פסיקת הוצאות לטובת המדינה בבית המשפט לתעבורה

בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע המ"ש 319-08-21 סייד נ' מדינת ישראל ואח' תיק חצוני: 34119228566 בפני כבוד השופטת אושרת חנה בר מבקשים אמיר סייד משיבים 1. מדינת ישראל 2. משטרת ישראל-פניות נהגים החלטה

לטענת המבקש, גם אם חטא ברשלנות בהגשת הבקשה באיחור, הרי שיש לו טענות הגנה טובות וניתן לאזן זאת באמצעות הטלת הוצאות לטובת אוצר המדינה.

...

עוד טענה המשיבה לעניין חלוף הזמן כאשר מדובר בדוח משנת 2018 וכן כי אין בטיעוני המבקש כדי להצדיק את אי עמידתו במועדים שנקבעים בחוק, ואין בבקשתו כדי להצביע על עיוות דין שנגרם לו אשר מצדיק להיעתר למבוקש.

בחנתי את טענותיו של המבקש ולא מצאתי כי יש מקום להיעתר לבקשה.

ראו בעניין זה ע"פ(באר שבע) 4252/07 נאוה משיח נ' מדינת ישראל (5.11.07): " לא אחת נאמר על ידי בתי המשפט כי ערכאות השיפוט אינן יכולות לאמץ מתכונת הנותנת גושפנקא עקיפה לחוסר האכפתיות של הציבור. [ראה דברי כב' הש' שמגר בבר"ע 418/85 פרץ רוקשטיין נ. מ"י פד"י ל"ט(3) 279.] על הציבור לדעת כי פתיחת בית המשפט עומדת בפניו כזכות מהותית, אולם זכות זו כפופה לפרוצדורה וזמנים בהם חייב הציבור לעמוד. עמידה בלוחות זמנים יש בה כדי לקדם את הסדר הציבורי, יעילות עבודתו של בית המשפט לרבות עשיית הצדק כלפי כלל הציבור. אי עמידה בזמנים, ולאחריה ביטול של פסקי דין של מתדיינים שלא התייצבו במועד אליו הוזמנו, תביא לסחבת ועומסים מיותרים בניהול התיקים, באופן המכביד לא רק על בתי המשפט כי אם גם על כלל הציבור הממתין ליומו בבית המשפט". לאור האמור, משלא שוכנעתי כי היתה סיבה מוצדקת להימנעותו של המבקש מלהגיש את הבקשה במועד, משלא לא שוכנעתי כי יגרם למבקש עיוות דין במידה ולא ינתן לו יומו, מששולם הדוח ומשמצאתי כי בנסיבות העניין גובר האינטרס הציבורי המחייב את סופיות הדיון על פני נסיבותיו האישיות של המבקש, לא מצאתי הצדקה להעתר לבקשה.

הבקשה נדחית.

בית משפט השלום לתעבורה במחוז תל-אביב (בת-ים) תת"ע 975-06-21 מדינת ישראל נ' עובדיה )עבדה( תיק חצוני: 26150469083 בפני כבוד השופטת שני שטרן המשיבה מדינת ישראל באמצעות תביעות תעבורה תל אביב המבקשת עירית עובדיה באמצעות ב"כ עו"ד שי עובדיה החלטה

לסיכום, בא כוח המבקשת ביקש לפסוק הוצאות לטובת המבקשת על סך 3000 ₪ וזאת נוכח הפסד יום עבודה, שכר טירחה בגין היתייעצות, הגשת הודעות ובקשות, ייצוג בדיון ואף הגשת בקשה זו. לבקשה אף לא צורפו כל אסמכתות בגין הוצאותיה של המבקשת.

...

לסיכום, בא כוח המבקשת ביקש לפסוק הוצאות לטובת המבקשת על סך 3000 ₪ וזאת נוכח הפסד יום עבודה, שכר טרחה בגין התייעצות, הגשת הודעות ובקשות, ייצוג בדיון ואף הגשת בקשה זו. לבקשה אף לא צורפו כל אסמכתאות בגין הוצאותיה של המבקשת.

