מאגר משפטי לחיפוש בעזרת בינה מלאכותית
רוצים לראות איך משתמשים בדין רגע? לחצו כאן

פסיקה בנושא נהיגה בשול בניגוד לסעיף 33(א) לתקנות התעבורה

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2015 בשלום הרצליה נפסק כדקלמן:

תקנה 33 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961 (להלן: "התקנות") קובעת כי במקום שיש כביש לא ייסע נוהג רכב אלא בכביש.
ב"כ התובע טען כי גם אם הדבר אסור, דבר ידוע הוא כי המישטרה אינה אוכפת איסור זה על נהגי אופנועים הנוסעים בשול הדרך כדי לעקוף פקק תנועה.
מאידך, אין מקום לקבל את הטענה כי הנתבע פנה לתוך השמורה בנגוד לדין.
אדרבה, תקנה 38 לתקנות שכותרתה "מעבר על פני מדרכה או שולי הדרך" קובעת בסעיף קטן א' כי "לא ינהג אדם רכב ... על פני מדרכה, שביל או נתיב שיועד וסומן לסוג מסויים של רכב... אלא לשם חצייתם כדי להכנס לחצרים או לצאת מהם". במקרה זה ניתן גם לראות בתמונות שהוגשו (נ/1) כי מדובר בכניסה מוסדרת לשמורה.
גם איני סבור שיש לפסוק במקרה זה סך של 8,000 ₪ בגין טירדה ואיבוד זמן, מה גם שהתובע נפגע בתאונה בגופו ואושפז לתקופה לא מבוטלת, כדבריו.
כמו כן אני מחייב את הנתבע שכנגד (התובע) לשלם לתובעת שכנגד (נתבעת 2) סך של 34,911 ₪ נושא הפרישי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום בפועל.
...
בשים לב לכל האמור, אני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע, ביחד ולחוד, סך של 21,482 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל.
כמו כן, הנתבעים ישלמו לתובע את אגרת המשפט ששילם, שכ"ט עו"ד בשיעור 11.8% ושכר העד כפי שנפסק בדיון.
כמו כן אני מחייב את הנתבע שכנגד (התובע) לשלם לתובעת שכנגד (נתבעת 2) סך של 34,911 ₪ נושא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה שכנגד ועד התשלום בפועל.

בהליך תיק פלילי (ת"פ) שהוגש בשנת 2019 בשלום חיפה נפסק כדקלמן:

ההליך בבית משפט השלום: המערער הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות הבאות: הפקרה אחרי פגיעה – עבירה לפי סעיף 64 (א) (א) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"); סרוב לבדיקת שיכרות ונהיגה בשיכרות – עבירה לפי סעיף 64ד + 64ב (א) (2) + 62 (3) לפקודת התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961 + סעיף 169ב לתקנות התעבורה; שבוש מהלכי משפט – עבירה לפי סעיף 244 לחוק העונשין תשל"ז – 1977; נהיגה בקלות ראש וברשלנות שגרמה לחבלת גוף ונזק לרכוש – עבירה בנגוד לסעיף 62 (2) + 38 (2) לפקודה; סטייה מנתיב נסיעה – עבירה לפי תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה; אי מתן זכות קדימה – עבירה לפי תקנה 64 (ג) לתקנות התעבורה; אי ציות לתמרור – עבירה לפי תקנה 22 (א) לתקנות + 21 (ג) לתקנות + 62 (8) לתקנות.
לאור האמור, ועל מנת להשלים תהליך איבחון, ביקש וקיבל שירות המבחן דחייה על מנת להעמיק את החקירה בעיניינו של המערער, בעיקר בנושא שימוש בסמים, ובחינת אופציות שיקומיות.
הדגישה כי מדובר בעבירות תעבורה חמורות שביצע המערער ובמיוחד עבירת ההפקרה לאחר פגיעה כאשר העונש שלצידה הנו מאסר בפועל כאמור בפסיקה.
...
אין בידינו לקבל את המלצת שירות המבחן בענייננו כפי שבאה לידי ביטוי בתסקיר השני.
בכל הנוגע לתשלום הקנס, שלגביו הוקדש חלק מן הטענות שבערעור, ובשים לב לכך שהמערער אמור לרצות 9 חודשי עבודות שירות החל מאוגוסט, אנו מורים כי הקנס בסך 3,000 ₪ (או 30 ימי מאסר תמורתו ) ישולם לא יאוחר מיום 15.6.20.
אשר על כן, ועל יסוד האמור לעיל, אנו מחליטים לדחות את הערעור.

