פסיקה בדבר פקיעת הסכם הלוואה בעקבות מוות

שני ההורים (ולאחר גירושיהם – אביו של המנוח, אשר לפי הסכם הגירושין קיבל את הדירה) – לא עמדו בהחזרי ההלוואות.

לטענת התובע, רק בשלב זה מתאפשר לו לבקש את תיקון כתב התביעה, על מנת שמלוא המחלוקת בין הצדדים תתברר בהליך זה. נטען כי עתה ניתן לברר את שאלת גובה החוב, כמו גם שאלת קיומו של כסוי בטוחי (לטענת התובע, במהלך חייהם הוצאו לכל אחד מהוריו של התובע פוליסות ביטוח חיים בגין ההלוואות שנטלו; לטענת הנתבעים 1-2, במועד פטירת הוריו של התובע – הפוליסות כבר לא היו בתוקף).

הבנק המשיך לחייב את הוריו המנוחים של התובע, גם לאחר הגיעם לגיל 60, והבנק לא הראה כל אינדיקאציה לכך שנשלחה הודעה להוריו המנוחים של התובע בדבר פקיעת פוליסות הביטוח שערכו.

על פי תקנה 46(א) לתקנות סדר הדין  האזרחי, "בית המשפט רשאי בכל עת להורות כי יתוקן כל עניין בכתב טענות או כי יצורף בעל דין או יימחק שמו של בעל דין מכתב התביעה, לשם קיומו של הליך שפוטי ראוי והוגן, תוך היתחשבות, בין השאר, בהתנהלותו של מבקש התיקון, השלב הדיוני שבו מוגשת הבקשה והמטרה שהתיקון המבוקש צפוי להשיג".   בתי המשפט פסקו בעבר כי "...לא בכל שלב ולא בכל מקרה ראוי יהיה לאפשר תיקון כתב התביעה, וכי יש להביא בחשבון בהקשר זה שיקולים של תום לב ושיהוי מצד מבקש התיקון, את הפגיעה הפוטנציאלית בהגנתו של הצד שכנגד, ואת השיקול המערכתי-צבורי, שנוגע לניצול יעיל של הזמן השפוטי" [רע"א 867/17 פנינת הצומת בע"מ נ' ש. שלמה מכירת רכב (2000) בע"מ  (22.3.17)].

...

   יישום האמור לעיל על הבקשה שבפני, מוליך למסקנה כי יש מקום להיעתר לבקשה ולהתיר את תיקון כתב התביעה.

סוף דבר, אני מתיר את תיקון כתב התביעה.

בגין בקשה זו אני מחייב את התובע בתשלום הוצאות הנתבעים: 1,500 ₪ לנתבעים 1-2 ו- 1,500 ₪ לנתבעת 3.

5 כן אפנה לפסק דינו המפורט של כב' השופט ד"ר עמירם בנימיני בת"א (מחוזי ת"א) 2131/05 חלי מולדבסקי נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ (פורסם בנבו, 06.12.2009 ) שם נקבע כדלהלן: "מצטרף אני לגישה בפסיקה לפיה עם מותו של אדם פוקעת ערבותו לגבי כל חיוב עתיד לבוא

לפי סעיף 4 לחוק החוזים (חלק כללי) פוקעת הצעה עם מות הניצע, כל עוד לא ניתנה הודעת קיבול.

עם מותו של הערב, אין הוא יכול להמשיך ולהציע לשאת באחריות לחיובים עתידיים של הלווה שייוצרו לאחר מותו, ולכן הצעתו המתמשכת, שהיתה תלויה ועומדת טרם מותו, פוקעת.

כללו של דבר: עם מותו של אדם פוקעת ערבותו לגבי כל 34 .

...

ביום 6.5.20 ניתנה החלטתי שלהלן: "בנסיבות אלה, מנהל העיזבון יצא

לא ניתן להיעתר לסעדים הנוספים שכן הבנק לא היה צד להליך אשר בירר עניינים אלה.

כפועל יוצא, אני מורה על הסרת כל המשכונים שהוטלו על נכסי המנוח מכח התחייבויות המנוח.

ד' – סיכומם של דברים: בסופו של הליך, מצאתי להיעתר לעתירתו של התובע ולפסוק בהתאם לסעד העיקרי שבה, כאמור בסעיף 19 לעיל.

חרף האמור ובבחינת למעלה מן הצורך, אציין כי אכן קיים ספק ממשי בדבר מועד חתימתו של הסכם ההלוואה, שכן הסכם ההלוואה איננו נושא תאריך חתימה ובאופן שנראה נוח למדי, אביו של הגבר העיד כי דוקא העמוד הרביעי והאחרון של ההסכם, שהוא העמוד היחיד עליו חתמו הגבר והוריו, נהרס מקפה שאביו של הגבר שפך עליו בטעות לאחר פתיחת ההליכים המשפטיים ונזרק לפח (עמ' 32 – עמ' 33).

