פסילת שופט בגלל אי מתן זכות טיעון

פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד בדבר תנאי העסקה כל אחד מהתובעים תבע סך של 15,000 ₪ בגין אי מתן הודעה לעובד ובה פירוט תנאי העסקה.

ליפלס היה ער לביקורות שנערכו לגביו לאחר כל משחק, ולא ניתן להיתעלם מהעובדות לפיהן ההתנהלות עמו היתה מקצועית גרידא, שעה שנידרש להפגין במסגרת תפקידו ביצועים מקצועיים, ואלה קשורים יד ביד עם יכולת כושר גופני, דבר העומד אף בקנה אחד עם ההוראות שבסעיף י' 8 לתקנון איגוד השופטים.

עוד טען נגאוקר כי הנתבעת הדיחה אותו מהתפקיד על רקע אפליה פסולה מחמת גיל.

יש לזכור כי השיחה מטרתה מתן היזדמנות לנגאוקר להשמיע טענותיו בטרם שקילת גריעתו ואם הוא אינו מנצל היזדמנות זו, לא תישמע טענתו על אי מתן זכות טיעון.

ניתן היום, י"ט אב תשפ"א, (28 יולי 2021), בהיעדר הצדדים ויישלח אליהם.

...

יחד עם זאת, משמצאנו כי חל בעניינם של התובעים ההסדר שבסעיף 14 לחוק פיצויי הפיטורים, אזי הם זכאים לשחרור כספי הפיצויים שנצברו בקופות משנת 2008 ועד לסיום עבודתם.

אחרית דבר למעט שחרור קופת הפיצויים של התובעים, מצאנו כי יש להורות על דחיית כל יתר תביעות התובעים כנגד ההתאחדות.

נוכח התוצאה אליה הגענו, מצאנו לחייב את התובעים בתשלום הוצאות להתאחדות, בשים לב לסכום תביעתם, ובשים לב לאורכו ומורכבותו של ההליך.

בעניינינו משמעות העובדה שלא נערך שימוע, היא כי רשות הרשוי, היא הגוף המוסמך לפסול את רישיון המערער, פשוט לא שמעה את טענות המערער, והחליטה לאמץ המלצה לאקונית של ועדת הערר הרפואית שכל שנכתב בה הוא כי "לאור סרובו לעבור בדיקת שתן לסמים, לא ניתן לוודא העידר מסוכנות לנהיגה". על רקע המלצה זו כתבה רשות הרשוי כי השתכנעה שהמערער אינו ראוי לנהוג "מחמת כושר נהיגה לקוי המהוה סיכון בטיחותי למשתמשים בדרך". כך ולא יותר! בקלות בלתי אפשרית ובמילים ספורות נקבעו עובדות על ידי הרשות, בלי שנשמע קולו של המערער.

לדברים שלעיל אוסיף גם, כי עמדת המשיבות מתיישבת למעשה עם ההחלטה כי הרשיון תקף, ואני מכוונת לכך שגם לשיטתן התליית הרישיון של המערער היתה אמורה להסתיים כשהתייצב לבדיקות המרב"ד (5.6.2017), ולכל המאוחר עת קבע המרב"ד שיש לפסול את הרישיון מחמת שאינו כשיר לנהוג מבחינה רפואית (19.6.2017).

אני מחזירה איפוא את ההליך להחלטה מחודשת של המשיבות בדבר כשירותו הרפואית של המערער לנהיגה, גם לאור הצורך לבחון את הראיה החדשה שצרף המערער וגם לאור חלוף הזמן מהבדיקות שנערכו לו. ואולם עד החלטה אחרת של המשיבות אני מבטלת את החלטת רשות הרשוי לפסול את רישיון המערער, מהטעמים העקריים של אי קיום שימוע טרם פסילת הרישיון, אי מתן זכות טיעון למערער, ולאור העובדה כי החלטת הרשות בלתי מנומקת ונשענת על המלצה תמציתית של ועדת הערר.

לעניין זה גם ראו את דברי כבוד השופט דוד חשין שאמר כי: "מקום בו סומכת רשות הרשוי את החלטת הפסילה על המלצה מנומקת של ועדת ערר רפואית, אין לומר כי החלטת הרשות לוקה בחוסר הנמקה, ובילבד שהמלצת הועדה נומקה כדבעי (וכן להיפך)..." (עמ"נ (נצ') 1609-04-11‏ ‏אליהו חג'בי נ' מדינת ישראל, עמ' 13 (22.8.2011)).

