פסילת שופט השופט ששפט צד בתיק בעבר

התיק קבוע בפני מותב זה ולא בפני השופטת ששפטה את המבקש בעבר ולא ברור מדוע מטיל המבקש דופי במותב זה. אין לקשור בין הליך ספציפי אחר שכלל אינו רלבאנטי לבין ההליך בתיק דנן.

ביהמ"ש אינו רשאי לפסול את עצמו רק מן הטעם שמי מהצדדים אינו אוהד את ישיבתו בדין וכאשר הוא עושה כן החלטת הבטלות תבוטל: דיני פסלות שופט ,יגאל מרזל, הוצאה לאור של שלכת עורכי הדין, 2006, ע' 22-23; ע"א 6275/03 שגיא, עו"ד נ' סלע (28.7.03) ע"א 5939/0 ממן נ' ממן (11.9.01).

...

התוצאה היא שדינה של ההתנגדות להידחות ועל המבקש לשלם למשיבה סך של 180 ₪.

מתוך התחשבות במבקש אני קובעת שהוא ישלם למשיבה שכ"ט עו"ד בשיעור של 500 ₪ בלבד בנוסף להוצאות אגרת פתיחת תיק בהוצאה לפועל.

סה"כ ישלם המבקש 680 ₪.

בית המשפט המחוזי בבאר שבע תפ"ח 35903-08-19 מדינת ישראל נ' אלקאדי(עציר) תיק חצוני: 327237/2019 מספר בקשה:9 בפני כבוד הסגן נשיאה נ. זלוצ'ובר כבוד השופטת ד. כהן כבוד השופט ד. בן טולילה המבקש: סנאד אלקאדי ע"י ב"כ עו"ד גיל נמיר המשיבה: מדינת ישראל ע"י פמ"ד החלטה בבקשת הסניגור שבית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק

הפסיקה דנה רבות בשאלה מהן "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים". לא אחת נטען על ידי הצדדים, כי במקרים בהם השופט נחשף במהלך או לפני הדיון לראיות או למידע שיכולים לגבש בקרבו דיעה קדומה כלפי בעל דין, מיתקיים חשש ממשי למשוא פנים המצדיק את פסילתו.

לטענתו, לא ראוי שהשופטת שדנה במעצרו והחליטה לעוצרו עד תום ההליכים על יסוד עברו הפלילי, תידון בתיק העקרי שמתנהל נגדו.

על פי מגמת הפסיקה הכלל הוא: "ככלל, אין פגם אנהרנטי בעצם חשיפת בימ"ש לחומר ראיות לא קביל, נוכח ההנחה בדבר יכולתו של השופט לשפוט ללא משוא פנים, באובייקטיביות ובמקצועיות. לפיכך, ברגיל, לא ייפסל בימ"ש אך בשל חשיפתו לחומר ראיות שלא ניתן להתבסס עליו לשם חריצת דינו של נאשם. להנחה בדבר המקצועיות המאפיינת שופט, השפעה גם על המסקנה הנגזרת מעצם חשיפתו של בימ"ש לחומר ראיות שאינו קביל לעניין פסלות שופט. לעניין זה חזקה היא כי בימ"ש ידע לבנות חומה בין ראיה לא קבילה הבאה לידיעתו לבין השמוש בה במשפט... רק במקרים נדירים במיוחד, בהם המידע המתקבל כה מקיף ויסודי עד שקיים החשש שגם שופט מקצועי לא יוכל להדחיקו, תקום עילה שתאפשר את פסילת בימ"ש. ע"מ שתווצר אותה "מסה קריטית" של ראיות לא קבילות שבכוחן להקים חשש ממשי למשוא פנים, נידרש כי בנסיבות העניין, כובד הראיות הפסולות, מבחינת כמותן ואיכותן, יהיה כזה שאינו מאפשר לשופט להיתעלם מהן" (ראו ע"פ 2473/07 פרנסואה אבוטבול נ' מדינת ישראל).

...

