פסיקה בדבר פסלות שופט עקב הבעת דעה נחרצת

בקדם משפט שהתקיים בהליכים ביום 10.5.2021 וכעולה מפרוטוקול הדיון, הצדדים השמיעו טענות בשאלה אם התביעות הן תביעות השתקה, ולאחר מכן נתן בית המשפט קמא החלטה בה נכתב: "לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי העדות הראשית שהוגשו [...] התרשמותי הלכאורית הנה כי בפוסט אין כל לשון הרע, זאת ועוד התרשמתי כי תביעתם של [המערערים] נחזית כתביעת השתקה. לאור האמור לעיל, ומאחר והנתבעים טענו בכתב ההגנה כי יש לסלק את התביעה על הסף משום היותה תביעת השתקה אני מורה כי הצדדים [לתביעת עזריה] יגישו את סיכומיהם בשאלה האם יש מקום לסלק את התביעה על הסף עקב היותה תביעת השתקה." מיד לאחר מתן ההחלטה, ב"כ המערערים ביקש כי "יירשם בפרוטוקול שביהמ"ש לפני הקראת ההחלטה אמר שמדובר בתביעה [חסרת] יסוד ואמר שמדובר בתביעת השתקה קלסית לגבי [תביעת עזריה], מאחר שהאמירות של ביהמ"ש הנכבד הם אמירות של גילוי דעתו של אדוני, ואדוני גיבש את דעתו בתיק, אני מבקש שאדוני יפסול את עצמו מלדון בתיק". עוד עולה מפרוטוקול הדיון כי ב"כ המשיב 1 היתייחס לבקשת הפסילה ואמר: "אין שום בסיס בטענה, להפך, [...] אדוני נתן [למערערים] את הזכות לשכנע ואדוני אמר הכל לכאורה, לכן מדובר בבקשה שדינה להדחות". בתגובה חזר ב"כ המערערים על עמדתו וטען "אין מחלוקת גם שאדוני אמר והביע דיעה נחרצת שמדובר בתביע[ה] חסר[ת] יסוד ובתביע[ת] השתקה קלסית, מאחר שברור שביהמ"ש אומר שהוא הולך לסלק את התביעה, וגם הורה לצדדים להגיש את מה שבקש, אני חושב שאדוני גיבש עמדה ואמר אותה והיא עמדה נחרצת, ולכן ביהמ"ש צריך לפסול את עצמו". בית המשפט דחה את הבקשה על אתר, בקבעו: "כדי להעמיד דברים על דיוקם הבהרתי ואמרתי כי דעתי הלכאורית, בהסתמך על כתבי הטענות ועל תצהירים הנה כי מדובר בתביעת השתקה קלסית, ובנוסף הבעתי את התרשמותי הלכאורית לפיה אין מדובר בלשון הרע בפוסט שפורסם". בית המשפט הוסיף כי שופט רשאי להביע את דעתו הלכאורית והדבר אינו מקים עילת פסלות, כל עוד לא עולה שדעתו "ננעלה" כך שלא יהיה ניתן לשנותה בהמשך.

כבר נפסק כי במסגרת קדם משפט בית המשפט רשאי, ולעתים אף מחויב, לשקף לצדדים להליך בזהירות הראויה את היתרשמותו הלכאורית לגבי הסכויים והסיכונים העומדים בפני בעלי הדין, וכי הדבר אינו מקים עילת פסלות (ראו: ע"א 8916/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (21.2.2021)).

...

