חיפוש במאגר משפטי, ניתוח מסמכים וכתיבת כתבי טענות ב-AI
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פסיקה משפטית המוכיחה פגיעה שורשית על ידי קצין התגמולים בבית משפט מחוזי

בהליך תיק אזרחי בסדר דין מהיר (תא"מ) שהוגש בשנת 2019 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

זהות הצדדים ותמצית טענות הצדדים הצריכות לעניין בקליפת האגוז לפניי תביעות שבוב ע''ס 29,802 ש''ח, שהוגשה במסלול סדר דין מהיר בגדרה, התובעת, המבטחת של רכב פרטי (להלן- "הרכב החונה"), מבקשת להפרע מאת הנתבעים, נהג המשאית והמבטחת שלו, בהתאמה, את תגמולי הביטוח ששילמה למבוטחה בגין ניזקי הרכוש שנגרמו לרכב החונה בעקבות תאונת דרכים מיום 16/7/17 (להלן- "התאונה") שעה שזה נפגע על ידי המשאית בעודו חונה במפרץ חנייה בצד הכביש.
גם שם, כבנדון דידן, הנתבעת כשלה במלאכת ההוכחה שעה שלא הביאה לפני בית המשפט אישור בדבר בדיקת המשאית בידי קצין בטיחות, כפי שגם לא הציגה כרטסת הטיפולים ברכב אשר קצין הבטיחות מחויב לערוך באופן שוטף.
הגם שההגנה הציגה לפני בית המשפט ראיה בדבר החלפת ארבעת הצמיגים, בית המשפט מצא את הנתבעת אחראית לקרות ארוע התאונה, וזאת בהיעדר חוות דעת בנושא בטיחות וכלשון בית המשפט : "משעבר הנטל אל כתפי הנהג הנתבע – האם הצליח להוכיח, כי לא התרשל? אני סבורה כי התשובה לכך היא שלילית. הנתבע 1 העיד בפני כי ערך טיפולים תקופתיים לאוטובוס וכי כשלושה חודשים לפני התאונה דאג להחליף ארבעה מצמיגיו האחוריים של האוטובוס, כאשר הטענה היא כי אחד הצמיגים המוחלפים הוא הצמיג שהתפוצץ. הנתבע 1 לא הציג את הקבלות על החלפת הצמיגים בעת הדיון, ואף לא מסמכים אחרים המעידים על הטיפול באוטובוס, זאת בהיותו מיוצג כאשר ברורה מאליה החשיבות של הוכחת טענת העידר ההתרשלות באמצעות ראיות. -------- בנסיבות אלו, לא השתכנעתי כי הנתבע 1 עמד בנטל כדי לפטור אותו מאחריותו, כאמור היה עליו להביא חוות דעת מומחה וכן להגיש הודעת צד ג' ליצרן הצמיג או למוסך שהתקין אותו או לכל הפחות להביאם למתן עדות, משלא עשה כן לא עלה בידו להוכיח כי לא התרשל. אעיר בנוסף, כי גם בהיבט של המדיניות המשפטית הרצויה, נראה נכון להשית את העלות על מי שיכול למנוע את הנזק באופן הטוב ביותר. שכן, יידעו בעלי רכבים כי תחזוקת הצמיגים הנה באחריותם, וכי ככל שצמיג יתפוצץ ויגרום לנזק, הרי זה יושת עליו. או אז, נראה כי יהיה לבעלי הצמיגים עניין לדאוג לטפל ולקחת אחריות ויהא בכך בכדי להקטין ולמנוע חלק מהתאונות". ראו גם האמור בתא''מ (שלום פ''ת) 12259-05-15 ארז מוזס נ' יוסי כהן ואח' (פורסם בנבו, 17/7/2016) גם שם בית המשפט הטיל את מלוא האחריות לקרות התאונה על שכמי הנתבעת, זאת הגם שיומיים קודם מועד התאונה המשאית עברה בדיקת חורף.
ניצנים בפסיקה בדבר התכנות החלת סעיף 38 לפקודת הנזיקין בפרשת בספרוזוואני יפים נ' מרדכי גדיסי ואח' בית המשפט אף מציין כי ניתן להגיע למסקנה בדבר העברת נטל הראייה אל שכמי ההגנה גם בהנתן הוראת סעיף 38 לפקודת הנזיקין באופן שיש לראות את צמיגי המשאית בנסיבות הקונקרטיות בחזקת "דבר מסוכן" או דבר שעלול לגרום נזק בהימלטו.
