פסיקת קנסות גבוהים בגין הלנת פיצויי פיטורים

ביום 21.2.18 הגיש התובע תביעה זו בה עתר לתשלום פיצוי בגין אין מתן הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, פיצוי בגין פיטורים בזמן מחלה, פיצוי בגין פיטורים בחוסר תום לב ובנגוד להוראות חוק שויון הזדמנויות לאנשים עם מוגבלות, תשנ"ח- 1998 (להלן- חוק המוגבלות), פצויי פיטורים, הודעה מוקדמת, פיצוי בגין הלנת שכר חודש 7/17 ופצוי בגין עגמת נפש.

כמו כן ולטענת הנתבעת אף אם יקבע כי התובע פוטר על ידי יעקב ביום 11.7.17, הרי שבאותו המועד כלל לא עמדו בפני יעקב או אשר, המסמכים הרפואיים של התובע, ששלח אל אשר לראשונה רק ביום 18.7.17, ועל כן, לא ניתן לקשור בין השניים; שכרו של התובע לא הולן שכן שכר חודש 7/17 ששולם לתובע בסך 2,868 ₪ היה צריך להתקזז מול דו"ח המהירות לו אחראי התובע, בשים לב לכך כי בשל סרוב התובע לחתום על מיסמך להסב את הדו"ח על שמו, נאלצה הנתבעת לשאת במלוא סכום החוב ובסך של 3,000 ₪ ולקזז משכרו סך של 717 ₪ (רבע משכרו), למרות שעל פי סעיף 252א' לחוק העונשין, התשל"ז- 1977, יכולה הייתה הנתבעת לנכות את מלוא הסכום שכן חל איסור על מעסיק לשלם קנס שהוטל על עובדו.

בהתאם לנתונים האמורים לעיל, גובה הפצוי בגין הלנת שכרו עומד על 4,149.75 ₪, אולם משהתובע העמיד תביעתו ברכיב זה על 3,547 ₪ לא מצאנו לפסוק לו מעבר לנתבע על ידו.

...

מקובלת עלינו טענת הנתבעת לפיה, התובע עשה שימוש ברכב הנתבעת לאחר סיום יחסי העבודה, ללא הרשאה ובכל מקרה, לצרכיו הפרטיים ועל כן, אין רלוונטיות להסכם העסקתו של התובע.

הנתבעת קיזזה כאמור משכרו של התובע רבע משכרו- 717 ₪, אותם לא דרש התובע בחזרה, ואף נתון זה מחזקת את המסקנה לפיה התובע היה מודע לחובתו בתשלום דו"ח המהירות, לו היה אחראי.

סוף דבר לאור כל שפרטנו לעיל, על הנתבעת לשלם לתובע הסכומים הבאים: א. פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד- 2,500 ₪; ג. פיצוי בגין הלנת שכר חודש 7/17- 3,547 ₪.

פצויי הלנת פצויי פיטורים התובע טען - כי משנפסקו יחסי העבודה לאלתר, הרי, שמועד סיום העסקתו חל ביום העבודה האחרון, בתאריך 22.5.16, ומשהועבר לו רק בתאריך 4.7.12 טופס 161, קרי - למעלה מחודש ימים לאחר הפיטורים, אזי, הנתבעת חבה גם בתשלום פצויי הלנת פצויי פיטורים, בסך 1,263 ₪ [ת/1, סע' 26-24, לפי ייעוץ משפטי].

משכך - תבע הן את סכום "הקנס" והן "החזר שכר". בתצהירו המשלים טען התובע - לפי עצה משפטית - כי הנתבעת נכתה ממשכורתו מבלי שקבלה את הסכמתו לבצוע הנכוי, בכתב או בעל פה, בטרם הנכוי ו/או לאחריו, כאשר הנכוי בוצע בנגוד להוראת סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, הקובע רשימה סגורה של נכויים המותרים לנכוי משכר עבודה[ת/2, סע' 11-7]; כמו כן, תבע בנפרד תשלום בגובה הקנס הקבוע לעבירה, לפי סעיף 25ב' לחוק הגנת השכר, יחד עם סעיף 61(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 [שם, סע' 12].

...

כפי שנראה להלן, לא שוכנענו, כי נמסרה לתובע ההודעה, בדבר תנאי עבודתו; וודאי לא הודעה כדבעי, לפי החוק הרלוונטי.

