פסילת שופט בגין טעות שיפוטית

המערערת הגישה ערעור על פסק הדין אשר תלוי ועומד בבית דין זה. החטלת בית הדין קמא בבקשה הפסלות - בהחלטת בית הדין האיזורי מיום 12.11.23 נדחתה בקשת המערערת, בנימוק כלהלן: "הלכה של בית המשפט העליון היא: "עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו או מתנהלים משפטים נוספים - בין אם אלה תיקים אזרחיים ובין אם אלה תיקים פליליים, בין אם פסק לזכותו של צד ובין אם פסק לחובתו - אין בה, כשלעצמה, כדי לפסול את השופט מלדון בעיניינו של אותו צד פעם נוספת". יפה לעניינו פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 30.4.2023 בעיניין יבדיב: "אכן שאלת פסלות שופט בשל פסק דין בהליך קודם באותו עניין, אינה שאלה של מה בכך, שכן פעולתו של השופט במסגרת ההליך שלפניו בשלב מאוחר יותר "אינה בבחינת כתיבה על לוח חלק: הנסיבות החיצוניות מלמדות, כי החלטתו הקודמת של בית המשפט כבר נכתבה על הלוח ובית המשפט נידרש עתה על ידי המערערות למחוק את שכתב ולכתוב כתובת חדשה. יחד עם זאת סיטואציה זו אינה גוררת בהכרח את המסקנה, כי בכל מקרה מעין זה על השופט לפסול עצמו.". פסילת שופט מישיבה בדין הוא הליך חריג שיש לנקוט בו בזהירות ראויה, ו"מעצם היות הבקשה לפסלות שופט בקשה המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, מתחייבות ראיות משמעותיות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות" .

בסוף כתב העירעור המערערת מצטטת חלק מפסק הדין שניתן על ידי בית הדין האיזורי בהליך הקודם וטוענת כי הכרעה זו מקורה בטעות.

יצוין, כי ניהול משפט אינו רק זכות אלא אף חובה מכוח המינוי לשיפוט, כך שהסמכות לידון היא גם החובה לידון (רע"א 5539/15 מרקוס אנריקה לנדה נ' גד ורקשטל, מיום 19.11.2015).

...

המערערת הגישה ערעור על פסק הדין אשר תלוי ועומד בבית דין זה. החטלת בית הדין קמא בבקשה הפסלות - בהחלטת בית הדין האזורי מיום 12.11.23 נדחתה בקשת המערערת, בנימוק כלהלן: "הלכה של בית המשפט העליון היא: "עצם העובדה שבפני אותו שופט התנהלו או מתנהלים משפטים נוספים - בין אם אלה תיקים אזרחיים ובין אם אלה תיקים פליליים, בין אם פסק לזכותו של צד ובין אם פסק לחובתו - אין בה, כשלעצמה, כדי לפסול את השופט מלדון בעניינו של אותו צד פעם נוספת". יפה לעניינו פסיקתו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 30.4.2023 בעניין יבדיב: "אכן שאלת פסלות שופט בשל פסק דין בהליך קודם באותו עניין, אינה שאלה של מה בכך, שכן פעולתו של השופט במסגרת ההליך שלפניו בשלב מאוחר יותר "אינה בבחינת כתיבה על לוח חלק: הנסיבות החיצוניות מלמדות, כי החלטתו הקודמת של בית המשפט כבר נכתבה על הלוח ובית המשפט נדרש עתה על ידי המערערות למחוק את שכתב ולכתוב כתובת חדשה. יחד עם זאת סיטואציה זו אינה גוררת בהכרח את המסקנה, כי בכל מקרה מעין זה על השופט לפסול עצמו.". פסילת שופט מישיבה בדין הוא הליך חריג שיש לנקוט בו בזהירות ראויה, ו"מעצם היות הבקשה לפסלות שופט בקשה המטילה צל כבד על השופט אישית ועל מערכת השפיטה, מתחייבות ראיות משמעותיות לשם הוכחת קיומה של עילת פסלות" .

השופט הבכיר אלכס קוגן קבע כי העובדה שהוא דן בעניינה של המערערת בהליך הקודם אינה מונעת ממנו מלשבת בדין בתיק מושא הערעור, ודעתו מקובלת עלי.

לאור כל האמור, דין הערעור להדחות.

סוף דבר - הערעור נדחה.

קיים חשש לקיומו של קשר פסול כלשהוא בין מותב זה למשיבים אשר בא לידי ביטוי ב"הסתודדות" בין מותב זה לב"כ משיבים 2-1 ביום 2/5/19 בת"א 3496-02-19 ובמתן החלטות שהתבססו על ממצאים עובדתיים שגויים במטרה לזהם הליך שפוטי תקין.

