פסיקה הצהרתית על בעלות במיטלטלין: עקרונות משפטיים

התביעה החלה כתביעה לפסק דין הצהרתי בו מבקשת התובעת להצהיר כי כל רשימת המטלטלין הנמצאים במשרדיה, לרבות המטלטלין המפורטים בנספחים לבקשת המרצת הפתיחה, אינם ניתנים לעיקול והנם בבעלותה הבלעדית והיחידה, וכי אין לאף אחד מהנתבעים כל חלק בהם.

התובעת טוענת, כי על פי החקיקה והפסיקה, על הנתבעים לעמוד בנטל הראייה להוכחת בקשתם ל"הרמת מסך", כאשר עליהם להוכיח נסיבות מיוחדות וקיצוניות ו/או הוכחת תרמית או מטרה בלתי חוקית, המצדיקות בקשתם זו. התובעת מדגישה, כי אין לה שום זיקה כלשהיא לנתבעים ו/או חובותיה של הנתבעת הפורמלית, ואין זה המקום בתביעה זו, במהותה ובעיקרה, בסכומה ובמיטלטלין המצויינים, להחלטת בית המשפט להורות על הרמת מסך, לבקשת הנתבעים.

לטענתה, במסגרת ההונאה שביצעה הנתבעת הפורמלית כלפי ספקיה ונושיה, הוגשה תביעה זו, לפיה התובעת היא הבעלים של הזכויות, הרכוש והמטלטלין שהוברחו בתרמית מהנתבעת הפורמלית, אשר לכאורה "נרכשו" מהנתבעת הפורמלית, כאשר התובעת הוקמה ביום 29.1.18, תחת הנתבעת הפורמלית לצורך התחמקותה מחובותיה, על ידי הקמת אישיות משפטית חדשה.

אלא מה- שלנתבעת הפורמלית קיימים חובות כלפי הנתבעות שטענו לעיל, דבר שהובהר על ידי המסמכים שהוצגו בפניי, ומתנהלים נגדה הליכים משפטיים שונים, לרבות הליכי הוצל"פ, אשר מצדיקים במצב דברים זה סטייה מעיקרון האישיות המשפטית הנפרדת ו"הרמת מסך" ההיתאגדות בין החברות.

...

לעניין בקשת תממ להורות על מחיקת טענות מסיכומי התובעת- לאור התוצאה אליה הגעתי אינני נדרש לדון בבקשה זו. לאור כל האמור לעיל, אני מורה על דחיית התביעה.

החלטתי להימנע מפסיקת הוצאות גבוהה ואסתפק בפסיקת הוצאות מידתית.

התובעת תשלם לכל אחד מהנתבעות המתנגדות הוצאות בסך של 1,500 ₪ + מע"מ. סכומים אלה ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

]השופט נ' סולברג: מחלוקת משפטית עקרונית בשאלת סמכות השיפוט העניינית לידון בתביעות בדבר "שימוש במקרקעין": אם לבית משפט השלום, אם לבית המשפט המחוזי, תוך הבחנה בין תביעה שעניינה בשמירה על גוף הנכס, לבין תביעה שאין עִמה שמירה על גוף הנכס.

מהי הילכת שמש? אפרים שמש פנה בשנת 1958 לבית המשפט המחוזי בעתירה למתן פסק דין הצהרתי על זכותו לקבלת מים מאת "מיפעל המים" כפר סבא, אגודה חקלאית שיתופית בע"מ. שמש ביקש לקבוע כי האגודה אינה רשאית לגבות ממנו כסף עבור "זכות לקבלת מים", וכי מחלוקת בעיניין התשלום אינה עילה להפסיק את הספקת המים.

נפסק כי המונח "שימוש במים" באותה תביעה, אינו מדויק, מכיוון שהתובע לא ביקש רק "להשתמש" במים על-מנת להחזירם לאגודה, "אלא הוא תובע זכות לצרוך את המים... מים שסופקו לצרכן עוברים לבעלותו של זה, והצרכן רשאי לעשות בהם ככל העולה על רוחו; אין זכותו מוגבלת לשימוש בלבד, ואין היא מסוייגת בהתחייבות להחזרת הגוף" (שם).

