פסילת שופט מלשמוע ולדון בקובלנה פלילית שדחה

בית המשפט המחוזי בירושלים בשבתו כבית-משפט לערעורים פליליים עב"י 19012-07-18 גולדבליט נ' לישכת עורכי הדין - מחוז חיפה תיק חצוני: בפני כבוד השופט עודד שחם מערערים אבי גולדבליט על ידי א' צ'רני, עו"ד משיבים לישכת עורכי הדין - מחוז חיפה על ידי ר' זינגר, עו"ד פסק דין

מפסקי הדין של הערכאות הקודמות עולה, כי בשלב מוקדם של ההיתדיינות, עת נדחתה טענת פסלות של המערער, ונדחתה גם בקשתו לעכב את הדיון על מנת שיוכל לערער על החלטה זו, עזב המערער את האולם.

בית הדין המחוזי המשיך בדיון, ושמע את עדות המתלוננת, אשר לא נחקרה באותו דיון בחקירה נגדית.

בפסיקת בית המשפט העליון נקבע כי "היתעלמות מתלונה ומפניית קובל פוגעת, והיא מקשה על הפעלת השיפוט המשמעתי, שהמחוקק הפקיד בידי הלישכה כדי לשמור כי יהיה המחנה נקי" (על"ע 19/86 פלוני נ' ועד מחוז תל-אביב-יפו של לישכת עורכי הדין, פ"ד מא(3) 324 (1987), בפיסקה 4 לפסק דינו של כב' השופט מ' בייסקי).

...

יוצא, כי דין הערעור על ההרשעה להידחות ברובו.

מקובלת עליי עמדתו של בית הדין הארצי, לפיה אלמלא הפגמים שנפלו בהליך שהתקיים בעניינו של המערער והזמן הרב שחלף מאז שנעברו רוב העבירות מושא כתב הקובלנה, היה מקום להשית על המערער עונש השעיה בפועל.

התוצאה היא כי הערעור נדחה בעיקרו הן לעניין ההרשעה, הן לעניין העונש, ומתקבל בחלקו, על פי המפורט לעיל.

לפניי בקשת הקובל לפסילת שופט, זאת בהתאם לסמכותי על פי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד – 1984 (להלן: "חוק בתי המשפט").

כעולה מתגובתם, במעמד הדיון נישאלו הצדדים על ידי בית המשפט באם הם מבקשים לפסול את בית המשפט בשל חשיפתו להליך חקירה המתנהל כנגד המשיבים ואלה השיבו כי אין כל כוונה לבקש פסילה של המותב ועל כן הגשת בקשה זו ללא ציון עילת פסלות כלשהיא – דינה להדחות.

עיון במערכת נט המשפט מעלה כי ביום 26/10/21, במסגרת בקשת המבקש לצרף את משטרת ישראל כ"ידיד בית המשפט" (בקשה 10 בתיק), בחר המבקש לצרף לבקשה החלטת בית המשפט המחוזי חיפה בע"ח 38866-12-20 ממנו עולה מפורשות כי נגד המשיב 2 (הוא הנאשם 2 לכתב הקובלנה) מיתנהלת חקירה פלילית שעניינה חשד לבצוע עבירות הלבנת הון בהקף נרחב.

לאחר שמיעת טענות הצדדים במעמד הדיון, ניתנה לקובל היזדמנות להגיש תגובה כתובה שלאחריה התכוון בית המשפט ליתן החלטה מנומקת המתייחסת לכלל הטענות שעלו.

...

סוף דבר, מכל המקובץ לעיל עולה כי לא קיים חשש כלשהו המצדיק פסילת המותב מלדון בתיק.

הכרעה בבקשה להוכיח עדות שיטה ומעשים דומים מקומה איננה בבקשה זו. גם בקשה להעביר פעם נוספת את הקובלנה המתוקנת לפרקליט המחוז, מקומה איננה בבקשה זו. מה גם שטרם ניתנה החלטתי בנוגע לאפשרות תיקון כתב הקובלנה בשלב זה של ההליך.

סוף דבר הבקשה לפסילת בית המשפט נדחית.

