ביום 13.9.18, עת הגיעה עדת התובעים, אלינור, אל סניף הנתבע 2 בטירת הכרמל וביקשה לפתוח חשבון בנק, נימסר לה לטענת התובעים, מפי פקידת הנתבע 2 (להלן: גב' מלכי) כי התובעת 2 מתחזה לעדה על פי רשומי הבנק, ואף הוצג לפניה מסך המחשב ובו כיתוב בעיניין זה.
בשל דברים אלו ניפתחה התובענה שלפניי, והתובעים מבקשים לחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לפצותם בסך של 32,000 ₪ בשל "אפליה/סלקציה", "ביזוי כבוד האדם ופגיעה בחופש המידע", "הוצאת דיבה ולשון הרע", "גרימת נזק תדמיתי" ו"עוגמת נפש".
ועוד, אף לו רצינו לומר כי המידע שנאסף על ידי התובעים, ואשר הוביל לרישום ההערות, הוא מידע השייך לתובעים, ואשר לא היה נאסף כאמור לולא רכוז הפניות של כלל חבריו של אסי, באופן שמדובר למעשה במידע הנוגע לתובעים ולא לאלינור, ועל כן חלה על הנתבעים חובה לשמור על המידע חסוי לאזניה של אלינור - גם אז לא מצאתי כי יש לפסוק פיצוי לתובעים 1 ו-3 ז"ל בגין חשיפת החשדות המיוחסים לתובעת כאמור.
דומה כי אף לו צורפה אלינור לרשימת התובעים כאן אין בבסיס העובדתי שהוצג מטעם התובעים כדי ללמד על הפלייה פסולה של זו, שהרי נתברר כי לאלינור הותר לפתוח חשבון קרדיטורי אצל הנתבע 2 בעקבות ביקורה שם. עוד אציין כי סרוב הנתבע 2 להעמיד לזו אשראי, הגם שנסיבותיו המדויקות לא נבחנו כאן בהיעדר נתונים בעיניין זה, לא נראה בלתי סביר על פניו.
בהתאמה אני מחייבת את הנתבע 1 (לאור מיזוג התאגידים) לשלם לתובעת פיצוי בסך של 7,000 ₪.
לפנים משורת הדין לא ראיתי לנכון לפסוק הוצאות בכל הנוגע לתביעת התובעים 1 ו-3 ז"ל ובכל הנוגע לתביעה שהגשה כנגד הנתבעת 3.
...
לאחר ששמעתי את עדויות הצדדים ובחנתי את הראיות אשר הונחו לפניי נחה דעתי כי דין התביעה להתקבל בחלקה בלבד ואבהיר –
בין הצדדים מחלוקת בנוגע לתוכן חילופי הדברים בין אלינור לגב' מלכי.
בהתאמה, אני קובעת כי התובעים אינם זכאים לכל פיצוי מחמת אפליה כאמור.
מכל האמור, נחה דעתי כי יש בדברים שמסרה פקידת הנתבעים, גב' מלכי, לאלינור ביום 13.9.18 כדי להוות פרסום פוגעני המהווה פגיעה בשמה הטוב של התובעת והמצדיק פיצויה.
מעבר לכך לא מצאתי לנכון לפסוק פיצוי נוסף לתובעת, וממילא מצאתי כי דין תביעתם של התובעים 1 ו-3 (ז"ל) להידחות, וכך אני מורה.