ההסדר שקבע המחוקק בחוק בתי המשפט, לגבי חלוקת הסמכויות בין בית משפט השלום לבין המשפט המחוזי, הנו כדלקמן: על פי סעיף 51(א)(3) לחוק בתי המשפט, מוסמך בית משפט השלום לידון בתובענות "בדבר חזקה או שימוש במקרקעין או בדבר חלוקתם או חלוקת השמוש בהם, לרבות תביעות הכרוכות בהן שענינן חזקה או שימוש במיטלטלין...". אולם, אין הוא מוסמך לידון, על פי הסיפה של אותו סעיף, "בתביעות בדבר חכירה לדורות ובתביעות אחרות הנוגעות למקרקעין". הסמכות לידון בהליכים אחרונים אלה (למשל, בתביעת בעלות), מוקנית לבית המשפט המחוזי, מכוח סמכותו השיורית (סעיף 40(1) לחוק בתי המשפט).

סעיף 20(ב) לחוק-יסוד: השפיטה מורה אותנו כי: "הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון." כלל התקדים המחייב, הקבוע בסעיף 20(ב) לחוק-יסוד: השפיטה, הוא אחד מעקרונות היסוד של שיטת המשפט הישראלית (ראו שמעון שטרית על השפיטה 242 (2004)).

...

במקרה הנוכחי, כאמור, הגעתי למסקנה כי היתרון הטמון בביטול הלכת שמש, עולה במובהק על היתרון הטמון בשמירה על יציבות הדין הקיים.

סיכומו של דבר: אכן יש טעם בעמדת חברי כי ביטולה של הלכת שמש מוצדק בהתחשב בחוסר הוודאות והבלבול השוררים כיום, בעת שנבחנת שאלת הסמכות העניינית לדון בתובענות בדבר חזקה או שימוש במקרקעין.

כחבריי, אף אני סבור כי הרציונל שעמד בבסיס חלוקת הסמכויות שנקבעה בהלכת שמש התאים לעת שבה היא נפסקה.

המבקשת, גם לאור הערות נציג המשיבה לבעליה דורון, פנתה ביום 22.03.22 בהליך משפטי ת"א 47092-03-22 כנגד המשיב 2, במסגרתו עתרה לקבלת סעד הצהרתי של ביטול הסכם המכר שנכרת בינה לבין המשיב 2, קביעת הבעלות והזכויות ברכב, וכן בקשה להשבת הרכב והצהרה על בעלותו, תוך חיובו בתשלום פיצוי כספי כעולה מהסכם המכר.

ומכיוון שרכב הנו מיטלטלין, בעת חתימת חוזה המכירה ומסירת הרכב, הושלמה העסקה.

רישום בעלות ברכב הוגדר על פי הפסיקה דקלראטיבי.

  מעצם טיבו פוגע הליך החילוט הפלילי בזכות הקניין, שזכתה להגנה חוקתית בחוק יסוד: כבוד האדם וחרותו, ועל כן יש צורך בהתחשבות באינטרסים אחרים, בכללם, הגנה על זכויותיהם של מי שאין להם יד ורגל בעבירות, נידרש לערוך איזון ראוי ולפעול על פי עיקרון המידתיות המקובל (ראו: ע"פ 4496/04 מחג'נה נ' מדינת ישראל, [פורסם בנבו] פסקה 6 (11.9.2005); ע"פ 80/19 אהוד מאיר שאיבות בע"מ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (11.08.19); רע"פ 4526/18 אלוביץ נ' מדינת ישראל [פורסם בנבו] (5.08.18)).

...

לאחר שבחנתי את הטענות וחומרי החקירה שהונחו בפניי הגעתי לכלל מסקנה כי חרף האמור לא ניתן להורות על שחרור הרכב התפוס.