עוד נקבע כי קיימת התכנות להרשעה, ולפיכך בוטלה החלטת בית משפט זה. הדיון בקובלנה הועבר לפתחי, ובדיון שהתקיים בפניי ביום 27.5.21 ביקש ב"כ הנאשם כי אכריע בטענות המקדמיות בהן לא דן כבוד השופט מורנו טרם שהורה על מחיקת הקובלנה.

תשובת הקובל הקובל טען כי הנאשם לא הצביע על כל פגם או פסול בכתב הקובלנה או עילה המצדיקה ביטולו.

דיון והכרעה מוסד הקובלנה הפלילית הוא הליך המתנהל על ידי אדם פרטי, ואינו דרך המלך במסגרת ההליכים הפליליים.

אשר לטענה בדבר זוטי הדברים, הרי שהגנה זו מוגדרת בסעיף 34יז בחוק העונשין, התשל"ז- 1977 כך: "לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה, אם, לאור טיבו של המעשה, נסיבותיו, תוצאותיו והאנטרס הצבורי, המעשה הוא קל ערך". בהתאם לפסיקה, על בית המשפט לבחון נסיבותיו של כל מקרה בזהירות, טרם קבלת טענה זו, וככלל יש מקום לקבלת הטענה רק לאחר הבאת הראיות, ואך במקרים נדירים תיתקבל הטענה טרם שמיעת הראיות, כפי שעולה אף מההחלטות אליהן היפנה הנאשם בבקשתו.

בהיתחשב בטענות בדבר סיכסוך ממושך בין הצדדים והליכים משפטיים שלא הועילו, נמצא כי לא ניתן להכריע בטענת ההגנה האמורה בשלב זה. משכך, נדחות הטענות בעת הנוכחית.

...

נוכח מכלול הנסיבות, באתי לכלל מסקנה כי אף אם ניתן היה להימנע מפירוט עובדתי מסוים, הרי שאין בפירוט הקיים כדי להוות פגם או פסול המצדיקים מחיקה או תיקון.

בהתחשב בטענות בדבר סכסוך ממושך בין הצדדים והליכים משפטיים שלא הועילו, נמצא כי לא ניתן להכריע בטענת ההגנה האמורה בשלב זה. משכך, נדחות הטענות בעת הנוכחית.

התובע מפנה תחילה לנספחים הסרוקים לקובלנה הפלילית שהגיש נגד שלושה שופטי בית המשפט העליון, היועץ המשפטי לממשלה ו"נציב מערך התביעה" כהגדרתו.

כב' השופט כדורי קבע בהחלטתו מיום 17.05.2017 כי לאחר שעיין בקובלנה ובטענות הקובל בדבר אי המצאת הסכמת היועץ המשפטי לממשלה בהתאם לדין, הדיון בקובלנה מופסק עד שימנה לו הקובל (התובע כאן) עורך דין.

ולטענות התובע; התובע השיב בכתב התשובה בקצרה כי - "נניח ותביעה זו תימחק ע"י מאן דהוא, אין זה חשוב, תפקידו של התובע לתעד, ואינו יכול לעשות את מה שאינו תלוי בו". בדיון שנערך ביום 12.12.2018 הערתי כי מדובר בתביעה שהוגשה כנגד שופטים, שהמדינה הגישה כתב הגנה, שבמסגרתו העלתה בקשה לדחייה על הסף.

אציין שהתלוננתי לנציב תלונות הציבור על השופטים, התלוננתי למישטרה בתלונה 132135/18 וכמובן ערערתי ע"א 4522/14 ביקשתי בפרוטוקול שורה 7 בקשה לפסילת שופט, אין בפרוטוקול מענה, הגשתי תצהיר עדות ראשית גם במישטרה וגם בתיק עצמו ובו אני טוען שאין מענה לפסלות שופט ולכן פסק הדין לא חוקי.

לאחר שדברי התובע וב"כ המדינה נשמעו בקשב רב, נדחה התיק לעיון ולמתן החלטה שתשלח לצדדים.

...

סבורני כי די בטעמים אלה בכדי להורות על דחיית התביעה על הסף.

סוף דבר: לאור האמור, והמקובץ לעיל, דין התביעה להידחות על הסף.

