פסיקת הוצאות מחיקה מחוסר מעש ערעור

לטענתה ככל שעמדו המשיבים על הבקשה לפסיקת הוצאות היה עליהם להגיש ערעור על החלטת בית משפט קמא.

בחודש יולי 2022, כאשר היתקבל הרושם כי התביעה לא תוגש שוב, ולמעשה המבקשת משתמשת במחיקה מחוסר מעש כדרך להיתחמק מתשלום הוצאות המשיבים בגין התביעה שהגישה, שהתבררה כתביעת סרק, הוגשה הבקשה לפסיקת הוצאות.

...

אין בידי לקבל את טענת המבקשת כי החלטת בית משפט קמא למחוק את התביעה שגויה.

עוד ראיתי לציין כי על פי המתואר למעלה הייתה גם למשיבים יד בסחבת בהתנהלות אשר הביאה בסופו של דבר למחיקת התביעה.

סוף דבר דין בקשת רשות הערעור להתקבל.

ביחס לערעור המשיבים בתיק 40138-11-20 נקבע במסגרת פסק דין כי ערעור המשיבים נמחק מחוסר מעש עקב אי התייצבות המשיבים לדיון.

נוכח האמור, סבורים אנו כי ההוצאות שנפסקו לזכות המערערת הנם תוצאה מאוזנת ומידתית, שאין כל הצדקה להתערב בה. כפי שציינה הרשמת על אף בקשת המערערת לפסיקת הוצאות בסכום של עשרות אלפי ₪ אין מקום לפסיקת האמור שכן כדברי הרשמת סכום התביעה מכתיב בסופו של דבר את הקף ההוצאות שיש לפסוק.

...

נוכח האמור, סבורים אנו כי ההוצאות שנפסקו לזכות המערערת הינם תוצאה מאוזנת ומידתית, שאין כל הצדקה להתערב בה. כפי שציינה הרשמת על אף בקשת המערערת לפסיקת הוצאות בסכום של עשרות אלפי ₪ אין מקום לפסיקת האמור שכן כדברי הרשמת סכום התביעה מכתיב בסופו של דבר את היקף ההוצאות שיש לפסוק.

אי לכך, אין לנו אלא לדחות את ערעורה של המערערת גם בסוגיה זו. סוף דבר – אשר על כן ולאור כל המבואר לעיל, התוצאה היא שערעורה של המערערת - נדחה.

באשר לשאלת ההוצאות ועל אף שהערעור נדחה לא מצאנו מקום לפסוק הוצאות לטובת המשיבים משלא הוגשה תגובה על ידי אלה ולא הייתה התייצבות מטעמם לדיון שהתקיים בתיק.

ביום 2.1.11 הורה בית המשפט המחוזי (ש' ח' ברנר) על פסיקת הוצאות לטובת הנתבעות האחרות כך שהתובעים נדרשו לשלם שכ"ט עו"ד בסך של - 25,000 ₪ והוצאות משפט בסך של - 20,000 ₪.

נטען כי במקרה דנן, מחיקת תביעה עקב אי הגשת תצהירי עדות ראשית דומה יותר למחיקת תביעה מחמת חוסר מעש בה דנה תקנה 156 לתקנות ואין הוראה דומה בדבר התניית המשך הליכים בתביעה חדשה, בתשלום ההוצאות שנפסקו קודם לכן בהליך שנמחק מחמת חוסר מעש.

נטען כי התובעת 1 הצטרפה להליך הקודם כבר ביום 6.5.10 וההחלטה בדבר חיוב התובעים בהוצאות בהליך הקודם, נגעה לכל התובעים לרבות התובעת 1 ומשלא שולמו על ידה הוצאות ההליך הקודם וכן, לא הוגש ערעור על החלטה חלוטה מיום 2.1.11, אין לתובעים להלין אלא על עצמם בלבד.

...

דחיית התביעה על הסף עקב שימוש לרעה בהליכי משפט - בדומה לטענות הנתבעות 2- 5, גם נתבעת 1 טענה כי יש לדחות את התביעה על הסף עקב שימוש לרעה שעשו התובעים בהליכי משפט.

על מה ועל שום מה יש לאפשר להן, עתה, למחזר טענה שלגביה הוסכם כי לא תישמע עוד מפיהם?! יצוין, כי הדבר אף קיבל ביטוי בהחלטת השופט ח' ברנר מיום 3.12.09 לפיה "לנוכח החלטת בית המשפט העליון, שאלת ההתיישנות ירדה מהפרק". להבנתי מדובר בהשתק פלוגתא , ועל כן, דין טענה זאת להידחות.

לסיכום, לא מצאתי כי יש יסוד לטענת ההתיישנות וזו, נדחית.

נטען כי היה צריך למחוק את התביעה ולא לדחותה ולא היה מקום לפסוק הוצאות; שכן הבקשה לפסיקת הוצאות הוגשה תוך 45 יום ממועד מתן פסה"ד ולא בתוך 21 יום לפי דרישת סעיף 81 לחוק בתי המשפט.