לסיכום במקרה שלפניי, המשיבה הגיעה לכלל מסקנה כי יש לבטל את האישום כנגד המבקשת עוד טרם ההקראה וזאת לאחר בחינת טענות המבקשת ומשכך, פעלה באופן סביר.

הבקשה נדחית.

בית משפט השלום לתעבורה בעכו תת"ע 14523-05-22 מדינת ישראל נ' זועבי תיק חצוני: 10251875273 בפני כבוד השופטת יונת הברפלד-אברהם מאשימה מדינת ישראל נאשם אחסאן זועבי החלטה

ב"כ הנאשם עמד על פסיקת הוצאות לטובתו מרשו.

הבסיס לדרישת הנאשם נמצא בסעיף 80 לחוק העונשין התשל"ז 1977, הקובע כי- "(א) משפט שניפתח שלא דרך קובלנה וראה בית המשפט שלא היה יסוד לאשמה, או שראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת, רשאי הוא לצוות כי אוצר המדינה ישלם לנאשם הוצאות הגנתו ופצוי על מעצרו או מאסרו בשל האשמה שממנה זוכה או בשל אישום שבוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי[נוסח משולב], התשמ"ה -1982 בסכום שייראה בית המשפט". "הדרישה המקדמית לזכות בפצוי לפי סעיף 80 לחוק העונשין, היא כי נאשם יזוכה מן האישום נגדו או כי כתב האישום יבוטל. הדרישה השנייה מציבה בפני המבקש שתי עילות סף חלופיות, למתן פיצוי: הראשונה -כי בית המשפט נוכח שלא היה יסוד לאשמה,ו השנייה -כי קיימות נסיבות אחרות המצדיקות פיצוי.

...

הצדדים סיכמו טענותיהם לעניין זה. לאחר שעיינתי בבקשה לביטול פסק דין, אותה הגיש הנאשם, ולאחר ששמעתי את ב"כ הצדדים בדיון שנערך היום, מצאתי כי יש מקום לחייב את המאשימה בהוצאות הנאשם בסך של 350 ₪.

במקרה כזה, יש לבחון את התשתית הראייתית שהיתה לפני כתב האישום על מנת שניתן יהיה להגיע למסקנה האם היה יסוד להעמיד את הנאשם לדין.

בית משפט השלום לתעבורה במחוז תל-אביב (בת-ים) תת"ע 14049-05-22 מדינת ישראל נ' פדלון תיק חצוני: 18150060178 מספר בקשה:1 בפני כבוד השופטת רוית פלג בר-דיין מבקש משה פדלון משיבה מדינת ישראל החלטה

לפיכך, לשיטתה, אין מקום לפסוק הוצאות לטובת המבקש בעילה של "לא היה יסוד לאשמה" וכמו כן, אף לא קיימות "נסיבות אחרות המצדיקות" פסיקת פיצוי לטובתו ועל כן יש לדחות את בקשתו.

דיון והכרעה: סעיף 80(א) לחוק קובע כי על-מנת שתקום זכות לקבלת פיצוי והוצאות הגנה, על נאשם שזוּכה בדין או שהאשום בעיניינו בוטל הנטל להוכיח התקיימות של אחת משתי עילות חלופיות: האחת, "ראה בית המשפט שלא היה יסוד להאשמה". והשנייה, "ראה נסיבות אחרות המצדיקות זאת". גם בהתקיים אחת משתי העילות האמורות, פסיקת הפצוי והשיפוי אינה מובטחת אלא היא מסורה לשיקול-דעתו של בית-המשפט ("רשאי").

...

לפיכך, לשיטתה, אין מקום לפסוק הוצאות לטובת המבקש בעילה של "לא היה יסוד לאשמה" וכמו כן, אף לא קיימות "נסיבות אחרות המצדיקות" פסיקת פיצוי לטובתו ועל כן יש לדחות את בקשתו.