בעניין זה נכתב בספרו של ד"ר יגאל מרזל "דיני פסלות שופט" עמ' 299-300 (התשס"ו – 2006): "לא פעם נחשף שופט – בעיקר בהליכים פליליים – למידע שאינו קביל, בין הרשעות קודמות, בין ראיות שלא ניתן לקבלן מטעמים הקשורים בדיני הראיות עצמם, כגון עדויות מפי השמועה או קלטות שאינן עומדות לכאורה בתנאי הקבילות שבדין. נקבע בהקשר זה, כי אין בעצם החשיפה לחומר לא קביל כדי להביא לפסילת השופט. זאת, שכן חזקה על השופט כי מקצועיותו תאפשר לו להתעלם מחומר זה ולהפריד בתודעתו בין החומר הקביל לבין זה שאינו קביל. כך במיוחד באותם מקרים, בהם חומר בלתי קביל זה אינו איתן במהותו וממילא אין להניח כי יותיר רושם בל יימחה על השופט. טעם נוסף לכלל זה הוא, כי מסקנה אחרת – לפיה גורמת החשיפה לפסילה אוטומטית של השופט – היתה נותנת בידי בעל דין אפשרות להביא בקלות לפסילת השופט על ידי חשיפת חומר שאינו קביל. טעם אחר היה, כי לעיתים החשיפה היא בלתי נמנעת, שכן לא ניתן ליצור מידור ובידוד מוחלטים של השופט. זאת ועוד: עם התחזקות המגמה של מעבר מקבילות ראיות למשקלן, פוחתת ממילא השפעת החשיפה למידע בלתי קביל ככזה, והדגש יכול להיות בשאלת ההשפעה של החומר שאינו קביל, להבדיל מעצם החשיפה לו...ככל שמדובר בחשיפה למסה קריטית של חומר בלתי קביל – לא רק בכמותו, אלא בעיקר באיכותו של החומר, שיש בה עוצמה רבה – יש יותר מקום לדעה כי השופט יושפע ממנה וממילא יש מקום רב יותר לקביעה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים". במקרה זה, הגם שמוטב היה שב"כ המשיבה לא היה מצרף לתגובתו את תגובת המשיבה בתיק המ"ת, אין בצירופה כדי להביא לפסילתו של בית משפט זה, שכן הפרטים המפורטים הם כלליים, לקונים ובוודאי אינם מהווים מסה קריטית של ראיות בלתי קבילות שבגינן עלינו לפסול עצמנו מלדון בתיק זה. ב"כ הנאשם התייחס למספר פרטים המופיעים בתגובת המשיבה לבקשה לקבלת חומרי החקירה: העובדה כי נכתב בתגובה כי יש לדחות את בקשת ב"כ הנאשם להעברת החומר הנוגע לעברם הפלילי של עדי התביעה 1, 2 ו-3.

העובדה כי צוין בתגובה שצורפה כי הוגש כתב אישום נוסף בפרשה זו. העובדה כי נכתב בתגובה כי יש לדחות את בקשת ב"כ הנאשם לקבלת תיק רפואי של המנוח ושל עדת תביעה 4.

בהתאם לאמור ובהעדר עילה לכך, אנו דוחים את בקשת ב"כ הנאשם שנפסול עצמינו מלדון בתיק זה. יש לשלוח עותק לב"כ הצדדים.

בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית-משפט לעניינים מינהליים ו"ע 14375-12-17 יוניון נכסים בע"מ נ' מס שבח נתניה תיק חצוני: מספר בקשה:9 בפני כבוד השופט אבי גורמן העוררת יוניון נכסים בע"מ ע"י ב"כ עוה"ד אמיר שוהם המשיב מס שבח נתניה ע"י ב"כ עוה"ד יפעת גושן שושן וערן פיירשטיין מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי) החלטה

ההלכה בכל הנוגע לעילת הפסלות הכללית, תוארה על-ידי כבוד השופט י' דנציגר, ברע"א 296/08, ארט-בי חברה בערבות מוגבלת (בפרוק) נ' עיזבון המנוח ג'ק ליברמן ז"ל (5.12.2010), באופן הבא: "העילה הכללית לפיה על שופט להמנע מלשבת בדין הנה כאמור, אם קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים [ראו: ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375 (1975) (להלן: עניין ידיד)]. מדובר בעילה שהיא בשקול דעת. המבחן  לבחינתו של חשש ממשי למשוא פנים הנו מבחן אובייקטיבי כאשר לא די בחשש סובייקטיבי של מי מהצדדים כדי לבסס את עילת הפסלות (ראו ... ). "משמעותו היא, שמן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאד מסתברת, שאכן נבצר מהשופט לשפוט את דינם של בעלי-הדין באובייקטיביות הדרושה" (ראו: עניין ידיד, לעיל, בעמ' 381).

ויודגש, "מבחן האפשרות הממשית, אין משמעותו כי לשם גיבוש המסקנה בדבר קיום האפשרות של נגיעה פסולה, יש לתהות לפני ולפנים בהלך מחשבותיו (state of mind) של השופט. המשמעות של המבחן של האפשרות הממשית היא כי מן הנסיבות החיצוניות הכרחי להתרשם שקיימת אפשרות מאוד מסתברת שאכן נבצר מן השופט לשפוט את דינם של בעלי הדין באובייקטיביות הדרושה". בהקשרה של הבקשה שלפני יש איפוא לשאול, האם הבעת הדיעה בספרי, יוצרת מצב בו מבחינה אובייקטיבית, נבצרת ממני האפשרות לשפוט את הדין באובייקטיביות הדרושה? מצב בו שופט הביע בעבר את דעתו בשאלה משפטית, אינו מצב נדיר.

...

לפני בקשה מטעם העוררת, לפסול עצמי מלדון בערר נשוא תיק זה. בקשה זו נובעת מכך שבספר שהייתי שותף לחיבורו, נקטנו עמדה בנוגע לשאלה המשפטית הדורשת הכרעה בערר זה. לאחר ששקלתי את הבקשה, את תשובת המשיב ואת תגובת העוררת, הגעתי למסקנה כי דינה להידחות וזאת מהטעמים עליהם אעמוד בהמשך.

