פסילת שופט בעקבות חשיפה לראיות לא קבילות

ראו לעניין זה גם ע"פ 3066/92 א.צ. ברנוביץ ובניו קבלנות ביניין בע"מ ואח' נ' מדינת ישראל": "אין לבקש פסילת שופט בשל כך שהגיע לידיו פיסת מידע על הנושא העומד לדיון. ההליכים הפליליים אינם מתנהלים בפני חבר מושבעים אלא בפני שופט שמקצועו בכך, ומן הראוי שעניין זה יהיה נגד עיניהם של המבקשים לפסול שופט". לא בנקל ייפסל בימ"ש אך בשל חשיפתו לחומר ראיות ולמידע בלתי קבילים הקשורים לפרשה העומדת בפניו והמבחן שיש לבחון הוא האם נחשף השופט למסה קריטית של ראיות בלתי קבילות שבכוחן להקים חשש ממשי למשוא פנים.

...

בעניין זה נכתב בספרו של ד"ר יגאל מרזל "דיני פסלות שופט" עמ' 299-300 (התשס"ו – 2006): "לא פעם נחשף שופט – בעיקר בהליכים פליליים – למידע שאינו קביל, בין הרשעות קודמות, בין ראיות שלא ניתן לקבלן מטעמים הקשורים בדיני הראיות עצמם, כגון עדויות מפי השמועה או קלטות שאינן עומדות לכאורה בתנאי הקבילות שבדין. נקבע בהקשר זה, כי אין בעצם החשיפה לחומר לא קביל כדי להביא לפסילת השופט. זאת, שכן חזקה על השופט כי מקצועיותו תאפשר לו להתעלם מחומר זה ולהפריד בתודעתו בין החומר הקביל לבין זה שאינו קביל. כך במיוחד באותם מקרים, בהם חומר בלתי קביל זה אינו איתן במהותו וממילא אין להניח כי יותיר רושם בל יימחה על השופט. טעם נוסף לכלל זה הוא, כי מסקנה אחרת – לפיה גורמת החשיפה לפסילה אוטומטית של השופט – היתה נותנת בידי בעל דין אפשרות להביא בקלות לפסילת השופט על ידי חשיפת חומר שאינו קביל. טעם אחר היה, כי לעיתים החשיפה היא בלתי נמנעת, שכן לא ניתן ליצור מידור ובידוד מוחלטים של השופט. זאת ועוד: עם התחזקות המגמה של מעבר מקבילות ראיות למשקלן, פוחתת ממילא השפעת החשיפה למידע בלתי קביל ככזה, והדגש יכול להיות בשאלת ההשפעה של החומר שאינו קביל, להבדיל מעצם החשיפה לו...ככל שמדובר בחשיפה למסה קריטית של חומר בלתי קביל – לא רק בכמותו, אלא בעיקר באיכותו של החומר, שיש בה עוצמה רבה – יש יותר מקום לדעה כי השופט יושפע ממנה וממילא יש מקום רב יותר לקביעה כי קיים חשש ממשי למשוא פנים". במקרה זה, הגם שמוטב היה שב"כ המשיבה לא היה מצרף לתגובתו את תגובת המשיבה בתיק המ"ת, אין בצירופה כדי להביא לפסילתו של בית משפט זה, שכן הפרטים המפורטים הם כלליים, לקונים ובוודאי אינם מהווים מסה קריטית של ראיות בלתי קבילות שבגינן עלינו לפסול עצמנו מלדון בתיק זה. ב"כ הנאשם התייחס למספר פרטים המופיעים בתגובת המשיבה לבקשה לקבלת חומרי החקירה: העובדה כי נכתב בתגובה כי יש לדחות את בקשת ב"כ הנאשם להעברת החומר הנוגע לעברם הפלילי של עדי התביעה 1, 2 ו-3.

העובדה כי צוין בתגובה שצורפה כי הוגש כתב אישום נוסף בפרשה זו. העובדה כי נכתב בתגובה כי יש לדחות את בקשת ב"כ הנאשם לקבלת תיק רפואי של המנוח ושל עדת תביעה 4.

בהתאם לאמור ובהעדר עילה לכך, אנו דוחים את בקשת ב"כ הנאשם שנפסול עצמינו מלדון בתיק זה. יש לשלוח עותק לב"כ הצדדים.

הופניתי לע"פ 5251/17 לפיו גם כשבימ"ש דן במעצרו של נאשם ונחשף למסמכים, לרבות עבר פלילי או מסמכים בלתי קבילים שיש בהם כדי להכפישו, אין בכך כדי להביא לפסילת שופט ועל הטוען להוכיח כי דעת השופט ננעלה (ע"פ 8084/20, ע"פ 683/21, ע"פ 10089/05).

