א. התובע הוא שפעל ברשלנות, לא נקט באמצעי זהירות ונהג את עדרו, בכביש מהיר ובלילה חשוך בניגוד לתקנות התעבורה, הנוגעות להולכת בעלי חיים בכביש ועל כן יש להטיל עליו את מלוא האחריות ולחילופין רשלנות תורמת בשיעור מכריע לגרם התאונה.
עוד אישר, כי הוצגו בפניו פנסים בהם הוכוונה התנועה בעת החציה (עמ' 32 ש' 5-6 ועמ' 33 ש' 3), שהיתה בכביש חשוך, בתקופת חורף והתובעים היו לבושים בחרמוניות (עמ' 32 ש' 7-10).
ומהם האמצעים הסבירים הנוגעים לענייננו – היינו להולכת עדר בזמן בו הראות לקויה, בין מחמת חושך ובין מחמת תנאי מזג האויר (="זמן התאורה" כהגדרת התקנות)? על כך עונה תקנה 142 לת"ת:
142(ב) לא יוליך אדם ולא ירשה לאחר להוליך עדר בדרך בזמן התאורה, אלא אם אדם אחד נושא בראש העידר בצדו השמאלי פנס דולק באור לבן או צהוב בהיר ואחד נושא בקצה האחורי של העידר בצידו השמאלי פנס דולק באור אדום והאורות נראים לעוברי דרך ממרחק סביר".
בשולי עניין זה יוער, כי העובדה שנהג המעורב בתאונה כאמור לא מועמד לדין בהליך הפלילי, אין בה כדי ללמד על קביעת האחריות האזרחית, זאת בין היתר בשל השוני בנטלי ההוכחה הנדרשים בהליכים השונים, בקונספציות השונות העומדות בבסיס כל הליך, ובאינטרס הציבורי אל מול הפרטי הנוגע לכל אחד מהם.
בהתאם לחלוקת האחריות שנקבעה על ידי בסעיף 25 לעיל, על הנתבעים לשאת ב – 85% מנזקו של התובע היינו בסך של 35,463 ₪ ועל התובע לשאת ב – 15% מנזקם של הנתבעים, היינו בסך של 8,921 ₪.
כן הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט (אגרות בימ"ש וכן סך 2,500 ₪ + מע"מ הוצאות שכר העדים שנפסקו), ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, הכל צמוד ונושא ריבית מהיום ועד למלוא התשלום בפועל.
...
סוף דבר 33.
לאור כל האמור הנני מחייב את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשלם לתובע סך של 26,542 ₪, צמוד ונושא ריבית כחוק, מיום הגשת התביעה (10.10.04) ועד לתשלומה המלא בפועל.
כן הנני מחייב את הנתבעים לשלם לתובע הוצאות משפט (אגרות בימ"ש וכן סך 2,500 ₪ + מע"מ הוצאות שכר העדים שנפסקו), ובתוספת שכ"ט עו"ד בסך של 5,000 ₪ בתוספת מע"מ כדין, הכל צמוד ונושא ריבית מהיום ועד למלוא התשלום בפועל.
