פסיקת פשרה ללא הנמקה בשעות נוספות

כפי העולה מהפרוטוקול המתעד את ישיבת הבוררות מיום 25.01.2023 לעיל, הצעת פשרה לא הוצעה, אך הצדדים הסכימו ב"החלטה מצוינת", כך הגדיר אותה הבורר, להצעה שהועלתה על ידו לפיה "הבורר יוסמך להכריע בסכסוך במתכונת של סעיף 79א לחוק בתי המשפט", וזאת, במטרה "ליפתור ולהיפטר מהסכסוך ביניהם". בהחלטתו הוסיף וציין הבורר כי גם ש"ככל שהצדדים יתבקשו להמציא לבורר חומר נוסף לגיבוש ההכרעה במתכונת של סעיף 79א, החומר שיומצא לא יהיה חלק מחומר הראיות".

הבורר גם לא הכריע בכל תביעות אנקונינה, ועת סקר את טענות הצדדים הוא הזכיר רק את נכס האוניברסיטה והתעלם מנכסי המקרקעין האחרים; · "פסק הבוררות אינו מנומק" שעה שבהסכם הבוררות, גם בהסכם המקורי מכוחו פנו הצדדים לבוררות, נקבע כי הבורר ינמק את פסיקתו בתמציתיות.

...

מקריאת פרוטוקול הישיבה כמו גם תצהירו של אנקונינה בדבר השיח שקדם להסכמה, אפשר להסיק גם אפשרות הפוכה לזו המוצעת ע"י אנקונינה, מתקבלת על הדעת אף היא, לפיה הבורר, ששמע רק ראיות לסוגיית השותפות, ואף הדגיש בפסק הבוררות כי שמע ראיות רק "בשאלת קיומה של שותפות" (סעיף 11 לפסק הבוררות) סבור היה שלא הוכחה כלל שותפות (גם שני הבוררים הקודמים וגם בית המשפט בצרפת סברו שהסכם השיתוף מיום 12.10.2010 חסר תוקף) וכי במקום לדחות כליל את תביעת אנקונינה ולעבור לשלב השני ולברר רק את התביעות הכספיות של נוריאלי נגד אנקונינה, כי מוטב לסיים את הסכסוך בפשרה, כך שבמקום שאנקונינה יצא וידיו על ראשו, ייפסק לזכותו "משהו", גם לרבות דחיית התביעות הכספיות נגדו, עת נוריאלי, בעל ההון, שנותר הבעלים היחיד של נכסי המקרקעין, יוכל "לחיות" עם תוצאה זו. ממילא טענת אנקונינה לפיה פסק הבוררות "משולל היגיון, בלתי סביר באופן קיצוני ואינו מתיישב עם המחלוקות בתיק", הנחזית כטענת טעות, שכידוע אינה מהווה עילת ביטול, נשמטת אם נניח שהבורר אכן היה בדעה כי על פי הראיות והדין - טענת השיתוף שבפי אנקונינה צריכה להידחות.

הטענה בראש האחד לפיה הבורר לא הכריע בכל תביעות אנקונינה, עת הזכיר רק את נכס האוניברסיטה והתעלם משני נכסי המקרקעין האחרים, דינה להידחות, משהבורר קבע ברחל בתך הקטנה כי "הנני דוחה את יתר התביעות של מקס אנקונינה בפסקאות א–יח", מה גם שהחלק הארי של טענות אנקונינה כיוון לנכס האוניברסיטה, עת שאר הנכסים הוזכרו כמעט בדרך אגב.

התוצאה אני דוחה את בקשת המבקשים לביטולו של פסק הבוררות שניתן ע"י הבורר השופט בדימוס יעקב שמעוני ביום 14.03.2023, ומורה על אישורו, כפוף להטמעת שני התיקונים הבאים: חלף ההיגד "הנני דוחה את התביעות של דוד נוריאלי בסעיפים 20-31 ו-34-46 לכתב תביעתו" יבוא "הנני דוחה את התביעות של דוד נוריאלי בסעיפים 20-52 לכתב תביעתו". סעיפים 15 ו-16 לפסק הבוררות – יימחקו מפסק הבוררות.