יש לדחות, אפוא, את תביעתו ברכיב זה. על מנת לסבר את האוזן נוסיף, כי נפסק, אמנם, על-ידי בית-הדין הארצי לעבודה, [ע"ע 154/10 שניידר - ניצנים אבטחה בע"מ (3.5.2011, במאגר ממוחשב)], כי: "הדרישה למסור לעובד הודעה בכתב על תנאי עבודתו אינה עניין טכני, אלא מהווה חלק מהחובה לנהוג בתום לב ובדרך המקובלת ביחסי העבודה. בין תכליותיה ליידע את העובד באופן שקוף ומלא על כל תנאי עבודתו; ליתר אי הבנות או סימני שאלה ביחס לתנאי העבודה; ולמנוע מחלוקות משפטיות לגבי תנאי העבודה המוסכמים. הפרתו של חוק הודעה לעובד מהווה עבירה פלילית, אך יש לה גם השלכות במערכת ביחסים המשפטית שבין העובד למעסיק ... בנוסף, עצם הפרת החוק אפשר שתגרום לנזק לא ממוני שהעובד זכאי לפיצוי בגינו - מבלי שמוטלת עליו החובה להוכיח נזק ממוני או קונקרטי לצורך כך." אולם, המשמעות של מסירת הודעה על תנאי העסקה, החסרה פרטים מהותיים, היא שבתובענה של עובד, שבה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים המנויים בסעיף 2 לחוק ההודעה, תהיה חובת ההוכחה על המעסיק, ובלבד שהעובד העיד על טענתו, בעניין זה. נוכח הממצאים במקרה שלפנינו ובשים לב לנטלי ההוכחה - על אף שקיבלנו את גרסת התובע, כי לא קיבל הודעת תנאי עבודה, כחוק, מצאנו, שלא נגרם לו נזק או עוול, עקב כך, שכן - ידע את היקף שעות עבודתו וקיבל תמורה על עבודה מעבר למכסה (גם אם הפחיתו מהתשלום אם נעדר ולא ביצע את המכסה המוסכמת), וכן קיבל את מלוא ימי החופשה בשכר, שהגיעו לו לפי היקף העסקתו (ללא קיזוז ממכסת החופשה הצבורה, בשל אי הופעתו לעבודה, במלוא השעות שנדרשו, שגררה רק הפחתה מהשכר של משרה מלאה).

סוף דבר התביעה התקבלה בחלקה ועל הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים: פיצוי בגין אי עריכת "שימוע", כדין, לפני פיטורים - 10,000 ₪; יתרת תמורת "הודעה מוקדמת" - 1,694 ₪; פיצויי הלנת פיצויי פיטורים - 1,263 ₪.

אשר לגובה השכר הקובע לצורך תשלום פצויי פיטורים מקובלת עלינו טענתה של הנתבעת לפיה, אין להביא בגדר שכר זה את התשלום עבור שעות נוספות ואת התשלום בגין דמי נסיעות וזאת, בהתאם לתקנה 1 לתקנות פצויי פיטורים (חישוב הפיצויים והתפטרות שרואים אותה כפיטורים), התשכ"ד – 1964.

אשר לזכאות התובע לתשלום פצויי הלנת פצויי פיטורים הרי שסבורים אנו כי אכן יש מקום, בנסיבות העניין, לפסיקת פצויי הלנה אך זאת, במסגרת מתחם הסבירות ובכפוף לעקרונות המידתיות כפי שעוגנו בחוק-יסוד: כבוד האדם וחירותו, אשר חוק הגנת השכר אף הוא כפוף להם (ר' עב (ת"א) 6992/00 יצחק ביטשנ' דליה אדרוקי ואח', ניתן ביום 25.5.03).

אלא שסבורים אנו כי סעיף זה נעדר תוקף בהיותו נוגד את תקנת הציבור מהטעם שהוא טומן בחובו ניצול לרעה של הפער בין כוח המיקוח של הנתבעת לבין זה הנתון לקופאים בחניונים: בסעיף זה ובגובה הקנס שנגבה על פיו טמונה הנחה גורפת ובלתי סבירה לפיה, כל אי-רישום לרבות אי רישום שנעשה בתום לב עקב עומס עבודה מעיד על כך שהעובד נוטל לכיסו סכומים ניכרים מהנתבעת וזאת, אף בלא שניתנת אפשרות לעובד להוכיח אחרת.

...

נראה לנו כאמור כי הנתבעת מבקשת לדלות מסקנות מרחיקות לכת ממסמכים אלה, מסקנות שאינן עולות מהם ואשר אינן מתיישבות עם מכלול הראיות.

אשר לתביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר הרי שסבורים אנו כי אף במקרה זה יש לפסוק לזכותו של התובע פיצויי הלנת שכר וזאת כאמור, בכפוף לדברינו לעיל ביחס ליישום עיקרון המידתיות.