כך או כך, חשיפה לחומר שאינו קביל, ככל שאין מדובר ב"מסה קריטית", אינו מהוה עילת פסלות, כפי שנקבע במסגרת ע"פ 160/21 נתנאל גבאי נ' מדינת ישראל (21.01.2021): "העובדה שבית המשפט נחשף לומר בלתי-קביל או חסוי אינה מקימה כשלעצמה עילת פסלות, ויש לבחון בכל מקרה לגופו אם המותב נחשף ל"מסה קריטית" של ראיות המצדיקות את פסילתו".

בנסיבות, לא הוכח דבר קיומה של "מסה קריטית" וההגנה לא הצליחה להראות כי ננעלה דעת בית המשפט באשר לאשמת הנאשם עקב החשיפה לחומר הנטען.

...

בע"מ 2866/08 פלוני נ' פלונית ואח' פסקה 9 (29.07.2008), נקבע: "ראשית, דינן של טענות המערער להידחות בשל השיהוי בהעלאתן. הלכה היא כי טענת פסלות יש לטעון מיד לאחר היוודעה, ולא להשאירה נצורה לעת מצוא....בקשת הפסלות הוגשה לאחר פרק זמן ארוך בו נוהלו דיונים ונדונו בקשות הצדדים על ידי השופטת. בנסיבות העניין, לא העלה המערער טעם המצדיק שיהוי ניכר בהגשת הבקשה". במסגרת ע"פ 3121/20 גמיל סלואדי נ' מדינת ישראל (04.06.2020) נקבע: "דין הערעור להידחות וזאת בראש ובראשונה בשל השיהוי הכבד שדבק בהעלאת טענת הפסלות, אשר נטענה לראשונה למעלה משמונה חודשים לאחר שניתן גזר הדין בהליך הנוסף שניהל המותב בעניינו של המערער. לא מצאתי כי בנסיבות העניין ישנה הצדקה לכך שבקשת פסלות לא הוגשה בסמוך למועד האמור....בנסיבות אלו, הגשת הבקשה לאחר שפרשת התביעה הסתיימה ועדי התביעה כולם – לרבות המתלוננת – כבר נשמעו יש בה כדי להצדיק את דחייתה מטעמי שיהוי....במכלל הנסיבות וכן בשים לב להבהרת המותב לפיה בשל חלוף הזמן הוא אינו זוכר את פרטי ההליך הקודם, לא מצאתי כי בשלב זה קמה עילה המצדיקה את העברת ההליך לשמיעה בפני מותב אחר". במקרה דנן, מועלית טענת הפסלות בחלוף שנה וחצי ממועד הגשת כתב האישום, בעיצומה של פרשת ההגנה, מבלי שניתן הסבר כלשהו לשיהוי הרב בהגשת הבקשה.

אין די בטיעון בדבר "מראית פני הצדק", שכן טיעון זה אינו מקים "אפשרות ממשית למשוא פנים". נדרש ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שיצאו מלפני בית המשפט העליון (ע"פ 28/98 חוה אסרף נ' משה בן דורי (2.3.98)(קובלנה פלילית)).

ממכלול הנימוקים הנ"ל, הבקשה לפסילת שופט נדחית.

המזכירות תעביר החלטתי לב"כ הצדדים, תוודא קבלת ההחלטה בשיחה טלפונית עם ב"כ הנאשם, ותנהל רישום בתיק בדבר מועד המסירה.

] ערעור על החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (השופטת נ' תבור) מיום 25.12.2019 בת"פ 43327-02-18 שלא לפסול עצמו מלדון בעיניינה של המערערת.

כפי שציין בית המשפט, בשלב זה כלל לא ברור אם עדות זו והראיות הנ"ל הן בלתי קבילות ולכן, ברי שלא ניתן לקבוע אם החשפות המותב לחומר האמור יש בה משום חשיפה לראיות בלתי קבילות, לא כל שכן חשיפה שיש בה כדי להקים עילת פסילה בהתאם לתנאים שהותוו לעניין זה בפסיקה (ע"פ 3063/19 פלוני נ' מדינת ישראל, פסקה 5 (23.5.2019)).

...