בקדם משפט שהתקיים בהליכים ביום 10.5.2021 וכעולה מפרוטוקול הדיון, הצדדים השמיעו טענות בשאלה אם התביעות הן תביעות השתקה, ולאחר מכן נתן בית המשפט קמא החלטה בה נכתב: "לאחר שעיינתי בכתבי הטענות, בתצהירי העדות הראשית שהוגשו [...] התרשמותי הלכאורית הינה כי בפוסט אין כל לשון הרע, זאת ועוד התרשמתי כי תביעתם של [המערערים] נחזית כתביעת השתקה. לאור האמור לעיל, ומאחר והנתבעים טענו בכתב ההגנה כי יש לסלק את התביעה על הסף משום היותה תביעת השתקה אני מורה כי הצדדים [לתביעת עזריה] יגישו את סיכומיהם בשאלה האם יש מקום לסלק את התביעה על הסף עקב היותה תביעת השתקה." מיד לאחר מתן ההחלטה, ב"כ המערערים ביקש כי "יירשם בפרוטוקול שביהמ"ש לפני הקראת ההחלטה אמר שמדובר בתביעה [חסרת] יסוד ואמר שמדובר בתביעת השתקה קלאסית לגבי [תביעת עזריה], מאחר שהאמירות של ביהמ"ש הנכבד הם אמירות של גילוי דעתו של אדוני, ואדוני גיבש את דעתו בתיק, אני מבקש שאדוני יפסול את עצמו מלדון בתיק". עוד עולה מפרוטוקול הדיון כי ב"כ המשיב 1 התייחס לבקשת הפסילה ואמר: "אין שום בסיס בטענה, להפך, [...] אדוני נתן [למערערים] את הזכות לשכנע ואדוני אמר הכל לכאורה, לכן מדובר בבקשה שדינה להידחות". בתגובה חזר ב"כ המערערים על עמדתו וטען "אין מחלוקת גם שאדוני אמר והביע דעה נחרצת שמדובר בתביע[ה] חסר[ת] יסוד ובתביע[ת] השתקה קלאסית, מאחר שברור שביהמ"ש אומר שהוא הולך לסלק את התביעה, וגם הורה לצדדים להגיש את מה שביקש, אני חושב שאדוני גיבש עמדה ואמר אותה והיא עמדה נחרצת, ולכן ביהמ"ש צריך לפסול את עצמו". בית המשפט דחה את הבקשה על אתר, בקבעו: "כדי להעמיד דברים על דיוקם הבהרתי ואמרתי כי דעתי הלכאורית, בהסתמך על כתבי הטענות ועל תצהירים הינה כי מדובר בתביעת השתקה קלאסית, ובנוסף הבעתי את התרשמותי הלכאורית לפיה אין מדובר בלשון הרע בפוסט שפורסם". בית המשפט הוסיף כי שופט רשאי להביע את דעתו הלכאורית והדבר אינו מקים עילת פסלות, כל עוד לא עולה שדעתו "ננעלה" כך שלא יהיה ניתן לשנותה בהמשך.

בהקשר זה הדגיש המותב כי העובדה שהורה לצדדים להגיש סיכומים בעניין בטרם יגבש את דעתו, מעידה כי דעתו לא "ננעלה". מכאן הערעור שלפניי, בו טוענים המערערים כי בפתח קדם המשפט פנה המותב אל בא-כוחם וקבע כי מדובר "בתביעת השתקה קלאסית"; כי מדובר "בתביעה חסרת יסוד"; כי "סכום התביעה מהווה אינדיקציה משמעותית וחשובה לכך"; כי "אין תקדים לסכום הנתבע בתביעות לשון הרע"; כי "אין בפוסט כלל לשון הרע"; כי "דין התביעה להידחות בשל היותה תביעת השתקה"; וכי "התיק יגיע לבית המשפט המחוזי והעליון". כמו כן, המערערים טוענים כי המותב הבהיר שבכוונתו לסלק את תביעתם על הסף, מחמת היותה "תביעת השתקה". לפי המערערים, נוכח התבטאויות המותב, המצביעות על "נעילת" דעתו, ביקש בא-כוחם על אתר כי דברי המותב יירשמו בפרוטוקול וכי המותב יפסול עצמו.

לטענת המערערים, אף שדברים אלו לא תועדו בפרוטוקול, מדברי ב"כ המשיב 1 בזמן הדיון עולה כי המותב אכן אמר את הדברים שהם מייחסים לו. בהקשר זה מפנים המערערים לדברי ב"כ המשיב 1 "דין התביעה להידחות כי מדובר בתביעת השתקה קלאסית כפי שאדוני אמר" (עמ' 8 שורות 8-7 לפרוטוקול הדיון מיום 10.5.2021).

