פסיקה בדבר פריצת דיסק במהלך שירות במשטרה

בפני שירות המבחן שלל המשיב שימוש בסמים ובאלכוהול לאורך השנים וטען, שלפני כשנה החל להשתמש בשמן קנביס כדי להקל על הכאבים מהם סובל עקב פריצת הדיסק ומשהטיפול התרופתי לא עזר.

בשים לב לתקופה הממושכת של קיום הקשר בין המשיב לבין שירות המבחן, והתנהלותו של המשיב המבטאת שתוף פעולה ויכולת לראות בשירות המבחן גורם סמכותי, וליישם בפועל את הצהרותיו בדבר נכונותו להישתלב בהליך טפולי, חוזר שירות המבחן על המלצתו להטיל על המשיב צו מבחן במהלכו ימשיך בהליך הטיפולי במסגרת השרות וכן יוטל עליו צו של"צ כעונש מוחשי וחינוכי.

הסניגור הדגיש, שכבר בחקירתו במישטרה הודה המשיב וסיפר, שגידל את הסמים משום שהוא סובל מפריצת דיסק, ולכן ניסה לגדל קנביס כדי לייצר את שמן הקנביס כתרופה או כמשכך כאבים.

כך, למשל, בעפ"ג (מחוזי חיפה) 45010-01-20 מדינת ישראל נ' סטולרו (12.7.20) (להלן: "עניין סטולרו") סקר בית-המשפט המחוזי את הפסיקה הרלוואנטית (פסקה 22 של פסק הדין) וציין, שקיים מינעד של ענישה והעונש הקונקרטי תלוי בנסיבותיו של כל מקרה, סוג הסם, כמותו, נסיבות החזקתו, ונסיבותיו של הנאשם כשהעונש נגזר לאחר שיקלול של מלוא הנתונים, ועיינו: "... מסקירת פסיקת בתי המשפט העוסקים בעבירות הסמים, מצאנו – כבכל מקרה - כי הענישה מגוונת ותלויה בנסיבות כל מקרה, זאת בעיקר על פי סוג וכמות הסם, נסיבות אחזקתו, כמו גם נסיבותיו של הנאשם (גיל, מצב אישי, עבר פלילי, שקום, תסקיר חיובי וכו'), כשבסופו של דבר על בית המשפט לשקלל את מלוא הנתונים ובכל מקרה להגיע לתוצאה על פי הנסיבות הספציפיות. כך, עולה כי בנסיבות דומות של גידול סם מסוג קאנבוס בדירה בכמות שבין 4 ועד 19 ק"ג, נקבעו מיתחמי ענישה בין 8 ועד 24 חודשי מאסר, כאשר ניתן להסיק כי ריצוי העונש הוא בדרך כלל במאסר בפועל, אלא באותם מקרים בהם הסתפק בית המשפט במאסר בעבודות שירות ברף התחתון של המיתחם, או בחריגה ממשית ממיתחם הענישה כאשר שוכנע כי הנאשם עבר שקום ושינוי ממשי, ולדעתנו, ומבלי להדרש למיתחם המדויק שהיה ראוי לקבוע במקרה דנן, מיתחמי הענישה לעיל משקפים בצורה נאותה יותר את הענישה הנדרשת... " (ההדגשה במקור).

...

בהתאם לכך אנו קובעים שחלף שבעת חודשי המאסר על-תנאי שקבע בית משפט קמא, תבוא תקופה של 12 חודשי מאסר למקרה והמשיב יעבור עבירת פשע לפי פקודת הסמים, ויורשע בה, ומובהר בזאת למשיב שבמקרה כזה לא ניתן יהיה להמיר את עונש המאסר בעבודות שירות.

התוצאה מכל האמור לעיל היא שאנו מקבלים את ערעור המדינה חלקית בלבד כדלקמן: אנו מעמידים את עונש המאסר לריצוי בעבודות שירות שהטיל בית משפט קמא על המשיב על תשעה חודשי מאסר לריצוי בעבודות שירות.

אנו מחליטים להחמיר בתקופת המאסר על-תנאי שהטיל בית משפט קמא על המשיב.

