פסיקת פיצויים מוגברים על פיטורים שלא כדין

בית הדין הארצי הפנה לפסק הדין של כב' השופט איטח (כתוארו אז) בע"ע (ארצי) 43380-06-11 פלוני נ' אלמונית (פורסם בנבו, ניתן ביום 9.12.2014) (להלן: "עניין פלוני"), וסיכם את הכללים לפסיקת פיצוי כספי בגין פיטורים שלא כדין תוך הבחנה בין פיצוי על נזק ממוני ובין פיצוי על נזק שאינו ממוני, כדלקמן: "הפצוי בגין נזק ממוני נועד לפצות את העובד על אובדן הכנסותיו בתקופה שלאחר הפיטורין. הפצוי בגין נזק שאינו ממוני נועד לפצות את העובד על הפגיעה בכבודו ועוגמת הנפש שנגרמה לו. בעיניין פלוני הודגש כי "עגמת הנפש היא סוג של נזק לא ממוני, שככלל אין מניעה לפסוק עבורו פיצוי וזאת במקרים המתאימים, כגון פגיעה בזכויות חוקתיות, ובכלל זה פיטורים על רקע של הפליה, או במקרה של פיטורים בהליך לקוי". פיטורים על יסוד עילה שחל איסור לפטר בגינה (כגון, הפליה אסורה, מימוש זכות חוקתית או חוקית, עקב חשיפת שחיתות, הפרת חובת תום הלב המוטלת על המעסיק לאורך יחסי העבודה לרבות בסיומם, ועוד) – הנם פיטורים שלא כדין, המזכים בפצוי בגין נזק בלתי ממוני, ואף משפיעים על שיעורו.

והיא מוסיפה: "לעניין ההרתעה, יש חשיבות מוגברת לפסיקת פיצויים משמעותיים לאור הסייגים לתרופת האכיפה בסעיף 10(2). לעניין הפצוי לקורבן האפלייה נגדו, הפוגעת בכבודו כאדם עובד.

...

סוף דבר לאור האמור לעיל, אנו מורים כי הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין לידיה, את הסכומים הבאים: א. הפרשי חופשה בסכום של 11,891 ₪.

תביעות התובע לתשלום פיצוי בגין עגמת נפש ופיצוי בגין אי מסירת הודעה לעובד - נדחות.

כמו כן, הנתבעת תשלם לתובע הוצאות משפט בסכום של 1,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 10,000 ₪.

והיא מוסיפה: "לעניין ההרתעה, יש חשיבות מוגברת לפסיקת פיצויים משמעותיים לאור הסייגים לתרופת האכיפה בסעיף 10(2). לעניין הפצוי לקורבן האפלייה, מעבר לנזק הממון נובע הנזק מעצם האפלייה נגדו, הפוגעת בכבודו כאדם עובד. אם בתי הדין לעבודה לא יפעילו את שיקול דעתם בעיניין הפיצויים כדי ליצור הרתעה נגד האפלייה, החוק יהפוך לאות מתה, כי ללא הרתעה כלכלית ולאור הסייגים בעיניין תרופת האכיפה, לא יהיה סיכוי למנוע מעשי אפלייה בשוק העבודה באמצעות ההבטחות של החוק...

לעניין זה נפסק כי "החוק מחייב מעסיק לקבל היתר לפיטורי עובדת בהריון גם במצב בו לא ידע כלל על ההיריון בעת ההחלטה על הפיטורים וגם אם הפיטורים אינם קשורים להיריון" (ר' דב"ע לו/78 - 3 רחל פאלק נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פד"ע ט' 197; ע"ע (ארצי) 09–285 פרופ' אריאל בן עמר שירותי רפואת שיניים והשקעות בע"מ נ' עדה פלדמן [פורסם בנבו] (מיום 28.12.10)).

כמו כן בהתאם לפסיקה ענפה , בית הדין פוסק לזכות עובדות שפוטרו בנגוד לסעיף 9 לחוק לא רק פיצוי בגין השכר שנימנע מהן עד תום התקופה המוגנת, אלא גם פיצוי בגין זכויות נוספות שהיו משולמות להן לו פיטוריהן היו נעשים כדין, היינו – בתום התקופה במהלכה נאסר לפי חוק לפטרן.

...

לא שוכנענו כי יש לחייב את הנתבע בחיוב בגין פיצויי הלנה נוכח המחלוקות נשוא תיק זה. יצויין כי ערים אנו כי תקופת העסקתה של התובעת היתה פחות משנה, אולם פסיקתינו בגין פיצויי פיטורים ודמי הבראה הינה כפיצוי בגובה פיצויי הפיטורים ודמי ההבראה שהיו משולמים לה לו הייתה מפוטרת כדין בתום התקופה המוגנת.