בענייננו, מתיעוד הדברים בזמן אמת כפי שפורטו לעיל עולה כי המותב אכן הבהיר שדבריו נאמרו באופן לכאורי בלבד, ובנסיבות אלה לא שוכנעתי כי המערערים עמדו בנטל הכבד להוכיח כי דברי המותב היו נחרצים ולא לכאוריים בלבד.

אשר על כן, הערעור נדחה.

עם זאת, לא ייעשה צו להוצאות בערעור וכמו כן אני סבורה כי בנסיבות העניין ובשל הפרוטוקול החסר, יש מקום להורות על ביטול ההוצאות בסך של 5,000 ש"ח אשר נפסקו לטובת המשיב 1 בהליך דלמטה, במסגרת ההחלטה הדוחה את בקשת הפסלות – וכך אני מורה.

בנוסף הפניתה המבקשת גם לפסיקה לפיה הוחלט על פסלות שופט מטעמים של מראית פני הצדק, גם כאשר לא היה חשש ממשי למשוא פנים.

כפי שניתן לראות למקרא ההחלטה במלואה, לא זו בלבד שלא קבעתי עמדה נחרצת לגופה של הבקשה לביטול הצוו, לא קבעתי דבר בהתייחס אליה ואף לא הבעתי דיעה בעיניינה.

...

לטענת המבקשת, בית המשפט קבע עמדה נחרצת לגופה של הבקשה העיקרית לביטול הצו והבהיר שדין הבקשה העיקרית להידחות, הן מטעמים פרוצדורליים והן מטעמים מהותיים.

המדינה הפנתה לפסיקה בדבר החובה לשבת לדין שלא ניתן להתעלם ממנה, ואשר נכונה גם למקרה זה. ראה למשל דברי כבוד הנשיא ברק בע"א 4160/96 שחר נ' מושונוב (29/7/96): "...להתחשבות זו בעמדת השופט לפסול עצמו יש גבולות. הן נקבעות על פי אמת המידה הידועה והמקובלת של חשש ממשי למשוא פנים. בסופו של דבר, הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן (ראה ע"פ 2/95 מדינת ישראל נ' זינאתי, פ"ד מט (1) 39, 43; ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה, פ"ד מה (3) 790). השתחררות בלתי ראויה של השופט מהדיון במשפט פוגע בהגינות המשפט, באמות הציבור וגורר אחריו עיוות דין באותה מידה כמו המשך דיון בעניין שמן הראוי הוא לשופט פסול עצמו ממנו." המבקשת מבססת את טענת הפסלות בעיקר על החלטת כבוד הנשיאה השופטת אסתר חיות בעניין תל גנים הנ"ל, שם הורתה כבוד הנשיאה על פסילת שופט בית המשפט המחוזי אשר דחה בקשה לעיכוב ביצוע של צו הריסה מינהלי, שהוגשה במסגרת ערעור על החלטת בית משפט השלום לדחות את הבקשה לביטולו.

שם, אכן, קבעה כבוד הנשיאה, כי השופט לא ביסס את החלטתו על נימוקים הנוהגים בהקשר זה - סיכויי הערעור ומאזן הנוחות – ולא התייחס אליהם כלל, אלא קבע קביעות גורפות ונחרצות בדבר דינה של הבקשה להידחות מהטעם היחיד שמדובר בבניה בלתי חוקית שיש להרוס.

יתרה מכך - אפשרתי למבקשת לתקן את הבקשה, למרות שלא ביקשה לעשות כן. סיכומו של דבר, לאחר שלא מצאתי בסיס לטענה שגיבשתי עמדה בעניין הבקשה לביטול הצו ואף לא הבעתי עמדה בעניין זה, ולא מצאתי כי קיים יסוד סביר ואובייקטיבי לקיומו של חשש למשוא פנים ואף לא מראית עין של משוא פנים, אני דוחה את הבקשה.

] ערעור על החלטתו של בית משפט השלום בבת ים (השופט ע' אלקלעי) מיום 27.10.2021 בת"א 20453-12-19 (להלן: ההליך) שלא לפסול עצמו מלדון בעיניינו של המערער.

