פסיקת שכר טרחה בתביעה כנגד המוסד לביטוח לאומי

כאשר מדובר בתביעות ייצוגיות נגד רשות המוגשות על פי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות – בית המשפט עשוי להזקק "לנקודה ארכימדית שעל בסיסה יוכל לחשב את סכומי הגמול ושכר הטירחה, וזאת מעבר לעקרונות הכלליים המתווים לעיל. נקודה זו קיימת בדמות הסעד שהיה נפסק אילו התקבלה התובענה, ולחלופין בנזק העתידי שמנעה הגשת התובענה" (ראו: דנ"מ מי הגליל; עיינו גם: עניין עריית מודיעין; עניין אבוטבול).

עם זאת, בהנתן שהמוסד לביטוח לאומי שילם בסופו של דבר כשבעים מיליון ש"ח לעובדים, וייתכן כי ניתן לזקוף לטובת ההסתדרות את "התנעת" התהליך, אפסוק לזכות ההסתדרות שכר טירחה בסך 75,000 ₪.

בד בבד, סבורני כי נוכח תרומת המשיבה לשפור המצב במכלול, לרבות התשלומים ששילם המוסד לביטוח לאומי, ותוך ראייה רחבה של ההליך כולו שכן מוסכם כי ראוי ששיקול זה ייעשה בידי בית משפט זה ולא בית משפט קמא – הייתי מחייב את המוסד לביטוח לאומי לשאת בהוצאות ובשכר טירחת עורכי דינה של ההסתדרות בסך של 75,000 ש"ח. הוחלט כאמור בחוות דעתם של השופטים: נ' הנדל ו-י' עמית, כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר.

...

לאור האמור, הנני דוחה את הבקשה למחיקה או לסילוק על הסף של הבקשה לאישור תובענה יצוגית" (ת"צ (מינהליים ת"א) 31733-01-10, מיום 15.07.2010.

סוף דבר, התוצאה היא שההליכים בין הצדדים בעניין התובענה הייצוגית הסתיימו, וכך או כך – אין מקום לפסוק גמול למשיבה ושכר טרחה לעורך דין כבתובענה ייצוגית.

בד בבד, סבורני כי נוכח תרומת המשיבה לשיפור המצב במכלול, לרבות התשלומים ששילם המוסד לביטוח לאומי, ותוך ראייה רחבה של ההליך כולו שכן מוסכם כי ראוי ששיקול זה ייעשה בידי בית משפט זה ולא בית משפט קמא – הייתי מחייב את המוסד לביטוח לאומי לשאת בהוצאות ובשכר טרחת עורכי דינה של ההסתדרות בסך של 75,000 ש"ח. הוחלט כאמור בחוות דעתם של השופטים: נ' הנדל ו-י' עמית, כנגד דעתו החולקת של המשנה לנשיאה (בדימ') ח' מלצר.

רקע הדברים ופסק דינו של בית המשפט העליון הרקע העובדתי הרלוואנטי לענייננו תואר בהרחבה בפסק הדין ובתמצית יאמר כי מדובר בבקשה לאישור תובענה כייצוגית שהגישה המבקשת בשנת 2010 נגד המוסד לביטוח לאומי (להלן בהתאמה: הבקשה לאישור והמשיב), לפי החלופה הקבועה בפרט 11 לתוספת השנייה לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: חוק תובענות ייצוגיות או החוק), להשבת סכומים שגבה שלא כדין.

לנוכח ההתפתחויות האמורות, הצטמצמה המחלוקת בעירעור לכדי סוגיה אחת ויחידה – טענת המבקשת כי יש לפסוק לה גמול ושכר טירחה לפי חוק תובענות ייצוגיות בגין הבקשה לאישור שהשיגה לדידה את יעדה, וכנגדה עמדת המשיב כי לא זו בלבד שאין להענות לבקשת המבקשת אלא שיש לפסוק לטובתו הוצאות משפט ושכר טירחת עו"ד בגין העירעור.

...

הבקשה לאישור נסובה על אי התאמה בין דמי הביטוח שגבה המשיב במשך שנים רבות ממעסיקים, ובין גובה השכר שעל יסודו, בסופו של דבר, חושבו ושולמו לעובדים גמלאות מבוססות הכנסה לאחר קרות "אירוע מזכה". על פי הנטען בבקשה לאישור, במשך עשרות שנים, מעסיקים לא כללו בתלושי השכר של עובדיהם הטבות שונות, אף שהן נחשבות כהכנסה חודשית המהווה בסיס לתשלום דמי ביטוח שמעסיקים חבים בתשלומם.

לשיטת השופט הנדל, בענייננו המשיב גבה את דמי הביטוח בסמכות וכדין, והפגם שנפל מתייחס לסכום התגמולים ששולמו בסופו של דבר על ידי המשיב, אך דרישה לתשלום תגמולים ששולמו בסכום נמוך מזה שקבוע בחוק אינה עילה לאישור תובענה ייצוגית לפי פרט 11 לתוספת השנייה לחוק.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בפסק הדין ובבקשה לקיום דיון נוסף הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות.

אשר על כן, הבקשה נדחית.

לטעמי, כפי שאין פוסקים שכר טירחה בתביעת נזיקין מקום שבו סכום הפצוי שנפסק נבלע בתגמולי המל"ל, כך אין לפסוק שכר טירחה בתביעה נגד הרש"פ, מקום שבו התובע בחר בסוף הדרך לקבל את התשלומים מכוח חוקי התגמולים, שאם לא כן, נמצא מעודדים הגשת תביעות אך ורק לשם גביית שכר טירחה.

