פסיקת הפרשי שכר לפי האומדנא

תשלומים נוספים שנפסקו לזכות המשיב: הפרישי שכר עבור השעה ה-8 ביום שישי בסך 3,066 ₪; 17 ימי חג בסך 3,448 ₪; שכר עבודה חודש אוקטובר 2015 בסך 2,028 ₪; פדיון 42 ימי חופשה, בסך 8,518 ₪; הוצאות משפט בסך 1,000 ₪ ושכר טירחת עו"ד בסך 7,500 ₪.

בקשר לכך נטען, בין היתר, כי בית הדין ערך חישוב פצויי פיטורים בהיתחשב בשכרו השעתי האחרון של המשיב, זאת בנגוד להלכה לפיה כשמדובר בעובד המקבל את שכרו על בסיס מספר שעות עבודה ושהיקף שעות עבודתו משתנה מחודש לחודש, הדרך הנכונה לחשב את שכרו לפי חלקיות המשרה [ע"ע (ארצי) 44824-03-16 י.ב. שיא משאבים בע"מ- TEAMI (4.6.17)]; שגה בית הדין בקובעו כי המשיב הועסק בהקף של משרה מלאה, בעוד שמתלושי השכר עלה כי הוא הועסק כעובד בשכר שעתי בהקף משרה משתנה; בפסיקת פיצוי בגין אי הפרשה לפנסיה היתעלם בית הדין מהעובדה שהוכח כי הופקדו לזכותו של המשיב כספים הן בחברת מנורה והן בחברת כלל; המשיב לא סתר את טענות המבקשת בדבר מספר השעות הנוספות שבהן הוא הועסק והכספים ששולמו לו בגין שעות אלה; המשיב ערך חישוביו לגבי שעות נוספות לראשונה בכתב סיכומים, שכן הטענה על דרך האומדנה אינה מהוה ראיה; לפי הילכת ABAKER המבקשת היתה רשאית לקזז את ערכן של נקודות הזיכוי, שכן המשיב סיים את עבודתו בשרותה זמן קצר לאחר דרישת רשות המיסים (סוף חודש מאי 2015) לתשלום ערכן של נקודות הזיכוי, כשמיד לאחר מכן הודיעה המבקשת לעובדיה דבר הדרישה; שגה בית הדין בכך שפסק לזכות המשיב פיצוי בגין אי הפרשה לקרן הישתלמות החל מחודש אוקטובר 2013, כאשר היה זכאי לכך רק מחודש אוקטובר 2014, לפי צו ההרחבה החדש בענף הניקיון.

...

נוכח כל האמור, הגעתי לכלל מסקנה כי בשלב זה יש להיעתר חלקית לבקשה כמפורט להלן: מתוך סך של 33,446 ₪ שנפסק בגין הפרשות לפנסיה יש לעכב תשלום סך של 26,744 ₪, אולם זאת לפרק זמן מוגבל של 21 יום.

על יסוד כל האמור לעיל אני קובעת כמפורט להלן: בתוך 21 יום תשלם המבקשת למשיב את הכספים שביצועם לא עוכב, תמציא אישור על ביצוע התשלום למשיב וכן תמציא אישור על מהות הכספים הצבורים לזכות המשיב מקרנות הפנסיה "מנורה" ו"כלל".

ימי הפגרה באים במניין הימים לעניין כל המועדים שנקבעו בהחלטה זו. סוף דבר – הבקשה מתקבל בחלקה, כאמור לעיל.

התובע, מר איילי וורקה, הגיש תביעה זו לגמול עבודה במנוחה השבועית, דמי מחלה, הפרישי שכר עבודה וגמול עבודה בשעות נוספות בחודש 12/18, השבת סך 1,333 ₪ בגין עלות הכשרה מקצועית שנוכתה מגמר החשבון של התובע בתלוש 2/19 (בשל אי קיום התחייבות להעסקה של 12 חודשים), פיצוי בשל פיטורים ללא שימוע, דמי הודעה מוקדמת וכן הוצאות חוות דעת של רואה חשבון.

נבחן כעת את הראיות לענין שעות העבודה בחודשים אוקטובר עד דצמבר 2018, בגינן נתבעים הפרשים באופן מפורט (להבדיל מהחודשים האחרים בגינם התביעה היא לפי אומדנא).

אמנם מר ערד העיד שבדרך כלל התובע לא עבד בימי שישי, וטענה זו נתמכת בדוחו"ת הנוכחות שצורפו לכתב ההגנה, ואולם, היו ימי שישי שבהם התובע עבד, ואין מקום שלא לפסוק לתובע דמי מחלה בגין היום השלישי.

...

לפיכך דין התביעה להידחות.

התביעה להשבת הסכום שנוכה משכר התובע אנו דוחים את התביעה בגין השבתה החלקית של עלות של ההכשרה המקצועית.

סוף דבר אשר על כן, אנו מקבלים את התביעה בחלקה, ופוסקים את הסכומים הבאים: דמי מחלה בסך 187.30 ₪; 500 ₪ בגין פיטורים ללא שימוע; ו- 2,128 ₪ בגין דמי הודעה מוקדמת.