עוד עולה מהפרוטוקול המוקלד כי לאחר דין ודברים קצר בין ב"כ המערער ובין המותב בנוגע למשמעות העדויות שנשמעו, טען ב"כ המערער כי המותב הביע דיעה נחרצת שלפיה דין התביעה להדחות וכי המערער יחויב גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה, וזאת לאחר ששמע רק שני עדים מתוך עשרה.

ב"כ המשיבים 2-1 טען כי דין בקשת הפסילה להדחות וציין כי לשיטתו "ביהמ"ש נקט בלשון מסויגת ואינני רואה טעם לפסילה". ב"כ המשיבה 3 הצטרפה לדברים אלה וטענה כי המותב אך הביא בפני הצדדים את היתרשמותו בהתאם לשלב שבו מצוי ההליך, והוסיפה כי "באופן זה לא אחת בתי המשפט נותנים פסקי דין ומסלקים תביעות והדברים נכונים במיוחד בתיק זה". המותב דחה את בקשת הפסלות על אתר וקבע כי הביע דיעה לכאורית בלבד תוך שהדגיש כי זוהי היתרשמותו בהתאם לשלב שבו מצוי ההליך אך כי דעתו אינה נעולה.

לא אחת נפסק כי בית המשפט רשאי לשקף לצדדים להליך, בזהירות הראויה, את הסכויים והסיכונים העומדים בפניהם וכי הדבר אינו מקים עילת פסלות (ראו: ע"א 8916/20 פלוני נ' פלוני, פסקה 8 (21.2.2021)).

...

עוד עולה מהפרוטוקול המוקלד כי לאחר דין ודברים קצר בין ב"כ המערער ובין המותב בנוגע למשמעות העדויות שנשמעו, טען ב"כ המערער כי המותב הביע דעה נחרצת שלפיה דין התביעה להידחות וכי המערער יחויב גם בהוצאות לטובת אוצר המדינה, וזאת לאחר ששמע רק שני עדים מתוך עשרה.

דיון והכרעה עיינתי בטענות הצדדים ובנספחים שצורפו, ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.

כעולה מהפרוטוקול המוקלד, ב"כ המשיבים 2-1 אף אמר ב"זמן אמת" כי דין בקשת הפסלות להידחות מאחר שבית המשפט "נקט בלשון מסויגת". המערער לא הבהיר כיצד דברים אלה, שנאמרו ב"זמן אמת", מתיישבים עם טענתו כי דברי המותב היו נחרצים וחד משמעיים.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה ובכך מתבטל גם הצו להפסקת הדיון בהליך קמא.

עוד נטען כי במהלך הדיון מיום 12.12.2022 הביע המותב דיעה נחרצת באשר לתוצאות ההליך באמרו כי "הוא מבטל את הצוו [עשה] בשל פקיעת תוקף הצ'יקים אבל ה[משיב] יוכל לפנות עם פסק הדין להוצל"פ". עוד הוסיפה המערערת כי "לאורך כל הדיון ניהל בימ"ש דין ודברים מחוץ לפרוטוקול ואז הכתיב לפרוטוקול דברים שונים", וטענה ל"עיוותים קשים בכתיבת הדברים המנוגדים להלך הרוח באולם".

בפתח הדברים צוין כי המערערת הגישה זה מכבר בקשת פסלות שנדחתה, וכי מאז ההכרעה בה "כל אשר השתנה הנו קדם משפט שהתנהל ביום 12.12.22 ורשימת בקשות שהוגשה יממה לפני כן". אשר להחלטה בעיניין רשימת הבקשות מיום 11.12.2022, נקבע כי מדובר בהחלטה דיונית אשר אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות, אף אם אינה לרוחו של מי מהצדדים.

כך נטען כי המותב "השמיט [מהפרוטוקול] חלקים שלמים בהם נעשה ניסיון להשמיע טענות" וכן הביע דיעה נחרצת באשר לתוצאת ההליך באומרו כי "הוא ממליץ לחתור לקידום ההליך וחסכון בזמן, שכן בכך יקבל [המשיב] פסק דין עימו יוכל ללכת להוצאה בפועל". לגישתה, היתנהלות המותב במהלך הדיון מעידה על משוא פנים ולפיכך מצדיקה את פסילתו בהליך נושא העירעור דנן ו"בכל הליך בו תהיה [המערערת] צד להליך שבפניו".