תקנה 45 לתקנות סדר הדין האזרחי ,אליה מפנה המערער ,עוסקת במחיקה מינהלית מחוסר מעש.

תקנה 43 לתקנות סדר הדין האזרחי מאפשרת דחיית תביעה "... או מכל נימוק אחר, שלפיו הוא סבור כי ראוי ונכון לדחות את התביעה." בימ"ש סבר כי יש מקום לדחיית התביעה .כאשר הגיש התובע-המערער תגובתו לבקשה לפסיקת הוצאות הוא כלל לא העלה טענה בנוגע לדחיית התביעה אלא ביקש "לסגור את התיק לאלתר". לא מצאתי מקום להתערב בשקול דעת הערכאה הדיונית לדחות התביעה ולא למוחקה.

...

דין הערעור להדחות לגופו גם אם אצא מנקודת מוצא ולפיה הערעור הוגש ולפיכך לא מצאתי לנכון להרחיב בעניין זה. רקע נדרש ביום 2.6.22 הגיש המערער תביעת לשון הרע בסך 100,000 ₪ נגד המשיבה.

בימ"ש נתן ביום 19.4.22 החלטה כדלקמן: " המזכירות תיצור קשר טלפוני עם התובע שאינו מיוצג כרגע ותקריא לו החלטתי מיום 12.4.22. התובע יעביר תוך 7 ימים מקבלת הודעת המזכירות בדבר החלטתי הנ"ל את רשימת העדים שלו כפי ההחלטה. תז"פ ליום 1.5.22" משלא הגיב התובע; ניתן ביום 1.5.22 פס"ד כדלקמן: "המזכירות יצרה קשר עם התבוע אשר לא הסכים כי ההחלטה תוקרא לי וציין כי בכוונתו לסגור את התיק וכי יגיש בקשה בנושא. עד כה טרם הוגשה בקשה. משהחליט התובע לחזור בו תביעתו, אולם לא הגיש בקשה עד כה בנושא, בניגוד להצהרתו כי יעשה כן וגם לא הגיש מנגד רשימת עדים כפי החלטתי מיום 19.4.22 ולא נתן כל הודעה אחרת, אני דוחה את התביעה." (טעויות הסופר הן במקור- א.כ) הנתבעת הגישה בקשה לקציבת הוצאות.

המשיבה טענה כי דין הערעור להידחות בשל האיחור בהגשתו.

לאחר עיון בטענות הצדדים ומכוח סמכותי בהתאם לתקנה 138 (א)(5) לתקנות סדר הדין האזרחי, הגעתי למסקנה ולפיה דין הערעור להדחות מהנימוקים כדלקמן: המערער לא חולק על כך שהוא לא רצה להמשיך בניהול התביעה אותה יזם.

לסיכום: לאור האמור לעיל דין הערעור להידחות.

בית המשפט המחוזי בתל אביב - יפו בשבתו כבית-משפט לערעורים אזרחיים רע"א 37112-04-23 רבין נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ לפני כב' השופטת אביגיל כהן, סגנית נשיא המבקש- המערער: יגאל רבין ע"י ב"כ עו"ד עוז שושן המשיבה: מגדל חברה לביטוח בע"מ ע"י ב"כ עו"ד רוית גיא דרור פסק דין

לטענת התובעת "...עת נסע רכב התובעת בתוך כיכר תנועה, לפתע הגיח הרכב הפוגע בחוסר זהירות ומבלי לשים דעתו לרכב התובעת בעוד, התפרץ רכב הנתבע לכיכר תנועה לא פנוי מבלי ליתן זכות קדימה לרכב התובעת, פגע רכב הפוגע ברכב התובעת והסב לו נזקים כבדים וכך התרחשה התאונה...". לאחר שביום 23.1.19 נמחקה התביעה מחוסר מעש, ביום 21.2.19 ביקשה המשיבה להחיות את התביעה.

כך, כאשר מבקש ביטול פסק הדין מצביע על סכויי הצלחה, ככלל בית המשפט ייטה לקבל את הבקשה למרות מחדליו של המבקש, תוך ריפוי הנזק שניגרם לבעל הדין השני, באמצעות פסיקת הוצאות .

...

לאחר עיון בטענות הצדדים הגעתי למסקנה ולפיה יש לתת רשות ערעור ולקבל את הערעור לגופו וזאת מהנימוקים כדלקמן: מצאתי לנכון לתת רשות ערעור כיוון שפסה"ד כבר ניתן והדרך היחידה להשיג על החלטת בימ"ש היא בקשת רשות ערעור.

משכך, אני סבורה כי יש לבטל את פסה"ד מיום 1.9.19 מחובת הצדק ואין צורך בנסיבות להידרש לטענות ההגנה.

לסיכום: א) לאור האמור לעיל, ניתנת רשות ערעור והערעור מתקבל.