כידוע, הכלל הקבוע בסעיף 5 לחוק מורה כי עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג, זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של נכסי בני הזוג.

אחת מהנסיבות בהן ניתנת לבית המשפט סמכות לסטות מכלל החלוקה השוויונית, היא כאשר יש מקום להיתחשב בשווי "נכסי קריירה", בהתאם לסעיף 8(2) לחוק: "ראה בית המשפט או בית הדין נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, רשאי הוא, לבקשת אחד מבני הזוג - אם לא נפסק בדבר יחסי הממון בפסק דין להתרת נישואין - לעשות אחת או יותר מאלה במסגרת איזון המשאבים:

...

סיכומו של דבר איזון המשאבים יבוצע באופן שוויוני ממועד הנישואין _____ ועד למועד הקרע _____.

לצורך יישום פסק הדין, אני מורה בזאת על מינוי משרד השמאים פרס-שרת לביצוע שמאות של בית המגורים והצדדים יישאו בשכ"ט השמאי בחלקים שווים ומראש, כתנאי לתחילת עבודתו.

במקביל, אני מורה בזאת על מינויו של רו"ח רונן קדר כמומחה לצורך עריכת חו"ד לאיזון המשאבים והצדדים יישאו בשכרו בחלקים שווים מראש, כתנאי לתחילת עבודתו.

בהסכם הלוואה זו נאמר כי עם מכירת הדירה תיפרע ההלוואה.

חוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג – 1973, קובע את מועד איזון המשאבים, למועד התרת הנישואין כאמור בסעיף 5(א) לחוק: "עם התרת הנישואין או עם פקיעת הנישואין עקב מותו של בן זוג (בחוק זה – פקיעת הנישואין) זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג [...]" במסגרת תיקון 4 לחוק, סעיף 5א, סעיף המאפשר את איזון המשאבים עוד לפני סידור הגט, נקבע כדלהלן: "5א. (א) הזכות לאיזון משאבים לפי סעיף 5 תהיה לכל אחד מבני הזוג אף בטרם פקיעת הנישואין אם הוגשה בקשה לביצועו של הסדר איזון משאבים לפי פרק זה והתקיים אחד מהתנאים המפורטים להלן:

מקור הדין בספר התרומות שער מד חלק ד אות א, וז"ל שם: "והיכא שלוו איש ואישתו מאחד יש לאישה לפרוע מכתובתה מחצית החוב דהוא החצי ולא תוכל לטעון שלא נכנסה דרך חיוב אלא מדין ודברים סלקה עצמה מן הנכסים, שאף לפירעון נכנסה, ולענין המחצה היא כאישה שלותה בפני עצמה, ואם פרע הבעל כל הממון או היתומים וכתב להם ב"ח התקבלתי הרי הם חוזרין וגובין מחצה שלה כדין ערב או קבלן שפרעו. ואם הבעל קיים והיא טוענת אתה לקחת כל הממון אינה נאמנת. ואם יש מיגו בפירעון נאמנת. סוף דבר הרי הם בטענות הללו כשאר שני לווין שלוו." עיין שם שכתב שכן השיב הרי"ף בשו"ת סימן רס"ב. דין זה נפסק להלכה בטור ובשו"ע חו"מ סימן ע"ז סעיף י"א. לכאורה לפי זה על האישה לפרוע מחצית החוב שנטלו שניהם.

...

לכאורה, גם אם נאמר ששניים שלוו מאחד כל אחד חייב במחצית החוב, אם פרע האחד את כל החוב, האם יוכל לחזור ולגבות מהלווה השני? הרי בעניין פורע חובו של חבירו פסק המחבר בחו"מ סימן קכ"ח סעיף א' שפטור: "הפורע חובו של חבירו שלא מדעתו, אפילו היה בשטר, ואפילו היה עליו משכון ונטלו זה שפרע, אין הלוה חייב לשלם לו, ונוטל משכונו בחנם, והרי אבד זה הנותן, מעותיו. ואפילו אם היה המלוה דוחקו לפרוע, ( שמא) היה הלוה מפייס את המלוה ומוחל לו. הגה: וכן נראה לי עיקר. ודלא כיש חולקין ואומרים דחייב לשלם (טור בשם ר"ת והרא"ש)" אם כן, לכאורה גם בשניים שלוו הדין כן. ונחלקו בכך הראשונים.