...

התרשמתי כי המשיבות הפנימו כי נפלו פגמים מנהליים בהליך המנהלי, ואני סבורה כי אכן ראוי לשוב ולבחון את הכשירות הרפואית של המערער, אלא שיש לעשות זאת בהליך מנהלי תקין.

אומר כי אני סבורה שחלק לא קטן מטענות המערער התייחסו לשאלות מקצועיות שלא לי לקבוע בהן, וממילא אין בידי כלים משל עצמי להכריע בסוגיות הכשירות הרפואית.

אני מקבלת אפוא את הערעור, מבטלת את החלטת רשות הרישוי לפסול את רשיון הנהיגה של המערער, ומורה להחזיר את הדיון בעניינו לרשות הרישוי תוך ניהול הליך תקין הממלא אחר דרישות החוק, והתחשבות בזכויות היסוד של המערער, כך שהרשיון בשלב זה, יהיה בידי המערער.

בהקשר לכך, ציין בית-משפט קמא כי אין מניעה שהמפקח יברר את העובדות, ורק לאחר שיגיע למסקנה כי המדובר בחשוד פוטנציאלי, יערוך חקירה תחת אזהרה, וזאת כאשר בירור המידע הראשוני, כשעדיין אין המדובר בחשוד, אינה מהוה פעולת חקירה, ואינה מחייבת אזהרה או הודעה על זכות ההיוועצות עם עו"ד. בית-משפט קמא אף הפנה ל-ע"פ 5121/98 יששכרוב נ' התובע הצבאי הראשי (4/5/06), בעיניין דוקטרינת הפסילה הפסיקתית, וקבע כי מאחר והמערער לא היה בסטאטוס של עצור או מעוכב וענה למפקח מיזמתו, ומאחר ולאחר מכן המפקח הזמין את המערער לחקירה, וזה לא התייצב לחקירה, אין מקום לפסול את המידע שנתן המערער מרצונו, בטרם ההתייחסות אליו כחשוד.

לטענת המערער, אין די בכך שהוא זומן לחקירה, ורשויות האכיפה היו צריכות לעשות מאמץ לשמוע את גירסתו בפועל, מה גם שאי-חקירתו של המערער, לאחר שהפך לחשוד, יש בה כדי להטיל פגם בכתב-האישום שהוגש, הן בשל אי-מתן אפשרות למערער לממש את זכות הטיעון שלו, והן מאחר ולא נאספו כל הראיות הנדרשות בטרם קבלת החלטה על הגשת כתב-אישום.

עיין גם ב-רע"פ 5629/13 שלום פלאח נ' הועדה לתיכנון ובניה עריית מגדל העמק (15/10/13), שם נפסק מפי כב' השופט שהם: "למעלה מן הנידרש, אציין בקצרה, כי אני תמים דעים עם עמדתן של הערכאות הקודמות, לפיהן, אין להורות, בנדון דידן, על ביטולו של כתב-האישום, בשל אי קיומו של שימוע. ראשית, וכפי שציינו הערכאות הקודמות, סעיף 60א לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982, המעגן בחקיקה את הזכות לשימוע, מתייחס אך ורק לנאשמים בבצוע עבירות מסוג "פשע", בעוד שהמבקש הואשם בעבירות מסוג "עוון", כהגדרתן בסעיף 24 לחוק העונשין, התשל"ז-1977.

...

קביעת בית-משפט קמא אשר דחתה את הטענה בדבר אכיפה בררנית, הן בכל הקשור לאחיו של המערער, והן בכל הקשור לטענה סתמית שהועלתה בנוגע לאי-ביצוע הליכי אכיפה כנגד שכנים, מעוגנת בחומר הראיות, כפי שעמד לנגד עיני בית-משפט קמא, ודין טענותיו בעניין זה להידחות.

דווקא נוכח הנפקות של קבלת טענה לאכיפה בררנית, עד כדי אפשרות לביטול כתב-האישום, נדרש בית המשפט "לסנן" טענות אלה גם בשלב הגילוי, שאם לא כן, אין לדבר סוף.

