פסילת שופט בשל קשר משפחתי עם בעל דין

עוד עותר כי בית המשפט יצהיר כי אין ולא היה לו בזמן ניהול התיק כל סיבה לניגוד עניינים כולל אך לא רק, של בני מישפחה שקשורים לפרטנר ו/או למשרד עוה"ד נאמן זקן, בין אם בעבודה או בקבלנות משנה, וכן כי מותב זה לא קיבלה ו/או מקבלת טובות הנאה במישרין ו/או בעקיפין מכל סוג שהוא מפרטנר ו/או מבאי כוחה.

דיון והכרעה: העילה הכללית לפסלות שופט היא "שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט" (ס' 77א לחוק בתי המשפט).

למותר לציין כי אין למותב זה הכרות אישית עם מי מבעלי הדין בהליך זה, איש מהם אינו קרוב מישפחה של המותב ולא מתקיימת כל קרבה ממשית אחרת, כמו גם כלל הטענות הנטענות בבקשה, המשיבה ומשרד בא כוחה אינם מצויים ברשימת המניעויות של מותב זה. סוף דבר לא מצאתי כי יש באמור כדי ללמד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט וכי קמה עילה להורות על פסילתו של מותב זה. הזכות לשבת בדין, כפי שנקבע בפסיקה, היא אף החובה לעשות כן – והבקשה נדחית.

...

ניתנה למבקש שהות להגיש עמדתו עד ליום 11/12/22 ומשלא עשה כן, ביום 15/12/22 ניתנה החלטתי שבשלב זה ובהעדר תגובה, הדיון הקבוע ליום 12/1/23 בעינו עומד.

למותר לציין כי אין למותב זה היכרות אישית עם מי מבעלי הדין בהליך זה, איש מהם אינו קרוב משפחה של המותב ולא מתקיימת כל קרבה ממשית אחרת, כמו גם כלל הטענות הנטענות בבקשה, המשיבה ומשרד בא כוחה אינם מצויים ברשימת המניעויות של מותב זה. סוף דבר לא מצאתי כי יש באמור כדי ללמד על קיומו של חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט וכי קמה עילה להורות על פסילתו של מותב זה. הזכות לשבת בדין, כפי שנקבע בפסיקה, היא אף החובה לעשות כן – והבקשה נדחית.

לצד האמור, אני נעתרת לבקשת המבקש לדחיית מועד הדיון על מנת שתינתן לו שהות להשלים מסמכיו וטיעוניו.

ויודגש, אין כל טענה המייחסת לבית המשפט קרבה משפחתית למי מהצדדים, עניין אישי בתוצאות ההליך, או כל עילת פסלות מסוג זה. ודוק; "לבית המשפט היכולת לנהל את המשפט ולנווטו. השמוש בה אינו סימן למשוא פנים בהכרעה לגופו של עניין... הלכה פסוקה היא כי סמכותו הטבועה של בית המשפט היא לנהל את הדיון, להציע הצעות כמו גם להביע ציפייה לסיום המחלוקת שלפניו, מתוך רצון לחסוך במשאבים של בעלי הדין ובזמנו של בית המשפט..." (ע"א 3166/17 פלונית נ' פלוני (20.6.17)) כשבית המשפט ניסה לקדם בכל מחיר את שמיעת התיק, ללא הצלחה, עד כי סבר תחילה לפצל את הדיון אולם הדבר לא היה הוגן כלפי התובעת גם אם שלב החקירה של הנתבעת יידחה ולכך יש צורך בידע של ב"כ התובעת בתיק לשאילת השאלות, הרי שגם אם היא נחקרת אין מי שיוכל להיתנגד לשאלות מקום בו בו בא כוחה סבור כי יש להיתנגד (ויכול שלא יהיה צורך והוא ינקוט גישה פסיבית אולם זהו חלק מזכותה הדיונית) ובשים בל לצורך בעדויות נחוצות בהליך – בית המשפט קידם בדרישתו כי בתה של הנתבעת תתייצב משהיא שחקן מרכזי בסיפור ביחסים מול בנה של התובעת.

אשר למקרים שבהם קיבל שופט החלטות הנוגעות לניהול המשפט, ובעל דין טוען כי החלטות אלה מלמדות כי השופט אינו ראוי להמשיך ולדון באותו משפט, בית המשפט אינו נוטה לפסול שופט בשל משוא פנים על יסוד החלטות שאותן שופט קיבל בקשר לניהול המשפט.

...

