פסיקה בדבר פסק דין פשרה בתביעה נגד פרטנר

בנוסף תבע ח'טאר לחייב העמותה להצהיר כי אין לה כל זכות אצל חברות התיקשורת הנ"ל. בפסק דין חלקי שניתן על ידי במסגרת ישיבת קדם משפט מיום 26/2/2020, נמחקה חברת "סלקום" מהתביעה שכנגד.

לאחר שנמחקה התביעה כנגד ח'טאר, כנובע מההסכמות בפשרה, הצדדים לתביעה וכך גם לבקשה הם העמותה (התובעת) ופרטנר (הנתבעת).

ברע"א 2345/98 סלים דנגור ואח' נ' חנוך ליבנה ואח' (18.02.2009), נקבע כי: "מלשון תקנה 92 לתקנות ומהפרשנות לה, כפי שעוגנה בפסיקה, עולה כי כאשר בעל דין מבקש לתקן את כתב תביעתו, כך שבית המשפט יוכל להכריע בשאלות השנויות במחלוקת בין בעלי הדין, נעתרים לו ברוחב לב. ברם, זיקתו האמיצה של התיקון המבוקש לפלוגתא האמיתית בין הצדדים אינה חזות הכל. חריגים לכלל זה הנם מקרים בהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או מקרים בהם התיקון ישלול מהצד שכנגד הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת הבקשה מחדש". ראו בנוסף: רע"א 1819/11 עריית חולון נ' מנשה אלינובק, (11.05.2011).

כאמור, מלשון תקנה 92 ומפרשנותה עולה כי בתי המשפט נוהגים להעתר ברוחב לב לבקשה לתיקון כתב תביעה כאשר הדבר מועיל להכריע במחלוקות הצדדים, למעט במקרים חריגים בהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או כאשר ישלול התיקון מהצד השני הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת התביעה מחדש.

...

דיון והכרעה לאחר שבחנתי את טענות הצדדים לבקשה ועיינתי בכלל המסמכים שצורפו לבקשה וכן בכתבי טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה שיש להתיר את התיקון המבוקש.

כאמור, מלשון תקנה 92 ומפרשנותה עולה כי בתי המשפט נוהגים להיעתר ברוחב לב לבקשה לתיקון כתב תביעה כאשר הדבר מועיל להכריע במחלוקות הצדדים, למעט במקרים חריגים בהם נהג המבקש בשיהוי רב או בחוסר תום לב או כאשר ישלול התיקון מהצד השני הגנה שהייתה קמה לו אם הייתה מוגשת התביעה מחדש.

סוף דבר הבקשה לתיקון כתב התביעה מתקבלת.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד ת"צ 18299-05-16 תמר נ' חברת פרטנר תיקשורת בע"מ תיק חצוני: לפני כבוד השופט אבי פורג המבקשת: שרית תמר המשיבה: חברת פרטנר תיקשורת בע"מ פסק דין

הסכמות הצדדים והתחייבות המשיבה על פי הסדר הפשרה המשיבה הסכימה תוך 60 יום לאחר המועד הקובע (המועד בו פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה יהפך חלוט) לזכות את כל אחד מחברי הקבוצה בשיעור של 72% מחיובי היתר אשר הוא חויב בהם עבור יחידות גלישה שהוא צרך (קרי, מהתשלומים שאותו לקוח שילם עבור גלישה מעבר לתשלום ששולם על ידו עבור תכנית הסלולאר שלו שכללה חבילת גלישה) שלא בנסיבות של חיוב עבור גלישה שחרגה מנפח הגלישה שנכלל בחבילת הגלישה שכללה תכנית הסלולאר שלו (כלומר, שלא בנסיבות של חיוב עבור יחידות גלישה שנצרכו מעבר לנפח שנכלל בחבילת הגלישה אשר הייתה כלולה בתכנית הסלולאר שלהם) בתוספת הפרישי ריבית והצמדה בהתאם לחוק פסיקת ריבית והצמדה, התשכ"א,1961 שתחושב מיום חיוב היתר ועד מועד ביצוע ההשבה.