המבחן לפסילת שופט מעוגן בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט), ולפיו עילת פסלות קמה בהתקיים נסיבות שיוצרות חשש ממשי למשוא פנים מצד המותב.

כפי שהובהר בפסיקה, אמנם אין הגבלה על מספר הפעמים שבהן רשאי בעל דין להגיש בקשת פסלות, אך הטוען לעילת פסלות נוספת באותו הליך נידרש להצביע על עילה חדשה שצמחה לאחר מתן החלטת הפסלות הקודמת (ע"א 9614/17 פלוני נ' פלונית, פסקה 4 (13.12.2017); ע"פ 4367/22 בוקובזה נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (נבו 27.7.2022)).

...

לא שוכנעתי כי חשש כזה מתעורר בענייננו.

לגופם של דברים, לא שוכנעתי כי הטענות החדשות שמעלה המערערת בבקשת הפסלות הנוכחית מבססות עילה לפסילת המותב.

אשר על כן, הערעור נדחה.

ביום 3.2.2019 היתקיים דיון בהליך הפלילי השני, ובסיומו הודיעה השופטת גלט כי "לאור הסכמת הצדדים ולאחר שהבעתי דעתי בזהירות בעל פה בדיון שעבר אני פוסלת את עצמי מלדון" בהליכים העקריים.

המערערים טענו כי בהחלטותיו בהליך הפסקת השמוש קבע המותב "קביעות נחרצות תוך שהוא מאמץ את הקביעות העובדתיות שנקבעו ע"י כבוד השופטת גלט [...] לרבות מימצאי מהימנות". בהקשר זה צטטו המערערים את דברי המותב בנוגע לתוכן צו ההפסקה השפוטי, ולפיהם "בעיניי, מלכתחילה לא היה צל צלו של ספק שצו ההפסקה השפוטי מיום 29.5.18 כלל בתוכו איסור להמשך החזקת חפצים כלשהם של [המערערים] על גבי המקרקעין וגם הטלת חובה על [המערערים] לסילוק ידם מהמקרקעין". כמו כן טענו המערערים כי בעת שהמותב דן בבקשות לפי סעיף 74 ובהליך הפסקת השמוש, נחשף למסה קריטית של חומר בלתי קביל ובהם "לתצהירים של עדי המאשימה בכתב האישום, לעדותם בחקירה נגדית, למסמכים אשר צורפו לתצהירים בבקשה לצוו שפוטי, לרבות ראיות בלתי קבילות, עם אמירות וקביעות גם ביחס להיתר הבנייה של ה[מערערים] וראיות בלתי קבילות נוספות". המשיבות טענו בתגובה כי לא הוכח חשש אובייקטיבי למשוא פנים המצדיק את פסילת המותב.

לבסוף קבע המותב כי קם כלפי המערערים השתק שפוטי, שכן לאחר שהמשיבות הגישו את בקשתן לבצוע אכיפה עצמית טענו המערערים טענה מקדמית שלפיה בקשה זו צריכה להיות מוכרעת על-ידי המותב הדן בהליכים העקריים, ואילו כעת טוענים המערערים כי הדבר מקים עילת פסלות.

בכל הנוגע לפסילת שופט בשל החשפות לחומרים בלתי קבילים, נפסק לא אחת כי על בעל הדין המבקש את הפסילה להראות כי המותב נחשף למסה קריטית של חומרים כאמור, ולהסביר באיזה אופן צפויים חומרים אלה להשפיע על שיקול דעתו של המותב (ראו: ע"פ 6909/21 עודה נ' מדינת ישראל, פסקה 22 (18.11.2021)).

...

אין בידי לקבל טענה זו. בענייננו, דן המותב בשאלה האם לצורך הליך הפסקת השימוש הוכח כי המערערים הפרו את הצו השיפוטי, והשיב על השאלה בחיוב – בהינתן קביעותיה של השופטת גלט שהתייחסה לכך מפורשות בהחלטתה השנייה בנדון, לאחר ששמעה עדים.

התנהלותם הדיונים של המערערים מחזקת אף היא את המסקנה שאליה הגעתי.

מכל הטעמים המפורטים לעיל, הערעור נדחה.