בית המשפט הטעים כי "לא ניתן לקבוע מראש קיומו של משוא פנים כאשר לא ברור האם יש לטענה בסיס עובדתי כלשהו. לא ניתן לטעון לקיומה של מסה קריטית, כאשר לא ברור האם קיימת מסה של ראיות בלתי קבילות במשקל כזה או אחר". עם זאת, בית המשפט נעתר לבקשת המערערת לדחות את המשך הדיון בהליך עד לאחר הגשת הערעור דנן.

לאחר שעיינתי בערעור על נספחיו באתי לידי מסקנה כי דינו להידחות.

אשר על כן, הערעור נדחה.

בדיון הבא שנקבע לצורך הקראת כתב האישום המתוקן שנסרק לתיק בית המשפט, הודיעה ההגנה שהיא חוזרת בה מעמדתה המקורית עת כתב האישום הראשון היה בפניה, ולאור תוכנו של כתב האישום המתוקן, מבקשת ההגנה כי בית המשפט יפסול עצמו מלדון בתיק זה נוכח חשיפתו לראיות שמחזיקה המדינה כנגד הנאשם.

בית המשפט העליון דן בסיטואציות בהן נחשף בית המשפט לחומר ראיות בטרם עת, וקיבל החלטות שונות אגב קביעת מבחנים שונים לדיון בסיטואציות אלה: בע"פ 9571/01 פלוני נגד מדינת ישראל, קבע נשיא בית המשפט העליון את הדברים הבאים: "לאחר שעיינתי בחומר שלפני, ולא בלי לבטים, החלטתי לקבל את העירעור. צדק בית המשפט קמא בקובעו כי אין די בעצם החשיפה למידע לא קביל אודות הנאשם כדי להוליך לפסלות בית המשפט. אכן, "לא כל מידע על עברו של הנאשם או המתדיין ולא כל אמירה המגלה מידע כלשהוא על הרשעה קודמת צריכים להביא לפסילתו של שופט" (מ' שמגר "על פסלות שופט - בעקבות ידיד תרתי משמע" גבורות לשמעון אגרנט (תשמ"ז) ‎87, 110).

...

" בע"פ 1854/16 נאסר אבו שארב נגד מדינת ישראל, קבעה נשיאת בית המשפט העליון בסיטואציה בה בית המשפט נחשף לראיות במהלך הליך המעצר ונקבע בפניו תיקו העיקרי של הנאשם, את הדברים הבאים: "לאחר שקראתי את טענות הצדדים, ואת החלטותיה הרלוונטיות של השופטת חקלאי שהוצאו מנט המשפט בהסכמת הצדדים, הגעתי למסקנה שלמרות עמדת המדינה, יש לדחות את הערעור ולאשר את החלטת הפסלות של השופטת חקלאי.

לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים לעיל על רקע הפסיקה שהוצגה, ולאחר ששקלתי את היקף החשיפה של מותב זה לחומר הראיות ולמשקל הפוטנציאלי של הראיות הלכאוריות אליהן נחשפתי, אני סבור שאין זה נכון להשאיר תיק זה לדיון בפני, במיוחד כאשר פני ההגנה הם לניהול התיק.

לתחושת הנאשם באשר ל"עשיית צדק" כלפיו חשיבות רבה בעיני, וכאשר זו מצטרפת לאי הנוחות שגם מותב זה חש נוכח חשיפתו הספציפית להיקף הראיות בתיק זה, אני מחליט לפסול עצמי מלדון בתיק זה ומקבל בכך את בקשת ההגנה.

לטענת הסניגור על מותב זה לפסול עצמו אף בתיק זה, כפי שעשה בתיק האחר, וכן נוכח חשיפתו לעברו של הנאשם.

בע"פ 1934/17 עבידייה פאלח נ' מדינת ישראל (27.03.2017) קבע בית המשפט: בהלכה הפסוקה נקבע כי "עצם חשיפתו של שופט מקצועי לחומר ראיות בדבר עברו הפלילי של נאשם הנדון בפניו אינה פוסלת אותו, [כשל]עצמה, מליישב בדין" (ע"פ 5133/02 עכאווי נ' מדינת ישראל (3.7.2002).

כך, לדוגמא, במקרה בו השופט נחשף למסה של ראיות לא קבילות רבה, שיש בה כדי להכריע גם את מקצועיותו (י' קדמי, שם, עמ' 1174).

...

אני סבורה כי המקרה שלפני אינו בגדר אותו מקרה חריג המקים עילה זו. בנסיבות האמורות, דינה של טענה זו להידחות.

לפיכך, הבקשה נדחית.

משנדחתה הבקשה, אני קובעת דיון להקראה ליום 21.9.23 בשעה 11:30.