עילות התובענה נגד המשיבה: עילות התביעה כפי שפורטו בבקשת האישור הן: הפרת חוזה לפי חוק החוזים (חלק כללי), תשל"ג- 1973 (להלן: "חוק החוזים; חוסר תום לב במשא ומתן ובקיום חוזה לפי סעיפים 12 ו-39 לחוק החוזים ; רשלנות לפי סעיף 35 לפקודת הנזיקין (נוסח חדש); ועשיית עושר ולא במשפט, לפי חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט-1979.

סוף דבר אני מאשר את הסדר הפשרה בין המבקשת למשיבה ונותן לו תוקף של פסק דין.

אני מורה על פירסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק באופן שנוסח ההודעה שצורף כנספח ג' לבקשה יתוקן כך שיפורטו בו גם: בסעיף 2 יוסף חלק של השאלות המשותפות לחברי הקבוצה (כאמור בסעיף 19 לפסק הדין) וכן חלק של עילות התובענה (כאמור בסעיף 18 לפסק הדין) וכן שהסדר הפשרה המלא ופסק הדין עומדים לעיון באתר האנטרנט של המשיבה תוך הפניה מתאימה אליו מדף הבית של המשיבה וזאת לתקופה של 90 יום ועד ליישומו המלא של ההסדר, וכן ימחקו מנוסח ההודעה סעיפים 9 ו -10 להודעה.

...

המשיבה הגישה תשובתה לבקשת האישור, במסגרתה דחתה טענות המבקשת וטענה, בין היתר, כי אין בסיס עובדתי ומשפטי לבקשת האישור וכי יש לדחותה; כי יהא זה מן הדין לסלק את הבקשה מחמת שיהוי, שכן הבקשה הוגשה בקשר עם אירועים אשר אירעו, לפי הנטען, עוד בשנת 2012 (למעלה מארבע שנים לפני מועד הגשת בקשת האישור), דבר אשר הסב למשיבה נזקים ופגע ביכולת התחקור וההתגוננות שלה; כי הטענה שבבסיס בקשת האישור אינה מתאימה להתברר כתובענה ייצוגית, בין היתר, בשל החובה לקיים בדיקות אינדיבידואליות בעניין כל מנוי ומנוי; כי נציגי המשיבה הונחו במסגרת תדריכים ונהלים לוודא כי בעת הצטרפות לקוח לתכנית הכוללת גלישה יהא מכשירו פתוח לגלישה וכי ככל שהלקוח מסרב לפתוח את מנויו לגלישה, אזי חבילת הגלישה לא תתאקטב; אולם, המבקשת צרפה את מנויה האמורים בבקשת האישור (להלן: "מנויי המבקשת") לתוכנית סלולר בשם clear (אשר כללו לצד דקות שיחה ו-sms גם חבילת גלישה הכוללת נפח גלישה מסוים) באופן עצמאי (לא באמצעות נציגי המשיבה) כאשר הייתה מוגדרת בהם חסימת גלישה; כי ככל שביטול חסימת הגלישה בוצע על ידי הלקוחות באופן עצמאי (באמצעות אתר האינטרנט של המשיבה) כפי שנעשה בעניין מנויי המשיבה, הופיעה באתר התראה ובה קישור לפיו עליהם לבחור חבילת גלישה, באמצעות לחיצה על קישור, על מנת לבחור חבילת גלישה ולהימנע מחיובים (עם לחיצה על הקישור יכלו הלקוחות לבחור את חבילת הגלישה שנכללה בתכניתם); כמו כן, מיד עם ניסיון הגלישה נשלח ללקוחות מסרון התראה המיידע אותם בדבר כך שהם יחויבו עבור גלישה שהם יבצעו (כפי שנשלח למבקשת) וכי על הלקוחות היה לפעול בהתאם להוראות וכפי שמצופה מהם, ולא להתעלם מההתראות השונות הרבות; בנוסף, ומבלי לגרוע מהאמור, טענה המשיבה כי לא נפל כל פגם בהתנהלותה וכי אף אם היה בהתנהלותה משום פגם (מבלי שיש באמור כדי להודות בכך) הרי שלאור כל האמור היה לחברי הקבוצה הנטענת אשם תורם בשיעור של 100%.

סוף דבר אני מאשר את הסדר הפשרה בין המבקשת למשיבה ונותן לו תוקף של פסק דין.

אני מאשר גמול למבקשת ושכר טרחה לבא כוחה, כאמור בסעיף 24 לעיל.

אני מורה על פרסום ההודעה השנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק באופן שנוסח ההודעה שצורף כנספח ג' לבקשה יתוקן כך שיפורטו בו גם: בסעיף 2 יוסף חלק של השאלות המשותפות לחברי הקבוצה (כאמור בסעיף 19 לפסק הדין) וכן חלק של עילות התובענה (כאמור בסעיף 18 לפסק הדין) וכן שהסדר הפשרה המלא ופסק הדין עומדים לעיון באתר האינטרנט של המשיבה תוך הפניה מתאימה אליו מדף הבית של המשיבה וזאת לתקופה של 90 יום ועד ליישומו המלא של ההסדר, וכן ימחקו מנוסח ההודעה סעיפים 9 ו -10 להודעה.

ב"כ המבקשים חזרו על הצהרתם בהתייחס לסעיף 3.10.7 בהסכם, שלפיה לא יעמדו על הטענה כי ככל שתיוותר יתרה שלא שולמה, הכספים לא יושבו למדינה ולא יועברו לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד, שהוקמה לפי סעיף 27א בחוק תובענות ייצוגיות.

פרטנר סבורה כי יש להעמיד את שיעור ההשבה על 40%: בקשת האישור מבוססת על ההחלטה בעיניין גווילי שניתנה ביום 21.6.2010 אולם כפי שנקבע גם על ידי בית המשפט במסגרת פסק הדין שניתן ביום 18.8.2014, עד פסק דין גווילי לא היתה פרשנות שלפיה אין חובה לשלם את המע"מ. יתרה מכך, הפרשנות המשפטית היתה כי יש חובה לשלמו וכי המבחן הרלוואנטי לצורך קביעת שיעור המע"מ הוא מקום אספקת השרות.

בהקשר זה נטען כי פסק דין גווילי שולל את הטענה כי הפרשנות הישנה של סעיף 30(א)(7) לחוק מס ערך מוסף היתה נכונה עד שנת 2010, בשל המצב הטכנולוגי באותה עת; כי מקום צריכת השרות הוכר כקביעה משפטית עקרונית בהתאם לתכליות החוק; כי בקשת האישור בעיניין גווילי הוגשה בשנת 2000 וכבר אז התבססה על המצב הנורמאטיבי באירופה שלפיו החיוב במס נקבע לפי מקום צריכת השרות; כי לפי פסק הדין בעיניין גווילי, הגביה היתה שלא כדין החל משנת 1998; כי רק פגיעה מהותית באנטרס ההסתמכות מאפשרת סטיה מהעיקרון של תחולה רטרואקטיבית של פרשנות הדין; כי הטענה שעד ההחלטה בעיניין גווילי הגביה היתה חוקית אינה רלוואנטית למרבית התקופה; כי בית המשפט העליון בעיניין סיגורה קבע מפורשות שאין לחברות ההגנות שניתנו לרשות, וגם המדינה לא יכולה להאחז בכך; כי בקביעת שיעור הפשרה יש להתייחס לסכויי ההליך הקיים (נגד החברות) ולא להליך אחר (נגד המדינה), ולכן טענת הגנת התקציב אינה רלוואנטית; כי החלוקה השניה אינה הטבה אלא נסיון לדאוג שכספי הפשרה יגיעו לחברי הקבוצה; וכי גם אם היה מקום להיתחשב בכל השיקולים, הרי שהם מקבלים ביטוי מלא בהפחתת שיעור הפשרה ב- 30% (מתוך 100%), בויתור נוסף של חברי הקבוצה על 3 שנות גביה, וכן בויתור על חלק מהפרשי ההצמדה והריבית.

טובת העניין מחייבת לא להשהות את מתן פסק הדין בעניינינו: הליך זה בשל לפסק דין ואילו הצדדים בהליכים האחרים לא התקדמו; השהוי עלול לגרום לבעיות בשיחזור המידע; לקוחות החברות הנוספות מחזיקים נתחים קטנטנים מסכומי התביעות; ולבסוף – כאשר יאושר הסדר הפשרה בהליך זה, הדבר יסייע גם לסגירת שני התיקים האחרים וב"כ המבקשים לוקחים על עצמם לסייע בקידום מהלך זה. עוד הוגשה היתייחסות משלימה של המבקשים, ועמדות הצדדים כולם נשמעו בדיון נוסף שנערך.

...

החלטתי לאשר את המלצת הצדדים, שעולה בקנה אחד עם האמור בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט (23.5.2012) ועם סעיפים 22 ו-23 בחוק תובענות ייצוגיות.

אני מאשרת גם פעימות אלו.

סיכום לנוכח האמור לעיל, אני מאשרת את הסדר הפשרה, ונותנת לו תוקף של פסק דין.

אופן ההשבה פרטנר תיבדוק בתוך 45 ימים מהיום שבו פסק הדין המאשר את הסכם הפשרה יהפוך לחלוט (להלן: "המועד הקובע"), למי מבין חברי הקבוצה מנפיקה קבוצת פרטנר חשבונית, ומי מהם חויב בתשלום כלשהוא בחשבונית שקדמה לכך.

העברת הכספים לקרן - סכום ההשבה המגיע לחברי הקבוצה שאינם כלולים בסעיפים 16-17 לעיל, וכן סכומי ההמחאות הנזכרות בסעיף 17 לעיל שלא ייפרעו, יועברו לקרן לניהול וחלוקת כספים שנפסקו כסעד, שהוקמה לפי סעיף 27א לחוק תובענות ייצוגיות (לעיל ולהלן: "הקרן").

שונות מעשה בית דין, ויתור וסלוק – בכפוף לאישורו של הסדר פשרה זה, מוותרים בזאת המבקש, באי כוחו ו/או מי מטעמם, וכל אחד מחברי הקבוצה, כלפי פרטנר, לרבות ומבלי לגרוע, כנגד נושאי משרה, בעלי מניות, נושאי משרה בבעלי המניות, או מי מטעמם בויתור סופי, מלא ומוחלט על כל תביעה ו/או טענה ו/או דרישה ו/או זכות, מכל מין וסוג, שעלו בהליך, לרבות ומבלי למעט בבקשת האישור עצמה ובתגובה לתשובה.

יתרת שכר טירחת באי הכוח המייצגים תשולם על ידי המשיבה תוך 14 יום מקבלת אישור בית המשפט בדבר השלמת ביצועו של הסדר הפשרה.

סיכום אני מאשר את הסדר הפשרה בהתאם למפורט בפסק דין זה. עילות התובענה פורטו בסעיף 2 לעיל, והסעדים שהתבקשו פורטו בסעיף 3 לעיל.

...

באשר לצמצום בהגדרת חברי הקבוצה ובדיקת היקף גביית היתר, התקבל אימות לכך משני מקורות, האחד – בתצהירו מיום 10.6.20 של מר איתי סער, הארכיטקט הראשי של המשיבה, והשני – בתצהירו מיום 12.8.20 של מר יהודה מוטרו, מבקר הפנים של המשיבה, אשר פירט בתצהיר כיצד בדק את הנושאים הנ"ל, באילו מערכות של החברה, וכן פירט בדיקות מדגמיות שביצע, כאשר לאחר כל זאת הגיע למסקנה כי חישוב גביית היתר הוא תקין מכל הבחינות.

בסופו של דבר, אין להתעלם מכך כי הסדר הפשרה מביא להישג לחברי הקבוצה.

סיכום אני מאשר את הסדר הפשרה בהתאם למפורט בפסק דין זה. עילות התובענה פורטו בסעיף 2 לעיל, והסעדים שהתבקשו פורטו בסעיף 3 לעיל.

מר עופר בן דוד (להלן: "המבקש") הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד פרטנר תיקשורת בע"מ (להלן: "המשיבה") ומר אלון עמר הגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד פלאפון תיקשורת בע"מ. בתובענה טענו כי המשיבות עושות שימוש שלא כדין בנתוני איכון של לקוחותיהן, ובכך הן מפרות את החוק, את הסכמי ההיתקשרות עם הלקוחות ואת רישיונות ההפעלה.

ביום 24.8.2023 הגישה היועצת המשפטית לממשלה את עמדתה ולפיה: "הגורמים המקצועיים במדינה לא מצאו להביע עמדה לחיוב או לשלילה ביחס להסדר הפשרה". עקרי הסדר הפשרה הגדרות: חברי הקבוצה – "כל מנויי הסלולאר של פרטנר שנתוני המיקום שלהם הועברו ו/או נעשה בהם שימוש כלשהוא בקשר עם מיכרז המישטרה". המועד הקובע – המועד שהוא 90 ימים מיום שפסק הדין המאשר את הסדר הפשרה יהפוך לחלוט.

ככל שיוגש ערעור על ידי צד ג' על פסק הדין המאשר את הסדר הפשרה או בקשה לביטול פסק הדין, והיה ויתקבל העירעור על פסק הדין או בקשה לביטול פסק הדין כאמור, המשנה את הסדר הפשרה, תהיה רשאית המשיבה לבטל את הסדר הפשרה בתוך 14 ימי עסקים מיום שנימסר לה עותק של פסק הדין בעירעור או ההחלטה בבקשה לביטול, וזאת לפי שיקול דעתה הבלעדי וללא צורך במתן הנמקה כלשהיא ומבלי שהדבר יטיל עליה חבות כספית ו/או כל חבות אחרת.

שיקולים אלו חולקו לשלושה סוגים עקריים: סוג ראשון – שיקולים שעניינם איזון בין השאיפה לעודד הגשת הליכים ייצוגיים ראויים לבין הצורך למנוע ניהול של הליך סרק; הסוג השני – שיקולים שעניינם היתנהלותו של בא-הכוח המייצג, תוך ששכר הטירחה משמש תמריץ לניהול ההליך בצורה יעילה והגונה; הסוג השלישי – היחס בין הגמול ושכר הטירחה לבין התביעה הייצוגית בכללותה, מתוך הנחה שיש להמנע מפסיקת גמול ושכר טירחה המפחיתים באופן בלתי סביר מהתועלת הצומחת לקבוצה (פסקה 2 בפסק הדין שם).

הצדדים ישלחו העתק מפסק הדין, בצרוף הסדר הפשרה ובצרוף ההודעה למנהל בתי המשפט לשם רשומם בפנקס תובענות ייצוגיות, בהתאם להוראת סעיף 19(ה) לחוק תובענות ייצוגיות.

...

המשיבה תשלם את הגמול ושכר הטרחה, למבקש ולבא-כוחו, בהתאם למפורט בסעיפים 72 לעיל.

אני מורה כי ההודעות שישלחו בהתאם להסדר זה אינן מהוות "דבר פרסומת" כהגדרתו בסעיף 30א לחוק התקשורת, התשמ"ב-1982.

אני מורה על פרסום הודעה שנייה לפי סעיף 25(א)(4) לחוק תובענות ייצוגיות.