מעבר לכך שאני סבורה כי ניתן לחלוק על עמדת ב"כ המבקשת כי התבטאויותיו של בית המשפט אינן ראויות, כל שכן אין בהבעת עמדה או הערה או מורת רוח עילה לפסלות, הרי שרק במקרים קיצוניים שאינם מתקיימים כאן, יכול ותתגבש עילת פסלות.

וכן ראו ע"א 5993/17 **** אנקוה נ' אריק ארגמן (30.08.2017), שם נפסק: "לאחר שעיינתי בטענות המערער ובהחלטות הקודמות של בית המשפט קמא בתיק זה, הגעתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות וזאת ללא צורך בתגובת המשיבה. סעיף 77א לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, קובע כי המבחן לפסלותו של שופט הוא קיומן של נסיבות אשר יש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים. המקרה דנן אינו מקים חשש שכזה. עיקר טענותיו של המערער הופנו...כאמור למספר התבטאויות והחלטות דיוניות שונות של המותב. אולם רק לעיתים נדירות ייקבע כי יש בפעילות השיפוטית לכשעצמה כדי לבסס חשש ממשי למשוא פנים המצדיק פסלות המותב. כלל זה נכון הן לעניין אמירות של בית המשפט הן לעניינן החלטותיו הדיוניות (ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 630-624 (1994); ע"א 10619/02 בן עמי נ' קידר, פסקה 9 (30.12.2002); להרחבה ראו גם יגאל מרזל דיני פסלות שופט 173-178, 194-189 (2006) וההפניות שם). במקרה דנן אמירותיו והחלטותיו הדיוניות של המותב אינן חורגות מהמקובל ואינן עומדות ברף המחמיר שנקבע כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים (ב"ש 48/75 ידיד נ' מדינת ישראל, פ"ד כט(2) 375)". סיכומו של דבר.

רוצה לומר, כי גם מקום בו בתובענות מסוימות "רוח חכמים אינה נוחה הימנו" מהתנהלות בעל דין, אולם בסופו של יום הדין היה עמו, אין מנוס מלדחות תביעה מקום בו יש לדחותה אם לא עמדה בנטלי ההוכחה הנדרשים במשפט.

לעמדת המפרק בבקשת הפסלות, המותב גיבש מראש עמדתו כי אין לנהל הליכים בתיק הפרוק דנן נגד גורמים (בני מישפחה וחברות קשורות) הקשורים במר עמוס אופיר, בעל המניות של חברת שער הגבינות שיווק מזון בע"מ (בפרוק) (להלן – מר אופיר והחברה, בהתאמה), אשר נטען על ידי המפרק כי יש לחייבם להשיב את שוויה של פעילות החברה שהועברה אליהם ואשר לשיטת המפרק הוברחה ונגזלה על ידם מהחברה.

ההלכה הפסוקה קבעה זה מכבר כי הזכות להעלות טענת פסלות על ידי מי שאינו "צד" להליך, תתקיים רק במקרים חריגים ונדירים (ראו: בג"ץ 6364/07 יואב יצחק נ' השופטת דורית בייניש ואח' (24.7.2007)), כאשר גלוי וברור כי לבעלי הדין יש עניין דוקא שלא להעלות טענת פסלות הנסמכת על עילה מוצדקת, אך מנגד קיים עניין לציבור כי טענת הפסלות תועמד לבירור, הגובר על אינטרס הצדדים להליך להמנע מהעלאתה לבירור.

בית המשפט העליון לא עסק כלל בנושא בקשה 22 ומחיקתה, מאחר וכאמור המפרק לא השיג על החלטה זו. באשר להחלטת בית המשפט לחייב את קופת הפרוק ואת המפרק באופן אישי בהוצאותיהם של מר אופיר והחברות הקשורות בגין בקשה 22 – גם עניין זה אינו מקים עילת פסלות, ואף בנושא זה הוגשה בקשת רשות ערעור על ידי המפרק וניתנה החלטה גם בעיניין זה על ידי בית המשפט העליון, כבוד השופט ע. גרוסקופף במסגרת רע"א 1102/23.

...

כך או כך, משמצא בית המשפט העליון לנכון לקבל את ערעוריהם של קדרון – אין בכך כדי להקים עילה לפסלות המותב דנן.

בית המשפט מצא כי אין מקום שלא להיענות לבקשתם זו, לא כל שכן בהיעדר כל התנגדות של יתר הצדדים לדיון למתן האפשרות לטעון.

סוף דבר: דין בקשת הפסלות להידחות על הסף, ולחילופין – לגופו של עניין, לאור כל הנימוקים שהובאו לעיל.

