עוד טוען המשיב במסגרת העירעור שכנגד, כי שגה בית משפט קמא כשלא הורה על הוספת מע"מ לסכומים שפסק לטובתו שכן מדובר בתביעה על מתן שירות החייב במע"מ, כאשר למעשה המערערים אינם מתנגדים לכך היה וייקבע כי המשיב אכן זכאי לכספים (ראה עמ' 1 שורות 12 - 14 לפרוטוקול הדיון מיום 20.06.12), וכי שגה בית משפט קמא כשפסק הוצאות בסך של 15,000 ₪ בלבד ולא הוצאות ריאליות, וכן שגה כשלא הורה על פסיקת שכ"ט בגין תיפקודו כמנהל עזבון המנוח.
מדובר בקביעות עובדתיות של בימ"ש קמא שהתרשם מכך שהמשיב השקיע עבודה רבה בעבר, כאשר שכרו לא שולם לו כל השנים בשל קשיי תקציב ועל כן סוכם לגלם חלק מהחוב בשכר טירחה שייגבה באחוזים מהעזבון.
...
במסגרת הערעור שכנגד הוסיף וטען המשיב כי יש לחייב את המערערים לשלם לו את שכר הביניים שנפסק לו כמנהל עיזבון בהחלטת כב' הרשם ברוך מיום 30.09.07 בסך 9,092 ₪, אשר טרם שולם לו. אומנם סעד זה נכלל גם בכתב התביעה, ואולם התביעה נשוא הדיון הינה לתשלום שכ"ט על פי ההסכם, ואין מקום להיעתר לסעד לתשלום שכר כמנהל עיזבון, סעד שלמעשה כבר נפסק למשיב, ואין זו הדרך לאוכפו.
סוף דבר
לאור כל האמור אמליץ לחברי להרכב כדלקמן:
לקבוע כי ההסכם האחרון שנחתם ביום 11.08.04 מחייב את המערערים, בכפוף לאשר צויין לגבי העיזבון.
להורות כי המערערים ישלמו למשיב, ביחד ולחוד, על פי ההסכם, את הסכומים הבאים:
(1) 30,000$, המהווים סך של 184,151 ₪ בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ובתוספת מע"מ;
(2) 18% משווי העיזבון ברוטו כמפורט לעיל, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, ובתוספת מע"מ;
בנסיבות העניין, משעיקר הערעור נדחה, הנני מחייבת את המערערים לשלם למשיב הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך כולל של 20,000 ₪.
