פסיקת הוצאות נגד אדם שניסה להונות את ביטוח לאומי

בסופו של יום הורשעו חלק מהנאשמים בעבירות מירמה וקשירת קשר להונות את הנתבע, המוסד לביטוח לאומי ורשויות המס.

פרשת כתם הפרי בבסיס החלטתו של הנתבע לדחות את תביעות דמי האבטלה של התובעת עומדים הממצאים שעלו מחומר החקירה בפרשת "כתם הפרי", אשר הביאה לבסוף להרשעות מי מהמעורבים בה. על מנת להבין פרשה סבוכה זו, נתאר להלן את העולה הן מחומר החקירה, שצורף לכתב ההגנה והתגבש לכתבי אישום שהוגשו נגד המעורבים, והן מפסקי הדין של בית המשפט המחוזי בנצרת, אשר בהם הורשעו הנאשמים לאחר שהודו בעובדות שבכתבי האישום.

"מי שנהנה מפרשה זו היו המעסיקים": בא כוח התובעת, ניסה להשיב לשאלה מי שילם כ-350 ₪ עבור הנפקת כל תלוש, וטען בסיכומיו כי מי שנהנו מהנפקת התלושים הפיקטיביים היו המעסיקים, אשר ניפחו את הוצאותיהם ובכך שילמו פחות מיסים, והם אלה שהורשעו במשפט פלילי.

כידוע, בהליכים על פי חוק הביטוח הלאומי נהוג לפסוק הוצאות לחובת התובע במשורה, אם בכלל.

יחד עם זאת, בית הדין הארצי הכיר, לא פעם באפשרות הטלת הוצאות בתיקי ביטוח לאומי, וראה בעיניין זה למשל, עבל 59280-01-17 הרשטיק יצחק נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו, ניתן ביום 10.08.17] שם נפסקו 3600 ₪ וכן עב"ל 40280-10-17 ליב רוטנשטרייך נ' המוסד לביטוח לאומי, [פורסם בנבו, ניתן ביום 15.04.18]) שם נפסקו 1000 ₪.

...

ודוק: המורשעים בפסקי דין אלו הודו והורשעו גם בכך שהתביעות שהגישה התובעת לקבלת דמי אבטלה – התביעות נשוא הליך זה – הן תביעות פיקטיביות.

אדרבא, לטעמנו התייחסות "מתונה" לתביעה שבפנינו חותרת תחת תכליתו של תחום הביטחון הסוציאלי.

משהשתכנענו כי התובעת השתמשה בתלושי שכר פיקטיביים ואישורי העסקה כוזבים על מנת לזכות שלא כדין בדמי אבטלה, בהיקפים גדולים, לאורך שנים, בהגשת 2 תביעות עוקבות וכוזבות לדמי אבטלה, הרי ששוכנענו כי המדובר בנסיבות חמורות בהן יש לקבל את הבקשה החריגה של הנתבע לחייב בהוצאות לדוגמא.

על כן אנו מחייבים את התובעת לשלם לנתבע תוך 30 יום הוצאות משפט בסך 10,000 ₪.

התובע עתר לשכר עבודה בסך 50,000 ₪ (20,000 ₪ לחודש) לתקופת עבודה מיום 14.06.16 עד 31.08.16; שכר עבודה עבור טפול בספקים לאחר סגירה כפויה בסך 15,000 ₪ (5,000 ₪ לחודש); פצויי הלנה בסך 103,300 ₪ [בתביעתו המקורית עתר סה"כ לסך 70,000 ₪]; בכימות הרכיבים ציין התובע כי בנוסף לרכיבי התביעה, דרש גם החזר הוצאות עבור שכירות משרד ע"ס 44,460 ₪ (10 חודשים * 4,446 ₪); 4,500 ₪ אלגרונט - מרכזיית טלפונים; 3,000 ₪ עיריה; 2,500 ₪ הובלות והרכבה; 1,200 ₪ ניקיון.

יודגש כבר עתה כי אל לו לבימ"ש ליתן יד ולאשר היתנהלות כאמור, העולה לכל הפחות לכאורה, כדי הונאת רשות המיסים וקבלת דבר במירמה מהמוסד לביטוח לאומי.

בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי מעמדו של אדם כעובד או כעצמאי נבחן עפ"י מערכת היחסים בפועל בין הצדדים ומכלול נסיבות המקרה, בהתאם למבחנים שהותוו בפסיקה ולא עפ"י המוסכם בין הצדדים או עפ"י התאור שבחרו להעניק למערכת היחסים ביניהם [ראו לעניין זה ע"ע (ארצי) 300274/96 שאול צדקא - מדינת ישראל גלי צה"ל, פד"ע לו 625;ע"ע (ארצי) 478/09 יצחק חסידים - עריית ירושלים (פורסם בנבו, 13.1.11)].

כך בדוא"ל מיום 16.08.16, מציין בפניו איציק כי: "אם מסוף חודש אוגוסט ותחילת ספטמבר לא יהיה תוצאות מעל 500 ליום בממוצע. כל ההתנהלות במוקד יהיה עפ"י תכניות שאני ינחה אותך לביצוע ללא שיקול דעת. אלא אם כן אתה הממן. המוקד הוא שלך וההצלחה היא שלחה כל הכוונות שלי שאתה לא תכנס לחובות ללא הכנסות". לאחר תשובתו של התובע מיום 18.08.16, בה הוא מיפרט באריכות את המצב העובדתי איתו נאלץ להיתמודד, מציין כי לא הבין "את הרעיון של עד 01/09/16, אם אין תוצאות אז אתה תכנס עם שיטות העבודה שלך ואז מה אני אמור לעשות כאן? איזה צורך יש לך בי כאן?!"-איציק עונה בדוא"ל מיום 21.08.16, כי "בפגישה הבעת חוסר רצון וספיקות לקבלת עזרה מהירה לקידום המוקד עפ"י הידע שלנו. הטענה המרכזית כי אתה יודע מה שאתה עושה ויש לך ניסיון עשיר. למרות זאת קיבלת אמון עד לסוף החודש להביא את המוקד לפעילות מכירה סבירה מינימאלית. וזאת בהסכמתך תוך שיקול דעת. להזכירך אתה אמרת תוך מספר ימים יתחילו לפרוץ ואני נתתי לך יותר. הסיכום האחרון שלי ושלך עומד כפי שסוכם...". בתשובתו, בדוא"ל מיום 21.08.16, ענה התובע : "לא הבעתי חוסר רצון וספיקות לקבלת עזרה מהירה!... אני מצטער אם אתה לא מתייחס עניינית לנקודות המשמעותיות שכתבתי על מנת שנוכל לבנות את הדברים על פי הנתונים האמיתיים שיש לנו כאן ונתקדם, אתה בעצם אומר לי במילים פשוטות – תחפף! תגיד לי מתי ואיך...". באותו יום השיב איציק : "אין לי כוונה לחפף אותך...המוקד הוא שלך ויישאר שלך לטוב או לרע...לאור התייחסותך במכתב האחרון כי אתה רוצה להפסיק. ההחלטה היא שלך". בדוא"ל מיום 22.08.16, מציין התובע בין היתר : "2. רק בפגישה השלישית בינינו התחלת להשחיל את הנושא של המוקד יהיה שלי, אתה משקיע את הכסף ומהמכירות שיהיו אני אמור להחזיר לך את ההשקעה, עד אז הייתי בטוח שמדובר במנהל מוקד שכיר. 3. אני בטח לא נבהל מזה...לכן זרמתי אתך שאתה משקיע את הכסף להקדמת המערכת ומהמכירות תוחזר לך השקעתך ורווחים שיש לך מהעמלות מול חברת הביטוח מהמכירות שלנו". ראשית נציין כי סוכן המנהל פעילות בחצרים שברשותו והכנסתו נקבעת בהתאם להקף המכירות, אינו נחשב "עובד" מכיוון שאינו מישתלב בפעילות הרגילה של החברה [ראו לעניין זה בג"ץ 319/78 שמן תעשיות בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה ושלמה וולף, פ"ד לד (2) 75].

בפן השלילי, על אף שההסכם נחתם מול התובעת, הרי שהתובע הציג עצמו כעצמאי בקוה"ח. שוכנענו כי כך הציג עצמו גם בפגישה מול איציק, ורק בשל "קשייו" (רשות המיסים והביטוח הלאומי), לא היה מעוניין או לא יכול היה להנפיק חשבוניות מס ו/או לחתום על הסכם היתקשרות עם הנתבעים.