באשר לגזר-הדין, המערער טען באופן סתמי כי גזר-הדין אינו מידתי, אולם לא הביא תימוכין לטענותיו, והנני סבורה כי בנסיבות העניין, לאור מהות השימוש שעשה המערער במבנים המצויים על קרקע שייעודה גן לאומי, וכן ייעוד חקלאי, כאשר אחד המבנים שימש למגורים, כמו גם בהתחשב בהרשעה קודמת של המערער בעבירה על חוק התכנון והבניה, גזר-הדין הינו מידתי ואינו חורג מהמקובל, ואין מקום להתערב בו. לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

בית משפט השלום בחיפה ת"א 59577-07-21 קש חתמים בנלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ נ' סעד זידאן ואח' תיק חצוני: בפני כבוד השופטת סיגלית מצא התובעת: קש חתמים בנלאומיים סוכנות לביטוח כללי (2010) בע"מ הנתבעים: 1. סעד זידאן 2. מנורה מבטחים ביטוח בע"מ 3. פאולה ארמוזה 4. ש. שלמה רכב בע"מ פסק דין

לבסוף, כך עולה גם מסרטון שקבל בוחן התנועה ואליו היתייחס בסעיף 10 לחוות דעתו: "... קבלתי בטלפון סירטון וידאו מזי"ט אילת המתעד את התאונה לפיו ניתן לראות את התאונה כפי שתוארה על ידי בסעיף 3 שבמסקנות דוח זה. יש לציין כי ממצלמת האבטחה ניתן לראות כי נוהג רכב א' הגיע לצומת, המשיך גלישתו בתוך הצומת באופן איטי תוך ש נותן זכות קדימה ל-15 כלי רכב ומיד לאחר מכן החל פנייתו שמאלה באופן מהיר יותר לתוך הצומת מיד עם חלוף הרכב האחרון לו נתן לעבור." הנתבע 1 אף הורשע, על הודאתו, בבצוע עבירות של גרימת תאונת דרכים שתוצאותיה חבלות של ממש, עקב אי מתן זכות קדימה בפנייה שמאלה ונהיגה בקלות ראש.

קיבל בית המשפט את הסדר הטיעון אליו הגיעו הצדדים וגזר על הנתבע 1 פסילה בפועל מקבלת או החזקת רישיון נהיגה לתקופה של חמישה חודשים, פסילה מותנית של שלושה חודשים לתקופה של שלוש שנים ועוד.

ניתן היום, י"ז אייר תשפ"ג, 08 מאי 2023, בהיעדר הצדדים.

...

בית המשפט הגיע למסקנה כי חובת הזהירות נדרשת, מקום בו היה דבר מה בהתנהגותו של הזולת, כדי להעמיד את בעל זכות הקדימה על הסכנה שלא יתנהג כשורה, כדבריו: "העובדה שאדם הוא בעל זכות קדימה בצומת, גורם חשוב מאד הוא לשם קביעה, אם הוא נהג במידה דרושה של זהירות. מי שבידו הזכות העליונה זכאי להניח שתינתן לו זכות קדימה, עד שיתגלה היפוכו של דבר .... אף על פי שניתנת לאדם זכות קדימה בתוקף תקנות, עליו לנהוג בזהירות סבירה למען מניעת התנגדויות עם כלי רכב אחרים. אין הוא רשאי להוסיף ולסמוך על ההנחה, כי הרכב השני ייתן לו זכות קדימה, אחרי שגילה כי הנהג האחר אין בדעתו ליתן לו אותה .... הנהג שהוא בעל זכות יתר אינו מוצדק בהתקדמו בנסיעתו, אם הדבר גלוי באופן סביר כי עקב כך תיגרם התנגשות." למוקדי הפגיעות ברכבים, כמו גם מיקום התאונה ביחס לצומת ואופי תנועת הרכבים החולפים במועד התאונה, חשיבות לבחינת מידת אחריותו של הנהג המחויב במתן זכות קדימה.

אשר על כן, ישלמו הנתבעות 2 ו-4 לתובעת את הסכומים הבאים: א. דמי נזק בסכום כולל של 82,425 ₪; ב. אגרת בית משפט בסך 2,075 ₪; ג. שכר טרחת עורך דין בסכום כולל של 9,500 ₪.