אין חולק כי בחודשי ההעסקה הראשונים לא בוצעו הפרשות פנסיוניות עפ"י שכרו של התובע כפי שצוין בתלושים או בהתאם לסכומים הרשומים בתלושים.

כיוון שלא הוצג תחשיב מדוייק ביחס לגובה שווי ברוטו של סך 15,000 נטו (בהתאם לטענות הנתבעים שכר ששולם לתובע עד אז) הנני פוסקת הפרישי שכר לחודש זה על דרך האומדנא בשיעור של 12,000 ₪.

...

חננאל: "מקובל, מבחינת הסכמים נראה לי שיש לנו עוד שלושה חודשים לחפיפה. צריך גם את זה..." בהמשך הודיע שי: "זהו, אני... כאילו זה כבר היה, דיברתי על זה ב-14, רציתי לדבר איתך על זה שבוע שעבר, אתה לא היית פה יום אחד, גם אני לא הייתי. אני רציתי לתת לך את המכתב. זהו. אני לא, גם מבחינת האמון וזה, אני לא חושב שזה נכון שאני אמשיך פה, גם לי, בצורה שלי וגם עם מה שנוצר". מהאמור לעיל מקובלת עלי טענת התובע כי הודיע עקרונית על עזיבה כבר ביום 13.02.19 ובהתאם לחלופת ההודעות של חננאל מול הילה.

לנוכח האמור התביעה ברכיב זה נדחית.

סוף דבר: הנתבעות 2 ו-3 ישלמו לתובע כדלקמן: הפרשי שכר – הפרשים לחודש 08/2018 בסך 12,000 ₪ והפרשים לחודש 03/2018 בסך 16,200 ₪ ובסה"כ – 28,200 ₪.

עם זאת, בהעדר אישורים על מספר השעות שנתבעו (40) נקבע על דרך האומדנה ובהעדר ראיות אנו קובעים שהילה נצרכה ל-15 שעות העדרות לצורך בדיקות היריון.

בחודש 10/18 צוין בתשלום תשלום 8 ימי מחלה – אך לא הוכח תשלומם (ימים אלו לא הובאו בחשבון עת לעיל נפסקו הפרישי שכר).

...

על אף שעלו לפנינו ספקות, לנוכח העובדה שאלקובי העיד שקיבל לעיתים הוראות מבגים (מהקשר העדות, לעניין פיטורי עובדים, עמ' 29, ש' 2), ועל אף שלא הומצאו לנו ראיות ביחס לרקע החזקת המניות של כספא על ידי חברת בגים עו"ד, בהיעדר ראיות נוספות לא מצאנו שדי בכך כדי להוכיח ניהול משותף על ידי עו"ד בגים ולנוכח האמור התביעה נגדו נדחית.

סוף דבר: לאור כל האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן: הנתבעים 1-3 ו-5 ישלמו ביחד ו/או לחוד להדר יפה תיק 43756-12-19 סך 54,687 ₪.

לאור הספיקות שהועלו ביחס לנתבע 4, ואף שהתביעה כנגדו נדחתה – לא מצאנו לנכון לפסוק לזכותו הוצאות.

בפסק הדין נקבע כי בין הצדדים היתקיימו יחסי עובד-מעסיק ונפסקו למשיב סך של 16,000 ₪ בגין שכר עבודה, 5,000 ₪ בגין נזק לא ממוני וסך של 6,000 ₪ בגין שכ"ט עו"ד והוצאות משפט.

ביום 13.8.2019 נחתם הסכם נוסף בין הצדדים, אף הפעם על בסיס הצעת מחיר שניתנה על ידי מר אבידן ואושרה על ידי החברה, במסגרתו הוסכם כי מר אבידן יפתח לחברה ממשק לתשלום בבתי עסק בתמורה לסכום נוסף של 12,000 ₪ שנקבע לפי אומדן של 75 שעות עבודה לאחר הנחה (להלן: הפרויקט השני).

ביום 9.12.2019 הגיש מר אבידן את תביעתו במסגרתה תבע את הפרש שכר העבודה שלא שולם לו, סך של 16,000 ₪, בתוספת פיצוי לא ממוני בסך 5,000 ₪.

...

משאלו פני הדברים אנו סבורים שלא עלה בידי מר אבידן להוכיח כי בינו לבין החברה התקיימו יחסי עובד-מעסיק ומשכך אין זה בסמכות בית הדין לעבודה לדון בתביעתו, שכן תביעתו אינה נמנית על העניינים המנויים בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט-1969.

משזו מסקנתנו הרי שאין אנו נדרשים לבחון את טענות הצדדים בדבר טיב עבודתו של מר אבידן ואין אנו קובעים כל קביעה בנושא לכאן או לכאן.

סוף דבר – הערעור מתקבל כך שפסק דינו של בית הדין האזורי מבוטל כמו גם התשלומים להם חוייבה החברה מכוחו.