יחד עם זאת, משהתובעות בתיק הנ"ל, הגישו תביעתן רק נגד הנתבעים דנא נקבע (שם) כי הנתבעת 2 היתה מעסיקה במשותף של התובעות, ביחד עם התובע, שכן אין היא יכולה "לטמון ראשה בחול" ולהתעלם מכך שעובדות שהועסקו ע"פ מיזם שנחתם בינה לבין התובע עבדו והשקיעו מזמנן ולא קיבלו שכר על עבודתן.

...

אשר על כן, אנו קובעים כי עותק הכרעתנו יועבר למנכ"ל המוסד לביטוח לאומי, ולשלטונות מס הכנסה והמע"מ. לאחר שנשקלו דברי נציגי הציבור ועמדתם – מצטרפת האב"ד, בנסיבות שתוארו לקביעתם האמורה.

סוף דבר התביעה נדחית.

התובע ישלם הוצאות משפט לנתבעים יחדיו בסך 1,200 ₪, ושכ"ט ב"כ הנתבעים בסך 7,000 ₪ סכומים שישולמו תוך 30 יום מהיום, אחרת הסכום יישא בה"ה וריבית כחוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

] "גם הכלל שלפיו אין לחייב בתשלום הוצאות בתביעה למימוש זכות מתחום הבטחון הסוצאלי, בעיקר בהליכים כנגד המוסד לביטוח לאומי אינו מוחלט. במקרים המתאימים, בהם מבוטח פעל בחוסר תום לב או ניסה להונות את המוסד לביטוח לאומי, יש מקום לחייב את המבוטח בתשלום הוצאות." אשר למקרה זה – נציין תחילה, כי מקובלת עלינו טענת הנתבע בסיכומיו, כי משעה שהתובעת השתמשה בתלושי שכר פקטביים ובאישורי העסקה כוזבים, על מנת לזכות שלא כדין בדמי לידה ובדמי אבטלה, הרי שהרעיון שעומד מאחורי פסיקת הוצאות מתונות בתיקי בטחון סוצאלי, אינו מתאים (סעיף 58 לסיכומים).

...

[37: ראו למשל עב"ל (ארצי) 43031-08-11 ביטון – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26.6.2013: "אכן, מדיניות בית הדין בתביעות לביטחון סוציאלי היא שלא לחייב את המבוטח בהוצאות. אולם, בנסיבות המקרה כפי שתוארו לעיל, משהתברר שנמסרה גרסה לא נכונה בעניין עו"ד טלמור, ומשלא ניתן הסבר מדוע המערער לא בדק את אמיתות טענתו בעניין עו"ד טלמור במועד מוקדם להגשת הערעור ולכל המאוחר קודם למועד הדיון, אנו סבורים כי יש לחייב את המערער בהוצאות. לפיכך, המערער ישלם למוסד לביטוח לאומי הוצאות בסך של 5,000 ₪". ראו גם עב"ל (ארצי) 14496-06-12 ג'בארין – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 29.7.2014.

] "גם הכלל שלפיו אין לחייב בתשלום הוצאות בתביעה למימוש זכות מתחום הביטחון הסוציאלי, בעיקר בהליכים כנגד המוסד לביטוח לאומי אינו מוחלט. במקרים המתאימים, בהם מבוטח פעל בחוסר תום לב או ניסה להונות את המוסד לביטוח לאומי, יש מקום לחייב את המבוטח בתשלום הוצאות." אשר למקרה זה – נציין תחילה, כי מקובלת עלינו טענת הנתבע בסיכומיו, כי משעה שהתובעת השתמשה בתלושי שכר פיקטיביים ובאישורי העסקה כוזבים, על מנת לזכות שלא כדין בדמי לידה ובדמי אבטלה, הרי שהרעיון שעומד מאחורי פסיקת הוצאות מתונות בתיקי ביטחון סוציאלי, אינו מתאים (סעיף 58 לסיכומים).

בנסיבות אלה, נחה דעתנו כי יש מקום לחייב את התובעת בהוצאות גבוהות.

לגבי המעסיקים, חלקם אף הואשמו והורשעו בדין פלילי, וזאת בעקבות קבלת כספים שלא כדין על ידי העסקה פיקטיבית ורישום בפנקסים לצורך 'ניפוח' הוצאות בגין העסקת עובדים פקטביים, ובאמצעות דיווחים כוזבים לרשויות המס ולמוסד לביטוח לאומי.

