פסילת שופט בשל התבטאות גנאי כלפי בעל דין

בית משפט השלום בחדרה ת"פ 39412-05-21 מדינת ישראל נ' ענבוסי תיק חצוני: פמ"ח2167/21 בפני כבוד השופטת רקפת סגל מוהר מאשימה מדינת ישראל נאשם מוחמד ענבוסי החלטה

הכל תוך השמעת קריאות גנאי לעבר השוטרים והפרת הסדר הצבורי באופן שיש בו להטיל אימה על הציבור.

זאת מאחר שמקום בו מועלית טענה לאכיפה בררנית שעניינה ביקורת שיפוטית על שיקול דעת התביעה, מחויבת ההגנה להציג ראיה, ולכל הפחות ראשית ראיה לכך שהעמדת הנאשם לדין מקורה באפליה פסולה או בשרירות לב ודעת.

קבלת הבקשה בנסיבות המקרה הזה, תגרור אחריה השלכות רוחב בלתי מבוטלות העלולות לבוא לידי ביטוי בריבוי הליכי ביניים בתיקים פליליים גם במקרים בהם אין לכך הצדקה.

ומוצגים", קובע כי: "בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין או מיזמת בית המשפט,

...

בעפ"א (ארצי) 16393-12-13 אלירן דואב הנ"ל קבע בית הדין הרצי לעבודה כי על מנת להיעתר לבקשה לפי סעיף 108 לחסד"פ, על הנאשם להניח תחילה תשתית ראייתית, ברמה שתספיק להעברת נטל הראיה אל כתפי המאשימה.

סוף דבר, לא מצאתי כל בסיס לחיוב המאשימה בהמצאת המידע המבוקש ואני סבורה כי השאלה האם היה מקום להגיש נגד הנאשם את כתב האישום בתיק זה אם לאו, צריך שתוכרע במסגרת ההליך העיקרי, על פי הראיות הקשורות בארוע עצמו.

לפיכך, הבקשה נדחית.

בית משפט השלום בהרצלייה ת"א 27067-05-22 אריאל ואח' נ' גוטליב בפני כבוד השופט אמיר ויצנבליט התובעים 1. משה אריאל 2. אנג'ליקה קמינסקי הנתבע שאול גוטליב בשם התובעים: עו"ד משה אריאל בשם הנתבע: עו"ד יוני ג'ורנו פסק דין

בסעיף 14 לכתב התביעה מובא פירוט של דברים שנאמרו – "נוכל ו"שקרן" לגבי התובע 1, וכן פירסום בדבר התובעת 2 – אולם לא ברור לאיזו מן הטענות שהובאו קודם לכן יש לייחס זאת: לאמירות שהושמעו בפני י' ו-ד', בפני השוכר שהחליף את התובעים, בפני בעלי המיקצוע או אולי בפני כל מי שהטה אוזניו לדברי הנתבע.

עוד כפי שנאמר, "המטרה המרכזית של כתבי הטענות היא להגדיר בצורה מדויקת ככל האפשר את הפלוגתאות העומדות במחלוקת בין הצדדים, כך שבפני בעלי הדין ובית המשפט תהיה פרוסה ירעת המחלוקת האמתית בשלב מוקדם של ההליך" (יששכר רוזן-צבי ההליך האזרחי 381 (2015)).

אדגיש היטב, שחלילה אינני מייחס דבר פסול כלשהוא לתובע 1, ויפה עשה כשסייע ל-י' ללא תמורה לגבש את כתב ההגנה מפני אותה תביעה קטנה.

אולם אלו לא מצאו ביטוי בתצהירו, אשר עוסק בדברים שנאמרו בגנות התובע 1.

...

מצאתי כי דין התביעה להידחות.

י' ו-ד' פועלים פעם לכאן ופעם לכאן, וכשהתביעה נסמכת בעיקרה על עדותם, המסקנה היא שלא ניתן לבסס על עדויות אלו ממצא.

בנסיבות אלו, התובעים לא הוכיחו שהנתבע עשה את הפרסומים המיוחסים לו. על כן, התביעה נדחית.

בית משפט לנוער בבית משפט השלום בצפת ת"פ 68047-11-22 מדינת ישראל נ' פלוני(קטין) בפני כבוד השופטת טל ויסמן בן שחר בעיניין: המאשימה מדינת ישראל ע"י ב"כ עוה"ד הנאשם פלוני נוכחים: בשם המאשימה: עוה"ד דנה קימלמן דוייטש בשם הנאשם: עוה"ד לירון מלכה מטעם הסנגוריה הציבורית קצינת המבחן: גב' אורלי יעקובזון הקטין : בעצמו בית המשפט מקריא לצדדים עקרי גזר הדין. <#3#> גזר דין ללא הרשעה

הוסיפה והפנתה לתסקיר שירות המבחן המלמד כי הנער, חרף גילו הצעיר, נרתם להליך שקומי והצלחתו קיבלה ביטוי בהמלצת התסקיר לנקוט בעיניינו בדרכי טפול.

