פסיקה בעניין עונש המינימום על נהיגה תחת השפעת אלכוהול

מדיניות הענישה עבירה של נהיגה בשיכרות בעפת (ב"ש) 25588-05-13 דניס דובקוב נ' מדינת ישראל (17.6.13) ציין בית המשפט לעניין מיתחם הענישה בעבירה של נהיגה בשיכרות: "מיתחם העונש ההולם לעבירות שיכרות מתחיל מטבע הדברים ברף של 24 חודשי פסילה, נוכח היות זה עונש המינימום על פי הפקודה. המיתחם נע בין 24 - 36 חודשים לעבירת שיכרות בודדת כאשר היסוד העקרי בקביעת המיתחם, הוא כמות האלכוהול. מדובר בכמות אלכוהול גבוהה באופן יוצא דופן. גם עונש של מאסר, אינו חריגה מהמתחם. מיתחם עונש המאסר בגין עבירה של נהיגה בשיכרות נע בין עונש של מאסר על תנאי, ולעיתים אף ללא מאסר מותנה, לבין עונשי מאסר חמורים של שנה ויותר." בפ"ל 11680-08-16 מדינת ישראל נ' ויטלי פוגוסוב (18.12.17) – בהרשעה בשני אישומים של נהיגה תחת השפעת סמים (קאנביס), בסמיכות זמנים של כ-4 חודשים, כשלחובת הנאשם 15 הרשעות קודמות, ועבר פלילי מהשנים 2009-2010, גזר בית המשפט 4 חודשי מאסר, לנשיאה בעבודות שירות, פסילה לתקופה בת 32 חודשים, פסילה מותנית בת 8 חודשים, מאסר מותנה של 7 חודשים, וקנס בסך 1,200 ₪.

מהפסיקה האמורה עולה שמיתחם הענישה בעבירה של נהיגה בפסילה, יכול לנוע ממאסר מותנה, בנסיבות מקילות, שכוללות נהיגה בפסילה בפעם הראשונה, ועבר תעבורתי שאינו מכביד, או סכויי שקום ברורים, ועד שנת מאסר, במקרה שמדובר בעבירה חוזרת ונשנית או עבר תעבורתי מכביד.

בעניינינו, לנאשם יוחסו עבירות של נהיגת רכב בהיותו שיכור, נהיגה בשיכרות (סמים), נהיגה בפסילה, שמקורה בפסילה מנהלית, נהיגה תחת השפעת אלכוהול, נהיגה ללא תעודת ביטוח, ועבירות שנעברו במסגרת תאונת דרכים בה היה מעורב הנאשם, נהיגה רשלנית, היתנהגות הגורמת נזק, מהירות בלתי סבירה, סטיה מנתיב נסיעה (נסיבות מחמירות).

...

הנאשם שם הורשע, בין היתר, בנהיגה פסילה, כשמאסר מותנה תלוי ועומד נגדו ובית המשפט ציין: "נאשם אשר חוזר ומבצע עבירות קשות, אך מבקש לשנות מדרכיו, לעלות על דרך הישר, ומבטא רצון כן ואמיתי אשר מתבטא לא רק בהבל פיו, אלא נתמך בראיות מוחשיות, בחוות דעת טיפוליות מקצועיות, נאשם כזה, מן הראוי לסטות מהעונש שראוי למדוד לו, ולבכר תחת זאת, ענישה שיהיה בה דגש על היבטים שיקומיים. אין ספק, אם יצליח שיקומו של העבריין במקרה כזה, יטיב הדבר עם החברה כולה. לכן, במקרה המתאים, יעדיף ביהמ"ש להקל בעונשו של העבריין כדי לאפשר לו להתמיד בדרך הישר, מתוך ראיית טובת הציבור." לאחר ששקלתי טיעוני הצדדים, בחנתי את עברו של הנאשם, ועיינתי בתסקיר המבחן, אני סבורה שבמקרה שלפני, נוכח רצונו הכן של הנאשם לשקם את חייו, שנתמך בתסקיר המבחן, אין מקום למצות עם הנאשם את הדין, ולשולחו למאסר מאחורי סורג ובריח.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 7 חודשי מאסר בפועל, תוך הפעלת המאסר המותנה, בן 7 חודשים, שנגזר על הנאשם בתיק 5313-05-12, מיום 31.1.13, לריצוי באופן חופף.

אני דנה את הנאשם ל- 3 חודשים מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רשיון נהיגה תקף או נהיגה בשכרות, או נהיגה בשכרות (סרוב) או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים/סמים.