אציין כי התלבטתי לא מעט, באשר לטענת המבקשת כי מרגע שהתקבל פסק הדין האזרחי, לא ניתן להמשיך ולהחזיק בתפוסים, ואולם סבורני כי קבלת טענות המבקשת, תוביל לתוצאה ממנה הזהיר בית המשפט העליון בענין סיטבון - הברחת נכסים.

בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, אעיר שהיה ראוי ונכון כי המשיבה במסגרת הבקשה להארכת תפוסים או במועד שנודע לה על מתן פסק הדין האזרחי, לפי המוקדם, תיידע את בית המשפט בעובדות אלה שהיה בהם כדי להציג תמונה מלאה לבית המשפט ולייעל את ההליכים בתיק זה. סוף דבר אני דוחה את בקשת המבקשת להשבת הרכב לידה ומורה על הארכת החזקת התפוס על ידי המדינה בבקשה נשוא תיק ה"ת 16660-05-22 ב- 180 ימים החל מיום 16.05.22.

היות ואין במסמכים ובתצהיר המאוחר לפגוע במשיבה אלא לעזור בחקר האמת, ומשום שהמשיבה לא ביקשה לחקור את זוננברג על התצהיר המאוחר, ולאור מגמת הפסיקה להקל בעיניין קבילות הראיות וליתן דגש לעניין המשקל הראיתי, אני מקבל את המסמכים המאוחרים, שכן יכול שיש בהם לסייע לחקר האמת ואיני רואה בעובדה כי הוגשו במועד שהוגשו התנהגות שאינה בתום לב. אתייחס למשקלם הראייתי בהמשך.

המשיבה טוענת מנגד, כי המבקשת והחייבת אחת הן (בעלות ישות משפטית זהה) ועל כן המיטלטלין שייכים לחייבת ולמשיבה הזכות לעקלם.

את התשובה לשאלה מדוע לא צורף תצהיר של מי מהנוגעים לעניין העברת הזכויות במבקשת לרייכמן, ניתן למצוא בהסכם בין הצדדים מיום 17.03.04, (להלן: "הסכם עקרונות ראשון") ממנו למדים אנו כי הזכויות במבקשת כלל לא הועברו לרייכמן וכך נוסחו הדברים במקור: "הואיל: ורובל הנם הבעלים הבלעדיים בחברת קלאב האשה בע"מ והואיל: והחברה הנ"ל נקלעה לקשיים כלכליים והואיל: והוסכם בין הצדדים כי רייכמן יכנסו להשקעה בחברה עפ"י העקרונות המפורטים להלן כנגד קבלת 50% ממניות החברה.

(ד) פסק דין בתובענה לעניין הבעלות במיטלטלין האמורים, אין בו כדי לבטל מכירתם בהוצאה לפועל לאחר שבוצעה, או לפגוע בזכויות הקונה שרכש אותם מיטלטלין בתום-לב." היות וסעיף 28 לחוק, אינו עוסק בהרמת מסך ההתאגדות אלא קובע חזקה שבדין לגבי מיטלטלין אשר עוקלו ומשקבע ראש ההוצאה לפועל את חזקת הבעלות ניתן לסותרה באמצעות סעד הצהרתי, ומכאן הדיון שלפנינו למתן הצהרה על בעלות במיטלטלין על יסוד החזקות המצויות בסעיף 28 לחוק. לכאורה העיקול נעשה שלא בחצרי החייבת, שאז נטל ההוכחה רובץ לפתחה של המשיבה שעמדה בנטל ההוכחה כי המיטלטלין שעוקלו שייכים לחייבת.

...

מסקנתי היא איפוא, כי החברה החייבת והמבקשת הן חברות "קשורות". יש להרים את המסך ביניהן ולראותן כישות כלכלית עסקית אחת ולפיכך, אני קובע כי המשיבה עמדה בנטל להוכיח כי הבעלות במיטלטלין המעוקלים היא של החייבת.