ד"ר עובדיה אישר שלא ניתן לדעת מתי ארעה פריצת הדיסק (ע'26 ש' 8-11), ע' 37 ש' 14-15) המצב המשפטי נקבע בפסיקה כי על המערער נטל ההוכחה לבסס את תביעתו.

..אם בפועל נגרמה נכות עקב תנאי השרות, החייל זכאי לתגמול, אפיו קיימת אפשרות שבנסיבות אחרות - שלא ארעו - היה לוקה מחוץ לשירות באותה נכות: ע"א 137/64" ...ההלכה הנ"ל לא הייתה בלתי מסויגת. היא נקבעה בהקשרים הקונקרטיים של העניינים אשר נדונו במסגרתם של פסקי הדין אשר התוו אותה. טעמה והגיונה של ההנחה המשפטית בדבר הקשר הסיבתי המלא לשירות היו נעוצים בהוכחתם של אירועים מיוחדים במהלך השרות אשר אותם ניתן היה לקשור למחלה. כאשר מדובר היה בשירות צבאי קצר, כגון שירות חובה סדיר או שירות מילואים שנתי או מיוחד, היה בית המשפט נכון במידה רבה יותר להחיל את החזקה האמורה על סמך -"התנאים הכלליים של השרות הצבאי...... אולם, מקום בו השרות ארוך ורב-שנים ואין ארוע קונקריטי אשר אותו ניתן לקשור למחלה, שוב אין הצדקה לחזקה האמורה. אמר על כך השופט ח' כהן בע"א 475/76 [7]: "טענת המערער היא שהוא זכאי להנות מן ההלכה הפסוקה שמחלה קונסטיטוציונאלית שפרצה לראשונה בתקופת השרות, רואים אותה כאילו נגרמה - ולא רק הוחמרה - עקב השרות, אלא אם כן עולה מחומר הראיות הרפואיות שדבר זה לא יתכן. אין אני מוכן להחיל פיקציה משפטית זו על תקופת שירות שנמשכה עשרים וארבע שנים; מטבע הדברים הוא שבתקופה ארוכה שכזאת יפרצו המחלות הרדומות בגוף האדם, ללא כל קשר, גלוי או סמוי, עם טיב עבודתו ועיסוקיו אותם עשה. מה שאין כן כשהמחלה פורצת פיתאום תוך כדי שירות צבאי בתקופה קצרה יחסית, שאז עצם ההתפרצות הפתאומית - במיוחד אצל אדם צעיר - אומרת דרשני"..

עדותו אינה יכולה לתמוך במסקנתו שארוע פריצת הדיסק קשור לשירות המערער במישטרה או לארוע.

אנו סבורים שחוות הדעת של ד"ר עובדיה אינה מבוססת על מלוא הנתונים הרלוואנטיים העולים מתיקו הרפואי ועדות המערער, ואין בחוות הדעת וחקירתו כדי לתמוך במסקנתו שארוע פריצה הדיסק בסבירות גבוהה קשור לתנאי השרות או לארוע ואיננו מקבלים את מסקנותיו בדבר קיום קשר סיבתי.

...

הערעור נסב על החלטות קצין התגמולים מיום 17.3.19 ו-1.7.20 בהן נדחות בקשות המערער להכרה בזכות נכה, מהנימוק שלא הוכח קשר נסיבתי בין תנאי שירות המערער ואירוע מיום 14.1.15 לבין פריצת דיסק בין חולייתי בגב תחתון.

מהמפורט לעיל עולה שד"ר עובדיה לא פרט את המסמכים עליהם התבססה חוות דעתו, לא נתן תשובה חד משמעית שפריצת/בלט דיסק הינה תוצאה של האירוע או של תנאי השרות, אנו סבורים שהעובדה, שד"ר עובדיה בעדותו העיד מפורשות שלא ניתן לדעת מתי אירעה פריצת הדיסק, ולאור העבודה שהמערער פנה לגורם רפואי רק חודש לאחר האירוע והבדיקה הייתה תקינה ללא אינדיקציה לאירוע מקדים (139 לת"ר).

