פסיקת הוצאות שכר על ידי בית הדין לעבודה

ראו: ע"א 7627/20 אייזלר החברה לניהול בע"מ נ' תפן מדיקל בע"מ (24.02.2022), שם נאמר: "ככלל, יש לפסוק לבעל דין שזכה בהליך הוצאות ריאליות, בכפוף להיותן סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך. שיעור ההוצאות 'נקבע תוך בחינת כל מקרה לגופו, תוך היתחשבות במספר נתונים, ביניהם: אופן ניהול ההליך; היחס בין הסעד שנתבקש והסעד שנתקבל לבין שיעור ההוצאות; מורכבות התיק וחשיבותו; הקף העבודה שהושקעה על ידי בעל הדין בהליך; ושכר הטירחה ששולם בפועל או שבעל הדין התחייב לשלמו' (רע"א 7650/20 Magic Software Enterprises Ltd נ' פאיירפלאי בע"מ, פסקה 10 והאסמכתאות שם (28.12.2020)). תקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות החדשות) [...] מעבירות מסר שלפיו בררת המחדל היא פסיקת הוצאות ריאליות (לצד הכרה במצבים המצדיקים אי חיוב בהוצאות, וראו הסיפא של תקנה 152), והכלי של הוצאות משפט הוא אחד הכלים שהתקנות החדשות מעמידות לרשות בית המשפט לשם ניהול ההליך באופן יעיל על רקע מטרות התקנות, ולהרתעה מפני נקיטת הליכי סרק או הליכים בלתי מידתיים [...] אכן, הכלל הוא שבעל דין שזכה במשפט זכאי לקבל החזר הוצאותיו, כדי שלא יצא שכרו בהפסדו, ועל כך עמדנו לעיל, אך הערכאה הדיונית רשאית לסטות מכלל זה במסגרת שיקול הדעת המסור לה ...". כן ראו: ע"א 10258/06 Bielloni Castello SpA נ' גלובל רוטו שקע (1983) בע"מ (08.07.2009) שם, פסקה מ"ט: "כעניין שבעיקרון וכנקודת מוצא, יש לפסוק לבעל הדין שזכה בדינו הוצאות ריאליות. עם זאת זוהי נקודת מוצא בלבד. אין היא נקודת סיום, שכן על היושב בדין לבחון את שיעור ההוצאות הנטען ולבדוק אם מדובר בהוצאות סבירות, מידתיות והכרחיות לניהול ההליך בהיתחשב בכלל נסיבות העניין" (ההדגשות, כאן ובהמשך, אינן במקור).

על פניו ההיתדיינות בתיק זה הייתה אמורה להיות קצרה ופשוטה וזאת לאור קביעותיו העובדתיות של בית הדין הרבני הגדול, אשר דן והכריע בטענות המירמה והברחת הנכס ולאור העובדות שלא היו שנויות במחלוקת בדבר המועד בו הועברו הזכויות לנתבעים וקרבת המשפחה בין גרושה של התובעת לבין נתבע 1 ומאחר שמדובר בתביעה לפסק דין הצהרתי, אשר נידרש לשם ביצועו של פסק הדין שניתן על ידי בית הדין הרבני הגדול ואשר קבע את זכויותיה של התובעת לקבל בעין, 1/10 מהמקרקעין.

...

משלא עשה כן - בדין הוגשה התביעה ועל נתבע 1 לשאת בהוצאות שהיו סבירות ודרושות לשם כך. לאור כל האמור לעיל, אני פוסקת כדלקמן: א. התביעה נגד נתבע 2 נדחית בזה, ללא צו להוצאות.

(2) אני מורה לנתבע 1 להתייצב בפני כל אדם שיידרש, ככל שיידרש, לרבות על ידי כונס הנכסים אשר ימונה בזה לשם העברת הזכויות, לחתום באופן מידי על כל המסמכים הדרושים לביצוע ההעברה ולשלם את כל התשלומים, מכל מין וסוג שהוא, אשר נדרשים לשם העברה הזכויות.