במה דברים אמורים! מדובר בכלל יציר הפסיקה שבמרוצת השנים הכה שורשים, והשמוש בו הולך וגובר, בעיקר בכל הקשור בתביעות המוגשות כנגד רשויות מקומיות, מוסדות וגופים שונים שאוחזים באמתחתם באופן בלעדי במלוא התעוד הרלבנטי למחלוקת שעומדת לבירור משפטי.
כן ראו האמור בע"א (מחוזי חי') 20746-03-19 עירית חדרה נ' שומרה חב' לביטוח בע"מ (פורסם בנבו, 05.05.2019) שבו נקבע כי : "בית משפט קמא ציין, כי גם אם אין מקום להעביר את נטל ההוכחה על הערייה, הרי בנסיבות העניין, כפי שתוארו על ידי הנהג והתקבלו על ידי בית משפט קמא, ונוכח כך שכל העובדות הנוגעות לאופן הטיפול במערכת הנקוז, מצויות בידי הערייה, יש להחיל עליה את "כלל הידיעה המיוחדת", המעביר אליה את נטל הבאת הראיות.
...
עוד טענה התובעת כי בחינת נסיבות הנידון דידן מעלה כי יש להחיל את הוראת סעיף 41 לפקודת הנזיקין בדבר העברת נטל הראיה לשכמי הנתבעים אשר בתורם נדרשים להוכיח כי לא ניתן לייחס להם כל התרשלות שיחובו בגינה, משום שמדובר ברכב חונה וברי כי לא הייתה לנהג הרכב החונה כל ידיעה על אודות הנסיבות שהביאו לקרות התאונה, כי התאונה נגרמה על ידי נכס שהיה בשליטת הנתבעים וכי הנסיבות מתיישבות יותר עם מסקנה כי הנתבעים לא נקטו זהירות סבירה.
סיכומם של דברים עם תום מסענו, מסקנתנו היא כי אין מקום לשפוט את תגובותיו של מר סולטן, נהג המשאית, לאחר פיצוץ הגלגל, במיוחד משלא הובאו לפני בית המשפט כל נתונים כי מעשיו או מחדליו לאחר התרחשות הפיצוץ חרגו באופן מובהק מתגובותיו של נהג סביר שנקלע למצב חירום שבו הוא מאבד שליטה על רכב.
עם זאת, ככל שהדברים אמורים בהוכחת מצב הצמיגים קודם התרחשות הפיצוץ, הווי אומר בחינת הנסיבות במבט צופה עבר, הרי נחה דעתי כי הנטל מוטל על הנתבעים להוכיח את מצב הצמיגים, וזאת בשל שורה של טעמים משפטיים שהובאו בהרחבה לעיל (סעיף 41 לפקודת הנזיקין, כלל "הידיעה המיוחדת", "הודאה והדחה", שיקולים שבמדיניות משפטית רצויה ועוד).
סבורני כי הנתבעים כשלו בהוכחת טענתם בדבר תקינות הצמיג קודם אירוע הפיצוץ, שעה שלא הביאו ראיות ולמצער ראיות מספיקות להוכחת טענתם זו. כן לא זימנו את קצין הבטיחות על מנת שיעיד על אודות נוהלי התחזוקה, הפיקוח והטיפול השוטפים במשאית בכלל ובצמיגים בפרט.

בהליך ערעור על בית דין למשמעת (עב"י) שהוגש בשנת 2019 בהמחוזי ירושלים נפסק כדקלמן:

בסיומו של הליך מורכב וארוך, כעולה מההחלטה, הורשע המערער, בהכרעת דין מפורטת מיום 20.12.2018 (להלן- הכרעת הדין), בעבירות של היתנהגות שאיננה הולמת את כבוד המיקצוע, עיסוק במקצוע באופן המעלה חשש לפגיעה ביחסי אמון ומהימנות והפרת חובת גילוי שלא בהסכמת הלקוח, לפי החוק והתקנות; ובמסגרתה, נדחו טענותיו לעניין פסלות חברת המותב, כאמור.
