בהקשר זה, כבר נפסק כי: "'הקלה' כשמה כן היא ואין שום חובה מוטלת על הועדה לאפשר הקלה מהתכנית החלה גם אם הדבר נועד למיצוי אחוזי בנייה. לגבי בקשה להקלה נקבע מפורשות כי בשוקלה האם לאשר הקלה נתון לועדה המקומית שיקול דעת רחב ביותר, במסגרתו רשאית היא להביא בחשבון שיקולים מסוגים שונים" (עע"ם 8445/06 זלצמן נ' ועדת הערר לתיכנון ולבנייה מחוז תל אביב (28.10.2010), פס' 6).
עם זאת, בהיתחשב במצבה הנטען של העותרת ובהיותה בלתי מיוצגת, ראיתי להסתפק בפסיקת הוצאות בשיעור מתון ביחס לשעור ההוצאות שנהוג לפסוק בערכאה זו בדרך-כלל בגין דחיית עתירות תכנוניות.
בנסיבות אלה, לא מצאתי לפסוק הוצאות לטובתם.
...
בנסיבות אלה, ובהתחשב בכך שלא מצאתי תשתית לפגיעה חמורה בשלטון החוק או באינטרס ציבורי חשוב (ועל כך יבואר מיד), המסקנה היא כי דין העתירה בעניין החלטתה של ועדת הערר מיום 7.1.2018 להידחות על הסף, מחמת שיהוי ניכר ובלתי מוצדק בהגשתה.
כך למשל, העותרת טענה שוועדת הערר דחתה את הערר על ועדת המשנה, על-אף שהאחרונה לא קיימה דיון בהתנגדויות השכנים שהוגשו לה. בהתייחס לטענה זו, אזכיר כי ועדת המשנה ציינה בהחלטתה כי מרבית ההתנגדויות נראות מוצדקות, אולם היא אינה רואה לדון בהן, שכן דין בקשת העותרת להידחות מחמת הסטייה המהותית מהוראות תכנית הבינוי החלה על המתחם.
על רקע זה, ביום 7.2.2019 ניתנה החלטתי בזו הלשון:
"...טרם קביעת מועד דיון בעתירה, על העותרת לצרף משיבים חסרים להליך כמפורט בפס' 6 לתגובת המשיבה 1 מיום 6.1.2019:
באיזון בין השיקולים, אני סבורה כי נכון לחייב את העותרת בהוצאות ובשכ"ט עו"ד לטובת הגב' סוקל, אולם שיעורן יהיה פחוּת במידת-מה ביחס לשיעור ההוצאות והשכ"ט שייפסק לטובת המשיבות 1 ו- 2, אשר נדרשו לטעון לגוף העתירה בדיון הארוך והמפורט שהתקיים לפניי.
אשר על כן, ונוכח מכלול הטעמים שפורטו, העתירה נדחית.