כאמור, המדינה מקפיאה שקל מול כל שקל המשתלם על ידי הרש"פ לאסירים ולבני משפחותיהם, אך אינה חוזרת על הרש"פ בתביעת שבוב בגין כל התשלומים המשתלמים על ידה או על ידי המוסד לביטוח לאומי לנפגעי הטרור, מכוח חוקי התגמולים (ראו סעיף 17(ב)(2) לחוק נפגעי פעולות איבה).

...

סופו של דבר, שתביעת המערערים הן נגד הרשות הפלסטינית הן נגד אש"ף נדחתה, ועל כך נסב הערעור שלפנינו.

עם זאת, לנוכח ייחודיותה וחריגותה של חלופת האשרור, כמו גם העובדה שעד היום סוגיה זו לא נידונה והתבררה לעומקה בפסיקתו של בית משפט זה, סבורני כי יש מקום לאפשר לצדדים הזדמנות לטעון ולהציג ראיות באופן ממוקד לעניין התקיימותה של חלופת האשרור, ובפרט ביחס להתקיימותו של תנאי הזיקה המהותית וההדוקה בזמן ביצוע המעשים בין הרש"פ לבין הפיגועים ומבצעיהם.

אשר לסוגיית פסיקת הפיצויים העונשיים – חבריי, השופט עמית והשופט מינץ, נחלקו ביניהם ביחס לסוגיה זו. כך, השופט עמית סבור שאין לאפשר פסיקת פיצויים עונשיים כאשר האחריות הנזיקית מוטלת מכוח חלופת האשרור, בעוד שהשופט מינץ סבור כי ניתן לעשות כן במקרים מתאימים – והמקרה שלפנינו בכללם.

אי לכך, הערעור מתקבל, והתיק יוחזר לבית המשפט המחוזי על מנת שיבחן את גובה הפיצוי הנזיקי המגיע למערערים.

העובדות הצריכות לעניין ביום 07.12.2022 הגיש המבקש, חיים סרור (להלן: "המבקש"), בעל לקות ראייה בגינה נקבעו לו אחוזי נכות רפואית והעדר כושר עבודה במוסד לביטוח לאומי, תביעה כנגד המשיבה, קואלה סטייל בע"מ (להלן: "המשיבה"), כשלצידה בקשה לאישור נהולה כייצוגית, במרכזן עמדה הטענה כי המשיבה הפרה את חובת ההנגשה בהתאם להוראות חוק זכויות לאנשים עם מוגבלות, התשנ"ח-1998 (להלן: "חוק שויון זכויות") ואת החובות המוטלות עליה במסגרת תקנות 34 ותקנה 35ה לתקנות שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התאמות נגישות לשירות), התשע"ג-2013 (להלן: "תקנות שויון זכויות"), וזאת כאשר לא דאגה לפרסם באתר האנטרנט שלה את התאמות הנגישות הקיימות אצלה, וכן בהיעדר הצהרת נגישות או תוסף נגישות באתר האנטרנט שלה, אשר ככל הנראה אינו מונגש כלל, כך על פי בקשת האישור.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת האישור, לרבות הסכמות הצדדים ובקשת ההסתלקות עצמה כמפורט דלעיל, מצאתי לנכון לאשר את בקשת ההסתלקות, ותביעתו האישית של המבקש נדחית, ללא צו להוצאות, תוך פסיקת גמול למבקש ושכר טירחה לבאת כוחו כמבוקש.

...

משהוצהר כי כעת אתר האינטרנט של המשיבה מונגש בהתאם להוראות הדין, הרי שמצאתי להורות, כפי שהתבקש, על תשלום הגמול ושכה"ט בפעימה אחת, בתוך 30 יום ממתן פסק דין זה. סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת ההסתלקות מתקבלת, וזאת מבלי להורות על מציאת תובע חלופי.

התביעה האישית של המבקש נדחית, כנגד תשלום הגמול ושכר הטרחה בשיעורים המבוקשים, כמפורט לעיל.

לצד זאת, אני מורה כי תועבר הודעה מתאימה לפנקס התובענות הייצוגיות.

בהתייחס לשיקולים האמורים נאמר : "קריטריונים אלו מציירים קווים מנחים אשר מהם ניתן ללמוד על מגמתו של החוק ועל המטרות אותן ביקש להשיג באמצעות מוסד שכר הטרחה בתובענות ייצוגיות" (ר' עניין לויט).

(בר"מ 6729/10 המוסד לביטוח לאומי נ' הסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ההסתדרות במרחב חיפה (נבו 08.07.2021) (להלן: "עניין הביטוח הלאומי").

הבחנה זו מצאה ביטוי בפסק דין בעיניין מי הגליל: "בעת פסיקת גמול ושכר טירחה בתובענה ייצוגית כנגד הרשות, מתחשב בית המשפט בשקול השמירה על הקופה הציבורית, שכבר קיבלה ביטוי מסוים בהגנה הנתנת למדינה במסגרת הוראת סעיף 9(ב) לחוק (שם, בפיסקה 36)...

...

מקובלת עלי עמדת המשיבה, כי אם תוטל עליה הוצאה כספית משמעותית כבקשת ב"כ המבקש, יהא בכך כדי להשליך על היקף משאביה הכספיים ועל יכולתה לספק שירותים מתאימים לרווחת התושבים.

סוף דבר אשר על כן הריני קובעת כדלקמן: הגמול למבקש יעמוד על סך של 18,000 ₪.

המשיבה תשלם את הגמול, ההוצאות ומחצית משכר הטרחה בתוך 30 יום מהיום.