בהליך תיק תת"ע אדום (תתע"א) שהוגש בשנת 2018 בשלום ירושלים נפסק כדקלמן:

<#2#> הכרעת דין מבוא כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות, בנגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה [נוסח חדש] תשכ"א – 1961.
השוטר העיד כי הוא עמד סטאטי בהפעלת הממל"ז כאשר ישב בכסא הנהג של ניידת גלויה בשול הדרך עם דלת נהג פתוחה וכאשר הבחין ברכב הנאשם בודד בנתיב נסיעתו ביצע מדידה ולאחר שהופיע צליל אישור המדידה מיד שמט מידו את הממל"ז שהיה תלוי על צוארו והסתובב לכיוון גלגל ההגה כאשר הוא שומר על קשר עין והתחיל בנסיעה לאחר רכב הנאשם.
אינני מקבל את הטענה כי מדובר בחישובים פשוטים ולא נידרשת חוות דעת מומחה בנושא.
הסעיף 54(א) לתקנות התעבורה קובע כי "לא ינהג אדם ברכב בדרך במהירות העולה על הקבוע בטבלה שלהלן:......
אני מורה על הפעלת עונש פסילת רשיון למשך 3 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בפתח תקווה בתיק 10990-12-15 ביום 19.6.16 לריצוי באופן חופף.
...
בנסיבות אלה, אני קובע כי התקיימו התנאים המוקדמים הנדרשים לקביעת אמינות תוצאת המכשיר.
בנסיבות אלה, שוכנעתי כי המדידה בוצעה על ידי מפעיל מיומן.
זיהוי הרכב הנמדד לאחר שבחנתי את הראיות ושמעתי את העדים בפניי שוכנעתי מעבר לכל ספק סביר כי העבירה בוצעה על ידי הנאשם ואני דוחה טענת ההגנה לגבי טעות בזיהוי הרכב הנמדד.
סוף דבר מכל האמור, אני מרשיע את הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.
לפיכך, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים: תשלום קנס בסך 1,500 ₪ או 15 ימי מאסר תמורתם.
אני מורה על הפעלת עונש פסילת רשיון למשך 3 חודשים, כפי שנפסק על תנאי ע"י בימ"ש לתעבורה בפתח תקווה בתיק 10990-12-15 ביום 19.6.16 לריצוי באופן חופף.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2013 בשלום תל אביב - יפו נפסק כדקלמן:

לטענתו, רשלנות הנתבעת 1 מתבטאת ביצירת מיכשול בדמות מדרגה בודדת בנגוד לתקנות התיכנון והבנייה סעיף 3.39 ובנגוד לתקן הישראלי.
עוד אציין כי אף לו היה מדובר בענייננו בעדות יחידה ללא סיוע כלשהוא, לפי הפסיקה, די כי בית המשפט ייתן אמון מלא באמיתותה של עדות יחידה אשר לא נמצא לה סיוע, על מנת שיהיה בכך משום חובת הנמקה מספקת לביסוס חיוב על עדות יחידה זו (ראה למשל ע"א 231/72 עיזבון המנוח שמעון אלמליח נ'נ' ישראל זוטא כז (1) 681 27/03/73 וכן ת.א (י-ם) 1114/85 מזרחי מיכה נ' כלל חברה לביטוח בע"מ תש"מ (2) 221 06/08/86.
אך עיון בתקנות התעבורה התשכ"א 1961 חלק א כללי פרק ראשון פרשנות מעלה כי כביש מוגדר כ: "חלק הדרך המיועד לתנועת כלי רכב, או שנסלל או שופר לשם כך, או שתנועת כלי רכב נוהגת לעבור בו, למעט שולי הדרך". לא הוכח כי החניון בזירת הארוע לא עונה להגדרה דנן, להיפך המומחה אישר כי נעשה במקום שימוש לתנועת כלי רכב.
מידת ההוכחה הקבועה במישור האזרחי הנה "הטיית מאזן ההסתברות" לזכותו של הנושא בנטל השיכנוע כאשר "השקילות" ברמת הודאות של שתי הגרסאות הנוגדות פועלת לחובתו של הנושא בנטל זה, במקרה שלפנינו התובעת מל"ל. לאור האמור לעיל הגעתי, איפוא, לכלל מסקנה כי במקום לא היה כל מפגע.
...
אפשרות של מעידה והחלקה משפת מדרכה קיימת תמיד, עוולת הרשלנות מטילה אחריות כל עוד מדובר בסיכון בלתי סביר, וכאמור לעיל שוכנעתי כי לא כך הדבר בנסיבות העניין שבפני.
סוף דבר: לאור האמור לעיל, אני סבור אם כן כי התובע לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח את תביעתו.
לפיכך, התביעה נדחית.