עיון בפרוטוקול הדיון מיום 27.7.20 מעלה כי המערערים הסמיכו במפורש את בית הדין האיזורי לפסוק בתביעת העובד על דרך הפשרה ללא צורך בהנמקה, בהיותם מיוצגים, וכי הודעת הצדדים בדבר ההסכמה ניתנה בתום שמיעת דיון ההוכחות במלואו (פרוטוקול בן 20 עמודים) ולאחר שהצדדים יצאו להפסקה לצורך הידברות (עמ' 25 לפרוטוקול).

הסכום שנפסק ממצה את כלל דרישות ותביעות העובד כפי שפורטו בתביעתו בגין הזכויות הסוציאליות המגיעות לו בגין תקופת העבודה וסיומה, לרבות גמול שעות נוספות (בסיטואציה בה לא הוגשו דו"חות נוכחות על ידי המעסיק).

...

כלל הטענות שהעלו המערערים במסגרת הודעת הערעור, לרבות טענתם בדבר רכישת "מיקסר הבטון" על ידי העובד (שלא הוכחשה על ידו כשלעצמה בחקירתו) הועלו ונשמעו בפני בית הדין האזורי ובהמשך לכך ולאחר שהתרשם מהעדים וממכלול הראיות באופן ישיר - נתן בית הדין את פסיקתו לפי מיטב שיפוטו.

גם לאחר שעיינו בכלל חומר התיק, ובשים לב לרכיבי התביעה השונים ושיעורם כמו גם ההשלכה שיש להעדר העמידה בחובות הרישומיות, לא שוכנענו כי מקרה זה נופל בגדר המקרים החריגים המצדיקים התערבות ונזכיר כי הסכום שנפסק לזכות העובד מסתכם לסך כולל של 65,000 ₪ (ובנוסף הוצאות בסך 7,000 ₪) ממנו יש להפחית את "הסכומים שהצטברו בקופת כלל (תגמולים ופיצויים חלק המעסיק בלבד)" העומדים על כ-21,000 ₪ (לפי הערכת ב"כ העובד) כך שסך החיוב אינו גבוה.

סוף דבר - משלא הובאה הצדקה להתערב בפסק דינו של בית הדין האזורי, הערעור נדחה.

דרישתי החד משמעית היא כפי שציינתי במכתבי להיקלט בדרוג קבוע עם קביעות בשכר שהוגדר ללא שעות נוספות קרי: 1.41/ (184.88 X מחיר לשעה) שיכלול הכרה בותק וקביעות.

יוער כי לא נעלם מאיתנו כי על פסק דין זה הוגש ערעור שבסיומו קיבלו הצדדים את המלצת בית-הדין הארצי לביטולו של פסק הדין האיזורי, תוך הסמכת מותב הארצי לפסוק על דרך של פשרה ללא נימוקים.

...

הנתבעת טוענת כי יש לדחות את התביעה בראש ובראשונה לאור חוסר תום הלב של התובע לאורך תקופת העסקתו.

שוכנענו, כי מצידה של הנתבעת, החתימה על הסכמים אישיים, שעליהם לא חלים ההסכמים הקיבוציים, לא נועדה בעיקרה כדי לחמוק מההגנה הקיבוצית הניתנת לעובדי הדירוגים, אלא כדי להצליח לגייס אנשים איכותיים שבהעדר תמורה ראויה היו מצביעים ברגליים.

סוף דבר הגענו לכלל מסקנה כי התקיימו בין הצדדים יחסי עבודה, אולם כי התמורה המגיעה לתובע בגין זכויותיו הסוציאליות נבלעת בתמורה העודפת שקיבל במסגרת ההתקשרות הקבלנית.