אנו סבורים שחוות הדעת של ד"ר עובדיה אינה מבוססת על מלוא הנתונים הרלוונטיים העולים מתיקו הרפואי ועדות המערער, ואין בחוות הדעת וחקירתו כדי לתמוך במסקנתו שאירוע פריצה הדיסק בסבירות גבוהה קשור לתנאי השירות או לאירוע ואיננו מקבלים את מסקנותיו בדבר קיום קשר סיבתי.

לאור המפורט באריכות בפסק דין זה, הערעור נדחה המערער ישלם הוצאות בסך 5,000 ₪.

לפיכך טען ב"כ הנאשם כי מיתחם העבירה נע בין מאסר למשך חודשיים שיכול שירוצה בעבודות שירות ועד שנת מאסר בפועל, וכי אילמלא נדון הנאשם למאסר בפועל בגין הרשעתו בבית משפט השלום בפתח תקווה, היה נכון להשית עליו מאסר בעבודות שירות (לתמיכה בעתירתו לעונש הפנה ב"כ הנאשם לפסיקה אליה אתייחס בהמשך).

וראו גם את דברי כב' השופט י' עמית בע"פ 2596/18 זנזורי נ' מדינת ישראל (12.8.2018).

נסיבות שאינן קשורות בבצוע העבירה לקולה נתתי דעתי לנסיבותיו האישיות של הנאשם מגיל צעיר, כי הוא עובד עתה על מנת לפרנס את משפחתו ולהחזיר חובותיו, מתמודד עם נכות בשיעור של 15% בשל פריצות דיסקים בגבו, הוא אב לתינוק וילד צעיר מאוד, וזוגתו הרה.

אף שאין לזקוף לנאשם נטילת אחריות מלאה וחסכון בזמן שפוטי, לא אתעלם מהעובדה שכבר בחקירתו במישטרה הודה בהחזקת הסמים.

...

אשר על כן, בשים לב לחומרת העבירה בה הורשע הנאשם בנסיבותיה, ובהתחשב בענישה הנוהגת, אני קובעת כי מתחם העונש ההולם נע בין מספר חודשי מאסר שיכול שירוצו בעבודות שירות ועד 12 חודשי מאסר בפועל.

אשר לאופן ריצוי העונש, בשים לב שזהו גזר הדין האחרון שנגזר על הנאשם, בהתאם לסעיף 45(ב) לחוק העונשין ולמבחני הפסיקה (ע"פ 7907/14 ואזנה נ' מדינת ישראל (22.2.2015); רע"פ 3589/17 שמואל נ' מדינת ישראל (10.2.2020)), אני סבורה כי נכון להורות על חפיפה חלקית של העונשים.

אשר על כן, החלטתי לגזור על הנאשם את העונשים הבאים: מאסר בפועל למשך 5 חודשים, שמתוכו ירוצו 4 חודשים במצטבר לעונש המאסר שנגזר עליו בת"פ (שלום פ"ת) 13538-11-20 מיום 9.5.2022, והיתרה בחופף.

הנאשם שירת במישטרה הצבאית החוקרת כקצין כ-4 שנים.

עוד צוין, כי מזה כ-5 שנים סובל מפריצת דיסק בגב ובצואר בעקבות תאונה.

דיון: כאמור, עמדת המאשימה נוכח הסדר הטעון שנרקם בין הצדדים, ותוכנו של תסקיר המבחן, להטלת עונש מאסר למשך חודש ימים אשר ירוצה על דרך עבודות השרות.

בע״פ 2669/00 מדינת ישראל נ׳ פלוני, פ״ד נד(3), 685, (17.8.00) נקבע כי: "משמתבקש בית המשפט לשקול אימתי יחיל את הכלל המדבר בחובת הרשעה ומתי יחיל את החריג בדבר המנעות מהרשעה, נידרש איזון שיקולים המעמיד את האנטרס הצבורי אל מול נסיבותיו האינדיבידואלית של הנאשם... במאזן השיקולים האמור גובר בדרך כלל השיקול הצבורי ורק נסיבות מיוחדות, חריגות ויוצאות דופן ביותר תצדקנה סטייה מחובת מיצוי הדין בדרך הרשעת העבירין, וזאת, לרוב, כאשר עלול להווצר יחס בלתי סביר בין הנזק הצפוי מההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה והנזק הצפוי לעבריין מההרשעה״.