לאור האמור לעיל אני דוחה את התביעה לסעד הצהרתי.

אני מחייב את המבקשת בהוצאות המשיבה וכן בשכ"ט עו"ד בסך 5,000 ש"ח בתוספת מע"מ. הסכומים ישאו הפרישי הצמדה וריבית כדין מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

הבקשה שלפניי עניינה מתן צו הצהרתי לפיו המיטלטלין המצויים בחנות אשר באזור התעשייה החדש פולג בנתניה שייכים למבקשת ("החנות בפולג").

לטענתה, סעיף 8 לחוק המיטלטלין, תשל"א-1971, סעיפים 15-17 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969 וסעיף 28(ב) לחוק ההוצאה לפועל, התשכ"ז-1967 קובעים כי המחזיק במיטלטלין ובעל השליטה בהם הוא גם הבעלים.

לטענת המשיבה מקום בו נוצל עקרון האישיות המשפטית הנפרדת למטרת תרמית על בית המשפט להתעלם ממסך ההתאגדות ולהרימו גם בשלב גביית חוב פסוק במסגרת הליכי הוצל"פ. דיון בטרם אכנס לדיון לגופו של עניין,המבקשת טוענת טענה מקדמית לפיה טענות המשיבה הן בגדר הרמת מסך שלא ניתן לדון בה במסגרת המרצת פתיחה.

לעניין זה יפים הדברים הבאים מפי כבוד השופט ע' אזר: "הנה כי כן, ניתן לראות, כי הפסיקה הביעה עמדה עקבית אשר עוברת כחוט השני לאורך השנים ומצאה את ביטוייה האחרון בפסה"ד בעניין קוטלר, לפיה מושם הדגש על בחינת הפרשה העובדתית ואפשרות קיפוח הצדדים כאשר נבחנה העברת תובענה על דרך המרצת פתיחה לתובענה רגילה ולא על השאלה המשפטית". לפיכך, בהסתמך על כל האמור ובהתבסס על העובדה שהצדדים פרשו את היריעה העובדתית בתצהיריהם תוך ויתור רצוני על חקירות נגדיות ומקום שיריעה זו הובררה כבלתי סבוכה וכן בהתבסס על כך שהצדדים פרשו בהרחבה וללא הגבלה את טענותיהם המשפטיות בסיכומיהם תוך הפנייה לחקיקה, לפסיקה ולספרות המשפטית-איני מוצא סיבה שלא לידון בשאלת הרמת המסך במסגרת הליך זה."(ה"פ (תל-אביב-יפו) 176416/95-ב.ב. ממור נ' בנימין משה.תק-של 96(3), 2186,עמ' 2189 (1996)).

...

אינני מקבלת את טענת המבקשת, הרמת מסך נידונה מכבר במסגרת הליך של המרצת פתיחה ואין לטענה על מה להיסמך.

אין בידי לקבלת את טענת המבקשת מן הטעמים כמפורט להלן: המבקשת מנסה להמעיט ממשקל עדותה של החוקרת אשר מצאה כי עובדי המבקשת נותנים מענה טלפוני המעיד על הקשר של המבקשת לחייבת.

ממכלול הראיות אני מגיעה למסקנה שהמבקשת למעשה ממשיכה את פעילותה של החייבת תוך שימוש במיטלטלין שהיו שייכים לחייבת ואשר עדיין נושאים את שמה ואף ממשיכה את הקשר עם לקוחותיה של החייבת.

סוף דבר לאור האמור לעיל אני דוחה את הבקשה ומשאירה למעשה את החלטתה של יו"ר ההוצאה לפועל על כנה בהתייחס לפעולות הגבייה והעיקולים שהוטלו על המיטלטלין נשוא בקשה זו. ניתן היום, י"א אלול תשס"ט, 31/08/2009, בהיעדר הצדדים.