בפס"ד טייב נסקרה הפסיקה המנחה בנוגע לרף התחתון של מיתחם ענישה בעבירה של נהיגה בלתי מורשית.

[כך למשל בעפ"ת (ת"א) 33735-04-14 מקאווה נ' מדינת ישראל, מיום 1.5.14, קבע כב' השופט רענן בן יוסף כי שגה בית משפט קמא שקבע כי הרף המינימלי לענישה על נהיגה בלתי מורשית הגם שזו עבירה ראשונה מסוגה הנו מאסר בפועל והפחית העונש.

אני מצוה על מאסרו של הנאשם למשך 6 חודשים, וזאת על תנאי למשך שלוש שנים, אם יעבור על הוראות סעיף 67 ו/או 10(א) לפקודת התעבורה תשכ"א-1961, שעניינם נהיגה בפסילת רישיון או נהיגה ללא רישיון נהיגה בתוקף (למעט רישיון נהיגה שפקע מסוג בררת משפט ), נהיגה בשיכרות או נהיגה תחת השפעת אלכוהול.

...

בעפ"ת (י-ם) 60151-01-12 עמיחי נ' מדינת ישראל, מיום 29.3.12, שאוזכר על-ידי המאשימה, נדחה ערעורו של נאשם שהורשע בעבירות של נהיגה בשכרות ובשתי עבירות של נהיגה ללא רישיון מעולם .

עם זאת, טענת התביעה לפיה מאסר בפועל הוא הרף התחתון של מתחם העונש ההולם בעבירות אלה, אינה מקובלת עלי ואף אינה עולה מהפסיקה הנוהגת.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,000 ₪, אשר ישולם ב-5 תשלומים חודשיים, החל מיום 3.4.2018 פסילה מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 30 חודשים.

הפניתה לפסיקה תומכת בעיניין, שכאשר אדם מסרב לבדיקה, מתייחסים אליו בחומרה יתרה ומייחסים לו שיכרות גבוהה, כיוון שאין הכמות ידועה.

ת"פ (י-ם) 630/07 מדינת ישראל נ' עידן: דבריו של הש' טננבוים: "השאלה שלפנינו היא מהו גזר הדין היאות למי שמסרב להבדק. כידוע, עונש המינימום על נהיגה בשיכרות הוא שנתיים פסילת רישיון. אולם זהו עונש המינימום וניתן גם להטיל עונש גבוה יותר. בדרך כלל מוטל גם עונש גבוה יותר במקרה של שיכרות כבדה, אולם מה יהיה העונש במקרה של סרוב להבדק?" והתשובה היא כי במקרה כזה מן הראוי להטיל עונש חמור יותר משתי סיבות מיצטברות ומשלימות.

מבית המשפט העליון יצאה ההלכה להחמיר עם הנוהגים בשיכרות בשל הסיכון הרב הנובע מעבירה זו, כך למשל רע"פ 25/04 - אליעזר סוויסה נ' מדינת ישראל, תק-על 2004(1), 719 , 720 קבע כב' השופט י' טירקל: "נהיגה תחת השפעת אלכוהול מסכנת את חיי הציבור ומעידה על היתנהגות רשלנית וקלת דעת. .... בית משפט זה חזר וקבע, כי "בתי המשפט מצווים להרים תרומתם למלחמה בקטל בדרכים ובתופעת הנהיגה בשיכרות ההולכת ומתפשטת בקרבנו, ולעשות כל שניתן כדי להרתיע בעונשים חמורים, נהגים המסכנים חיי אדם בכבישי הארץ . " וכן קבע כב' השופט י. קדמי בע"פ 5002/94 - ירמיהו בן איסק נ' מדינת ישראל, פ"ד מט(4), 151 , 165-166: "תופעת השכרות הולכת ומתרחבת לאחרונה ולנוכח עומס התנועה בכבישים - על רקע המספר הגדל והולך של כלי הרכב - שומה על בתי המשפט לתרום את חלקם במאבק הלאומי נגד הקטל בדרכים, על ידי הטלת עונשים משמעותיים על אלה המרהיבים עוז להסיע כלי רכב ברשות הרבים כאשר שכרות מכרסמת ביכולתם לשלוט בהם." מיתחם העונש ההולם: המחוקק אף הוא נוקט בגישה מחמירה כלפי הנוהגים בשיכרות וקבע בסעיף 39 א' לפקודת התעבורה [נוסח מעודכן], התשכ"א – 1961, עונש פסילה מינימלי של שנתיים ימים.