התובעת תשלם לאלתר את המחצית השנייה של אגרת בית המשפט.

טענתן של העותרות היא למעשה כי בשל אי קבלת הודעות בדבר הגשת הבקשה להיתר נפגעה זכות ההיתנגדות שלהן.

בכל הנוגע למהותה ונפקותה של תורת הבטלות היחסית, הפנה בית המשפט בפסק דין שקור לדברי בית המשפט העליון בבג"צ 3486/94 מסאלחה נ' ועדת התיכנון והבניה (06/11/94) בו נקבעו הדברים הבאים: "לפי התיאוריה של הבטלות היחסית, יש מקום להתאים את נפקות ההפרה (לרבות הסעד הניתן על ידי בית המשפט) לנסיבות המקרה. והענין מסור לשיקול הדעת של בית המשפט בכל מקרה. בין היתר עשוי בית המשפט לשקול את חומרת ההפרה; אם מדובר בתקיפה ישירה או בתקיפה עקיפה של ההחלטה; האם ההחלטה מותקפת על ידי אדם שניפגע במישרין מן ההחלטה או על ידי אדם אחר; מתי מותקפת ההחלטה; מה הנזק שניגרם לאדם משום שנימנע ממנו שימוע מוקדם ומה הנזק שעלול להגרם לציבור אם תבוטל ההחלטה; ומה הסיכוי לתקן את המעוות בדרך של שימוע מאוחר. במקרים הרגילים, בהם החלטה מינהלית מובאת לבקורת שיפוטית בתקיפה ישירה על ידי אדם שניפגע במישרין מן ההחלטה, כמו במקרה שלפנינו, אפשר להצביע על שלוש תוצאות אפשריות להפרה. בקצה אחד, יש נסיבות מיוחדות, בהן העובדה שלא ניתן שימוע מוקדם פוסלת את ההחלטה, ולא ניתן להחיות את ההחלטה באמצעות שימוע מאוחר. בנסיבות כאלה ההנחה היא כי שימוע מאוחר לא יוכל לתקן את המעוות שניגרם. כך, לדוגמא, פסק בית המשפט בבג"צ 549/75 חברת סרטי נח נ' המועצה לבקורת סרטי קולנוע, פ"ד ל (1) 757. שם החליטה המועצה לבקורת סרטי קולנוע פעם אחר פעם לפסול סרט מסוים, ורק אחר כך הציעה לקיים שימוע בשאלה אם ראוי לפסול אותו סרט. על כך אמר השופט ויתקון (בעמ' 761):

בנסיבות אלה, מקובלת עלי טענת המשיבה 1 כי גם אם הייתה ניתנת לעותרות זכות טיעון בקשר לבקשה להיתר שהוגשה על ידי המשיב 2 לצורך לגאליזציה של מבנה הקיים בשטח מזה שנים ובנוי על מיגרש שהוקצה למשיב 2 ללא שותפים, ובהיעדר נימוקים לפגיעה תכנונית או קניינית בעותרות, לא היה בדבר כדי להביא לשינוי ההחלטה לאשר את הבקשה להיתר.

...

בנסיבות אלה, מקובלת עלי טענת המשיבה 1 כי גם אם הייתה ניתנת לעותרות זכות טיעון בקשר לבקשה להיתר שהוגשה על ידי המשיב 2 לצורך לגליזציה של מבנה הקיים בשטח מזה שנים ובנוי על מגרש שהוקצה למשיב 2 ללא שותפים, ובהעדר נימוקים לפגיעה תכנונית או קניינית בעותרות, לא היה בדבר כדי להביא לשינוי ההחלטה לאשר את הבקשה להיתר.

מעבר לכך, מקובלת עלי טענת המשיבה 1 כי לא עלה בידי העותרות להוכיח פגיעה תכנונית או קניינית בזכויותיהן, שעה שמדובר במגרש שהמשיב 2 הינו בעל הזכויות הבלעדי בו מכוח תכנית תמ"ל/1061, תכנית עליה לא ביקשו העותרות להלין במועד הרלוונטי, ושעה שהמבנה שבנוי על אותו מגרש בנוי מזה שנים והבקשה להיתר נועדה להכשיר אותו מכוח תמ"ל/1061 כיתר המבנים המצויים בחלקה.

סוף דבר סיכומו של דבר – העתירה נדחית.