מינוי מומחה על ידי בית המשפט נעשה לא אחת בהחלטת שופט וללא בדיקה מוקדמת עם המומחה המוצע ובכפוף להודעתו בדבר מניעה אפשרת למינוי.
כך גם, סברה הועדה כי המערער לא הוכיח תחרות עסקית בינו לבין הגב' אשד ונקבע, בהיבט העובדתי, כי עצם פעולה של שני שמאים ותיקים באיזור תל אביב איננה יוצרת ביניהם תחרות וממילא, בהיבט המשפטי, טענותיו יורדות לשורש המינוי הסטאטוטורי של אנשי מיקצוע מן המיגזר הפרטי בועדות משמעת ואין זה המסלול הדיוני הראוי לדון בהן.
זאת, "...בשינויים המתחייבים מהבדלי המבנה, המעמד והסמכויות, בינן לבין ערכאות שיפוט מובהקות" (רע"ב 10349/08 מדינת ישראל נ' סמיר גנאמה (20.07.2009); ע"א 44/06 שקד נ' קצין התגמולים (11.9.2006)).
"...האובייקטיביות השיפוטית אינה רק זכותו של בעל-דין אלא גם חובתו של השופט, שהרי אין עליו מרותו של הדין. עצמאות השופט ואי תלותו באות לידי ביטוי איפוא לא רק בחובתו לפסוק על פי הדין אלא בעצמאות שיקול הדעת שלו גם מן הצדדים להליך" (ע"א 8743/04 משה בר-נר נ' אשר רוט עו"ד (20.12.2004)).
בעניינינו, לא עלה בידי המערער להצביע על עילת פסלות בהתאם לעילות הקבועות בסעיף 77א לחוק בתי המשפט וממילא לא הוכח במידה הדרושה חשש ממשי, אובייקטיבי, למשוא פנים מצד המותב בדין המשמעתי ואין די בחשש סובייקטיבי.
משכך, אין בידי המערער להיתלות בהחלטתו זו של בית המשפט המחוזי שנפסל וטענתו לביטול מינויה כמומחית מטעמים של תחרות עסקית עם המערער, דינה להדחות ואיני מוצא להכביר במילים.
...
זאת ועוד, יש לדחות את יתר טענות המערער מהטעמים המפורטים בהחלטת ועדת המשמעת ומוצא אני לחדד ולהעמיד דברים על דיוקם.
משכך, אין בידי המערער להיתלות בהחלטתו זו של בית המשפט המחוזי שנפסל וטענתו לביטול מינויה כמומחית מטעמים של תחרות עסקית עם המערער, דינה להידחות ואיני מוצא להכביר במילים.
אשר על כן, הערעור נדחה.

בהליך ערעור לפי חוק הנכים (ע"נ) שהוגש בשנת 2018 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

ובע"א (מחוזי חי') 3511/06 אלפסי נ' מדינת ישראל - קצין התגמולים (פורסם בנבו, 5.8.2008) נקבע: "אנו סבורים שהמחלוקת בסוגיה ספציפית זו היא למעשה מחלוקת משפטית, כשהמסקנה העולה מן הפסיקה הרלוואנטית היא שכאשר מתבצע ניתוח על ידי חייל בתקופת שרותו הצבאי, במסגרת הצבא, יש לראות בבצוע הניתוח, ובתוצאותיו, חלק בלתי נפרד מתנאי שרותו של החייל, ובילבד שקיים קשר סיבתי בין ביצוע הניתוח לבין הפגימה ממנה סובל החייל". השאלה אם ההלכה היא כפי שקבע בית המשפט המחוזי בעיניין מלמד, ומה טיבה של הקביעה בעיניין שוקרון לפיה במקרה השני אין מיתקיים בהכרח קשר סיבתי נדונה אף בע"ו (מחוזי ת"א) 34668-12-12 צ.ד. נ' קצין התגמולים (פורסם בנבו, 1.10.2013) (להלן: עניין צ.ד.).
עם זאת, ההלכה היא שמערער יכול להוכיח את הקשר הסיבתי אף שלא באמצעות אסכולה רפואית (רע"א 8783/96 מאיר נ' קצין התגמולים, פ"ד נז(1) 931 (2003); רע"א 2071/11 קופרמן נ' קצין התגמולים (3.9.2013)).