המזכירות תמציא החלטתי זו לצדדים.

בעתירה נטען, בין היתר, כי החלטת כב' השופט מלמד, פירושה כי לדוכן העדים יעלו עדים בטרם נשמעה גירסתם, וזאת בנגוד להוראת סעיף 77(א) לחסד"פ וכן "בנגוד גמור לכל פרוצידורה מוכרת בהליך הפלילי ופסול מידאורייתא". באשר להוראת סעיף 79 לחסד"פ, העותרת טוענת כי סעיף זה "לא בא להכשיר, וממילא אין הוא יכול להכשיר, העדת 'עדי תביעה' שגירסתם אינה ידועה לאיש ומעולם לא נשמעה קודם לכן ואיש לא יודע האם הם בכלל 'עדי תביעה' או עדים למשהו. זה לא". המשיב, מנגד, טען כי ככל שיש לעותרת השגות, עליה לעשות כן במסגרת ערעור על פסק הדין, ולא בדרך של הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק כנגד החלטת ביניים בהליך פלילי; כי המקרה דנן אינו מצדיק היתערבות של בית המשפט הגבוה לצדק; כי אין חובה על קובל פרטי למסור הודעות של עדי תביעה; וכי סעיף 74 לחסד"פ אינו חל כלל על הליך של קובלנה פלילית.

אילו בהליך פלילי רגיל עסקינן, הרי שהיה מקום לדחות את העתירה על הסף, וכבר נזדמן לי לעמוד על כך ש"עם חלוף השנים והצטברות מאות ההלכות בנושא סעיף 74 לחסד"פ, דומה כי היתמעטו השאלות העקרוניות שנותרו 'פתוחות' ואשר מצריכות הבהרה או היתערבות של בג"ץ, כחריג לכלל לפיו בג"ץ אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות ביניים בהליכים פליליים" (בג"ץ 4922/19 נוה נ' מדינת ישראל-פרקליטות מחוז מרכז (פלילי), פסקה 10 והאסמכתאות שם (9.12.2019)).

מאחר שהקובלנה הפרטית מיתנהלת בבית משפט השלום, ורק מקרים ספורים מגיעים בדרך של רשות ערעור פלילי לבית המשפט המחוזי, קל וחומר לבית המשפט העליון, מצאנו איפוא לידון בעתירה לגופה.

...

אמרת אגב זו זכתה לאזכור באמרת אגב נוספת בפסק דין קצרצר, שבו נאמר על ידי השופט ש' לוין: "אם כי נוטה אני לחשוב (חרף טענות המבקשות לסתור) כי אין סעיף 74 לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 חל על קובלנות פרטיות:ב בש"פ 3503/91 פ"ד מו(4) 136, 146, וגם אם אניח (דבר המוטל בספק רב) שהמדובר ב'חומר חקירה' לענין האישומים שבהם הורשע המבקש, אין נושאים אלה טעונים הכרעה; שכן נחה דעתי שנוכח משקל הראיות שהובאו במשפט, לא נגרם למבקש כל עיוות דין עקב אי גילוי החומר האמור" (רע"פ 7602/99 מי צור שלמה נ' ריבוק אינטרנשיונל (15.12.2019), הדגשה הוספה – י"ע)).

לכן, מדרך של קל וחומר מהוראות הגילוי והעיון על פי תקנות סדר הדין האזרחי, אני סבור כי יש לחייב את הקובל לפחות באותן החובות החלות על המאשימה במשפט פלילי ויש להכיר בזכותו של הנאשם לעיין במסמכיו של הקובל (להרחבה בנושא תחולת סעיף 74 לחסד"פ בהליכי קובלנה פלילית ראו יצחק עמית חסיונות ואינטרסים מוגנים הליכי גילוי ועיון במשפט האזרחי והפלילי 208-206 (2021) (להלן: עמית)).

משהגענו למסקנה כי סעיף 74 לחסד"פ חל בהליכי קובלנה פלילית, אנו מגיעים לסוגיה השנייה, הקשורה בטבורה לסעד שנתבקש בעתירה.

סוף דבר, שהעתירה נדחית.