ביחס לכך אף נקבע בפסיקת בית הדין הארצי, כי "... פסקנו רבות כי בית-הדין לעבודה מקבל עדות שמיעה. עדות שמיעה אינה נדחית בנימוק של אי-קבילות אלא ניתן לה המשקל המתאים"[footnoteRef:15].

] בהקשר זה, ראו קביעתה של כב' השופטת גליקסמן: "גם הכלל שלפיו אין לחייב בתשלום הוצאות בתביעה למימוש זכות מתחום הבטחון הסוצאלי, בעיקר בהליכים כנגד המוסד לביטוח לאומי אינו מוחלט. במקרים המתאימים, בהם מבוטח פעל בחוסר תום לב או ניסה להונות את המוסד לביטוח לאומי, יש מקום לחייב את המבוטח בתשלום הוצאות"[footnoteRef:40].

...

הוצאות – באופן רגיל, בית הדין אינו נוטה לחייב מבוטחים בהוצאות לטובת הנתבע, בתביעות למימוש זכויות סוציאליות, וגם כאשר התביעה נדחית.

[39: ראו למשל עב"ל (ארצי) 43031-08-11 ביטון – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 26.6.2013: "אכן, מדיניות בית הדין בתביעות לביטחון סוציאלי היא שלא לחייב את המבוטח בהוצאות. אולם, בנסיבות המקרה כפי שתוארו לעיל, משהתברר שנמסרה גרסה לא נכונה בעניין עו"ד טלמור, ומשלא ניתן הסבר מדוע המערער לא בדק את אמיתות טענתו בעניין עו"ד טלמור במועד מוקדם להגשת הערעור ולכל המאוחר קודם למועד הדיון, אנו סבורים כי יש לחייב את המערער בהוצאות. לפיכך, המערער ישלם למוסד לביטוח לאומי הוצאות בסך של 5,000 ₪". ראו גם עב"ל (ארצי) 14496-06-12 ג'בארין – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 29.7.2014.

בנסיבות אלה, נחה דעתנו כי יש מקום לחייב את התובע בהוצאות גבוהות.

וכך, בע"ע (ארצי) 48431-02-11 משה חננאל נ' אינטרפייס פרטנרס אינטרנשיונאל, לימיטד (15.09.2014), פסק בית הדין הארצי לעבודה כדלקמן: "כעולה מהפסיקה, הרציונל העומד ביסוד מדיניות בית הדין לעבודה לפסוק הוצאות בשיעור מתון יחסית הוא למנוע יצירת חסמים שימנעו או יקשו על מימוש זכויות מתחום משפט העבודה המגן ובטחון סוצאלי. עת מדובר בתביעה למימוש זכויות אחרות הנובעות מיחסי עבודה, יש מקום לבחון אם רציונל זה מיתקיים ובאיזו עוצמה. כך, עת מדובר בתביעת עובד לזכויות מכוח הסכם עבודה, בעקרו של דבר מיתקיים הרציונל, שכן הזכויות מכוח חוקי המגן הם "ריצפת" הזכויות המגיעות לעובד, וזכויות העובד על פי הסכם העבודה והנוהג משלימות את זכויותיו של העובד מכוח חוקי המגן.

גם הכלל שלפיו אין לחייב בתשלום הוצאות בתביעה למימוש זכות מתחום הבטחון הסוצאלי, בעיקר בהליכים כנגד המוסד לביטוח לאומי אינו מוחלט.

במקרים המתאימים, בהם מבוטח פעל בחוסר תום לב או ניסה להונות את המוסד לביטוח לאומי, יש מקום לחייב את המבוטח בתשלום הוצאות [עב"ל 14496-06-12 ג'בארין – המוסד לביטוח לאומי [פורסם בנבו] (29.7.2014)].

...

לאור האמור לעיל, התביעה ברכיב זה, נדחית.

לאור האמור לעיל, אני מחייב את התובע בהשתתפות בהוצאותיה של הנתבעת בסך 35,000 ₪, והנתבעת רשאית לקזז זכום זה מהסכום שנפסק לחובתה.

אחרית דבר הנתבעת תשלם לתובע פיצוי בסך של 135,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום בגין פגם מהותי בהליך השימוע ורשאית היא לקזז מסכום זה את סכום ההוצאות שפסקתי לזכותה בסך 35,000 ₪.