יתר רכיבי תביעתו – נדחו אף הם. לאור התוצאה אליה הגענו, ישלם התובע לנתבעת הוצאות משפט בסך 20,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מהיום.

רקע כללי: ראשיתו של הסיכסוך בין הצדדים בחודש מאי 2018, שאז הגיש הנתבע תביעה כנגד התובעת בבית דין זה בתיק סע"ש 25659-05-18 (להלן - ההליך הקודם), בה תבע ממנה כמעסיקתו סך כולל של 248,028 ₪ בגין הרכיבים הבאים - אי מסירת הודעה לעובד על תנאי העסקה, גמול עבור עבודה בשעות נוספות, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ופצוי בגין הפרת חוק שויון זכויות לאנשים עם מוגבלות.

כאמור בהסכמת הצדדים לה ניתן תוקף של פסק דין בהליך הקודם "בשלב הזה, לאור המלצת בית הדין ומבלי שאיש יודה בטענות מישנהו, הגענו להסכמה, לפיה, לסילוק סופי ומוחלט של כל תביעות וטענות הצדדים זה כלפי זה, מכל מין וסוג שהוא, לגבי תקופת עבודתו של התובע עבור הנתבעת, לרבות סיומה, יפסוק בית הדין לפשרה, ללא נימוקים." (ההדגשה לא במקור – המותב).

...

לפיכך, טענה התובעת כי טענתו לפיטוריו בניגוד לדין ראויה להידחות.

בשלב זה לא מצאנו להיעתר לטענת הנתבע כאמור.

בברע (ארצי) 30362-02-14 זהבית תבל נ' גטר טק בע"מ (30.3.14) נקבע, כי "... את תקנה 11(א) לתקנות בית הדין יש לפרש באופן שהחובה הנזכרת שם מתייחסת לצירוף מסמכים המהווים חלק מהעובדות בכתב התביעה, ומסמכים אלה, להבדיל ממסמכים שערכם ראייתי בלבד, יש להזכיר ולצרף לכתב התביעה". לטעמנו, מסמכים הנוגעים להוכחת הנזקים הנטענים להם טוענת התובעת הם מסמכים 'שערכם ראייתי בלבד' ואינם מהווים 'חלק מהעובדות בכתב התביעה'.

סוף דבר: הבקשה לסילוק התביעה על הסף נדחית.

לחילופין, אם הצדדים לא יצליחו להגיע לתחשיב מוסכם, הם רשאים לבקש מבית הדין לפסוק לפשרה, בהתאם לסעיף 79 א לחוק בתי המשפט, ללא הנמקה, בהתאם לטווחים להם יסכימו הצדדים אשר על בסיסם יינתן פסק דין משלים.

לחילופי חילופין, אם הצדדים לא יגיעו לתחשיב מוסכם ולא יבקשו מבית הדין לפסוק לפשרה, יגיש כל צד את התחשיב שלו ובית הדין ישקול למנות חשב שכר אשר יחשב את גמול השעות הנוספות לו זכאי התובע.

...

הקשיים בתחשיבי הצדדים על רקע האמור נפנה לבחון אפוא את תחשיב התובע, לרבות התחשיב המתוקן וכן את תחשיב הנתבעת.

אשר על כן, אנו מורים כדלקמן: התובע והנתבעת יגישו תוך 14 יום מהיום תחשיב מדויק בעד גמול השעות הנוספות בהתאם לאמור בסעיף 93 לעיל.

לאחר קבלת חוות הדעת של חשב השכר יינתן פסק דין משלים במסגרתו יבחן האם יש מקום לפסוק הוצאות נוספות בעניין זה. סוף דבר אשר על כן, התביעה מתקבלת, בשלב זה בחלקה, כך שהנתבעת תשלם לתובע, תוך 30 יום מהיום, כדלקמן: פיצויי פיטורים על סך של 23,430 ₪.