סבורני, כי בנסיבות מקרה זה יש לקבוע, כי המלצת שרות המבחן עולה בקנה אחד עם דרישת הפסיקה בכל הנוגע לסוגיה זו, ובהתאם לאמץ את עמדת ההגנה ולהורות על סיום הליך באי-הרשעה, זאת לצד צו של"צ (בהקף נרחב יותר) וחתימה על התחייבות.

...

הנאשם תיאר בתחילה קשר טוב וקרוב למרות פערים שהיו קיימים ביניהם, אשר הובילו בסופו של דבר לעימותים.

סבורני, כי בנסיבות מקרה זה יש לקבוע, כי המלצת שרות המבחן עולה בקנה אחד עם דרישת הפסיקה בכל הנוגע לסוגיה זו, ובהתאם לאמץ את עמדת ההגנה ולהורות על סיום הליך באי-הרשעה, זאת לצד צו של"צ (בהיקף נרחב יותר) וחתימה על התחייבות.

אשר על-כן, הנני מורה כדלקמן: הרשעת הנאשם בדין מבוטלת, וההליך מסתיים באי-הרשעה, תוך קביעה שהנאשם ביצע את העבירות שבכתב האישום המתוקן.

נגד הנאשם הוגש כתב אישום מתוקן בגין ביצוע עבירות של קשירת קשר לעשות פשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); גניבת דבר בעל ערך לפי סעיפים 384א(א)(3) וסעיף 29(א) לחוק העונשין; היזק לרכוש בתנאים מחמירים לפי סעיפים 453 וסעיף 29(א) לחוק העונשין; נשיאת/הובלת חלק של נשק או תחמושת לפי סעיפים 144 (ב) סיפא וסעיף 29(א) לחוק העונשין; החזקת מכשירי פריצה לפי סעיף 409 וסעיף 29 לחוק העונשין; הסתייעות ברכב לעבור עבירה לפי סעיפים 43 לפקודת התעבורה (נ") תשכ"א 1961 וסעיף 29(א) לחוק העונשין.

עובר ליום 18.2.22, במועד לא ידוע, קשר הנאשם יחד עם אחרים קשר להתפרץ למוזיאון "גולני" במטרה לגנוב את הנשקים המוצגים בו. במסגרת הקשר ולשם קיומו, הצטייד הנאשם והאחרים, בשלושה טלפונים "מבצעיים" שהושמשו למטרה זו, ובכלי פריצה הבאים – דיסק נטען, לום ברזל ומגזרי תיל, פנסים, כובעי גרב וכפפות.

בהמשך, השליכו בצדי הכביש ביציאה מהמחצבה ובכביש 85 לכיוון צפון לפני צומת אליפלט, ששם הייתה חסימה משטרתית, את הטלפונים המבצעיים, פרטי לבוש שונים לרבות ג'קטים, כפפות וכובעי גרב.

כמו כן, ציינה באת כוחו כי הנאשם כן שתף פעולה עם שירות המבחן ובקבוצת הטיפול והיה מהבולטים בה, ומאחר שמדובר במעמדו הראשון בבית המשפט, מבקשת לקבל את עמדתה העונשית והפנתה לפסיקה.

...

על כן, ולאחר שנתתי דעתי למכלול השיקולים הרלוונטיים בעניינו ולפסיקה שהובאה לעיוני, הנני מרשיעה את הנאשם בהתאם לסמכותי מתוקף סעיף 24(1) לחוק הנוער, וגוזרת עליו את העונשים הבאים: 5 חודשי מאסר בפועל בניכוי ימי מעצרו מיום יום 18.2.22 ועד יום 6.3.22, וכן מיום 10.3.22 ועד יום 30.3.22.

<#5#> החלטה בהסכמת הצדדים, אני מורה על עיכוב ביצוע גזר הדין למשך 45 ימים לצורך הגשת ערעור.

ככל שיוגש ערעור בטווח ימים אלו, החלטתי תעוכב עד לסיום ההליכים בערעור.