הקטין, במילותיו: "אני עשיתי כל מה שיכולתי למען... עזבי מה היה בכללי שיראו שלא יראו. אני פצעתי מישהו אני מיתנדב במד"א ורציתי להגיד שיתנו לי היזדמנות קשה לי. אני מיתנצל לוקח אחריות מבקש סליחה. אני רוצה להגיד עוד דברים אבל אני לא מצליח. אני מודה לכל אנשי הצוות לאורלי הקצינת מבחן לפרקליטה ולעורכת הדין שלי. זה רק מעלה אותי מעלה מעלה." דיון והכרעה נקיטת אלימות באשר היא – חמורה פסולה ואסורה היא, ועת מדובר באלימות כלפי מי שמבקשים למלא תפקידם ע"פ חוק, זוכה החומרה במשנה תוקף.

היתנהגות זו יש בה כדי לפגוע במקור כוחם ויכולתם של בעלי סמכות לשמור ולהגן על הציבור ולבצע מלאכתם נאמנה.

מעשיו של הנער המתוארים בכתב האישום המתוקן הנם בבחינת חציית קו אדום, המחייב תגובה הולמת שתעביר מסר מוקיע ומגנה כלפי הנער וחבריו, לצד מסר תומך ומחזק, כלפי גורמי אכיפת החוק.

...

על כן – משמצאתי כי המלצת שירות המבחן ראויה ומאוזנת, החלטתי לאמצה.

עיון בעובדות כתב האישום המתוקן מלמד כי אין מנוס מדחיית הטענה.

לפיכך – לאור גילו הצעיר של הנער בעת ביצוע העבירה, חלוף הזמן מאז בוצעה, גילו הצעיר בעת ביצועה, העובדה כי מדובר בתיק הראשון והיחיד המתנהל בין כתלי בית המשפט והליך השיקום היסודי שביצע, החלטתי שלא להרשיעו ולנקוט כלפיו בדרכי טיפול, לפי סעיף 26 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), תשל"א – 1971 – ומצווה כדלקמן: הקטין התחייב בפני כי יימנע במשך שנה אחת מביצוע עבירות אותן עבר ואם לא יעשה כן ישלם 1000 ₪.

ראשית, אציין כי לא הוכח בפניי בראיות למעט עדות התובע כי הנתבעת עשתה את המעשים המתוארים בס' 58 לכתב התביעה, זוהי עדות בעל דין יחידה.

בעיניין זה ראו למשל את הדברים שנכתבו ע"י כב' השופט אבי רז בת"א (ראשל"צ) 6145-07-15 מוטי ליאני נ' גבריאל כהן  (27.8.2018) כאשר הביטוי מוטח ככינוי גנאי הנטייה היא לראותו כלשון הרע במדרג הנמוך, והפיצוי הנפסק הוא בהתאם.

אולם, יש לציין כי שני האנשים שביצעו את השיחה שתומללה- אחיו של התובע וכן הדובר השני, מנהל מוקד 106, אינם צדדים בתיק זה ולא הובאו לעדות בפניי ועל כן איני נותנת כל משקל לתמליל זה. באשר למכתבה של הגב' טפרוביץ שהוצג על ידי התובעים והמפרט את היתנהגותה הפסולה של הנתבעת (סעיף 37 נספח 15), אומר כי מכתב זה אינו קביל כראיה, שכן הגב' טפרוביץ הצהירה והעידה כי היא לא כתבה את המכתב שהציג התובע לבית המשפט.

משקבעתי כך מתייתר הצורך לידון בהגנות שנטענו לגבי פירסום זה. בהקשר זה, יפים הדברים שנאמרו בת"א (חי') 44666-04-13 עמיהוד רוטשילד רמות נ' בנימין מכבי (פורסם ביום 23.7.2015): "נראה כי בהעתרות לתביעה יהיה משום פגיעה קשה בפרטיותם של אנשים שמשוחחים שיחות פרטיות בחופשיות עם קרוביהם שיהיו צפויים לתביעות בשל התבטאות מעליבה והבעת דיעה על אדם אחר שעה שאותו אדם מסיבותיו ילך למושא האמרות ויספר לו את שנאמר בחדרי חדרים בדיסקרטיות וללא כוונת פירסום. הדבר יביא לא רק להצפת בתי המשפט בתביעות סרק אלא יפגע במירקם היחסים והאמון שאנשים יכולים לתת זה בזה והפיכת שיחותיהם הפרטיות לנחלת הכלל בנגוד לרצונם". ראה והשווה גם ת"א (ראשל"צ) 10568-01-11 יאיר שמואל רוזן נ' סולמון אוקונוב (פורסם ביום 22.7.2012), שם נפסק: "סברתי כי אין ענייננו בזכות שיש להגן עליה מהבחינה החברתית וכי ענייננו במקרה קלסי של זוטות, אשר אין המשפט מגן עליהן. הדיבה נושא הגנת החוק, אינה דברי רכיל בין שכנים המתנים צרותיהם וחששותיהם מפני שכן עימו הם בסכסוך, זה בפני זה, בשיח סתם." משכך, לא מצאתי כי יש באותן אמירות משום לשון הרע כמשמעו בחוק.

