פסיקת הוצאות שכר טרחת עורך דין נמוך ממה ששולם בפועל

כן התקבלה בקשת הנתבעת לפסיקת הוצאות נגד התובע, בגין אי גילוי הסכם הפשרה שעניינו עילות תביעה וסעדים שנכללו בתביעה בהליך זה, בחוסר תום לב ושימוש לרעה בהליכי משפט, בסך של 2,000 ₪.

טענת התובע לפיה שולם לו שכר שעתי במקום שכר יומי, לא הועלתה על ידי התובע בהליך הקודם ולא נתבע כל סעד בגין עילה זו. נוסיף, כי בכתב התביעה המתוקן, זנח התובע את טענותיו בעיניין הפגמים הנטענים בתלושי המשכורת (הטענה כי הנתונים והדיווחים היו פקטביים ולא שיקפו את הקף עבודתו בפועל וגובה שכרו הנכון), ובית הדין נותן לכך את המשקל המתאים באופן המשליך על בחינת מהימנות גרסת התובע לעניין שכרו ותביעתו להפרשי שכר מינימום.

עובדות אלה לא אוזכרו בתצהיר התובע, מדובר בעדות כבושה שמשקלה הינו נמוך ביותר עד אפסי, בהעדר הסבר המניח את הדעת, לכבישת העדות.

בהיתחשב בהתנהלות התובע בהליך ולפערים בין הסכומים שנתבעו לבין אלה שנפסקו, אין צו להוצאות ושכר טרחת עורך דין.

...

משקבענו כי התובע פוטר, תביעותיו לתשלום פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים בהיעדר שימוע- נדחות.

סוף דבר התביעה נדחית ברובה.

הנתבעת תשלם לתובע את הסכומים הבאים, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום 1.8.16 ועד למועד התשלום בפועל: גמול שעות נוספות בסך 1,383 ₪.

בפרט נטען כי בהתאם להוראות החוזה היה על המשיבה לשלם למערערת בגין ביצוע עבודות אריזה באמצעות ארגזי עץ, כפי שנארזו על ידי המערערת, אך בפועל שילמה סכום נמוך יותר עבור אריזה בארגזי קרטון (להלן: סוגיית הארגזים).

בהמשך, חתם בית המשפט ביום 13.5.2020 על פסיקתה המורה על שיחרור כספי הנאמנות לידי המשיבה (להלן: הפסיקתה בעיניין כספי הנאמנות), וביום 14.5.2020 פסק כי על המערערת לשלם לה הוצאות ושכר טירחת עורך דין בסך של 15,000 ש"ח (להלן: ההחלטה בעיניין ההוצאות).

...

דין הערעור להידחות.

די בטעם זה על מנת לדחות את הערעור, ולא מצאתי כי יש בבקשה לפסיקתה בעניין הסכומים שנפסקו, כדי לשנות ממסקנה זו. פסיקתה מיועדת לשקף את אשר נקבע בפסק דין (ראו: אורי גורן סוגיות בסדר דין אזרחי כרך א, 871-870 (מהדורה שלוש עשרה, 2020)) ועל פסק הדין כבר הוגש, כאמור, ערעור אשר במסגרתו ניתן יהיה לברר את טענות המערערת.

אשר על כן, הערעור נדחה.

דרך פעולה זו מונעת מצב בו ייפסק לתובעת סכום בגינו לא שולמה אגרה וכן מטיבה עם הנתבעת, כך שכל ספק ככל שישנו פועל לחובת התובעת והנתבעת תדרש לשלם בפועל סכום נמוך יותר.

בחינה זו מצדיקה פסיקת הוצאות מופחתות.

בהיתחשב בכך ובהיתחשב בגובה הסכום בו התובעת זכתה אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת את סכום האגרה בו נשאה בהתאם לסכום זכייתה בתוספת הפרישי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומה וכן שכר טירחת עורכי דין בסך של 12,000 ₪.

...

בהתאם לעיקרון שפורט לעיל אני קובע כי התובעת זכאית לסכום הנמוך, קרי סך של 195,977 ₪.

סוף דבר הנתבעת תשלם לתובעת בגין הפרשי מסירה סך של 195,977 ₪ ובגין דירות מלאי סך של 66,870 ₪ וביחד סך של 262,847 ₪.