פסיקה שהגישה המאשימה: במסגרת רע"פ 6439/06 קריטי נגד מדינת ישראל, [פורסם בנבו] תק-על (2006) 807: "נהיגה במצב של שיכרות מסכנת את חייהם של הנוהגים בכביש והיא מהוה גורם מרכזי למספרן הרב של תאונות הדרכים. על כן, יש לנקוט במדיניות ענישה מרתיעה ולהעניש בחומרה נהגים הנתפסים כאשר הם נוהגים בשיכרות". רע"פ 5613/09 אסרף נ' מדינת ישראל ו עפ"ת 38509/10/19 מדינת ישראל נ' ברדאן: בשני המקרים צויין כי נידרשות נסיבות יוצאת דופן וחריגות, כדי לסטות מענישה מינימלית.

...

בסוף דבריו מבקש ב"כ הנאשם כי בית המשפט יסתפק בענישה שלא תעלה על פסילה של שנה וכן ענישה הצופה פני עתיד.

העונש הראוי בתוך המתחם : לסיכומו של דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, והאזנתי לסניגור שעשה כל שניתן היה לעשות בנסיבות העניין, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, אני מטילה על הנאשם את העונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,000 ₪ .

בית משפט השלום לתעבורה בעכו פל"א 6531-09-17 מדינת ישראל נ' צ'טברגוב 14 אפריל 2019 לפני כבוד השופטת אסתר טפטה–גרדי בעיניין: 1 מדינת ישראל באמצעות עו"ד ליאור דוד ועו"ד יאנה רודמינסקי המאשימה 1 דמיטרי צ'טברגוב באמצעות עו"ד אחמד מועטי הנאשם גזר דין

בית המשפט המחוזי דחה את העירעור בציינו: "מיתחם העונש ההולם לעבירות שיכרות מתחיל מטבע הדברים ברף של 24 חודשי פסילה, נוכח היות זה עונש המינימום על פי הפקודה. המיתחם נע בין 24-36 חודשים לעבירת שיכרות בודדת כאשר היסוד העקרי בקביעת המיתחם, הוא כמות האלכוהול. גם עונש של מאסר, אינו חריגה מהמתחם. מיתחם עונש המאסר בגין עבירה של נהיגה בשיכרות נע בין עונש של מאסר על תנאי, ולעיתים אף ללא מאסר מותנה, לבין עונשי מאסר חמורים של שנה ויותר." בתתע (י-ם) 266-05-12 מדינת ישראל נ' שאול בן חמו (28.5.13) - הנאשם הודה והורשע בנהיגה בשיכרות בריכוז של 355 מ"ג, ונדון לפסילה בת 24 חודשים, בנכוי פסילה מנהלית, בת חודש, וקנס בסך 1,200 ₪.

בפל"א 3839-06-16 מדינת ישראל נ' אלאסד (10.6.18) – בעבירות של נהיגה בשיכרות ובקלות ראש, (רכוז האלכוהול 705 מ"ג), הנאשם נוהג משנת 1999, ולחובתו 2 הרשעות קודמות בגין נהיגה תחת השפעת אלכוהול, תאונת דרכים, הכוללת חבלות של ממש, אי ציות לתמרור עצור ועוד.

לסיכום, לאחר שהטתי אוזן לב"כ הצדדים, עיינתי בפסיקה, נתתי דעתי לכך, שמחד גיסא, מדובר בעבירה של נהיגה בשיכרות, שבוצעה בנסיבות חמורות, ולצד עבירות נילוות, אולם, מאידך גיסא, מדובר בעבירה ראשונה מסוגה של נהיגה בשיכרות, הנאשם הודה, ומנהל אורח חיים תעסוקתי יציב, וענישתו עלולה לפגוע בסכוייו לשקום, הגעתי למסקנה שאין מקום למצות עמו, בשלב זה, את הדין.

...

בנסיבות העניין, היות שמדובר בעבירה ראשונה מסוגה, והנאשם מנהל אורח חיים נורמטיבי, כעולה מדברי הסנגור, ושומר על עבודה יציבה מפעל, שוכנעתי שאין מקום להטיל עליו כעת רכיב של מאסר.

לסיכום, לאחר שהטתי אוזן לב"כ הצדדים, עיינתי בפסיקה, נתתי דעתי לכך, שמחד גיסא, מדובר בעבירה של נהיגה בשכרות, שבוצעה בנסיבות חמורות, ולצד עבירות נלוות, אולם, מאידך גיסא, מדובר בעבירה ראשונה מסוגה של נהיגה בשכרות, הנאשם הודה, ומנהל אורח חיים תעסוקתי יציב, וענישתו עלולה לפגוע בסיכוייו לשיקום, הגעתי למסקנה שאין מקום למצות עמו, בשלב זה, את הדין.