סוף דבר: המשיבה יכולה הייתה לחסוך את ההליך המשפטי ואת התייצבות המבקש לדיונים ולחזור מאישום, בשל רף הראיות הנמוך ועבר תעבורתי כתגובתה עוד במעמד אישור הדוח ע"י תובע ביום 22.5.22.

לאור האמור לעיל, מצאתי מקום לפנים משורת הדין, להיעתר לבקשה באופן חלקי ואני מחייבת את המשיבה בהוצאות לטובת המבקש בסך 250 ₪ וזאת בגין הגעתו לדיון ההקראה בלבד.

לאחר מעט למעלה מ – 30 יום, הודיעה התביעה לבית המשפט על חזרתה מכתב האישום ובטול הדו"ח. ההיתדיינות שנוהלה בתיק לאחר מכן הוקדשה כולה לנושא בקשת המבקש לפסיקת הוצאות.

במסגרת עפ 5928/19 ‏  ‏ פלוני נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו, ‏5.10.2021) (" עניין פלוני") נאמרו הדברים הבאים: "מצב הדברים הרגיל שבו נפסק פיצוי לטובת נאשם, הוא כאשר הנאשם עומד על חפותו ומבקש מגורמי החקירה כי גירסתו תיתקבל בעיניהם ללא הועיל, ורק לאחר מעשה בית המשפט מאמץ את גירסתו. לא כך היו פני הדברים במקרה זה כאמור, בו גירסתו של המערער אומצה על ידי גורמי החקירה והתביעה, וכעת הוא מלין על כך." דומני שאף אם לא ניתן הסבר מפורט לסיבת חזרת המשיבה מהאשום במסגרת הודעתה, הרי שיש ליישם את האמור בעיניין פלוני גם על נסיבות המקרה שבפני.

יחס בית המשפט העליון לסוגיית הנסיבות האישיות בפרט ולסוגיית והחזר הוצאות משפט במקרה של עבירות תעבורה בכלל, בא לידי ביטוי במסגרת רעפ 7452/13 ‏ ‏ נפתלי פלס נ' מדינת ישראל (פורסם בנבו ‏13.1.2015) "המבקש הואשם בעבירת תעבורה, מהסוג שאיננו נושא עמו סטיגמה פלילית, וההליכים שנוהלו לא גררו פגיעה ממשית בזכויותיו של המבקש (עניין בן ארויה, בעמ' 719), מה גם שזיכויו של המבקש לא התבסס על ממצאים פוזיטיביים בדבר העידר אשמה. המבקש זוכה, בסופו של יום, מסיבה "טכנית" בלבד, וכלל הנסיבות במכלול אינן מצדיקות פיצוי המבקש או שיפויו (עניין בן ארויה, בעמ' 719-718).

...

בית המשפט העליון נדרש לאחרונה לסעיף האמור במסגרת עפ 1986/22 ‏ יהונתן רבינוביץ נ' מדינת ישראל - תביעות עיריית תל אביב‏ (פורסם בנבו ‏15.11.2022) (להלן: "עניין רבינוביץ") במסגרתו נאמרו הדברים הבאים: "...הזכות המוענקת מכוח סעיף החוק דלעיל הינה זכות יחסית, והיעתרות לבקשה מכוח סעיף 80 לחוק נתונה לשיקול דעתו של בית המשפט (ע"פ 1325/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 6 לפסק דינה של השופטת ע' ברון [פורסם בנבו] (19.1.2020) (להלן: עניין פלוני)). בהכריעו האם להיעתר לבקשה מכוח סעיף זה, שומה על בית המשפט לאזן בין הנזק שנגרם לנאשם מקיום ההליך הפלילי בעניינו,לבין האינטרס הציבורי באכיפת החוק והחשש מהרתעת יתר של המדינה מניהול הליכים פליליים (שם)." סעיף 80 כולל כאמור שתי עילות בעטיין רשאי בית המשפט להיעתר לבקשת הטלת הוצאות ופיצוי.

לאור כל האמור לעיל, החלטתי לדחות את הבקשה לקבלת הוצאות משפט בגין ההליך שהתנהל בעניינו של המבקש.