בהתחשב בכך ובהתחשב בגובה הסכום בו התובעת זכתה אני קובע כי הנתבעת תשלם לתובעת את סכום האגרה בו נשאה בהתאם לסכום זכייתה בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום תשלומה וכן שכר טרחת עורכי דין בסך של 12,000 ₪.

הנתבעים ישיבו את המקרקעין לתובעת כשהם ריקים מכל אדם וחפץ לא יאוחר ממועד זה. אשר להוצאות המשפט, הרי שלנוכח השינוי בעמדת הערייה, שהסיבה לו לא הובררה די צרכה בדיון לפניי; ומאחר שהנתבעים ניהלו את הגנתם באופן עינייני, מה גם שיש קושי לנתק את מצבם מהמצב של יתר תושבי השכונה, ראיתי לפסוק לחובתם הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין על הצד הנמוך, ואני מעמיד אותם על סך כולל של 10,000 ש"ח. הסכום ישולם תוך 30 יום שאם לא כן יישא ריבית פיגורים לפי סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א-1961 מיום פסק הדין ועד התשלום בפועל.

...

כתב ההגנה הנתבעים טוענים שיש לדחות את התביעה משום שמשנת 2006 העירייה שותפה מלאה, פעילה ומממנת אישור תכנית חדשה שבמסגרתה יוסדרו הזכויות הקנייניות בשכונה, ובכלל זה זכויות הנתבעים בנכס.

מן הכלל אל הפרט: יישום הלכות אלו בענייננו מוביל למסקנה שהנתבעים הם לכל היותר בני רשות מכללא במקרקעין.

אני סבור שדין התובענה להיחתך אך ורק על סמך שאלת מעמדם של הנתבעים בקרקע הקונקרטית, בלא קשר לשאלה אם הם יהיו זכאים לרכוש זכויות בקרקע חליפית, אם וכאשר התכנית לשיקום השכונה אכן תקרום עור וגידים, תקודם על ידי רמ"י, תפורסם למתן תוקף, ותעגן את זכויותיהן של אותן 90 משפחות שנכללו בתכנית שהעמותה פעלה לקדם.

סוף דבר מכל המקובץ לעיל, התובענה מתקבלת.

תביעת התובעת אושרה אך, לטענתה הסכומים ששולמו לה היו נמוכים מאלה שהנתבעות היו אמורות לשלם לה. נוכח האמור, ביום 7.5.2019 הגישה התובעת תביעה בק"ג 16509-05-19 (להלן – ההליך הקודם) שעניינה גובה תשלום פנסיית הנכות.

הנקודה העיקרית במחלוקת קיבלה ביטוי בהחלטתו של בית משפט שלום, טרם העברת הדיון לבית הדין לעבודה, בדיון מיום 17.1.22, כדלקמן – "...דהיינו באשר למחלוקת הבסיסית שנטושה בין הצדדים באשר לחוקיות שינוי הפיצול שנעשה ב-2015...". עתה עומדת לפנינו השאלה האם התובעת זכאית לפסיקת הוצאות משפט ושכר טירחת עורך דין אם לאו.

וכן, משום שהיה פער ניכר בין סכום התביעה כפי שהיא העריכה אותו (100,000 ₪) לבין הסכום שהיא מצאה שהיה חסר בפועל (משכורת אחת – כ-5,000 ₪).

הטעם לכך נעוץ בעובדה שהתובעת לא הוכיחה איזה חלק משכר הטירחה אותו היא נדרשה לשלם מתקיימת לגביו עילה לתשלום.

...

הנתבעת 1 טענה מנגד שדין התביעה להימחק על הסף בהיותה מוקדמת, שכן התובעת הפסיקה להעביר לה מסמכים רפואיים עדכניים הנדרשים לשם ברור החבות.

ככל שהייצוג נדרש כשירות כדי להקל על התובעת, לטעמנו לא מדובר בהוצאה שהנתבעות צריכות לשאת בה. כפועל יוצא ובהינתן הדיון שלעיל, נדחית גם התביעה לפיצוי גם עבור עוגמת נפש.

סוף דבר התביעה נדחית.

נוכח חוסר הבהירות שנגרמה, בסופו של דבר, כתוצאה מאי תיעוד שיחת התובעת בשנת 2015, אף כי לא היה חובה בדין לערוך תיעוד כזה, אין צו להוצאות.