יכולתי לנמק את החלטתי בעוד תימוכין שונים: עמידה על ההבדל בין כתיבה אקדמית לבין הכרעה שיפוטית; ציון העובדה כי בין כתיבת הספר להיום, התווספה הכרעה שיפוטית העוסקת בסוגיה, ועוד הבחנות נוספות.

אלא שאני סבור כי אין צורך בכל אלה.

פרסומים אלה משקפים את הרקע המקצועי הרלוונטי שאנו מביאים אתנו, ואין בהם כדי לפגוע בדרישה המהותית הנובעת מאופיו של התפקיד השיפוטי, המחייב – כדברי כבוד הנשיא שמגר בפסק הדין בענין היימן – "פתיחות לשמוע טיעון המבקש לזרות אור חדש על מערכת נסיבות עובדתית זו או אחרת או לפתח תיזה משפטית". סוף דבר, אני דוחה את הבקשה לפסילתי מלשבת בדין כיו"ר ועדת הערר לפי חוק מיסוי מקרקעין ולדון בערר שלפני.

בנסיבות אלו קיים חשש שהחשיפה לחומרי חקירה בתיקים אחרים, חומר שלא עבר את מסננת החקירה הנגדית, קיבעה כבר את דעתי.

לא הייתי מעורב בהליכים בין הצדדים ולא הוצגו לפני שום ראיות הקשורות לתיק, מעבר לראיות שהוגשו לי במסגרת הדיון בראיות.

העילה הכללית לפסלות שופט היא "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". שיקול הדעת בשאלת החשפות בית המשפט לראיות בתיקים אחרים הוא מבחן אובייקטיבי, דהיינו ששופט יסבור שנסיבות המקרה מעידות על התקיימותו של חשש ממשי למשוא פנים.

המבחן מבקש לגבש מענה לפיו המשקל המצטבר של חומרי החקירה להם נחשף בית המשפט, מעורר חשש ממשי שהשופט בערכאה הדיונית לא יוכל לשחרר עצמו מהשפעת הראיות להן הוא נחשף ולשקול באופן אובייקטיבי את ההליך שבו הוא עתיד לשפוט.

...

אני סבור כי התייחסות זו של ההגנה נועדה לייצר נפח בטיעון, אולם אין בה שום התייחסות לנאשם.

לאחר שפרטתי את השתלשלות העניינים והזמנים בתיקים השונים אני סבור כי אין מקום להיעתר לבקשת הפסילה וזאת מהנימוקים הבאים: בראשית הדברים יש לומר, לא דנתי בשום שלב בעניינו של הנאשם.

סוף דבר, אני מוצא לדחות את הבקשה לפסילתי מלשבת בדין.

זכותו של שופט לשפוט היא גם חובתו לעשות כן. פסילה עצמית בשלב כה מיתקדם בתיק, כשמותב אחר יקבל לידיו את התיק ויצטרך לשמוע את ההוכחות מחדש היא בלתי מתקבלת על הדעת (ואולי זו מטרת בקשת הפסילה? לנסות לעשות "מקצה שיפורים" והפעם לנהל את ההליך כדבעי?).

הדיונים אצלי מתנהלים על מי מנוחות והנני מגלה הקשבה לכל טענות עורכי דין או צדדים, תוך גילוי סובלנות וסבלנות רבה כפי שהורנו חז"ל. עם זאת, האחריות הניהולית לסיום התיק במהירות וביעילות מוטלת על כתפיי כשופט בערכאה הדיונית ועלי לעמוד במטלה זו. הטענות על יחס מזלזל כלפי ב"כ המבקשים חסרות בסיס.

אינני מכיר אותו אישית, מעולם לא פגשתי בו בעבר בנסיבות "לבר שיפוטיות", אין לי כל אינטרס או קשר כלכלי, משפחתי או אחר ישיר או עקיף בתיק, בצדדים, בעורכי הדין או הכרות כלשהי עם מי מהצדדים להליך.

...

אני סבור שתופעה של SHOPPING" " של מותב שיישב בדין אין לה מקום במחוזותינו (וראו דבריו של כב' השופט זמיר בע"פ 1988/94 דני בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח (3), 608, בפיסקה 10 לפסק-הדין). חזקה ששופט אינו נגוע במשוא פנים ולא דבר קל הוא לסתור חזקה זאת, ולהוכיח כי דעה קודמת הפכה לדעה קדומה, שיש בה כדי לפסול את השופט.

משכך ולאחר שעיינתי עיון מעמיק בטענות המבקשים ובחנתי את התנהלותי בתיק הן מבחינה דיונית והן מבחינה מהותית, לא מצאתי שנפל בה כל פגם.

משהוכרע עניין זה, הצדדים יגישו סיכומיהם על פי החלטתי מפרוטוקול הדיון מיום 3.07.23.

כמצוות תקנה 53 לתקנות החדשות המבקשים ישלמו הוצאות בקשה זו והדיון בה, בסך 1,800 ₪ ללא קשר לתוצאות, לתובעת ולנתבעים 3-4 (עבור כל אחד מהם).