...

התובעים ישלמו לנתבעת סך של 6,000 ₪ בגין לשון הרע שהוציאו כנגד הנתבעת.

אני מורה על קיזוז סכומי הפיצוי שנקבעו בגין לשון הרע בתביעה העיקרית והתביעה שכנגד.

לאחר ששקלתי את עניין הוצאות המשפט ובחנתי את השתלשלות הדברים כעולה מתיק בית המשפט, ונוכח התוצאה שהתקבלה, אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

אשר לאמרה "הוא מנוול הוא לא בן אדם", טוען הנתבע בסיכומיו, כי המילה "מנוול" מתייחסת לתובע 2 בלבד ולמרות שמדובר במילה מעט קיצונית, הרי שלפי פסק דין רע"א 817/23 עמותת חוזה חדש נ' ח"כ מיקי (מכלוף) זוהר (30.5.2023), מדובר בגידוף המבטא, בדרך פסולה, דיעה שלילית אודות מושא האמירה.

כידוע, לא כל גידוף או קללה ולא בכל הנסיבות, יקימו עילת תביעה מכוח חוק איסור לשון הרע ועניין זה תלוי בהקשר שנאמרה האמירה (ראו: רע"א 10520/03 בן גביר נ' דנקנר, פסקה 26 לפסק דינו של השופט ריבלין (12.11.2006); ת"א (של' חי') 23300-11-10 כהן נ' כוכבי (10.3.2012), עמ' 5-7; תא"מ (של' י-ם) 70386-05-19 סוויסה נ' רוזנר (9.11.2020), עמ' 5-6 והאסמכתאות הרבות שם).

בסיכומיו טען הנתבע, כי הגנת אמת בפירסום קמה לו בגין האמירות: "הם מחבלים ולא אנשים", "הכניסו אותם לכלא ושחררו ואז הכניסו אותם לכלא ושחררו" ו-"שללו מהם את הרישיון באופן סופי". על רקע האמור לעיל, אבחן כל אחת מהאמירות הנ"ל: "הם מחבלים ולא אנשים" - הנתבע טוען, שברור שלא הייתה כוונתו למחבלים "שמתפוצצים ברחובות הערים" (עמ' 28 ש' 15), אלא לסוכן ביטוח שמחבל בזכויות של המבוטחים המוחלשים.

(5) הפירסום היה הבעת דיעה על היתנהגות הנפגע – (א) כבעל דין, כבא כוחו של בעל-דין או כעד בישיבה פומבית של דיון כאמור בסעיף 13(5), ובילבד שהפירסום לא נאסר לפי סעיף 21, או (ב) כאדם שענינו משמש נושא לחקירה, כבא כוחו של אדם כזה או כעד בישיבה פומבית של ועדת חקירה כאמור בסעיף 13(6), או על אפיו, עברו, מעשיו או דעותיו של הנפגע במידה שהם נתגלו באותה היתנהגות;"

אשר לאמירות "מנוול"; "הם מחבלים ולא בני אדם", ברי כי מדובר באמירות החורגות מגדר הסביר, שכן די אם הנתבע היה מיידע את לזר כי התובעים נימצאו כמי שהפרו חובות מסוימות, תוך פירוט הדברים, ולא היה כל צורך להוסיף את כינויי הגנאי הנ"ל. אשר לאמירה כי התובעים ניכנסו ויצאו מהכלא מספר פעמים, התובע אישר כי הוא יודע את ההבדל בין מעצר למאסר (עמ' 28 ש' 34) ואף אישר: "אני אמרתי שהם ניכנסו לכלא, כל מה שאמרתי שהם רמאים, לא בסדר, לא הייתי צריך להגיד את זה" (עמ' 28 ש' 19-18).

...

אין חולק כי בסופו של דבר הוחלט שלא להעמיד את התובעים לדין, בעילה של העדר ראיות מספיקות (ר' ת/5).

סוף דבר לאור כל הנימוקים לעיל, התביעה מתקבלת בחלקה.

הנתבע ישלם לתובעים סך כולל של 10,000 ש"ח. הסכום ישולם בתוך שלושים ימים מיום המצאת פסק הדין, אחרת יישא הפרשי הצמדה וריבית עד למועד התשלום בפועל.

לעניין הוצאות ושכר טרחת עורך דין, ובשים לב לפער שבין סכום התביעה שעמד על סך 192,890 ש"ח לבין סכום הפיצוי שנפסק לטובת התובעים על סך 10,000 ש"ח, אני קובעת, כי הנתבע ישלם לתובעים, ביחד ולחוד, הוצאות משפט, ושכר טרחת עו"ד בסך כולל של 2,500 ש"ח. המזכירות תסגור את התיק.