עם זאת, לא שוכנענו כי במקרה דנן יש לפסוק לתובעת פיצוי בגין רכיב זה, נוכח העובדה שפסקנו לה פיצויים מלאים בהתאם לסעיף 13 לחוק עבודת נשים וזאת בנוסף לפיצוי שפסקנו לפי חוק שיווון הזדמנויות בעבודה.

בכל הנוגע להודעה על תנאי העסקה, שעה שהנתבע צרף את ההודעה על תנאי העסקה , ומשתצהירו לא נסתר בנקודה זו ונתמך גם בעדותו של עו"ד מרחז, ומשאין חולק כי התובעת ידעה מהם תנאי העסקתה לא שוכנענו כי יש לפצות את התובעת בגין רכיב זה. אשר על כן, רוב רכיב התביעה מתקבלים משכך על הנתבע לשלם לתובעת את הרכיבים הבאים: הפרשי שכר בגין פיטורים ללא היתר לפי חוק עבודת נשים: 84,537 ₪ פיצוי בגין הפרשות חוק שיוויון הזדמנויות בעבודה:50,000 ₪.

" לנוכח כלל האמור, שוכנענו כי התובעת לא פוטרה על ידי הנתבעת 2 לפני היציאה לחופשת הלידה.

בדב"ע נו3-129/‏ פלוטקין ואח' – אחים אייזנברג בע"מ וערעור שכנגד, פ''ד לג(1999) 481 עמד בית הדין הארצי על מטרת הפצוי וקבע: "החוק בעיניינו קבע במפורש שניתן לפצות גם על נזק שאינו נזק ממון. יש הרואים בו התרת פסיקת פיצויים עונשיים. פרופ' פרנסיס רדאי... רואה בכך קנס אזרחי. היא מציינת, כי נדירים המקרים בהם ניתנת לעובדים זכות לפיצויים ללא הוכחת נזק ממון, ובכל המקרים הכוונה היא להרתיע את המעביד באמצעות קנס אזרחי מפעילות בלתי רצויה. לדעתה המטרה של סעיף 10(1) היא מתן פיצויים עונשיים על עצם העבירה על החוק. והיא מוסיפה: 'לעניין ההרתעה, יש חשיבות מוגברת לפסיקת פיצויים משמעתיים לאור הסייגים לתרופת האכיפה בסעיף 10(2). לעניין הפצוי לקורבן האפליה, מעבר לנזק הממון נובע הנזק מעצם ההפליה נגדו, הפוגעת בכבודו כאדם עובד. אם בתי הדין לעבודה לא יפעילו את שיקול דעתם בעיניין הפיצויים כדי ליצור הרתעה נגד האפליה, החוק יהפוך לאות מתה, כי ללא הרתעה כלכלית ולאור הסייגים בעיניין תרופת האכיפה, לא יהיה סיכוי למנוע מעשי אפליה בשוק העבודה באמצעות ההפרות של החוק... כדי שיושגו מטרות החוק, צריך לחזק את סעד האכיפה ולהפוך אותו לסעד עקרי... עם זאת, מתן פיצויים משמעותיים כלכליים ועונשיים גם הוא יכול להפוך את האפליה בנגוד לחוק לבלתי כדאית." מכאן, שמטרת הפצוי שיש לפסוק לזכות התובעת היא להרתיע מעסיקים מהפרת הוראות חוק שויון הזדמנויות בעבודה ומהפלייתן של נשים בשל הריונן ובתקופה המוגנת ולכן מדובר בפצוי עונשי.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין כמפורט לעיל, התובעת לא שבה לעבודתה בתום חופשת הלידה.

...

משכך, דין תביעתה של התובעת בגין רכיב זה להידחות.

מכל האמור לעיל עולה כי לא היה מעקב אחר שעות העבודה של התובעת וכפועל יוצא מכך הנתבעת 1 לא ווידאה כי זכויותיה של התובעת נשמרות.

מקום בו הנתבעת 1 עצמה עיניה למתרחש בחצריה ולא עשתה את המינימום המתבקש על מנת לוודא כי התובעת - עובדת קבלן המועסקת בחצריה - מקבלת את התשלומים המגיעים לה בהתאם לחוקי המגן, סבורים אנו כי בנסיבות הענין יש מקום לקבוע שהנתבעת 1 שימשה כמעסיקה במשותף של התובעת.

