פסילת שופט בית משפט לתביעות קטנות בשל משוא פנים

מכל מקום, לא מצאתי בנסיבות העניין יסוד לטענה כי אופן ניהול הדיון וההחלטות שקבל בית המשפט, בין אם הן צודקות ובין אם הן מוטעות לגופן, ולעניין זה אין אני נידרשת, לרבות העברת תצהיר החוקר לידי המשיבים, מקימים עילת פסלות ומעוררים את האפשרות הממשית לקיום משוא פנים כלפי המערערת.

הטענה כי יש קשר בין היתנהלות הדיון בהליך הנוכחי לבין העובדה שבא-כוח המשרד שמייצג את המערערת ייצג מי שנתבע על ידי בעלה של השופטת בבית משפט לתביעות קטנות, עד כדי משוא פנים נגד המערערת, היא מרחיקת לכת ואיננה ראויה.

...

דין הערעור להידחות.

לפיכך, הערעור נדחה.

לטענת המשיבה, מקומה של התביעה בפני בית המשפט לתביעות קטנות, והתובעת מנסה לתבוע סכומים מופרכים ולייחס לתביעתה משמעות גדולה ממשמעותה האמתית.

לאחר תיקון הפרוטוקול, ביום 2.5.2021, הוגשה בקשה זו. הבקשה וטענות הצדדים בתמצית, לטענת המבקשת, על בית המשפט לפסול עצמו מלדון בתיק ולהעבירו למותב אחר וזאת בשל משוא פנים העולה מדברי בית המשפט במהלך הדיון.

עוד טוענת המבקשת כי הצעת בית המשפט לפשרה בשלב כה מוקדם בהליך מהוים אף הם "איתות של בית המשפט לתובעת בדבר סכויי תביעתה, ואולם הסכום שנקב בית המשפט... מהוה היתחשבות בפועל בגובה הנזק- ומבסס טענת משוא פנים" (סעיף 10 לבקשה).

דיון והכרעה סעיף 77א חוק בתי המשפט קובע כי: "(א) שופט לא ישב בדין אם מצא, מיזמתו או לבקשת בעל דין, כי קיימות נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". המבחן הכללי בשאלת פסלות שופט מלישב בדין, הקבוע בסעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, הנו קיומן של "נסיבות שיש בהן כדי ליצור חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט". כפי שנפסק לא אחת, רק במקרים נדירים ביותר שבהם התבטאויות בית המשפט הן בעלות אופי מובהק ונחרץ המלמד על נעילת דעתו הן יוליכו אל המסקנה כי קם חשש ממשי למשוא פנים מצדו (ראו: ע"פ 1988/94 בראון נ' מדינת ישראל, פ"ד מח(3) 608, 625-624 (1994), להלן: "עניין בראון"); ע"פ 5368/03 לותם נ' מדינת ישראל, פסקה 4 (26.6.2003); ע"פ 8544/17 לוי נ' מדינת ישראל (7.11.17); יגאל מרזל דיני פסלות שופט 191-189 (2006)).

...

גם טענת המבקשת כי הצעת הפשרה שניתנה על ידי בית המשפט, על סכומיה, מבססת עילה לפסלות דינה להידחות.

סוף דבר סיכומם של דברים, לא מצאתי כי מתקיימת עילה לפסלות באשר לא מצאתי שקיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט כנגד המבקשת ועל כן דין הבקשה להידחות.

בהתאם להוראות סעיף 77א(ג) לחוק בתי המשפט והוראות תקנות 174(א) לתקנות סדר הדין האזרחי, קיימת זכות ערעור למבקשת על החלטה זו לבית המשפט העליון בתוך 14 ימים מהמצאת החלטתי זו. המזכירות תואיל לוודא את המצאת ההחלטה לצדדים.

כב' השופט הדגיש עוד, כי אין בפסיקתו בתיק שנידון בפניו, ושרפאלי היה צד לו, משום משוא פנים אלא פסיקה לגופו של עניין.

בשולי החלטתו ציין עוד בית המשפט, כי: "מתוך כובד האחריות המוטלת עלי אני קובע בצורה ברורה וחד משמעית כי לא קיים כל חשש ממשי למשוא פנים (לא קיים חשש כלל) וכי אני בטוח ביכולתי לידון בעיניינו של מר רפאלי ובעניין חברת לי מעון בע"מ [המערערת - א.ב.] כפי שעשיתי בבוררות ובתביעה הקטנה ללא פניות, ללא משוא פנים, ובאופן אובייקטיבי מוחלט". על החלטה זו מונח בפני ערעור.

הודגשה בפני במיוחד העובדה שעניינה מסכת המאמצים שנעשו בעבר - ונעשים כיום - על ידי רפאלי, שלא לדון בפני כב' השופט מילנוב (לרבות הגשת ערעור על פסילה בבית משפט לתביעות קטנות).

...

