פסיקה בנושא תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי)

החלטת כב' הרשמת מבוססת על פסיקת בית הדין הארצי לעבודה ועל הפסיקה בנושא הרמת מסך.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי) התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

...

המשיבים טענו שדין הערעור להדחות מאחר שקבלת הערעור תהיה למעשה ביטול המסך התאגידי ועקרון האישיות המשפטית הנפרדת.

לאחר שבחנתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה שדין הערעור להדחות.

הערעורים נדחים, החלטת כב' הרשמת מבוססת ומנומקת.

התובע מיתנגד לבקשה בטענה, כי התיק מיתנהל בערכאה ראשונה ולא בערכאת ערעור ומשכך, הפסיקה בנושא זה אחידה ולפיה, אין לחייב תובע בערכאה ראשונה בסכום שהוא בבחינת סגירת שערי בית המשפט בפניו, והדבר נכון ביתר שאת עת המדובר בבית הדין לעבודה האמון על זכויות העובדים החלשים כדוגמת התובע.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

עוד נפסק בעיניין אבו נסאר כדלקמן: "3.3. מושכלות ראשונים לנו מקדמת דנא, כי שעריו של בית המשפט פתוחים הם בפני כל ולא יינעלו לפני הבאים לפניו. זכות הגישה לערכאות היא זכות ראשונית ויסודית, הנתונה לציבור בכללותו ולכל אחד מיחידיו והיא הבסיס והתשתית לעצם מהותה של שיטת משפט, באשר היא ... לצד הכלל היסודי בדבר קיומה של זכות הגישה לערכאות, הקים המחוקק את החריג לו, בתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד- 1984 (להלן: התקנות), הנותן בידי בית המשפט או הרשם את האפשרות "לצוות על תובע ליתן ערובה לתשלום כל הוצאותיו של נתבע... לא ניתנה ערובה תוך המועד שנקבע, תדחה התובענה", אלא אם כן הורה בית המשפט אחרת.

...

הנתבע רימה את התובע בעת מתן פסק הדין, והוא אינו משכיל להפנים את החלטת בית הדין מיום 4.4.19, במסגרתה נדחתה בקשתו לשינוי סיווג התיק מפסק דין הצהרתי לבקשה לביטול פסק הדין; משנדחתה הבקשה לשינוי סיווג התיק – יש לדחות את הבקשה להפקדת ערובה בהתאם, תוך חיוב הנתבע בהוצאות.

ובהמשך – "6.6. בדברנו בתושבי ישראל, השיקול העיקרי והראשוני לחיוב בהפקדת ערובה טמון בבחינה מוקדמת של סיכויי התביעה. ככל שאין לשלול את סיכוייה, לא יחויב התובע, גם אם אביון ודל הוא בהפקדת ערובה" לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה, בתשובה ובחומר המצוי בתיק, הגעתי לכלל מסקנה, כי דין הבקשה להידחות.

על יסוד כל האמור – הבקשה נדחית.

נושא הסמכות המקומית נקבע בהתאם לעובדות בהתייחס לעניינים הקבועים בתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"א – 1991 (להלן – התקנות).

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

לפי פסיקת בית המשפט העליון בנוגע לתקנה 519 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד 1984 – אשר נוסחה זהה לתקנה 116 א (א) לתקנות בית הדין, תושבות חוץ ואי ציון מען עדכני בכתב התביעה מהוים טעם לחיוב בהפקדת ערובה (ראו רע"א 2142/13 שויהדי נעמאת יצחק קרמין, ניתן ביום 13/11/14).

...

לעניין סילוק על הסף- הנתבעת טענה כי דין התביעה להידחות על הסף מהטעם של היעדר יחסי עובד מעסיק בין הצדדים.

אומר כבר כעת כי דין הבקשה להתקבל.

לסיכום, יש לחייב את התובע בהפקדת ערובה.

באיזון בין אלה ובהתחשב בסכום התביעה אני קובעת כי התובע יחויב בהפקדת ערובה בסך של 2,000 ₪.

בתשובת אלקטרה לתגובת התובע חזרה היא על טענותיה והוסיפה, כי הפסיקה אשר הובאה על-ידי התובע אינה עוד רלבאנטית לנוכח התיקון לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב–1991 (להלן: "התקנות") במסגרתו הוספה תקנה 116א אשר משנה את נקודת האיזון בבקשות להפקדות ערובה.

כמו כן, הובאה פסיקה בנושא הפקדת ערובה בתביעות מכוח החוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב – 2011 אשר הגם שאינו חל במקרה זה, לשיטת אלקטרה, מצביעה על כך שיש לנקוט זהירות רבה טרם תיקבע אחריותה אף לכאורה כמזמינת שירות, וכפועל יוצא מכך, תידחה בקשתה להפקדת ערובה.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

...

כמו כן, התובע לא הראה כי אלקטרה תוכל לפרוע הוצאותיה ממנו אם התביעה כנגדה תדחה ולא הצביעה על טעמים מיוחדים אשר בשלם אל לו לבית הדין להיעתר לבקשה.

סוף דבר לאחר בחינת הנטען בבקשה, בתגובה, בתשובה לתגובה ובכתב התביעה על נספחיו אני סבורה, כי מתקיימים התנאים לקבלת הבקשה ויש לחייב את התובע בהפקדת ערובה להבטחת הוצאותיה של אלקטרה בהליך זה. אשר לסכום הערובה – באיזון שבין זכות הגישה לערכאות, בפרט בעת הגשת תביעה למימוש זכויות סוציאליות מכוח חקיקת המגן, לבין זכותה של אלקטרה שלא להיגרר להליך סרק שאף יקשה עליה להיפרע את הוצאותיה בגינו, יפקיד התובע בקופת בית הדין ערובה בסך כולל של 2,000 ₪, בתוך 30 ימים ממועד המצאת החלטה זו לידיו.

המשיבים לא העלו ראשית ראיה באשר לטענתם להעסקה ישירה אצל המבקש וזאת בייחוד נוכח מעמדם ובהתאם לפסיקה המנחה בנושא.

(ב) היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לבצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט- 1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תדחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו.

אוסיף, כי גם באיזון זכות הגישה לערכאות שהיא זכות נעלה, אל מול זכותו של צד שכנגד לא להיגרר להליך סרק, שוכנעתי ובהתאם לכללים שהתוו בתקנות ובפסיקה, כי דין הבקשה להפקדת ערובה להדחות.

...

אוסיף, כי גם באיזון זכות הגישה לערכאות שהיא זכות נעלה, אל מול זכותו של צד שכנגד לא להיגרר להליך סרק, שוכנעתי ובהתאם לכללים שהתוו בתקנות ובפסיקה, כי דין הבקשה להפקדת ערובה להידחות.

אני סבורה, כי היות ואין חולק כי מדובר בת.ז לתקופה קצובה בלבד אזי אין אנו נמצאים בבסיס התכלית של תקנה 116א שכן, לא הוכח שמדובר בתושבי קבע אשר להם בד"כ כתובת קבועה ויציבות בישראל.

אשר על כן, הבקשה נדחית.