מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פסיקה תקדימית שחררה נשים שנסחרו

בהליך ערר מ"ת (עמ"ת) שהוגש בשנת 2017 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

אכן, ב"כ העוררת הפניתה לפסיקה, המראה כי ישנם תקדימים לכך ששוהים בישראל שלא כדין שוחררו לחלופת מעצר בישראל, אך באותם מקרים לא דובר היה בחשודים בעבירות סמים חמורות.
אנו מודעות לכך [שהעוררת] אינה אזרחית המדינה ולכן אינה זכאית לזכויותיה הבסיסיות ביותר כמו ביטוח לאומי וביטוח בריאות, אך [העוררת] היא קורבן למקרה חמור ביותר של סחר בבני אדם והיתעללות סדיסטית אשר הביאו אותה למצבה הקשה ואנו מאמינות שעלינו לתת [לעוררת] את המענה המלא המגיע לה ככל אשה אשר נקלעת למעגל הקשה של הזנות והסמים.
...
לאחר עיון ובחינה מגיע אני למסקנה שחרף המשוכה הגבוהה הניצבת בפני העוררת, מתקיימות בענייננו אותן נסיבות חריגות המאפשרות את שליחתה למרכז הטיפול הסגור: א) ראשית, ובהתאם להלכת קונדוס, לא נראה כי בפני העוררת עומדת אפשרות אמיתית של החזרה לאזור, אגב ניהול משפטה, נוכח הנסיבות בהן עזבה אותו.
מכלול נסיבות זה מוביל למסקנה כי הצבת העוררת בחלופת מעצר במוסד הטיפולי "אופק נשי" תפחית מהמסוכנות הנשקפת ממנה באופן משמעותי, ובהתאם לעקרון הפגיעה המינימלית אין להורות על מעצרה עד לתום ההליכים מאחורי סורג ובריח, אלא על הצבתה בחלופה זו, וזאת בתנאים הבאים: א) העוררת תשהה במסגרת סגורה ב"אופק נשי" ברח' הגיבורים 88 חיפה, ע"פ תנאי המקום, ולא תעזוב את המקום, אלא באישור כדין.
תוצאה סוף דבר אני מקבל את הערר, מבטל את החלטת בית המשפט קמא ומורה על חלופת מעצר כאמור בפסקה 13 לעיל.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2015 בשלום טבריה נפסק כדקלמן:

בהקשר זה תקדים המאשימה ותפנה להילכת אל הרוש, רע"פ 3677/13 שם נקבע בפסקה 65 כי חומרת עבירת הכניסה שלא כדין לישראל נגזרת מהמצב הביטחוני השורר באותה העת וכי ניתן וצריך לשנות את מיתחם הענישה בהנתן כי המצב הביטחוני יוחמר.
לעניין מדיניות הענישה הנוהגת אתן מספר אזכורים, מפנה לע"פ 30843-12-15 של מחוזי נצרת, בעיניין צואפחטה נגד מ"י במסגרת הפסיקה העיר בימ"ש במפורש כי המצב הבטחוני השורר היום משנה את המיתחם שיש לקבוע כנגד שב"חים.
הנאשם מס' 1 טוען לעונש: אני באתי לארץ פעם ראשונה, אבל הבעיה שלי שאני לא יכול לפרנס את הבית שלי, יש לי שני ילדים, ויש לי אשה שהיא חולה ועולה פעמיים דיאליזה בשבוע.
אף אם הדבר נכון, וכמובן שאינו מטיל דופי בטענת הסניגור, הרי ששחרור שוהה בלתי חוקי אשר זו כניסתו הראשונה לישראל ללא עבירות נילוות וללא כניסות קודמות, הנו בהתאם למדיניות של משטרת ישראל מזה תקופה ארוכה, ולכן לא מצאתי פסול בעיניין זה. באשר לטענת הסניגור לפיה התביעה הגיעה להסדר טיעון עם נאשם בתיק אחר אשר ניכנס לישראל כניסה ראשונה ולחובתו עבר בטחוני, ולפי הסדר זה נגזרו עליו 32 ימי מאסר בפועל בלבד, הרי שלא אוכל לחוות דיעה או להיתחשב במקרים אשר לא הוצגו ראיות לעיוני.
עם זאת, לחובתו הרשעה קודמת משנת 2008 בבית משפט צבאי בגין עבירות ביטחוניות, דהיינו חברות בהתאגדות בלתי מותרת ואיסור מסחר בכלי ירייה, והוא אף ריצה 24 חודשי מאסר בפועל.
...
<#3#> הכרעת דין אני מרשיע את הנאשמים בעבירה המיוחסת להם בכתב האישום.
עם זאת, למרבה הצער בתי המשפט דנים מדי יום ביומו בתיקים של נאשמים שוהים בלתי חוקיים, ועל אף המצב הביטחוני הקשה בתקופה האחרונה, על אף הפיגועים הרבים והנפגעים הרבים, עדיין לא מצא בית המשפט עילה לשנות את מתחם הענישה שנקבעה בהלכת אלהרוש, אלא התייחס לנסיבות השונות וקבע עונשים בתוך מתחם ענישה זה. בהקשר זה, מצאתי לנכון לציין כי מתחם ענישה זה יוצר קושי מסוים כאשר מדובר בנאשמים אשר לחובתם הרשעות קודמות, בין אם מדובר בהרשעות בגין כניסה לישראל שלא כחוק, ובין אם מדובר בהרשעות אחרות, ובעיקר הרשעות בגין עבירות ביטחון.
לאחר ששמעתי את טיעוני ב"כ המאשימה ואת טיעוני הנאשמים, ובהתחשב בנסיבות וכן לקחתי בחשבון את הודאתם המיידית של הנאשמים , , אני גוזר על הנאשמים את העונשים הבאים: לעניין הנאשם מס' 1: 45 ימי מאסר בפועל מיום מעצרו, 24.12.2015.