בשעה 17:00 הוא הגיע לחדר מיון בבית החולים רמב"ם, שם נבדק על-ידי האורתופד ד"ר עידו שטהל, אשר אבחן בצלום "שבר ראש רדיוס מייסון 1" (שבר במרפק - א"ג), וציין כי במרפק ימין קיימת נפיחות באספקט אחורי רדיאלי ורגישות מקומית למגע, וכי אין רגישות מעל שורש כף היד, אולם קיימת הגבלה בהנעת שורש כף היד והאצבעות בשל כאב מוקרן.
מהי מחלת CRPS ומהם הגורמים לה ? נקדים ונדגיש כי אנו דנים במחלת CRPS על-פי הראיות שהובאו על-ידי בעלי הדין בעירעור שבפנינו, לרבות חוות הדעת של המומחים דכאן, ואין אנו נסמכים על חומר ראייתי אחר, לרבות חוות דעת של מומחים רפואיים אחרים בתיקים אחרים בהם דנו במחלה זו. בחוות דעת ליובושביץ 1 הוסבר כי CRPS הנה תיסמונת כאב שמופיעה בגפיים, ומאופיינת בכאב חריג בעוצמתו וללא פרופורציה ביחס לפגיעה שגרמה לו. היא קשורה להפרת האיזון של מערכת העצבים האוטונומית , אולם המקור והמנגנון של הפרת האיזון ובקרת המערכת אינו ידוע.
...
בכתב התשובה טען המשיב כי יש להעדיף את מסקנות המומחה מטעמו על פני אלו של המומחה מטעם המערער, ולפיכך יש לדחות את הערעור.
המסקנה והתוצאה התשובות בחיוב לשתי שאלות המשנה האחרונות שהצגנו לעיל מהוות אף מענה לשאלה העיקרית שהצבנו בפסקה 9 לעיל.
מאחר והוכח הקשר הסיבתי, על שני חלקיו, אנו מקבלים את הערעור ומורים על ביטול החלטת המשיב מיום 9.11.2015.
כמו-כן אנו מחייבים את המשיב לשלם למערער שכר טרחת עורך-דין בסך כולל של 7,000 ₪ ואת שכר הטרחה שהוא שילם למומחה מטעמו, ועל כל אלה הפרשי הצמדה למדד וריבית כחוק החל מהיום.

בהליך תביעה קטנה (ת"ק) שהוגש בשנת 2021 בשלום רחובות נפסק כדקלמן:

הפירסום – מהוה לשון הרע לטענת התובעים מסרה התובעת במהלך הדיון מיום 4.11.20 את הדברים הבאים: "אני הגשתי תביעה נגד גב' פרנקל ובעלה בגין עדות שקר בבימ"ש והצגת מסמכים כוזבים והערעור צריך להתקיים בבימ"ש המחוזי". הנתבעת אינה חולקת על עצם הפירסום, ולטענתה אמרה את הדברים הבאים: "אדוני שאל אותי מה אנחנו עושים פה ואני עניתי שהגעתי לדיון של חברתי שירן גולן.... אמרתי שאני נימצאת משום שאני מנהלת גם הליך משפטי עם הזוג, אמרתי שאנחנו מגישים ערעור בעקבות מסמכים שיקריים שהוגשו בבית משפט השלום" (ש' 6-11, עמ' 3 לפר').
זאת ועוד, במהלך הדיון הוסיפו התובעים וטענו כי בהודעת העירעור: "אין מילה אחת ולא חצי מילה על כך ששיקרנו בבית משפט השלום אם זאת הייתה טענה מרכזית הדברים היו צריכים להיכתב על ידי בא כוחו במחוזי. אין אפילו מילה אחת ברמיזה על מתן עדות שקר..." (ש' 2-31, עמ' 1 לפר').