קיימות נסיבות חריגות ומיוחדות מאוד לפסול שופט מחמת מראית פני הצדק גם בהעדר חשש ממשי למשוא פנים (ע"א 3345/17 אמנון סלע נ' דיסקונט למשכנתאות בע"מ ואח').

...

דינה של הבקשה להידחות גם לגופה מכל הטעמים אשר פורטו בהחלטה זו. משהועלו בבקשה טענות חמורות כלפי בית המשפט (מותב זה וגורמים שיפוטיים נוספים) וכלפי ב"כ המשיבים בשפה בוטה ללא כל בסיס נראה שכל מטרתם של המבקשת ובאי כוחה היא לנסות לדחות את דיון ההוכחות הקרוב שנקבע בתיק.

לפיכך, הבקשה לפסילת שופט נדחית.

המבקשת תשלם סך של 2,500 ₪ למשיבים 2-1, וסך נוסף של 2,500 ₪ למשיבים 4-3 בגין הוצאות ושכר טרחת עו"ד. סכומים אלה ישולמו בתוספת הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

דרך המלך לתקוף פסק דין שהיתקבל על ידי בית הדין אינה בהגשת בקשה לפסלות שופט, אלא בהגשת ערעור על פסק הדין שסבור צד שהוא שגוי.

לעניין טענת המערער כאמור, ציין בית הדין קמא בצדק בנימוקי החלטתו כי" חוסר שביעות רצון מהחלטות קודמות של בית הדין בהליך קודם אינה מהוה עילה לפסילת בעלי תפקיד שפוטי," וכי "עצם ניהול הליך קודם בעיניינו של צד על ידי מותב אין בו כדי להקים עילת פסלות ועל המבקש את פסילת השופט להוכיח כי קיים חשש ממשי ל"נעילת" דעתו של השופט בשל ההליך הקודם.

...

בית הדין קמא הגיע למסקנה כי לאחר בחינת טענות המערער הוא לא מצא כי הן מעידות כי דעתו נעולה וכי קיים חשש ממשי למשוא פנים בניהול המשפט.

כן אני סבורה כי המקרה דנן אינו נכנס לגדר "מקרה קיצוני" הדורש את התערבותה של ערכאה זו. כמו כן, לא מצאתי מקום להתערב במסקנתה של הש' אלקאסם כי אין מקום לפסילתה מלדון בתיק בשל עבודתה בעבר במשיב.

נוכח כל האמור לעיל, לא מצאתי כי המערער הוכיח קיומו של חשש ממשי ל"נעילת" דעתה של השופטת אלקאסם בשל ההליך הקודם, וכן לא מצאתי כי קיים חשש ממשי אובייקטיבי למשוא פנים בניהול ההליך על ידי השופטת אלקאסם, ומשכך דינו של ערעור הפסלות להידחות.

סוף דבר לאור האמור לעיל, דין הערעור להידחות.

בפני בקשה לפסלות מותב מלשמוע תיק זה המועלית לאחר שכתב אישום מתוקן הוגש על ידי המדינה כנגד הנאשם, ולאחר שבית המשפט נחשף לחלק מרכזי של ראיות המדינה בתיק זה, עת סרקה המדינה בטעות ראיות אלה יחד עם כתב האישום המקורי.

בהיעדרו של חשש ממשי למשוא פנים, פסילת שופט מלשבת בדין היא צעד מרחיק לכת, הפוגע בתקינות ההליכים השפוטיים ואשר עלול להאריך את הטיפול בהם שלא לצורך (ראו: ע"א 1515/15 יהודה נ' חוגי [פורסם בנבו] (12.3.2015)).

...

" בע"פ 1854/16 נאסר אבו שארב נגד מדינת ישראל, קבעה נשיאת בית המשפט העליון בסיטואציה בה בית המשפט נחשף לראיות במהלך הליך המעצר ונקבע בפניו תיקו העיקרי של הנאשם, את הדברים הבאים: "לאחר שקראתי את טענות הצדדים, ואת החלטותיה הרלוונטיות של השופטת חקלאי שהוצאו מנט המשפט בהסכמת הצדדים, הגעתי למסקנה שלמרות עמדת המדינה, יש לדחות את הערעור ולאשר את החלטת הפסלות של השופטת חקלאי.

לאחר ששקלתי את מכלול הנתונים לעיל על רקע הפסיקה שהוצגה, ולאחר ששקלתי את היקף החשיפה של מותב זה לחומר הראיות ולמשקל הפוטנציאלי של הראיות הלכאוריות אליהן נחשפתי, אני סבור שאין זה נכון להשאיר תיק זה לדיון בפני, במיוחד כאשר פני ההגנה הם לניהול התיק.