בשולי החלטתו ציין עוד בית המשפט, כי: "מתוך כובד האחריות המוטלת עלי אני קובע בצורה ברורה וחד משמעית כי לא קיים כל חשש ממשי למשוא פנים (לא קיים חשש כלל) וכי אני בטוח ביכולתי לדון בעניינו של מר רפאלי ובעניין חברת לי מעון בע"מ [המערערת - א.ב.] כפי שעשיתי בבוררות ובתביעה הקטנה ללא פניות, ללא משוא פנים, ובאופן אובייקטיבי מוחלט". על החלטה זו מונח בפני ערעור.

לאחר שעיינתי בחומר שבפני ובטענות המערערת, נחה דעתי כי דין הערעור להידחות.

משכך הם פני הדברים, דין הערעור להידחות.

הערעור נדחה.

בבית המשפט העליון] בשבתו כבית משפט לערעורים אזרחיים ע"א 6275/03 בפני: כבוד הנשיא א' ברק המערער: רותם שגיא , עו"ד נ ג ד המשיב: **** סלע ערעור פסלות שופט על החלטתו של בית המשפט לתביעות קטנות בחדרה, מיום 22.6.2003, בת.ק. 2384/02, שניתן שניתנה על ידי כבוד השופט ראובן דן בשם המערער: בעצמו ][]פסק-דין

לבקשתו של המערער, עוכב ביצוע החלטת העברה עד למתן פסק דין בעירעור זה. בעירעור שבפני טוען המערער כי מהחלטת הפסילה עולה כי בית המשפט החליט לפסול עצמו אך ורק נוכח הגשת התלונה על ידי המשיב, ולא בשל חשש ממשי כלשהוא למשוא פנים בניהול המשפט.

...

בסופו של דבר הזכות לשבת במשפט היא גם החובה לעשות כן. שופט אינו חופשי לפסול עצמו, אלא על סמך נתונים אובייקטיביים שיש בהם כדי להצביע על חשש ממשי למשוא פנים (ראו: ע"פ 5756/95 עדנאן עתאמנה נ' מדינת ישראל (לא פורסם); ע"פ 2/95 מדינת ישראל נ' זינאתי, פ"ד מט(1) 43, 39; ע"פ 2113/91 מדינת ישראל נ' יהודה, פ"ד מה(3) 790).

בע"פ 28/98 אסרף נ' בן דורי (לא פורסם) אמרתי בעניין זה: "אין מקום להרחיב את השימוש בטענת "מראית פני הצדק", אם וככל שיש לה מקום, לכל מקרה בו מועלה טענת פסלות שאין לה ביסוס אובייקטיבי ממשי, שאם לא כן נמצאנו מרוקנים מתוכן את הלכות הפסלות שפותחו בבית משפט זה."

הערעור מתקבל, אפוא.

לפניי בקשת התובע לפסלות שופט לפי סעיף 77א' לחוק בתי המשפט תשמ"ד-1977 (להלן: "החוק").

עוד נטען, כי ביום 29.4.21 במסגרת ת"ק 36534-07-20 קבע המותב שמדובר בתביעה סבוכה שאינה ראויה להתברר בבית משפט לתביעות קטנות ולכן לשיטת המבקש "התעורר חשש למשוא פנים וחוסר כשירות", זאת מן הטעמים הבאים: מחלוקת בדבר גדר בין שכנים נדונה בדרך כלל בבית משפט לתביעות קטנות.

לו סבר המבקש, כי המלצתי לצדדים בהליך בבית משפט לתביעות קטנות מהוה עילת פסלות (ויודגש שהיא לא מהוה עילה לפסלות), היה מגיש הבקשה עם קבלת ההודעה על החלפת המותב.

...

לטענת ב"כ המבקש האמור בהחלטה, כי מועד הדיון הודע לב"כ המבקש הוא בבחינת "תירוצי שקר". המותב הקודם דחה ביום 9.11.22 את בקשת המשיב לקיים את ישיבת ההוכחות בהיוועדות חזותית ומותב זה "בלהיטותה להיטיב עם הנתבע מתעקשת לבטל החלטה חלוטה" כאשר אין כל עילה לסטות מהחלטה זו. המותב קבע ישיבת קדם משפט שנועדה לייתר את שמיעת הראיות כאשר מותב קודם סבר "שמדובר בראיות רציניות אשר דינן להתברר בחקירה ארוכה (45 דקות) של הנתבע באולם ביהמ"ש". חרף החלטת המותב הקודם, בית המשפט נעתר לבקשת המשיב וקבע ישיבה נוספת במטרה לייתר את שמיעת הראיות.

לפני הכל יובהר, כי אין למותב זה כל היכרות מוקדמת עם המשיב ו/או המבקש ו/או ב"כ המבקש, כך שטענת ב"כ המבקש להיכרות מוקדמת עם המשיב היא מעוררת תהיות ודינה להידחות.

לא ניתנה בהחלטה כל התייחסות לגופו של התיק וסיכויי התביעה להתקבל או להידחות.

בנסיבות אלה, גם לא מצאתי שיש לקבל את הבקשה מטעמי מראית פני הצדק.

נוכח כל האמור לעיל, הבקשה לפסלות שופט נדחית.