בפתח החלטתו ציין המותב כי המערער "אינו בוחל בחיטוט פסול בחייו האישיים של המותב", בשל חוסר שביעות רצונו מפסקי הדין שניתנו בעיניינם של הצדדים, והדגיש כי מדובר בניסיון "בוטה, חסר כל גבולות ומעצורים להלך אימים על בית המשפט". לגופם של דברים הבהיר המותב כי הכיר את האחיין דרך בת זוגו בחודשים הסמוכים להגשת הבקשה וכי האחיין ובת זוגו אכן עתידים להנשא בקרוב; כי האחיין הוא בעל שם מישפחה שונה משל הצדדים וכי לפיכך לא עלה על דעתו של המותב שיש קשר בינו ובין ההליכים עד למועד הגשת הבקשה; וכי ברור מאליו שהמותב אינו משוחח על הליכים המתנהלים לפניו עם איש מהסובבים אותו, ולפיכך הדבר מעולם לא עלה.

המותב הוסיף כי לא הוצג כל טעם המצדיק את פסילתו והדגיש כי אף שהזכות לבקש את פסלות שופט היושב בדין היא "זכות יסוד", היא אינה כוללת "את הזכות לביזוי המותב ואין כל מקום לאפשר לבעל דין ובפרט כשהוא מיוצג לגלוש לחיטוט ועיסוק ברכילות זולה בחייו האישיים של המותב". נוכח האמור, דחה המותב את הבקשה תוך חיוב המערער בהוצאות המשיב בסך של 7,500 ש"ח. מכאן העירעור שלפניי בו חוזר המערער על טענותיו ומוסיף כי מהחלטת המותב שבה צוין כי האחיין ובת זוגו אכן עתידים להנשא בקרוב עולה כי הם "נמנים כיום על המעגל החברתי הקרוב של [המותב]" ומאחר שלפי המערער האחיין הוא עד מרכזי – על המותב לפסול את עצמו.

...

לפי המערער הבהרתו של המותב שלפיה האחיין הוא בעל שם משפחה שונה "מעורר[ת] קושי", שכן המותב נכח בבית אחיו של האחיין "וסביר להניח כי יכול היה להבחין בשם [משפחת הצדדים] על גבי האינטרקום או בשלט שהתנוסס על גבי דלת הכניסה". המשיב טוען כי דין הערעור להידחות.

עיינתי בטענות הצדדים ובאתי לידי מסקנה כי דין הערעור להידחות.

הבהרת המותב מפורטת ומדברת בעד עצמה, ולא מצאתי בטענות המערער כל בסיס לפקפק בה. הערעור נדחה אפוא.

ביום 12.11.2023 ניתן פסק דין בת"ע (מישפחה טב') 52171-08-16 ושני הליכים קשורים על ידי המותב שדן בהליכים נושא העירעור שעניינו בחלוקת עזבון על רקע סיכסוך ירושה (להלן: פסק הדין מיום 12.11.2023); ושכנטען קשור לבני משפחתם של הצדדים, הגם שהם עצמם, להוציא את המערערת 1, לא היו בעלי דין בהליך זה. ביום 11.12.2023 הגישו המערערים בקשה לפסילת המותב בהליכים נושא העירעור, שבמסגרתה נטען, בעקרם של דברים, כי קביעותיו של המותב בפסק הדין מיום 12.11.2023, פוגעות במערערים ועומדות בסתירה לתשתית העובדתית ומסכת הראיות בהליך, ומשכך מעידות על נעילת דעתו של המותב בעיניינם.

בפתח הכרעתו ציין בית המשפט כי טענת המערערים שלפיה מצוי המותב בנגוד עניינים בשל קשרים עם בתה של באת כוחה של המשיבה, הועלתה בבקשת פסלות שהוגשה בהליך נושא פסק הדין מיום 12.11.2023 ונדחתה לגופה; כי לא הוגש ערעור על החלטה זו; ושממילא מגישי בקשת הפסלות נושא העירעור, וכן קרוביהם, המשיכו להתדיין לפני המותב לאחר שנדחתה בקשתם לפסילתו.

ואולם, כידוע, אין בעובדה שבית המשפט דן בעבר בעיניינם של בעלי דין או חלקם כשלעצמה כדי להקים חשש ממשי למשוא פנים, ובפרט מקום שבו מדובר בבית המשפט לעינייני מישפחה שלגביו נקבע הכלל "מישפחה אחת – שופט אחד" (ע"א 7767/23 פלונית נ' פלוני, פסקה 6 (23.11.2023) (להלן: עניין פלונית); ע"א 3379/23 פלונית נ' פלונית, פסקה 6 (26.7.2023)).

...

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו, באתי לכלל מסקנה כי דינו להידחות.

הערעור נדחה אפוא.