דחיפות, היתקלויות, בעיטות או תיקולים, גם חריפים, ובד ובד גם פגיעות גוף של שחקנים, בעיקר ברגליהם, הם מחזה שכיח ושיגרתי במיגרש הכדורגל.
על כן, ועל אף שהתובע בהיותו בן 12 נפגע במהלך משחק כדורגל ואשר כתוצאה מכך נגרם לו שבר בשוק רגל ימין שהצריך טפול רפואי , הגם שבסופו של דבר לא נותרה לו נכות צמיתה , התובע לא הוכיח את תביעתו , לא את קיומו של מפגע במיגרש ולא את הקשר לאותו מפגע (שלא הוכח קיומו), הוכח מנגד, שתובע נפגע מחבלה שנגרמה לו במהלך התקלות אפשרית עם שוער הקבוצה היריבה במהלך ניסיון של התובע להבקיע את הכדור לשער היריב.
(ב)
החלטת בית המשפט בעיניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שויון בין בעלי הדין"
תק' 152 מורה לנו:
"בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור".
לאחר שבחנתי את נסיבות הארוע שאירע לקטין במהלך משחק כדורגל על אף דחיית תביעתו, והבאתי בחשבון את ההשלכות של הפגיעה עד להחלמתו ממנה (היעדרה של נכות צמיתה) ומאידך, את היתנהלות הנתבעות שבניגוד להחלטת בית המשפט לא הגישו תצהירים וגם אם סברו שאין מקום להגיש תצהירים מבחינה עניינית לא פנו בבקשה מתאימה לבית המשפט , ומאידך את זכות בעל הדין הזוכה בהגנתו לקבלת הוצאותיו בניהול ההליך, ואף הבאתי בחשבון את כלל הנסיבות הקשורות למצבם הכלכלי של הצדדים ומיהותם של הצדדים בשים לב לעקרונות תקנה 151 ו-152 לתקסד"א , אני סבור שיש לחייב את התובע בהוצאות משפט כמפורט להלן:
התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ (סכום זה כולל את כל הוצאות המשפט ללא יוצא מן הכלל) וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הסכום הפרישי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
...
על כן, ועל אף שהתובע בהיותו בן 12 נפגע במהלך משחק כדורגל ואשר כתוצאה מכך נגרם לו שבר בשוק רגל ימין שהצריך טיפול רפואי , הגם שבסופו של דבר לא נותרה לו נכות צמיתה , התובע לא הוכיח את תביעתו , לא את קיומו של מפגע במגרש ולא את הקשר לאותו מפגע (שלא הוכח קיומו), הוכח מנגד, שתובע נפגע מחבלה שנגרמה לו במהלך התקלות אפשרית עם שוער הקבוצה היריבה במהלך ניסיון של התובע להבקיע את הכדור לשער היריב.
מן המקובץ לעיל אני קובע שהתובע לא עמד בנטל ההוכחה של תביעתו ודין התביעה דחייה לכן, אני מורה על דחיית התביעה.
(ב)
החלטת בית המשפט בעניין פסיקת ההוצאות ושיעורן תבטא את האיזון הראוי שבין הבטחת זכות הגישה לערכאות, הגנה על זכות הקניין של הפרט ושמירה על שוויון בין בעלי הדין"
תק' 152 מורה לנו:
"בתום הדיון יפסוק בית המשפט הוצאות סבירות והוגנות, זולת אם מצא שקיימים טעמים מיוחדים שלא לחייב בהוצאות כאמור".
לאחר שבחנתי את נסיבות האירוע שארע לקטין במהלך משחק כדורגל על אף דחיית תביעתו, והבאתי בחשבון את ההשלכות של הפגיעה עד להחלמתו ממנה (העדרה של נכות צמיתה) ומאידך, את התנהלות הנתבעות שבניגוד להחלטת בית המשפט לא הגישו תצהירים וגם אם סברו שאין מקום להגיש תצהירים מבחינה עניינית לא פנו בבקשה מתאימה לבית המשפט , ומאידך את זכות בעל הדין הזוכה בהגנתו לקבלת הוצאותיו בניהול ההליך, ואף הבאתי בחשבון את כלל הנסיבות הקשורות למצבם הכלכלי של הצדדים ומיהותם של הצדדים בשים לב לעקרונות תקנה 151 ו-152 לתקסד"א , אני סבור שיש לחייב את התובע בהוצאות משפט כמפורט להלן:
התובע ישלם לנתבעות הוצאות משפט בסך של 5,000 ₪ (סכום זה כולל את כל הוצאות המשפט ללא יוצא מן הכלל) וזאת תוך 30 יום מהיום שאם לא כן, יישא הסכום הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום בפועל.