סוף דבר: על הנתבעות לפצות את התובעת, ביחד ולחוד, בסך של 76,299 ₪ בהתאם לאמור להלן: שכר עבודה עבור התקופה המוגנת – 9,230 ₪.

בעקבות כך נקבע בפסיקה עקבית של בתי הדין האיזוריים כי במקום בו נפסק פיצוי ללא הוכחת נזק, שהוא כאמור בעל אופי עונשי, נדחה הרכיב של פיצוי בגין עגמת נפש משום שמדובר בכפל פיצוי (שלי אביב ייני, פיצויים עונשיים סמויים בגין פיטורים שלא כדין המהוים הפרת חוזה עבודה, מחקרי משפט לא, התשע"ח – 2018, 449, 472 הערת שוליים 127 והפסיקה המאוזכרת בה (להלן – אביב ייני)) דומה שהבסיס לאופי העונשי של פיצוי בגין נזק לא ממוני נובע מבחינת היתנהגות הצד המפר שנהג בחוסר תום לב, תוך הפרת חובת אמון ובמידה מסוימת.

בהקשר זה נאמר בעע (ארצי) 42510-06-15‏ ‏ אלכסנדר פינדיורין - בן ציון זיסמן (3.5.17) כך: "כפי שנפסק לא אחת, מוטלת על עובד מכוח חובת תום הלב "חובת נאמנות וחובת אמון מוגברות", אשר הפרתן תזכה את המעסיק, בנסיבות חמורות, בפצוי לא ממוני גם אם לא עלה בידי המעסיק להוכיח את הקף הנזק שניגרם לו" (ע"ע 35403-12-11 קנטרי פלורס בע"מ - נחמני (29.11.2016).

...

על יסוד טעמים אלו, אני מצטרפת לקביעתו של חברי השופט סופר, לפיה יש לקבל את הערעור על פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ולקבוע כי אין לחייב את העובד בפיצוי כאמור.

נציגת ציבור (עובדים), גב' שרה זילברשטיין היפש מצטרפת לחוות דעתו של השופט סופר בנושא שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים והרכיבים הנוספים למעט בנושא הפיצוי הלא ממוני בו אני מצטרפת לחוות דעתה של השופטת אופק לפיה יש לדחות את הערעור.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור מתקבל בנושא פיצויי הפיטורים.

בעקבות כך נקבע בפסיקה עקבית של בתי הדין האיזוריים כי במקום בו נפסק פיצוי ללא הוכחת נזק, שהוא כאמור בעל אופי עונשי, נדחה הרכיב של פיצוי בגין עגמת נפש משום שמדובר בכפל פיצוי (שלי אביב ייני, פיצויים עונשיים סמויים בגין פיטורים שלא כדין המהוים הפרת חוזה עבודה, מחקרי משפט לא, התשע"ח – 2018, 449, 472 הערת שוליים 127 והפסיקה המאוזכרת בה (להלן – אביב ייני)) דומה שהבסיס לאופי העונשי של פיצוי בגין נזק לא ממוני נובע מבחינת היתנהגות הצד המפר שנהג בחוסר תום לב, תוך הפרת חובת אמון ובמידה מסוימת.

בהקשר זה נאמר בעע (ארצי) 42510-06-15‏ ‏ אלכסנדר פינדיורין - בן ציון זיסמן (3.5.17) כך: "כפי שנפסק לא אחת, מוטלת על עובד מכוח חובת תום הלב "חובת נאמנות וחובת אמון מוגברות", אשר הפרתן תזכה את המעסיק, בנסיבות חמורות, בפצוי לא ממוני גם אם לא עלה בידי המעסיק להוכיח את הקף הנזק שניגרם לו" (ע"ע 35403-12-11 קנטרי פלורס בע"מ - נחמני (29.11.2016).

...

על יסוד טעמים אלו, אני מצטרפת לקביעתו של חברי השופט סופר, לפיה יש לקבל את הערעור על פסיקת פיצוי בגין נזק לא ממוני ולקבוע כי אין לחייב את העובד בפיצוי כאמור.

נציגת ציבור (עובדים), גב' שרה זילברשטיין היפש מצטרפת לחוות דעתו של השופט סופר בנושא שיעור הפחתת פיצויי הפיטורים והרכיבים הנוספים למעט בנושא הפיצוי הלא ממוני בו אני מצטרפת לחוות דעתה של השופטת אופק לפיה יש לדחות את הערעור.

סוף דבר על דעת כל חברי המותב הערעור מתקבל בנושא פיצויי הפיטורים.