בהליך בש"פ (בש"פ) שהוגש בשנת 2006 בעליון נפסק כדקלמן:

(2) באישום הראשון נטען, כי בסמוך לחודש אוקטובר 2005 קשרו משיבים 1 - 5 קשר לסחור בנשים, להביאן לעיסוק בזנות, לסרסרן, לכלאן, להחזיק מקום לשם זנות, להלינן ולהעסיקן שלא כדין.
לדבריו, עסקינן בהחלטת מעצר תקדימית, שכן לפי הפסיקה הקודמת לא נהגו לעצור בגין העבירות הנילוות לעבירות הסחר.
באותו מקרה צוין כי את העיכוב במשפטם "יש לזקוף לחובת עומס היתר הרובץ על בית המשפט המחוזי" (בש"פ 10697/02 מדינת ישראל נ' ישייב (לא פורסם) (השופט - כתארו אז - מצא)); כן ראו בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם; השופטת פרוקצ'יה) בו שוחרר נאשם ברצח שמשפטו מצוי "בשלב התחלתי ביותר של הוכחות התביעה כאשר ארוכה עוד הדרך עד לסיום המשפט"; בש"פ 6261/03 מדינת ישראל נ' קונדוס (לא פורסם) (השופט ג'ובראן) בו הורה בית המשפט על שיחרור נאשם בסחר בסם.
...
מבלי להקל ראש חלילה בעומס המוטל על בתי המשפט בכלל ועל בתי המשפט המחוזיים בפרט, חוששני, כי קשה להלום מצב דברים זה. אכן, חלוף הזמן וקצב התמשכות המשפט אינם חזות הכל; אחזור ואומר ולא אכחד: לו הייתי משתכנע כי בתקופת המעצר המבוקשת, עתיד משפטם של המשיבים להתקדם בצורה משמעותית, הייתי נעתר לבקשת המדינה.
נדמה, כי הדברים נכונים אף לענייננו, במכלול התמונה, ולא בלב קל. נוכח האמור, החלטתי היא כדלקמן: (1) מעצרם של משיבים 2 ו - 4 מוארך, בהסכמה, בתשעים יום החל מיום 3.11.06.
הבקשה מתקבלת איפוא חלקית, לפי האמור.

בהליך ערעור מנהלי (עמ"נ) שהוגש בשנת 2006 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

הפסיקה שנזכרה מפי ב"כ המערער בהקשר זה דנה בנסיבות שבהן מסיבות שונות, בדרך כלל נסיבות שעליהן לא הייתה לגורמי אכיפת החוק שליטה, נוצר "חלל" של שעות ספורות שבהן לא היה כיסוי למעצרו של אדם.
אין תקדים ל"ריפוי" פגמי החזקת במעצר לאורך ימים ושבועות.
על הממונה היה לקחת בחשבון את העובדה שסידורי ההרחקה של המשיבים מישראל (רובם ככולם באים ממדינות שאינן מקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל ולחלק לא מבוטל מהם אין גם מסמכים פורמאליים הדרושים לדבר) יארכו זמן ניכר; 60 הימים יחלפו ביחס לכל אחד ואחד מן המשיבים וכיוון שה"תרומה" העיקרית לפרק הזמן חסר התכלית שחלף היא של המדינה, היה עליו לנהוג על פי הרשות שבידו ולהורות על שיחרור המשיבים בתנאים שיבטיחו פיקוח נאות עליהם.
נוסף לכך, מבריחים את הגבול הזה גם גורמים פליליים שפעילותם רחבת ממדים (הברחות סמים, סחר בנשים, פושעים נמלטים ועוד).
...
בין המועדים 14 – 17 למאי שנה זו הובאו המשיבים, כל אחד בנפרד, לפני בית הדין שבחן את עניינם והגיע למסקנה כי יש לשחררם מן המשמורת.
אני סבור שמחדלים אלה מקימים מעין מניעות כלפי המדינה מלטעון את הטענה שמניין הזמן לביקורת שיפוטית צריך להימנות מיום תחילת הכפיפות של המשיבים לסדרי חוק הכניסה לישראל.
פשיטא שהשבועות הארוכים שבהם היו המשיבים נתונים למעצבה בין גדרות מתקן המעצר "קצינות" עכבו את הליכי ההרחקה עיכוב שבודאי אינו תקין ואינו סביר ואין למשיבים חלק ונחלה בו. קבוץ השיקולים והטעמים הללו לגדרה אחת מוביל למסקנה כי התקיימו נסיבות שהצדיקו ואפילו הצריכו את שחרור המשיבים מן המשמורת.
הערעורים מתקבלים באופן טכני פורמאלי במובן זה שהחלטות בית הדין בטלות וענייני המשיבים מוחזרים לבית הדין עם הוראות כדלקמן: בית הדין יבחן את עניינו של כל משיב בנפרד ויורה על שחרורו בתנאים לפרק זמן של 60 – 90 ימים (ההבחנות הפרטניות יהיו מבוססות בין היתר על השלב שבו מצוי הטיפול בפניות המשיבים השונים אל גורמי נציבות האו"ם לפליטים או גורמים אחרים.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2023 בהמחוזי תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