אני ממנה בזה את ב"כ התובעת, עוה"ד יונתן בר יהודה, מרח' פינס 11 ירושלים, ככונס נכסים לביצוע העברת הזכויות ורישומן על שם התובעת.

שאלת פסיקת הוצאות משפט ושיעורן נתונה לשיקול דעת בית הדין וכך קובעת תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצוו הראשון." בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים הרלוואנטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו (ע"ע (ארצי) 753 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ – מעון הורים בית אורה בע"מ, מיום 2.11.06): "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבאנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סיכסוך קבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.". לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ונתתי דעתי לטענות הצדדים ולשיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה לסכום התביעה ולעובדה, כי הנתבעת הסדירה את חובה לתובעת רק לאחר הגשת התביעה, לאחר הגשת בקשה למתן פסק דין בהיעדר הגנה ולאחר הדיון המקדמי שהתקיים בתיק, ומאידך גיסא לנימוק הנתבעת לאיחור בהסדרת יתרת חוב ההלוואה, לרבות פניותיה השונות לתובעת בעיניין וכן לעובדה, כי החוב הוסדר בסמוך לאחר הדיון באופן שייתר את המשך ניהול ההליך, מצאתי, כי על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 363 (אגרת בית הדין) ושכר טירחת עו"ד בסך 3,000 ₪.

...

הנתבעת צירפה לסיכום טענותיה העתק מפניותיה בדואר-אלקטרוני לתובעת.

הכרעה על יסוד טענות הצדדים המלמדות, כי הנתבעת הסדירה את יתרת חובה לתובעת ועילת התביעה מוצתה – אני מורה על מחיקת התביעה.

שאלת פסיקת הוצאות משפט ושיעורן נתונה לשיקול דעת בית הדין וכך קובעת תקנה 113 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991: "בכפוף להוראות כל חיקוק, יהיה עניין ההוצאות בכל תובענה, ערעור או הליך אחר, מסור לשיקול דעתו של בית הדין או של הרשם, ואם בבקשה פלונית או בדיון פלוני ניתן צו להוצאות לא ייפגע צו זה על ידי כל צו אחר להוצאות שיינתן לאחר מכן שלא בדרך ערעור על הצו הראשון." בית הדין הארצי לעבודה עמד על השיקולים הרלוונטיים שעל בית הדין לשקול בעת פסיקת הוצאות, וכלשונו (ע"ע (ארצי) 753 מרכנתיל ניהול קופות גמל בע"מ – מעון הורים בית אורה בע"מ, מיום 2.11.06): "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למיגוון של שיקולים הרלבנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לשכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סכסוך קיבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה.". לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק ונתתי דעתי לטענות הצדדים ולשיקולים שהותוו בפסיקה ובכלל זה לסכום התביעה ולעובדה, כי הנתבעת הסדירה את חובה לתובעת רק לאחר הגשת התביעה, לאחר הגשת בקשה למתן פסק דין בהעדר הגנה ולאחר הדיון המקדמי שהתקיים בתיק, ומאידך גיסא לנימוק הנתבעת לאיחור בהסדרת יתרת חוב ההלוואה, לרבות פניותיה השונות לתובעת בעניין וכן לעובדה, כי החוב הוסדר בסמוך לאחר הדיון באופן שייתר את המשך ניהול ההליך, מצאתי, כי על הנתבעת לשלם לתובעת הוצאות משפט בסך 363 (אגרת בית הדין) ושכר טרחת עו"ד בסך 3,000 ₪.

שיטת האחוזים הוכרה בפסיקה בע"א 2046/10 עיזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט ואח' (23.5.12) (פס"ד רייכרט) ואומצה על ידי בית הדין הארצי בע"ע 15001-03-14 עו"ד גור טננבאום – הפניקס חברה לביטוח בע"מ (1.9.14) (פס"ד גור).

בית הדין הארצי הוסיף וקבע כי בכלל השיקולים שיש להביא החשבון, יש להיתחשב גם בסכומים המקובלים לפסוק כהוצאות ושכ"ט בבתי הדין לעבודה – "משאין מדובר ברשימה סגורה של שיקולים, משמע כי בית הדין רשאי, בבואו לפסוק את שיעור שכר הטירחה לבא כוח מייצג, להביא בחשבון גם את מכלול השיקולים הרגילים הנוהגים לגבי פסיקת הוצאות ושכר טירחת עורך דין, וביניהם גם את האכסניה שבה נוהל ההליך – מערכת בתי הדין לעבודה, ושיעור פסיקת ההוצאות הנוהג בה" (פס"ד גור).

...

שנית, אנו סבורים כי אין לקבוע מראש ובאופן עקרוני, מהו שיעור שכר הטרחה באחוזים שיש לפסוק לעורך הדין המייצג.

בנסיבות שפורטו אנו סבורים שהסכום שהתבקש הוא סביר וראוי.

סוף דבר הסדר הפשרה של הצדדים מאושר וניתן לו תוקף של פסק דין; הקבוצה: כל מבוטח אצל הנתבעת בעל פוליסת ביטוח מנהלים וכן ביטוח אובדן כושר עבודה, ביחס להפקדות שבוצעו לפוליסה החל מיום 1.1.2015 ועד ליום 30.9.22.

במכתב נרשם, בין השאר, כי המשיב "היה בן זוגה של עובדת וייטנמית [כך נכתב במקור וההדגשה הוספה] שהיא עובדת זרה (גויה) תקופה מאד ארוכה" ללא ידיעת רעיית המשיב; כי המשיב הועסק על ידי יהודי מעל חמש שנים, אשר "בסיום העבודה שלו שילם לו את כל המגיע לו ואף יותר"; וכי המשיב מתעתד "לעשות מעשים הגובלים ב'דין מוסר' על פי ההלכה היהודית בכך שהוא נתן תצהיר לבית משפט לעינייני עבודה שכולו שקרים... [ו]הולך להעיד בבית המשפט נגד יהודי אחר עבור עובדת ויטנמית גויה אשר תבעה את היהודי שהעסיק את [המשיב]". עוד נרשם במכתב: "אנחנו לא יודעים מה האנטרס שלו למהלך הזה אבל המהלך של בעלך הוא מנוול.. נקמני... ואנחנו נדע להפיץ את זה בכל המקומות... בשבוע הבא בתאריך 23.12.2020 בבית הדין לעבודה בבאר שבע יתקיים דיון ארוך הקשורים לעובדת הווטנמית ואנחנו יודעים שבעלך... ביקש לבוא לבית משפט כדי להעיד נגד אותו יהודי ויש לך את היכולת למנוע את המעשה הנקמני של בעלך... הקשר הרומנטי שהיה בין בעלך לעובדת הווטנמית ידוע לנו כבר הרבה שנים ועד עכשיו לא הוצאנו את זה לציבור כדי לא לפגוע במשפחה שלך... כפי שאמרנו קודם... יש לך את היכולת לעצור את הכוונות של בעלך... הכל תלוי בך. אנחנו לא מוכנים שיפגע יהודי אשר העסיק את בעלך הרבה שנים ושלם לבעלך את כל מה שמגיע לו לפני יותר מ-3 שנים וזאת על פי הסכם פשרה שבין בית הדין לעבודה...". המכתב נתחם על-ידי "אנשים יהודים שאכפת להם". למכתב צורפו מסמכים נוספים, ביניהם התצהיר שהגיש המשיב לבית הדין לעבודה לתמיכה בטענות העובדת הזרה ופרוטוקול הדיון הקודם שהתקיים באותו הליך.

למען שלמות התמונה יצוין כי בית משפט קמא נעתר באופן חלקי לבקשת המערער לעיכוב ביצוע פסק הדין, בציינו כי "לא ניתן להיתעלם מן העובדה שמדובר בסכום שאינו זניח לאדם מן הישוב", והורה כי מחצית הסכום שנפסק, כולל הוצאות ושכר טירחה, ישולם למשיב ואילו יתרת הסכום תופקד בקופת בית המשפט.

נטען, בתמצית, כי פסק הדין של בית משפט קמא ניתן לאחר היתרשמותו מהצדדים ומראיותיהם וכי בהתאם להלכה הנוהגת, בית משפט שלערעור יטה שלא להתערב במימצאי מהימנות ועובדה שנקבעו על ידי הערכאה הדיונית; כי המכתב נשלח במטרה לשבש הליכי משפט, להדיח את המשיב מליתן עדות ומתוך כוונה ברורה לפגוע במשיב, לאור היות המשיב ורעייתו אנשים דתיים; כי הפגיעה הגלומה במכתב עצומה ויכולה להביא כדי פירוק תאו המשפחתי של המשיב; וכי היה מקום לקבוע פיצוי גבוה מזה שנפסק, ולמצער הפצוי שנפסק סביר ביותר ואף מקל ונמוך.

...

למותר לציין כי כוחן של הראיות הנסיבתיות שפירט בית משפט קמא הוא במשקלן המצטבר ובצירופן יחד לכלל מסקנה מסתברת.

על כן, אין בדוגמאות שצירף בא-כוח המערער במעמד הדיון לכך שניתן לאיית את המילה "ויטנמית" ללא האות א' (סומנו במ/1) כדי לשנות ממסקנה זו. לבסוף, אציין כי לא מצאתי כל טעות ביישום החוק על ידי בית משפט קמא, לרבות בעניין העדר תחולה להגנת אמת הפרסום; חומרת הפרסום והפגיעה הקשה שגלומה בו; וסבירות הפיצוי הכספי שנפסק בנסיבות שפורטו.

מן המקובץ עולה כי דין הערעור להידחות.

הנקודה העיקרית במחלוקת קיבלה ביטוי בהחלטתו של בית משפט שלום, טרם העברת הדיון לבית הדין לעבודה, בדיון מיום 17.1.22, כדלקמן – "...דהיינו באשר למחלוקת הבסיסית שנטושה בין הצדדים באשר לחוקיות שינוי הפיצול שנעשה ב-2015...". עתה עומדת לפנינו השאלה האם התובעת זכאית לפסיקת הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין אם לאו.

] "... פסיקת הוצאות אינה עניין של שרירות ואינה יכולה להיות מנותקת ממציאות ההליך שהתקיים בבית הדין. בבוא בית הדין לפסוק הוצאות, עליו לתת את הדעת למגוון של שיקולים הרלוואנטיים לעניין ובהם: גובה הסכום שנפסק; במקרה של דחיית התביעה – הסכום שנתבע; התעריף המומלץ על ידי לישכת עורכי הדין, סוג ההליך (דיון מהיר, ביטוח לאומי, סיכסוך קבוצי וכו'); מורכבות ההליך והתמשכות הדיון; פעולות הצדדים לקידום ההליך; שאלת ייצוג הצדדים על ידי עורכי דין וכיוצאים באלה שיקולים. בפסיקת גובה ההוצאות ישקלל בית הדין את השיקולים השונים, תוך שהוא מביא בחשבון את שיקול העל שעניין לנו בהליכים בבית דין לעבודה והצורך בנגישות קלה וזולה (יחסית) להליכים אלה." מן הכלל אל הפרט נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ומכלול הראיות בתיק הגענו לכלל מסקנה כי דין התביעה להדחות.

...

הנתבעת 1 טענה מנגד שדין התביעה להימחק על הסף בהיותה מוקדמת, שכן התובעת הפסיקה להעביר לה מסמכים רפואיים עדכניים הנדרשים לשם ברור החבות.

ככל שהייצוג נדרש כשירות כדי להקל על התובעת, לטעמנו לא מדובר בהוצאה שהנתבעות צריכות לשאת בה. כפועל יוצא ובהינתן הדיון שלעיל, נדחית גם התביעה לפיצוי גם עבור עוגמת נפש.

סוף דבר התביעה נדחית.

נוכח חוסר הבהירות שנגרמה, בסופו של דבר, כתוצאה מאי תיעוד שיחת התובעת בשנת 2015, אף כי לא היה חובה בדין לערוך תיעוד כזה, אין צו להוצאות.