מסקנה : לא הוכח שקיים חוב.

ב. יתכן שיש כאן החזר הלוואה אותה הלווה הבעל, והוחזרה לו. מסקנה – האשה פטורה מתשלום.

במסגרת הסכם הפשרה הוצהר כי ההורים אכן ערבו לכלל חובותיה של חברה שהייתה בבעלות הבנים, וכי יתרת החוב המוסכמת בגין החברה עומדת על סך של 4,070,00 ₪.

ביום 2.8.13 נפטר ע. ז"ל. וביום 11.8.13 דחה בית-המשפט את היתנגדותה של הבת מ. למתווה 2013 ולהסכם ההלוואה, וקבע כי על האפוטרופוס לרכוש של המנוחה לחתום על הסכם ההלוואה בשמה כפוף להשגות שפורטו בתגובתו, וזאת מתוך כך שהסכם ההלוואה והמתווה המוצע תואמים את טובת המנוחה.

עם זאת ובעקבות השגות שונות שנדונו בנוגע למתווה 2013 ולאחר שהתקבלה עמדת בא-כוח האפוטרופוס הכללי שלפיה אין בכוונתו להתערב, רק ביום 12.4.15 אושר סופית מתוה 2013 ונחתמה פסיקתה במסגרתה ניתנה הוראה לאפוטרופוס לרכוש של המנוחה לחתום הן על הסכם ההלוואה והן על התוספת להסכם ההלוואה, שקבע את גובה התשלום החודשי לקופת האפוטרופסות, והבטחונות של המשיבים להבטחת התשלומים, וכן רישום הערת אזהרה – לאחר רישום הנחלה על שם המשיבים – המבטיחים את זכותה של המנוחה למגורים בנחלה עד למותר ימיה.

בכל הקשור לטענות הנוגעות להעדר תום לבם של המשיבים, סבר בית משפט קמא כי עצם העלאת הטענה על ידי המערערים יש בה להוות חוסר תום לב מצידם וזאת אחר שמצא כי אלו "נקטו בכל פעולה ו/או בקשה כדי לעכב את העברת הנחלה על שם המבקשים (המשיבים דנן – ה.ש) לאחר שהדברים נידונו מספר פעמים בערכאות השונות" זאת לבד מעצם העובדה שהמערערים לא פינו את המשק על אף שחתמו על התחייבות לעשות כן בהסכם ההלוואה.

שגה בית המשפט בכך שנתן הוראות הנוגעות לאפוטרופוס לרכוש של המנוחה שעה שהמנוחה כבר נפטרה וממילא פקעה סמכותו של האפוטרופוס לידון בענייניה.

...

ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון (כב' הש' ר. מקייס) מיום 4.9.22 (תמ"ש 67478-07-20), במסגרתו מצא בית המשפט לדחות על הסף את תביעת המערערים לביטול הסכם הלוואה שנחתם בין הצדדים ובני משפחה נוספים.

פסק דינו של בית משפט קמא בית המשפט מצא לדחות את התביעה על הסף מהטעמים הבאים - בית המשפט סבר, כי מעת שניתנה החלטתו מיום 13.8.13 המורה על חתימת האפוטרופוס על הסכם ההלוואה בשם המנוחה, לאחר שכל הצדדים האחרים חתמו בעצמם על ההסכם, ומעת שנחתם הסכם הלוואה ואושר על ידי בית המשפט ואף ערכאת הערעור, הרי שמדובר במעשה עשוי כך שגם אם יוכיחו המערערים את מלוא טענותיהם, אין בכך כדי לזכות בסעדים שעתרו להם וזאת כיוון שעתרו לביטול הסכם ההלוואה ולא לביטול פסק דינו של בית משפט קמא ובית המשפט המחוזי.

**** הארכנו בפירוט מסכת הדברים ובפירוט טענות הצדדים על מנת שיהא בכך לסייע בקיצור המסקנה אליה באנו.

כבר מטעם זה יש לקבל את הערעור.

איננו מקבלים את טענת המשיבים לפיה שומה היה על המערערים להגיש דווקא תביעה לביטול פסק דין המאשר את ההסכמים הרלבנטיים תחת תביעה לביטול הסכם.

יושם לב, לסברתנו אף היה ראוי להעמיד ערובה גבוהה יותר, ואולם מצאנו להעמידה על הסכום הנזכר בהתחשב בקשיים הכלכליים בהם נתונים המערערים, מאידך, בנסיבות העניין אין זה ראוי להעמיד את מלוא הכובד העומס הכלכלי דווקא לשכמם של המשיבים.

בנסיבות העניין לא מצאנו לעשות צו להוצאות.