לגופו של עניין, ולאחר שביום 27.4.21 קבלתי מסמכים אלה לידיי, היה באפשרותי להדרש לשאלה שלפתחנו, אליה אדרש כעת – האם הועלתה הטענה בגין מסמכים כוזבים בהליך העירעור? לבית המשפט המחוזי הוגשה הודעת ערעור, במסגרתה נטען כדלקמן: "יובהר כי, כפי שהסתבר למערער, הנכס החלופי הוא נכס גדול בהרבה מהנכס נשוא ההפרה, מה שאיפשר למשיבים (וכן עשו בפועל!!!) להשכיר את הנכס בשכירות משנה ולייצר רווח משמעותי מהסיטואציה. הינה כי כן, נראה כי לא זו בלבד שלא נגרם למשיבים חיסרון כיס או נזק אשר לא הוכח ואף לא נטען (כאמור), אלא מאי ותוצאת ההפרה הובילה את התובעים ליתרה חיובית. כך לדוגמא, המשיבים הטעו את בית המשפט והציגו לפניו הסכם שכירות אשר נחתם עבור נכס בן 8 חדרים כאשר בפועל מדובר בנכס בעל 11 חדרים, דבר אשר המערער לא התעמק על כך ונתן חשיבות לכך כי המשיבים כלל לא ציינו זאת לאורך כל הדרך." (ההדגשות במקור – י.פ.) הינה כי כן, אלון טען בכתב העירעור כי "המשיבים הטעו" את בית המשפט כאשר הציגו הסכם שכירות המציג מספר חדרים שונה מזה שקיים בפועל.
טענה לפיה אדם (ובעיקר מי שמציגים עצמם כאשת עסקים מוצלחת וקצין מישטרה מוערך), הציג לבית משפט מסמכים כוזבים וכי בשל כך מיתנהל כנגדם הליך משפטי, עשויה בהחלט לתרום ליכולתם של השומעים בגיבוש עמדה באשר לשירותים המוצעים על ידם.
כמו כן, במסגרת הדיון ותגובה נוספת שהוגשה ע"י התובעים לאחר הדיון בתובענה, טענו התובעים כי אזכור ההסדר החסוי של התובעים עם אדם בשם ערן סיטון הביא לפגיעה בפרטיותם וכך גם מסירת פרטים אישיים על ידי הנתבעת לידי צדדי ג', כגון מידע בדבר העדר נכסים לתובעים, ובכלל זה רכב ובית שכורים.
במובן זה, ניתן לראות בהן כפעולות גלויות (לעומת חקירה סמויה) ולגיטימיות של חוקר פרטי (ור' בעיניין זה רע"א 2558/16 פלונית נ' קצין התגמולים משרד הבטחון (פורסם בנבו, 5.11.17); ת"א (י-ם) 2778-04-11‏ ‏א.ב נ' ע.נ (פורסם בנבו, 15.2.16; להלן: "א.ב נ' ע.נ").
כך נפסק בת"א (מחוזי ת"א) 18029-02-11 אור-סיטי נדל"ן בע"מ ואח' נ' טבקמן ואח' ע"י כב' הש' יהודית שבח (פורסם ב"נבו", 2011): "אכן, ככלל, יש למגר מן השורש תביעות בלתי כנות, ואין לאפשר לתביעות שהופכות את בית המשפט לכלי משחק אסטרטגי, לחצות את סף ההיכל ולבוא בשעריו...." מכל מקום, גם ללא הצורך להכריע בסוגיית הטענה לתביעת השתקה, ברי כי לנתבעת עומדות ההגנות האמורות מכוח חוק לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות.
...
משכך, אין לי אלא לדחות את טענות הנתבעת בעניין זה. סוף דבר התביעה נדחית.
למען הסר ספק, גם טענות הנתבעת בדבר הנזקים שנגרמו לה ושלא הוכחו, נדחות בזאת.
בנסיבות העניין, ובשים לב להליכים שלעניין, ובכלל זה, לבקשות שהוגשו, לאורך ההליך ולהחלטותיי בתיק, אני מורה לתובעים לשאת בהוצאות הנתבעת בסך של 1,500 ₪.