אשר על כן, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: 3 חודשי מאסר וזאת על תנאי למשך 3 שנים.

נהיגה תוך שימוש בסמים אסורים, היא עבירה שמסוכנות רבה טמונה בה. בעפ"ת (מרכז) 4518-07-09 ראובן חסן נ' מדינת ישראל ביטא בית המשפט עמדתו כלפי נהיגה תחת השפעת סמים: "אין מקום לחוס על עברייני תעבורה המבצעים עבירה של נהיגה תחת השפעת אלכוהול או בהשפעת סמים. התוצאות הקשות האפשריות כתוצאה מנהיגה זו עשויות לפגוע בכל אחד ואחת מיחידי החברה ללא הבחנה של גיל ומין, אלא בכל אדם באשר הוא אדם בהיותו משתמש בדרך, ואין לך לאדם שאינו משתמש בדרך.... מאסר בפועל הוא העונש הראוי למי שנתפס נוהג בפסילה, והוא העונש הראוי למי שנוהג בשיכרות כשהנהיגה בשיכרות אינה עבירה ראשונה". עוד ראו לעניין זה דבריו של כב' השופט א' האוזרמן בפל"א (תל אביב-יפו) 1861-05-15 מדינת ישראלנ' חיים מלכה (21.3.16): "נהיגה בשיכרות (סמים), מבטאת סכנה מוחשית לציבור המשתמשים בדרך. הנהיגה ברכב דורשת ביצוע מכלול פעולות הדורשות תשומת לב. רכוז, מיומנות ויכולת תגובה מידית. מי שאינו מצוי במלוא חושיו עקב צריכת סמים אסורים, מכניס עצמו מראש למצב בו נפגעת יכולתו לנהוג בביטחה". מדיניות הענישה בעפ"ת 25588-05-13 דניס דובקוב נגד מדינת ישראל (17.6.13) – המערער הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירה של נהיגה בשיכרות (כמות אלכוהול של 1,225 מ"ג).

בית המשפט המחוזי דחה את העירעור בציינו: "מיתחם העונש ההולם לעבירות שיכרות מתחיל מטבע הדברים ברף של 24 חודשי פסילה, נוכח היות זה עונש המינימום על פי הפקודה. המיתחם נע בין 24-36 חודשים לעבירת שיכרות בודדת כאשר היסוד העקרי בקביעת המיתחם, הוא כמות האלכוהול. גם עונש של מאסר, אינו חריגה מהמתחם. מיתחם עונש המאסר בגין עבירה של נהיגה בשיכרות נע בין עונש של מאסר על תנאי, ולעיתים אף ללא מאסר מותנה, לבין עונשי מאסר חמורים של שנה ויותר." ברעפ 4319/16 אייל שרון נ' מדינת ישראל (4.7.16) – בנהיגה בשיכרות (סמים), עבר תעבורתי שכולל 13 הרשעות קודמות, בהן נהיגה בשיכרות משנת 2006.

לאחר ששקלתי טיעוני המאשימה, ועיינתי בפסיקה ובמתחם הענישה הנוהג, נוכח רף החומרה הגבוה של עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, מחד גיסא, ומאידך גיסא, היותה של העבירה ראשונה מסוגה, כשלעבירה לא התלוותה עבירה חמורה נוספת, ובהיתחשב בעברו התעבורתי, אני סבורה שאין מקום לגזור על הנאשם רכיב של מאסר.

...

לאחר ששקלתי טיעוני המאשימה, ועיינתי בפסיקה ובמתחם הענישה הנוהג, נוכח רף החומרה הגבוה של עבירה של נהיגה תחת השפעת סמים, מחד גיסא, ומאידך גיסא, היותה של העבירה ראשונה מסוגה, כשלעבירה לא התלוותה עבירה חמורה נוספת, ובהתחשב בעברו התעבורתי, אני סבורה שאין מקום לגזור על הנאשם רכיב של מאסר.

מכלול רכיבים זה, אני סבורה, ייתן מענה הולם לעקרון ההלימה בענישה.

לפיכך, אני דנה את הנאשם לעונשים הבאים: אני דנה את הנאשם לשלושה מאסר על תנאי למשך 3 שנים, והתנאי הוא שהנאשם לא יעבור בתקופה הנ"ל עבירה של נהיגה בזמן פסילה או נהיגה ללא רשיון נהיגה לפי סעיף 10(א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961, או נהיגה בשכרות, או נהיגה בשכרות מכח סרוב, או נהיגה תחת השפעת משקאות משכרים/סמים.