לאור האמור אנו מחייבים את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנת שכר בסך של 2,100 ₪ וזאת, בנוסף על הפרשי הצמדה וריבית ובשים לב להתישנות המהותית החלה על התביעה לתשלום פיצויי הלנת שכר בגין החודשים יוני ואוגוסט 2003.

לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע, תוך 30 יום ממועד שיומצא לה פסק דין זה, את הסכומים כדלהלן: סך של 4,635 ₪ בגין פיצויי פיטורים בתוספת הפרשי הצמדה וריבית החל מיום 31/10/2004 ועד למועד התשלום בפועל.

לעניין הפרישי הזכויות נטען כי שכרו הקובע של התובע הורכב משכר יסוד בצירוף ממוצע שנתי של פרמיות בגין גביה בפועל מלקוחות, וכל זכויותיו שולמו בהתאם לשכר הקובע ועל כן אין התובע זכאי להפרשים כלשהם; העיכוב בתשלום פצויי הפטורים, אם היה עיכוב, נבע מנסיבות התלויות בתובע בלבד ועל כן אינו זכאי לפיצויי הלנת פצויי פיטורים; הנתבעת 2 טוענת לקיזוז סכומים שחב התובע בגין קנסות תעבורה, הוצאות השכרת רכב והוצאות דלק והשבת מענק חד פעמי ששולם לו, מכל סכום שייפסק לטובת התובע.

באשר להפרש פצויי הפיטורים, קיומה של מחלוקת של ממש לגבי גובה השכר הקובע לצורך פצויי פיטורים מהוה הגנה כנגד חיובה של הנתבעת בפיצויי הלנה בגין ההפרש בסכום הפיצויים.

...

עם זאת, לא מצאנו לקבוע כי אי מסירת ההודעה לחברת הביטוח במועד הקבוע בחוק נגועה בחוסר תום לב מצד הנתבעת אלא סבורים אנו שהנתבעת טעתה טעות כנה משפטית ועל כן יש להפחית את פיצויי ההלנה ולהעמידם בגובה הפרשי הצמדה וריבית בלבד.

אי לכך אנו קובעים כי קנסות תעבורה קוזזו משכרו של התובע במהלך תקופת עבודתו ודין טענת הקיזוז לעניין זה להידחות.

סוף דבר, הנתבעת 2, פיינט לי שיווק (2000) בע"מ, תשלם לתובע הסכומים כדלקמן: פיצוי בסך 11,375 ₪ (לאחר קיזוז סך של 5,297 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.05 ועד לתשלום בפועל.

לעניין הפרישי הזכויות נטען כי שכרו הקובע של התובע הורכב משכר יסוד בצירוף ממוצע שנתי של פרמיות בגין גביה בפועל מלקוחות, וכל זכויותיו שולמו בהתאם לשכר הקובע ועל כן אין התובע זכאי להפרשים כלשהם; העיכוב בתשלום פצויי הפטורים, אם היה עיכוב, נבע מנסיבות התלויות בתובע בלבד ועל כן אינו זכאי לפיצויי הלנת פצויי פיטורים; הנתבעת 2 טוענת לקיזוז סכומים שחב התובע בגין קנסות תעבורה, הוצאות השכרת רכב והוצאות דלק והשבת מענק חד פעמי ששולם לו, מכל סכום שייפסק לטובת התובע.

באשר להפרש פצויי הפיטורים, קיומה של מחלוקת של ממש לגבי גובה השכר הקובע לצורך פצויי פיטורים מהוה הגנה כנגד חיובה של הנתבעת בפיצויי הלנה בגין ההפרש בסכום הפיצויים.

...

עם זאת, לא מצאנו לקבוע כי אי מסירת ההודעה לחברת הביטוח במועד הקבוע בחוק נגועה בחוסר תום לב מצד הנתבעת אלא סבורים אנו שהנתבעת טעתה טעות כנה משפטית ועל כן יש להפחית את פיצויי ההלנה ולהעמידם בגובה הפרשי הצמדה וריבית בלבד.

אי לכך אנו קובעים כי קנסות תעבורה קוזזו משכרו של התובע במהלך תקופת עבודתו ודין טענת הקיזוז לעניין זה להידחות.

סוף דבר, הנתבעת 2, פיינט לי שיווק (2000) בע"מ, תשלם לתובע הסכומים כדלקמן: פיצוי בסך 11,375 ₪ (לאחר קיזוז סך של 5,297 ₪) בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 1.10.05 ועד לתשלום בפועל.