בהליך ערעור לפי חוק הנכים (ע"נ) שהוגש בשנת 2021 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

בתי הדין המינהליים שליד בית משפט השלום בחיפה ועדות העירעור מכוח חוק הנכים (תגמולים ושקום) ע"נ 65697-06-15 איסור פירסום תיק חצוני: בפני כבוד השופט אפרים צ'יזיק – יו"ר הועדה דר' אלכס קורת – חבר הועדה פרופ' ולטר מרקביץ – חבר הועדה מערער בונדריקוב איליה ע"י ב"כ עוה"ד שחר המאירי ואח' משיב קצין התגמולים-משרד הבטחון-אגף השקום ע"י ב"כ עוה"ד מירה וולף פסק דין
בתאריך 4.7.2010 נבדק המערער על ידי רופא צבאי (דר' עופר גונן) אשר אבחן במהלך הבדיקה כי המערער סובל מלכידה אולנארית בינונית במרפק יד ימין, עם מוגבלות בסוף טווח התנועה של שורש כף יד זו. כמו כן, נמצא במהלך הבדיקה כי כח האחיזה והלפיתה והצביטה (PINCH) הנם תקינים.
הפן המשפטי (עובדתי-רפואי) : שני המומחים שבו וציינו במהלך חקירתם בבית המשפט כי מחלת הקיינבוק הנה מחלה אידיופטית אשר מתפרצת על רקע גורמי סיכון בלתי ידועים ובמועד בלתי ידוע (ראה : עדות דר' ליובושיץ בעמוד 15 שורות 1-6 לפרוטוקול ; עדות פרופ' שטהל בעמוד 8 שורות 9-17 ובעמוד 9 שורות 6-7 לפרוטוקול).
ככל שהוכחה אותה תשתית עובדתית הרי שבפן הרפואי יש לבחון את הקשר הסיבתי ואת מנגנון הפגיעה (ראה : ע"ו (מחוזי חיפה) 52931-05-19 פלוני נ' משרד הבטחון – קצין התגמולים מיום 30.10.2019) ; עב"ל (בית הדין הארצי לעבודה) 57714-11-12 המוסד לביטוח לאומי נ' אסתר נוח מיום 22.12.14 ; עב"ל 313/97 המוסד לביטוח לאומי נגד אשר יניב מיום 2/11/99).
עם זאת, בפסיקה מחייבת אשר ניתנה על ידי ביהמ"ש העליון לאחר הגשתם של הסיכומים מטעם הצדדים נקבע כי בכל אותם מקרים שבהם אין מדובר בהתפרצותה מובהקת של מחלה קונסטיטוציונלית מובהקת, דהיינו מחלה חבויה אשר יכולה להתפרץ בגופו של החייל בזמנים שונים ושלא על רקע של ארוע או מצב אובייקטיבים הכרוכים בשירות הצבאי ואשר גרמו לפריצת המחלה, הרי שעדיין ניתן להכיר בקש"ס שבין השרות הצבאי לבין התפרצות המחלה (ראה : רע"א 2652/19 פלוני נ' קצין התגמולים מיום 11.1.2021).
...
באשר לטענה ולפיה מדובר במחלה קונסטיטוציונלית הרי שגם דינה של טענה זו להידחות בענייננו, משום שעל פי קביעותיהם של המומחים הרפואיים מדובר במחלה אשר נסיבות התפרצותה אינן ידועות, ולכן, בהיעדר אירוע מובהק לא ניתן לקבוע באופן מובהק האם המחלה התפרצה על רקע של מחלה חבויה טרם הגיוס לצה"ל אשר התפרצה עקב האימונים השנתיים שבהם השתתף ו/או עקב נהיגה בכלי רכב צבאיים, דהיינו, בהתאם לסוג המקרים הראשון אשר נקבע בפסיקת בית המשפט העליון ולפיו אירוע או רצף אירועים במסגרת קרב או סדרת אימונים או במקום רווי מתח מהווים גורמים ישיר להתפרצות מחלה חבויה אשר קיננה בגופו של החייל טרם גיוסו לשירות הביטחון (ראה : רע"א 4949/18 פלוני נ' משרד הביטחון מיום 12.5.2020).
אשר על כן, אנו סבורים כי במקרה זה עלה בידי המערער להוכיח ברמה של מתקבל מאוד על הדעת שמצבו הרפואי הינו תולדה של שילוב בין היחלשותה הטבעית של העצם בשל אי אספקת דם, אשר החלה להתפרץ במועד בלתי ידוע, לבין המאמצים הפיזיים אשר מטבע הדברים נדרשים בעת השתתפות באימוני חי"ר, באימוני ירי ובשימוש קבוע ויומי מתמשך בכף היד לצורך נהיגה בכלי רכב.
סוף דבר : הערעור מתקבל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו