פסיקה בדבר פסק דין הצהרתי לגבי ועד עמותה

בהמשך נכתב כדלקמן: "משכך, הח"מ המהוה מורשה חתימה וחבר וועד העמותה, מביע היתנגדותו לפירוק העמותה בעת הזו". באותו מיסמך צוין כדלקמן: "בחודש מאי 2018 פרצה פרשה בגינה הופסקה פעילות העמותה". לאחר הגשת המסמך הנ"ל פנו עשרה מחברי העמותה והגישו עמדה מטעמם בקשר לבקשת הפרוק "ובשים לב לעמדת עו"ד אייזנשטיין שהוגשה בימים האחרונים בקשר לכך". על פי עמדת אותם חברי העמותה אין לראות בעמדה שהוגשה על ידי עו"ד אייזנשטיין כעמדת העמותה, שכן הסמכות לנהל את עינייני העמותה נתונה בידי ועד העמותה ולא בידי כל חבר ועד כשלעצמו וכי נידרשת חתימה של שניים ממורשי החתימה של העמותה על מנת לחייבה.

בעמדת אותם חברי העמותה צוין כי ביום 28.2.19 פנו לבית משפט זה חלק מחברי העמותה בה"פ 71660-02-19 בגדרה התבקש בית המשפט ליתן פסק דין המצהיר כי המבקשים הנם בעלי הזכויות במקרקעין וכי הם זכאים לקבלת יחידות דיור במקרקעין בהתאם להסכמים שבינם לבין המשיבים באותה תובענה וכן התבקשו סעדים זמניים.

עוד צוינו בעמדת חלק מחברי העמותה דברים שנכתבו בתשובה שהוגשה על ידי היחידה הארצית לחקירת פשיעה כלכלית בתיק 11604-05-18 בבית משפט השלום בראשון לציון (בסעיף 3): "יצוין כי עו"ד אייזנשטיין הינו מחד, ממייסדי ובעל תפקיד בעמותת 'בנייני התמר' ואחראי על שיווק הדירות שניבנו בפרויקט ומאידך משמש גם כעו"ד המייצג את הרוכשים ומחזיק בכספם בנאמנות. קיימת סתירה מהותית בין התפקידים הנ"ל כאשר לכאורה 'החתול שומר על השמנת". כמו כן הופנתה תשומת הלב להחלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 16.7.19 בתיק צ"א 50396-07-18 (בפיסקה 8): "לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולאחר שעיינתי בדו"ח הסודי ובמלוא חומרי החקירה, שוכנעתי כי פעולות החקירה שבוצעו, לרבות בתקופה האחרונה, חיזקו את החשדות, באופן שקיים חשד בעוצמה גבוהה ביותר לבצוע עבירות על ידי המשיבים ואחרים, ומכאן שאין שינוי בעוצמתן של עילות התפיסה, הן מכוח פסד"פ והן מכוח חוק איסור הלבנת הון". בטרם אבחן את עילות הפרוק, ראוי להזכיר את הכללים הבסיסיים שנקבעו בפסיקה ביחס לעילות הפרוק הרלבנטיות לבקשה שלפניי.

...

שנית, עילת הפירוק הקבועה בסעיף 49(5) לחוק העמותות ("בית המשפט מצא שמן הצדק ומן היושר לפרק את העמותה").

עוד צוינו בעמדת חלק מחברי העמותה דברים שנכתבו בתשובה שהוגשה על ידי היחידה הארצית לחקירת פשיעה כלכלית בתיק 11604-05-18 בבית משפט השלום בראשון לציון (בסעיף 3): "יצוין כי עו"ד אייזנשטיין הנו מחד, ממייסדי ובעל תפקיד בעמותת 'בנייני התמר' ואחראי על שיווק הדירות שנבנו בפרויקט ומאידך משמש גם כעו"ד המייצג את הרוכשים ומחזיק בכספם בנאמנות. קיימת סתירה מהותית בין התפקידים הנ"ל כאשר לכאורה 'החתול שומר על השמנת". כמו כן הופנתה תשומת הלב להחלטת בית משפט השלום בראשון לציון מיום 16.7.19 בתיק צ"א 50396-07-18 (בפסקה 8): "לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים ולאחר שעיינתי בדו"ח הסודי ובמלוא חומרי החקירה, שוכנעתי כי פעולות החקירה שבוצעו, לרבות בתקופה האחרונה, חיזקו את החשדות, באופן שקיים חשד בעוצמה גבוהה ביותר לביצוע עבירות על ידי המשיבים ואחרים, ומכאן שאין שינוי בעוצמתן של עילות התפיסה, הן מכוח פסד"פ והן מכוח חוק איסור הלבנת הון". בטרם אבחן את עילות הפירוק, ראוי להזכיר את הכללים הבסיסיים שנקבעו בפסיקה ביחס לעילות הפירוק הרלבנטיות לבקשה שלפניי.

שוכנעתי כי בנסיבות המקרה מתקיימות עילות הפירוק שצוינו לעיל.

סוף דבר לאור כל האמור לעיל, בקשת רשם העמותות מתקבלת וניתן בזאת צו לפירוק העמותה.

ביום 9.12.2021 הגישו המבקשים בבית המשפט המחוזי בירושלים תובענה למתן פסק דין הצהרתי נגד מאיר לוין ואריה בריל – חברי עמותה וחברי ועד העמותה (המשיבים 1 ו-2, בהתאמה.

] לא נטען ולא הונחה תשתית ממשית לכך שלא ידעו על הדברים, למצער את עקרם", ועל כן "התנהלותם הלכאורית של [המבקשים] שבחרו שלא לפעול משך שנים כה רבות – מעבר לשהוי העולה ממנה – יכולה להקרין על טענותיהם... [ו]גם על ההצדקה למתן סעדים זמניים להתערבות בפעילות העמותה, קודם להכרעה בטענות" (פסקה 12 להחלטה).

כמו כן, נפסק כי "יש לזכור כי [המבקשים] לא טענו כי פעלו אי פעם לבקש כינוסה של אסיפה באופן שיכול לעורר לכאורה סימני שאלה", וכך גם "לא נטען ולא הונחה תשתית לכך שבמהלך השנים כפרו [המבקשים] בכך ש[המשיבים] משמשים כחברי ועד העמותה או כי העלו טענות בעיניין [...]" (פסקה 13 להחלטה).

...

עוד טענו המשיבים, כי הסעדים שנתבקשו בבקשה למתן סעדים זמניים זהים בעיקרם לסעדים שנתבקשו בתובענה, ואף מטעם זה דין הבקשה להידחות.

דיון והכרעה לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור, על נספחיה, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות ללא צורך בתגובות.

במצב דברים זה, ובשים לב לקביעת בית המשפט קמא שלפיה המבקשים לא הניחו תשתית לכך שהתנהלות זו לא הייתה ידועה למבקשים זה מכבר, סבורני כי בצדק דחה בית המשפט קמא את הבקשה למתן סעדים זמניים, בוודאי לאור המשוכה הגבוהה הניצבת בפני המבקשים לקבלת סעדים מהסוג המבוקש על ידם.

סוף דבר: דין בקשת רשות הערעור להידחות איפוא.

כתוצאה מפרידת הצדדים ניפתחו ארבעת ההליכים שלהלן: תמ"ש 23472-02-20 – שעניינו תביעה לפסק דין הצהרתי לחזקת שתוף בנכסים ותביעה כספית, שהוגשה ע"י התובעת כנגד הנתבע (להלן: "התביעה הרכושית").

יחד עם זאת, אין בקביעה כי תצהירו של הנתבע לא ישמש כראיה, כדי לפטור את התובעת מחובתה להוכיח את תביעתה, שכן כלל יסוד בדיני הראיות הוא כי בעל דין במשפט אזרחי נושא בנטל להוכיח את העובדות הנחוצות לביסוס טענתו ראו: ע"א 1700/16 עמותת כספי הצדקה צור באהר נ' סאלם אלאטרש (31.7.2017) [פורסם בנבו]; ת"א (מחוזי ת"א) 39852-01-19 כחלון נ' אברהם (11.1.2022) [פורסם בנבו].

בת"א 40753-06-18 קרווני נ' ביטן (19.3.2020) [פורסם בנבו] נפסק – ולטעמי הדברים נכונים גם במקרה שלפניי בשינויים המחויבים – כי: "הכלל הפוסל עדות מפי השמועה, אוסר על עד למסור בעדות מידע שהגיע אליו מפיו של אחר, אם תכלית העדות היא הוכחת אמתותו של אותו מידע, וזאת משום שאין הוא יכול לערוב לאמיתותו של תוכן המידע (ראו: יעקב קדמי, "על הראיות", חלק שני, מהדורת תש"ע- 2009 בעמ' 567).

בבע"ם 3674/21 פלונית נ' פלוני (12.8.2021) [פורסם בנבו], הבהיר בית המשפט העליון כי: "אכן, בפסיקת בית משפט זה הובעו דיעות שונות בכל הנוגע לאופן תחולתה של חזקת השתוף על נכסים חצוניים (ראו, למשל, ע"א 4151/99 בריל נ' בריל, פד"י נה(4) 709, 717-716 (2001) (להלן: עניין בריל); ע"א 1880/95 דרהם נ' דרהם, פ"ד נ(4) 865, 871-870 (1997)). הגם שקיימות בנושא דיעות שונות, נקבע כי השאלה אם ישותפו נכסים חצוניים תבחן לפי נסיבות המקרה (ע"א 3178/12 שלמי נ' מנהל מסוי מקרקעין נתניה, [פורסם בנבו] פסקה 7 לפסק דינו של השופט נ' סולברג (17.11.2014); בג"ץ 8214/07 פלונית נ' פלוני, [פורסם בנבו] פסקה 22 (22.7.2010) (להלן: עניין פלונית); בע"ם 5939/04 פלוני נ' פלונית, פד"י נט(1) 665, 671 (2004) (להלן: עניין פלוני); עניין בריל, בעמ' 716; שחר ליפשיץ "על נכסי עבר, על נכסי עתיד ועל הפילוסופיה של חזקת השתוף" משפטים לד 627, 720-719 (2004); ניסים שלם יחסי ממון ורכוש, 71-69 (2001))".

בתוך כך, טענת התובעת כי הנתבע סיפר לה כי לא הוסבר לו על מה החתימו אותו ולא ידע שהוא מעביר חלק מהזכויות בדירה ברח' Y לבנותיו מעוררת קושי נוכח האיסור החל על עורך דין להחתים אדם על תצהיר בידיעה כי תוכן התצהיר אינו נכון ראו: על"ע 758-94 הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין נ' הוועד המחוזי של לשכת עורכי הדין (21.9.1997) [פורסם בנבו].

...

תמ"ש 19093-08-20 התביעה לביטול עסקת מתנה – נדחית.

תלה"מ 54130-11-20 - תביעה לפיצוי בגין עוולת לשון הרע – מתקבלת באופן חלקי.

לאור התוצאה, כאשר אני מביא בחשבון את מספר ההליכים, משך ההליכים והתוצאה וכן הובא בחשבון הליך תלה"מ 56287-12-20, במסגרתו לא הוטלו הוצאות משפט תוך קביעה כי "בשלב זה איני מוצא מקום לחייב בהוצאות משפט, בקשה זו תבוא בחשבון בהמשך ההליך", אני מחייב את הנתבעת בסך כולל של 60,000 ₪ מתוכו סך של 40,000 ₪ לטובת פלוני וסך של 20,000 ₪ לטובת התובעות בתביעה לפיצוי בגין עוולת לשון הרע.

בפניי תביעה לפסק דין הצהרתי, ביחס לזהות הגורם הזכאי להרשם כבעלים של מחצית הזכויות בחלקה **, גוש ***** באדמות הכפר *** **** (להלן: החלקה); וכן תביעה קניינית שכנגד למתן "צו עשה" לביטול רישום הערת האזהרה אשר נרשמה בלישכת רישום המקרקעין ביחס לחלקה.

אמנם קיימת מחלוקת בשאלת התמורה ביחס לעסקה משנת 1969 , אולם כנגדה עומד הטיעון לפיו נחתם הסכם מתנה מאוחר יותר בין הצדדים בשנת 1985 , ביחס לאותה החלקה, וכי התובע נהג מנהג בעלים בשטח ממועד פטירת אביו המנוח ועד היום.

הוגשה התובענה העיקרית בשנת עם זאת, ההשתהות לא הובילה לשינוי במצב הנתבעת ו/או באנטרס ההסתמכות שלה שכן כאמור הנתבעת ממילא אינה מחזיקה בפועל בחלקה זמן רב, וההשתהות לא הובילה גרמה לנזק משמעותי ו/או לפגיעה באינטרסים הראויים להגנה באופן אשר יצדיק דחיית התובענה על הסף ללא דיון בה. ראה לעניין זה את אשר נקבע בע"א 1054/98 חוף הכרמל נופש ותיירות ( 1989 ) בע"מ נ' עמותת 385 ]פורסם במאגרים המקוונים[ 2 ( אדם טבע ודין אגודה ישראל להגנת הסביבה נו( )4.2.2002:( "ניתן לומר כי עקב היתנהגות העותרת לוקה העתירה ביחס לשני המבנים בשיהוי מן ההיבט

( במאגרים המקוונים[ ( 16.8.1999 בשלב מאוחר יותר הוספו סייגים וניתן פסק הדין העדכני בע"א 11502/05 אילנה לאניאדו נ' הולנד ישראל בע"מ ]פורסם במאגרים המקוונים[ ( 24.2.2008 ) אשר הגדיר את מהות הזכות כ"מעין קניינית" ואת ההבדלים הקיימים בין עסקה בתמורה לבין התחייבות ליתן מתנה: "...תמצית ההלכה שנתחדשה בעיניין אהרונוב הנה כדלהלן: משנערך הסכם ובו

1 ( בע"א 7261/15 מרואן מועדי נ' סמעאן ג'ורג' שוקחה ]פורסם במאגרים המקוונים[ ( 5.9.2018 נפסק ביחס למועד התגבשותה של חזקת השתוף בנוגע לנכסים עיסקיים לעומת דירת מגורים, ולדידי הדברים יפים גם כאשר המדובר בנכסים חקלאיים או קרקעות שאינן מיועדות לבנייה ולא משמשות הנכס העקרי של בני הזוג, כאשר קיימות ראיות נסיבתיות נוספות: "אחת הטענות שהעלתה נאדיה היא כי גם אם תדחנה טענותיה באשר לתקפות

...

( אם במגמה למנוע מכירתה לאדם זר" (סעיף 11 לתצהיר א' נ' המנוחה אשר סומן נ' סוף דבר: נקבע בזאת כי התובע זכאי להירשם כבעלים של 545 מ"ר מכלל שטח החלקה הידועה כחלקה **, בגוש ***** שבאדמות הכפר *** ****, מכוח עסקת המתנה אשר נערכה בשנת 1985 בין אביו מ' המנוח לבין ע' המנוח.

הנני מורה אפוא, ללשכת רישום המקרקעין לרשום בפנקסי המקרקעין את מלוא זכויות המנוח ע', בחלקה **, בגוש *****, על שמו של התובע – יורש המנוח מ' בהתאם לצו ירושה, צו קיום צוואה, וכן מכוח הסכם חלוקת העיזבון עם אחיו ג' נ'.

התביעה הנגדית למחיקת הערת האזהרה אשר נרשמה על-ידי התובע ביחס לחלקה מס' **, בגוש *****, נדחית בזאת.

מדינת ישראל בתי הדין הרבניים תיק 1347097/1 בבית הדין הרבני האיזורי תל אביב יפו לפני כבוד הדיינים: הרב שלמה שטסמן, הרב אייל יוסף, הרב עידו שחר המבקשת: עמותת וזאת לראיה – מפעלי תרבות ותורה להנצחת והנחלת משנת הראי"ה קוק זצ"ל (ע"י ב"כ עוה"ד פרופ' דב פרימר ונעם גלזר) המשיבים: 1. הממונה על ההקדשות – עו"ד רחל שקרג'י; עו"ד רחל ווזנר 2. המנהל המיוחד להקדשות הועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רמבעה"נ והקדשות אוצר החסד קרן שמואל – עו"ד רונן מטרי 3. המנהל המיוחד לעמותת הועד הכללי כנסת ישראל לצדקת רמבעה"נ (בפרוק) ועמותת אוצר החסד קרן שמואל – עו"ד עמית לדרמן (משיב פורמאלי) 4. היועצת המשפטית לממשלה באמצעות פרקליטות מחוז תל-אביב (אזרחי) – עו"ד יעל בארי לוזון הנידון: סעד הצהרתי ומתן הוראות בעינייני הקדשות – עניין בית דוד ובית הרב פסק דין

אקדמות מִלין 3 טענות ומענות בעלי הדין וחוות דעת מומחים 6 טיעוני המבקשת 6 חוות דעת פרופ' אביעד הכהן 8 תשובת המנהל-המיוחד-להקדשות-הועד-הכללי 9 חוות דעת הממונה על ההקדשות עו"ד רחל שקרג'י 11 טיעונים משלימים מטעם המבקשת 13 חוות דעת המומחית גב' אלישבע סימון 15 השלמת הטיעון מטעם המנהל-המיוחד-להקדשות-הועד-הכללי 17 עמדת המנהל-המיוחד-לעמותות-בפרוק 19 עמדת היועצת המשפטית לממשלה 20 הליכי עבר במחלוקת הועד הכללי נ' בית הרב 23 המחלוקת במהדורה הראשונה של הסיכסוך 23 המחלוקת במהדורה השנייה של הסיכסוך 24 המחלוקת במהדורה השלישית של הסיכסוך 25 פסיקת בית הדין הרבני האיזורי במהדורה השלישית 26 פסיקת בית הדין הרבני הגדול במהדורה השלישית 26 (1) טענות הצדדים בעירעור 26 (2) סקירת הליכים בפסק הדין 27 (3) דיון ומסקנות פסק דין בית הדין הגדול 27 המחלוקת במהדורה הרביעית 32 סיכום פסיקת בתי הדין בהליכים הקודמים 32 דיון והכרעה 33 מבוא 33 על ירושלים במאה הי"ט 34 (1) היישוב הישן 34 (2) תמורות במצב היהודים 35 (3) ועד כל הכוללות והועד הכללי 36 (4) הקמת השכונות מחוץ לחומות 37 (5) התפתחות וגידול היישוב 38 היהודים וההקדש המוסלמי 40 (1) ייסוד הקדשות בתקופה העות'מאנית 40 (2) אומד דעת המקדיש בתקופה העות'מאנית 41 ההקדשות בתקופת השילטון הבריטי בארץ ישראל 42 (3) ההקדשות לאחר הכיבוש הבריטי ועד דבר המלך 42 (4) הקדשות יהודים בסמוך לתחילת דבר המלך 44 (5) מאבקו של הראי"ה קוק להחלת שיפוט בית הדין הרבני בעינייני הקדש 45 ייסוד הקדש בפני בית דין רבני 48 (6) על ייסוד הקדש "כדת וכדין" 48 (7) כינון מחדש של ואקף או הקדש בפני בית הדין 53 השיפוט בעינייני הקדש יהודי שכונן לפני בית שרעי ולא כונן מחדש 57 (1) רקע הסטורי ונורמטיבי 57 (2) שינוי הקף סמכויות בתי הדין הדתיים לעניין הקדשות דתיים לאחר דבר המלך 59 (3) הטענה כי פקודת בתי הדין האזרחיים והדתיים (שיפוט) היא Ultra Vires 59 (4) תוקף פקודת בתי הדין האזרחיים והדתיים (שיפוט) מכוח סימן 57 לדבר המלך 62 (5) תוקפה של פקודת בתי הדין האזרחיים והדתיים (שיפוט) מכוח דבר המלך 1947 65 (6) תקנות כנסת ישראל – מקור חוקי לפיקוח על הקדשות יהודים 71 (7) סיכום ביניים נורמאטיבי 74 ואקף בית דוד (רייז) 75 (1) מי היה ר' דוד רייז 75 (2) מיסמכי ואקף בית דוד (רייז) מן הסיג'יל השרעי 79 (3) נאמני ההקדש על פי שטר הוואקף 81 (4) הקשר של ר' דוד רייז עם הועד הכללי 82 (5) כינון מחדש של ואקף בית דוד בבית הדין הרבני 85 בחינת עמדת היועצת המשפטית לממשלה 86 (1) הטענה בדבר הצורך בתיקון חקיקה או פסיקה עדכנית 87 (2) מי מוסמך לכונן מחדש ואקף יהודי בפני בית הדין הרבני ובאלו תנאים 89 (3) Forum shopping – האומנם? 91 (4) "הכוללים הרשומים" בצוואת ר' דוד רייז 93 (5) בחינת אומד דעת המקדיש על פי היועצת 95 (6) סיכום בחינת עמדת היועצת 96 מעמדו המשפטי של בית הרב 97 (1) ההסכם להקמת בית הרב, הנחת אבן-הפינה והבנייה 97 (2) חנוכת בית הרב 101 (3) שינוי הוראות הקדש בית דוד, כינונו מחדש וכינון הקדש בית הרב 104 סוף דבר 107 אקדמות מִלין שכונת בתי ההקדש "בית דוד" היא אחת השכונות הראשונות שניבנו בירושלים החדשה שמחוץ לחומות.

...

אקדמות מִלין 3 טענות ומענות בעלי הדין וחוות דעת מומחים 6 טיעוני המבקשת 6 חוות דעת פרופ' אביעד הכהן 8 תשובת המנהל-המיוחד-להקדשות-הוועד-הכללי 9 חוות דעת הממונה על ההקדשות עו"ד רחל שקרג'י 11 טיעונים משלימים מטעם המבקשת 13 חוות דעת המומחית גב' אלישבע סימון 15 השלמת הטיעון מטעם המנהל-המיוחד-להקדשות-הוועד-הכללי 17 עמדת המנהל-המיוחד-לעמותות-בפירוק 19 עמדת היועצת המשפטית לממשלה 20 הליכי עבר במחלוקת הוועד הכללי נ' בית הרב 23 המחלוקת במהדורה הראשונה של הסכסוך 23 המחלוקת במהדורה השנייה של הסכסוך 24 המחלוקת במהדורה השלישית של הסכסוך 25 פסיקת בית הדין הרבני האזורי במהדורה השלישית 26 פסיקת בית הדין הרבני הגדול במהדורה השלישית 26 (1) טענות הצדדים בערעור 26 (2) סקירת הליכים בפסק הדין 27 (3) דיון ומסקנות פסק דין בית הדין הגדול 27 המחלוקת במהדורה הרביעית 32 סיכום פסיקת בתי הדין בהליכים הקודמים 32 דיון והכרעה 33 מבוא 33 על ירושלים במאה הי"ט 34 (1) היישוב הישן 34 (2) תמורות במצב היהודים 35 (3) ועד כל הכוללות והוועד הכללי 36 (4) הקמת השכונות מחוץ לחומות 37 (5) התפתחות וגידול היישוב 38 היהודים וההקדש המוסלמי 40 (1) ייסוד הקדשות בתקופה העות'מאנית 40 (2) אומד דעת המקדיש בתקופה העות'מאנית 41 ההקדשות בתקופת השלטון הבריטי בארץ ישראל 42 (3) ההקדשות לאחר הכיבוש הבריטי ועד דבר המלך 42 (4) הקדשות יהודים בסמוך לתחילת דבר המלך 44 (5) מאבקו של הראי"ה קוק להחלת שיפוט בית הדין הרבני בענייני הקדש 45 ייסוד הקדש בפני בית דין רבני 48 (6) על ייסוד הקדש "כדת וכדין" 48 (7) כינון מחדש של ואקף או הקדש בפני בית הדין 53 השיפוט בענייני הקדש יהודי שכונן לפני בית שרעי ולא כונן מחדש 57 (1) רקע היסטורי ונורמטיבי 57 (2) שינוי היקף סמכויות בתי הדין הדתיים לעניין הקדשות דתיים לאחר דבר המלך 59 (3) הטענה כי פקודת בתי הדין האזרחיים והדתיים (שיפוט) היא Ultra Vires 59 (4) תוקף פקודת בתי הדין האזרחיים והדתיים (שיפוט) מכוח סימן 57 לדבר המלך 62 (5) תוקפה של פקודת בתי הדין האזרחיים והדתיים (שיפוט) מכוח דבר המלך 1947 65 (6) תקנות כנסת ישראל – מקור חוקי לפיקוח על הקדשות יהודים 71 (7) סיכום ביניים נורמטיבי 74 ואקף בית דוד (רייז) 75 (1) מי היה ר' דוד רייז 75 (2) מסמכי ואקף בית דוד (רייז) מן הסיג'יל השרעי 79 (3) נאמני ההקדש על פי שטר הוואקף 81 (4) הקשר של ר' דוד רייז עם הוועד הכללי 82 (5) כינון מחדש של ואקף בית דוד בבית הדין הרבני 85 בחינת עמדת היועצת המשפטית לממשלה 86 (1) הטענה בדבר הצורך בתיקון חקיקה או פסיקה עדכנית 87 (2) מי מוסמך לכונן מחדש ואקף יהודי בפני בית הדין הרבני ובאלו תנאים 89 (3) Forum shopping – האומנם? 91 (4) "הכוללים הרשומים" בצוואת ר' דוד רייז 93 (5) בחינת אומד דעת המקדיש על פי היועצת 95 (6) סיכום בחינת עמדת היועצת 96 מעמדו המשפטי של בית הרב 97 (1) ההסכם להקמת בית הרב, הנחת אבן-הפינה והבנייה 97 (2) חנוכת בית הרב 101 (3) שינוי הוראות הקדש בית דוד, כינונו מחדש וכינון הקדש בית הרב 104 סוף דבר 107 אקדמות מִלין שכונת בתי ההקדש "בית דוד" היא אחת השכונות הראשונות שנבנו בירושלים החדשה שמחוץ לחומות.

הרכב בית הדין הגדול שדן במחלוקת זו בעבר וכן הרכב בית הדין האזורי בירושלים לפניו, לא עסקו בכל ההיבטים העובדתיים, ההיסטוריים והמשפטיים, כפי שעשינו אנו בפסק דין זה. הפגיעה האפשרית בזכויות העניים בניגוד לתנאי ההקדש בית דוד ובניגוד לתנאי ההסכם עם הֶרי פישל יוצרת קושי הלכתי, ולכן בסופו של דבר הם השתיתו את פסקי דינם על הכרעה בדרך של פשרה הקרובה לדין (בית הדין האזורי) או פשרה בדרך של שינוי מטרות ההקדש עם חיוב בדמי שימוש (בית הדין הגדול).

"חפצתי לראות שבית הרב בירושלים יהיה בית מפואר, ושיהיה לפי כב' הדר"ג ולהרחבתו וגם כבוד ליהודי ארץ ישראל ולכל היהודים בכל ארצות הגלות". סוף דבר על פי דבר המלך, יש לבית הדין הרבני שיפוט ייחודי בכל עניין הנוגע ליצירה ולניהול פנימי של ואקף אשר הוקם בפני בית דין שרעי בתקופת השלטון הטורקי וכונן בפני בית הדין הרבני לאחר תחילת דבר המלך, הן על ידי המקדיש והן על ידי שליח, נאמן, נהנה או בעל עניין (לעיל, פסקאות 48–‎57).

אנו מורים כי על ענייני היצירה והניהול הפנימי של הקדשות אלו לא יחולו הוראות חוק הנאמנות, התשל"ט–1979.