרידא, שאינו מקים עילת פסלות.

אשר לחלקה השני של טענת הפסלות מחמת פסק הדין שניתן בעבר, ומשום הקביעות שהתקבלו בגדריו ו-"ההכרות" עם הצדדים אפנה ל- ע"פ 1478/97 מדינת ישראל נ' דוד חן, פ"ד נא(4) 673 (02.09.97), בשינויים המתחייבים, ודומה כי אם נאמרו הדברים שם בהתייחס להכרות קודמת במשפט פלילי, והשלכותיה על הליך פלילי נוסף, קל וחומר שהם תקפים ביחס להכרות במשפט אזרחי, שם נפסק: "קיומה של הכרות קודמת אינה צריכה ליצור אצל השופט הממוצע והסביר כל נטייה לחומרה או לקולה, ואין בה כדי להצביע על אפשרות ממשית למשוא פנים בפני ערכאת העירעור. אכן, תחושה סובייקטיבית של מתדיין, שלפיה הופעותיו הקודמות בפני בית-המשפט יוצרות חשש ממשי של משוא פנים, איננה מהוה, כשלעצמה, עילה לפסילת השופט. הנחת יסוד היא, כי בית-המשפט מסוגל להחליט בעצמו אם הכרותו הקודמת של השופט את הנאשם, בשל הופעות קודמות של הנאשם בפניו, מונעת ממנו את היכולת לשפוט דין צדק". יש לדחות את טענת ג'רייס וסלאם לפיה בית המשפט גיבש עמדה ביחס לגורל ההיתדיינות הנוכחית וכי דעתו נעולה בנוגע לסוגיות המתעוררות בתיק דנן, לנוכח קביעותיו בעבר.

...

כאשר הטענות כנגד שופט מקורן בדברים שאמר מחוץ לכותלי בית המשפט, יש בדבריו אלה כדי לפסול אותו אם הם כה קיצוניים עד כי מתבקשת מהם המסקנה שדעתו של השופט "נעולה" בכל הנוגע למשפט שלפניו ואין טעם להמשיך בו. כך סוכמה ההלכה בארצות-הברית: ,court but in regard to court proceedings-of-court statements, are not indication of improper bias unless coments or remarks made out-like in Mined-j. Shaman, s. Lubet, j. Algini, judicial conduct they are so extreme that they show that a judge has become close) about the pending case .

דומה גם שהדברים שנאמרו שם, בפסק הדין, מיד ובהמשך ובאותו עמוד (26 ש' 27) מהם מתעלמים ג'רייס וסלאם, ובהתייחס לסלאם, אשר לא הייתה צד לאותה התדיינות, מדברים בעד עצמם ושומטים את הקרקע מתחת לטענות ג'רייס וסלאם, גם בהקשר זה. וכך ציינתי בפסק הדין: "לצד זאת אדגיש, כי אין בקביעתי, לפיה יש לדחות את עתירת התובע (ג'רייס, ס.ג') לביטול ההסכם, כדי לאיין את זכויותיה של סלאם בדירה, ככל שיש לה כאלו. קביעתי זו נסובה אך ורק על מערכת היחסים בין התובע לנתבע". באשר לטענה בדבר מראית פני הצדק, מדובר גם כאן בתפיסתם ותחושתם הסובייקטיבית של המבקש וסלאם, וביחס לטענה זו אפנה גם ל-ע"פ 5/17 חסן אלגדאמין נ' מדינת ישראל (09.01.2017): "מראית פני הצדק נדחתה בפסיקה כמבחן מוביל כאשר דנים בפסלות שופט, והיא אינה יכולה להוות תחליף לחשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים (עניין ידיד, פסקה 4 לפסק דינו של הנשיא ש' אגרנט). רק מקרים חריגים ביותר, בהם קיים מצג אובייקטיבי קשה היוצר חשש ממשי לנראות ההליך, עלולים להצדיק פסלות שופט מהטעם העיקרי של מראית פני הצדק". כך גם אני דוחה את טענות המבקש וסלאם לפיהן מן הראוי שההתדיינות הנוכחית תתקיים לפני מותב אחר במצוות פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ 4057/00 ישקר בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, משום שהתוצאה שם אינה תומכת בטענות המבקש וממילא נסיבות המקרה שנדונו שם שונות מאלה שלפניי.

סופו של דבר, על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.

בהתאם לכך, קבע עו"ד מכלוף, באישור בית משפט זה, כי המועד למילוי הוראות Exhibit A לחיקור הדיון, שענייננו המצאת מסמכים, יהיה 11 בספטמבר 2023, ואילו המועד לגביית העדות לפי Exhibit B לחיקור הדין יהיה 19 בספטמבר 2023 (להלן: המועדים מושא הזימון).

בדיקתי העלתה עוד כי עו"ד בלכמן ואני רשומים כ"חברים" ברשת החברתית "פייסבוק", אולם עיון בה מעלה שההתכתבות בינינו מתמצה באיחולים ליום הולדתו אותם העליתי פעם אחת לפני עשר שנים, והתכתבות במועד אחד בלבד, לפני כשש שנים, אותה יזמתי בנוגע להחלטת שופט בית המשפט העליון אצלו שימש עו"ד בלכמן כעוזר משפטי, לפרוש מכס השיפוט.

בנסיבות אלה אינני סבור לכאורה כי קמה עילה לפסלות שופט, ונוכח לוחות הזמנים הקצרים מושא בקשת Tower לארכה, ראיתי כי נכון ליתן החלטה בה לגופה כבר כעת.

אם מאן דהו סבור שקמה עילת פסלות, עליו לפנות בבקשה מתאימה בהקדם.

לטענת Tower, להכרעת הרשות השיפוטית המבקשת בבקשה לביטול חיקור הדין עשויה להיות השלכה מכרעת על חיקור הדין, שכן היא עשויה לבטלו או לצמצמו באופן שייתר או ישנה אותו משמעותית.

לכך אוסיף כי גם בהליכים משפטים רגילים בישראל לפי הדין הישראלי, אין חובה, ולא נהוג, לקבל מראש את עמדתו של עד מבוקש בשאלה אם יש מקום לזמנו להעיד אם לאו.

...

בהעדר הצבעה על כך שלא ניתן לפנות לארכה המבוקשת מהרשות השיפוטית המבקשת, גם אין בידי לקבל את הפיצול המלאכותי בין ערכאות שביקשה Tower ליצור בפנייתה, בענין מצב אבסורדי העלול להיווצר לפיו הרשות השיפוטית המבקשת תקבל את הבקשה העיקרית לבטל או לצמצם את חיקור הדין, אולם חיקור הדין כבר יבוצע במסגרת בית המשפט בישראל.