לתחושת הנאשם באשר ל"עשיית צדק" כלפיו חשיבות רבה בעיני, וכאשר זו מצטרפת לאי הנוחות שגם מותב זה חש נוכח חשיפתו הספציפית להיקף הראיות בתיק זה, אני מחליט לפסול עצמי מלדון בתיק זה ומקבל בכך את בקשת ההגנה.

אפנה גם לדברי כב' השופט מ. חשין בבג"ץ 2148/94 אמנון גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון פ"ד מח(3) 573,584: "כדי לפסול שופט צריך שהאמירה שלו תיצור אפשרות מסתברת מאוד, להבדיל מחשד, שנבצר ממנו לידון ולהחליט באופן אובייקטיבי, על יסוד הראיות והטענות שהוצגו לפניו". ובהמשך: "הכלל הפוסל שופט בשל משוא פנים, ובכלל זה גם דיעה קדומה, קיים ועומד מקדמת דנא. הוא קובע, כפי שאמר מ"מ הנשיא חשין, כי אין פוסלים שופט, או אדם אחר הממלא תפקיד שפוטי, בשל נגיעה לעניין הנידון –"אלא אם כן מראים על אפשרות ממשית (''a real likelihood) של משוא-פנים או דיעה משוחדת. חשד בלבד אינו די" (ראו בג"צ 174/54 שימל נ' רשות מוסמכת לצורך הסדר תפיסת מקרקעים ואח' [8], בעמ' 462).

וביתר פירוט; בהליך הקודם אותו יזם ג'רייס, עליו עמדתי בהרחבה בפתיח, נדונה שאלת תוקפו של הסכם שנערך בין יאני לבין ג'רייס, בעיניין מכר מקרקעין, וזאת לנוכח טענות ג'רייס לפיהן יש להורות עליו כבטל, משנפלו פגמים בכריתתו, ולאחר שחתם עליו עקב טעות, הטעה, עושק וכפיה, ולחלופין, "בהיותו הסכם למראית עין ושאינו חוקי, שכל מטרתו להטעות את הרשויות" ואי תשלום תמורה.

...

כאשר הטענות כנגד שופט מקורן בדברים שאמר מחוץ לכותלי בית המשפט, יש בדבריו אלה כדי לפסול אותו אם הם כה קיצוניים עד כי מתבקשת מהם המסקנה שדעתו של השופט "נעולה" בכל הנוגע למשפט שלפניו ואין טעם להמשיך בו. כך סוכמה ההלכה בארצות-הברית: ,court but in regard to court proceedings-of-court statements, are not indication of improper bias unless coments or remarks made out-like in Mined-j. Shaman, s. Lubet, j. Algini, judicial conduct they are so extreme that they show that a judge has become close) about the pending case .

דומה גם שהדברים שנאמרו שם, בפסק הדין, מיד ובהמשך ובאותו עמוד (26 ש' 27) מהם מתעלמים ג'רייס וסלאם, ובהתייחס לסלאם, אשר לא הייתה צד לאותה התדיינות, מדברים בעד עצמם ושומטים את הקרקע מתחת לטענות ג'רייס וסלאם, גם בהקשר זה. וכך ציינתי בפסק הדין: "לצד זאת אדגיש, כי אין בקביעתי, לפיה יש לדחות את עתירת התובע (ג'רייס, ס.ג') לביטול ההסכם, כדי לאיין את זכויותיה של סלאם בדירה, ככל שיש לה כאלו. קביעתי זו נסובה אך ורק על מערכת היחסים בין התובע לנתבע". באשר לטענה בדבר מראית פני הצדק, מדובר גם כאן בתפיסתם ותחושתם הסובייקטיבית של המבקש וסלאם, וביחס לטענה זו אפנה גם ל-ע"פ 5/17 חסן אלגדאמין נ' מדינת ישראל (09.01.2017): "מראית פני הצדק נדחתה בפסיקה כמבחן מוביל כאשר דנים בפסלות שופט, והיא אינה יכולה להוות תחליף לחשש אובייקטיבי ממשי למשוא פנים (עניין ידיד, פסקה 4 לפסק דינו של הנשיא ש' אגרנט). רק מקרים חריגים ביותר, בהם קיים מצג אובייקטיבי קשה היוצר חשש ממשי לנראות ההליך, עלולים להצדיק פסלות שופט מהטעם העיקרי של מראית פני הצדק". כך גם אני דוחה את טענות המבקש וסלאם לפיהן מן הראוי שההתדיינות הנוכחית תתקיים לפני מותב אחר במצוות פסיקת בית המשפט העליון בבג"ץ 4057/00 ישקר בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, משום שהתוצאה שם אינה תומכת בטענות המבקש וממילא נסיבות המקרה שנדונו שם שונות מאלה שלפניי.

סופו של דבר, על יסוד כל האמור לעיל, הבקשה נדחית.