בהליך תיק אזרחי בסדר דין רגיל (ת"א) שהוגש בשנת 2008 בשלום באר שבע נפסק כדקלמן:

א. התובע הוא שפעל ברשלנות, לא נקט באמצעי זהירות ונהג את עדרו, בכביש מהיר ובלילה חשוך בניגוד לתקנות התעבורה, הנוגעות להולכת בעלי חיים בכביש ועל כן יש להטיל עליו את מלוא האחריות ולחילופין רשלנות תורמת בשיעור מכריע לגרם התאונה.
עוד אישר, כי הוצגו בפניו פנסים בהם הוכוונה התנועה בעת החציה (עמ' 32 ש' 5-6 ועמ' 33 ש' 3), שהיתה בכביש חשוך, בתקופת חורף והתובעים היו לבושים בחרמוניות (עמ' 32 ש' 7-10).
ומהם האמצעים הסבירים הנוגעים לענייננו – היינו להולכת עדר בזמן בו הראות לקויה, בין מחמת חושך ובין מחמת תנאי מזג האויר (="זמן התאורה" כהגדרת התקנות)? על כך עונה תקנה 142 לת"ת: 142(ב) לא יוליך אדם ולא ירשה לאחר להוליך עדר בדרך בזמן התאורה, אלא אם אדם אחד נושא בראש העידר בצדו השמאלי פנס דולק באור לבן או צהוב בהיר ואחד נושא בקצה האחורי של העידר בצידו השמאלי פנס דולק באור אדום והאורות נראים לעוברי דרך ממרחק סביר".
בשולי עניין זה יוער, כי העובדה שנהג המעורב בתאונה כאמור לא מועמד לדין בהליך הפלילי, אין בה כדי ללמד על קביעת האחריות האזרחית, זאת בין היתר בשל השוני בנטלי ההוכחה הנדרשים בהליכים השונים, בקונספציות השונות העומדות בבסיס כל הליך, ובאינטרס הציבורי אל מול הפרטי הנוגע לכל אחד מהם.
בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה על ידי בסעיף 25 לעיל, על הנתבעים לשאת ב – 85% מנזקו של התובע היינו בסך של 35,463 ₪ ועל התובע לשאת ב – 15% מנזקם של הנתבעים, היינו בסך של 8,921 ₪.
כן הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט (אגרות בימ"ש וכן סך 2,500 ₪ + מע"מ הוצאות שכר העדים שנפסקו), ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, הכל צמוד ונושא ריבית מהיום ועד למלוא התשלום בפועל.
...
סוף דבר 33.
לאור כל האמור הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 26,542 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק, מיום הגשת התביעה (10.10.04) ועד לתשלומה המלא בפועל.
כן הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט (אגרות בימ"ש וכן סך 2,500 ₪ + מע"מ הוצאות שכר העדים שנפסקו), ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, הכל צמוד ונושא ריבית מהיום ועד למלוא התשלום בפועל.
קבלת מראה מקום

השאירו פרטים והמראה מקום ישלח אליכם



עורכי דין יקרים, חיפוש זה מגיע מדין רגע - מערכת סגורה המאפשרת את כל סוגי החיפוש בהקלדה בשפה חופשית מתוך הפסיקה בנט המשפט ובבית המשפט העליון. כחלק ממהפכת הבינה המלאכותית, אנו מלמדים את המערכת את השפה המשפטית, אי לכך - אין יותר צורך לבזבז זמן יקר על הגדרות חיפוש מסורבלות. פשוט כותבים והמערכת היא זו שעושה את העבודה הקשה.

בברכה,
עו"ד רונן פרידמן

הצטרפו לאלפי עורכי דין שמשתמשים בדין רגע!

בין לקוחותינו