דיון והכרעה כבר נפסק כי "על תאגיד בנקאי חלה החובה לתת שירותים בנקאיים מסוימים, הנתפסים כחיוניים, לכל לקוח שמעוניין שבכך. חובה זו קבועה בסעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח)...". החובה אינה מוחלטת, ומותר לבנק לסרב סרוב סביר כש"אין די בחשש ערטילאי, אלא שעל הבנק להצביע על פעולות ומעשים קונקריטיים שיש בהם כדי ללמד על קיומו של חשש ממשי להתנהלות בלתי תקינה מצדו של הלקוח".
נטען שאי אפשר להשתחרר מהתחושה שבבסיס ההחלטה שיקולים פוליטיים.
נטען שידוע למבקשת שבעקבות מעשי הטבח המחרידים שביצעו פלסטינאים חמושים תושבי עזה, חטיפתם של נשים ילדים וגברים והירי חסר ההבחנה של רקטות לעבר אוכלוסייה אזרחית – פעולות המהוות פשעי מילחמה – יש מי שסבור שכל סיוע, לרבות סיוע הומניטארי וסיוע משפטי, לתושבי עזה הוא פסול.
לא הוצג כל תקדים לפיו תאגיד בנקאי נחשב כמסייע לדבר עבירה הקשורה בפרסומים ברשתות החברתיות או שניפגע בדרך אחרת כגון הטלת סנקציות או פגיעה באמון הציבור בבנק ובמערכת הבנקאית – וזאת רק משום שנתן שירותים ללקוח שפרסומיו ברשתות החברתיות היוו עבירה פלילית.
יש לשוב ולציין כי "בין הבנק לבין לקוחו שוררת מערכת יחסים מיוחדת. זאת, בשל חיוניות השירותים שמעניק הבנק; מעמדו הייחודי של הבנק בחיי המסחר והכלכלה; פערי הכוחות בין הצדדים (ובפרט היות הבנק "שחקן חוזר" בזירה הפינאנסית); אופי היחסים הממושך בין השניים; והאמון שרוכש הלקוח, והציבור הרחב בכללותו, לבנק לאור מהותו כגוף מעין-צבורי, ולנוכח הידע, הכלים והמקצועיות בהם הוא מתאפיין".
...
משאלו פני הדברים, הבקשה דנן לסעד הזמני היא למעשה בקשה לשמירת המצב הקיים (ר' גם החלטתי בת"א (מחוזי ת"א) 57955-12-16 די.בי.אס. שרותי לווין (1998) בע"מ נ' נגה תקשורת (1995) בע"מ, פס' 19 (4.1.2017)).
ר' לעניין זה דברי כב' השופטת ברון: "... בית המשפט המחוזי תמך יתדותיו, בין היתר, בקביעה כי קיים 'קושי מובנה' להיעתר לבקשת המבקשים, שכן הסעד הזמני המבוקש על-ידם זהה במהותו לסעד המבוקש בתביעה. איני סבורה כי נימוק זה יפה לענייננו, שכן הכלל בדבר הימנעות ממתן סעד זמני הזהה לסעד העיקרי רלוונטי, ככלל, לסעדים זמניים שעניינם בשינוי המצב הקיים, כגון במתן צו עשה וכדומה ... ואולם, צו המניעה הזמני שהתבקש בענייננו כוון למניעת הקפאתם של החשבונות הפועלים בבנק לאומי זה מכבר, היינו, בשימור המצב הקיים. במצב מעין זה, שוב אין רלוונטיות לזהות שבין הסעד הזמני לבין הסעד העיקרי כאמור" (עניין זיו, בפס' 24).
(ר' גם עניין ביטס אוף גולד, פס' 13) סוף דבר התביעה מתקבלת.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו